שער ההלכה · הלכות ציצית
מן התורה
הלובש בגד העשוי מצמר רחלים או מפשתן, ויש בו ארבע כנפות [פינות] מרובעות, מצוה עליו מן התורה להטיל בו ציציות בארבע כנפותיו [פינותיו]. (סי' ט ס"א, סי' י ס"ט. ב א)
חמש מצוות
בכל זמן שהציצית עליו, זוכה לקיים חמש מצוות עשה מן התורה: א. וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת. ב. וְנָתְנוּ עַל צִיצִת. ג. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת. ד. וּרְאִיתֶם אֹתוֹ (במדבר טו לח). ה. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ (דברים כב יב). (מנחות מד ע"א)
מעלת וזהירות המצוה
כתב הרמב"ם (הלכות ציצית פרק ג הלכה יב): "לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית, שהרי הכתוב שקלהּ ותלה בה את כל המצוות כולן, שנאמר (במדבר טו לט): "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם". ורמז רמזו, 'ציצית' בגימטריא = 600, ושמונה חוטים וחמשה קשרים = 13, הרי 613. ואע"פ שבתורה כתוב 'ציצת' חסר י'? מכל מקום שלוש פעמים כתוב 'ציצת' בתורה, ואחד מהם 'לציצת', ונחלק ל' זו לשלוש, ולכל 'ציצת' הכתוב בפסוק נוסיף י', יושלם המנין יפה. (מנחות מג ע"ב ורש"י שם. טור סימן כד)
אמר רבי שמעון בר יוחאי, הזהיר במצות ציצית, זוכה ורואה פני שכינה. (מנחות מג ע"ב)
אמר רבי שמעון בן לקיש, הוו זהירים במצות ציצית, שכל הזוכה לקיים מצות ציצית, זוכה שלעתיד לבוא משמשים אותו 2,800 עבדים, שנאמר (זכריה ח כג): "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם, וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר, נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם". ופירש רש"י כי בשכר מצות הציצית שבכנף איש יהודי, יחזיקו בו עשרה עבדים מכל אומה ולשון, והרי לשבעים לשונות הגוים - שבע מאות עבדים. וכנגד ארבע כנפות - הרי אלפיים ושמונה מאות עבדים. (שבת לב ע"ב וברי"ף)
אמר רבא כל המניח תפילין, ומתעטף בציצית, וקורא קריאת שמע, ומתפלל, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ואמר אביי ערב אני לו שאין אש של גיהנם שולטת בו. רב פפא אמר ערב אני לו שכל עוונותיו נמחלים. (טור סימן לז)
רבי אליעזר בן יעקב אומר, כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, הריהו בחזקת שלא יחטא, שנאמר (קהלת ד יב): וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק, ואומר (תהלים לד ח): חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו [העושים מצוות] וַיְחַלְּצֵם [מן החטא.] (מנחות מג ע"ב ורש"י שם. בית יוסף סוף סימן כד)
חובת גברא [האדם]
מצות ציצית הריהי חובה על האדם ולא על הבגד, דהיינו שכאשר לובש אדם בגד של ארבע כנפות, חובה עליו להטיל בו ציציות, אבל אם אינו לובשו אלא מניחו בארון, הרי הוא פטור מלהטיל בו ציציות. (סימן יט ס"א. ב שדמ)
סדר הלבישה
הפרדת הציציות - קודם שיתעטף, ישים לב שחוטי הציצית יהיו פרודים זה מזה ולא מסובכים. ורמז לדבר כתב האר"י ז"ל: 'ציצת' ר"ת, צדיק יפריד ציציותיו תמיד. (ב קט)
כוונת המצוה - יכוון שציונו הקב"ה להתעטף בציצית, כדי שנזכור את כל מצוותיו לעשותם, כמו שנאמר (במדבר טו מ): "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי". (סי' ח ס"ח. ב כה)
הברכה - יאחז את הטלית בשתי ידיו, ויעמוד ויברך: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו, וציונו להתעטף בציצית". ואם טעה וברך בישיבה, יצא. ומכל מקום זקן או חולה שקשה לו לעמוד, יברך מיושב. (סימן ח ס"א. ב מ, מג, מה, סט)
טוב להסתכל בציציות בשעת הברכה, שנאמר "וראיתם אותו וזכרתם", ודרשו חז"ל: ראיה מביאה לידי זכירה, וזכירה מביאה לידי מעשה המצוות. (סימן כד ס"ג ומשנ"ב)
סדר העטיפה - לאחר הברכה, בעודו עומד, יתעטף בטלית. וכיצד מתעטף? יניח את הטלית על ראשו בלבד באופן שארבע הכנפות ירדו מלפניו, שתי כנפות מימין ושתי כנפות משמאל. לאחר מכן יאחז את שתי הכנפות שמצד ימין, וישליך אותן לאחוריו על כתפו השמאלית, ואחר כך יאחז את שתי הכנפות שמצד שמאל, וישליך גם אותן לאחוריו על כתפו השמאלית, כך שעתה כל ארבע הכנפות מונחות לאחוריו. וישהה כדי זמן הילוך ארבע אמות [2 מטר], ואז יוריד את הטלית על גופו, ויניח שתי ציציות לפניו ושתי ציציות לאחוריו, כדי שיהיה מוקף במצוות. (ב פה)
לאחר הברכה שמתעטף בטלית, לא יכסה את עיניו ופיו, אלא יעטוף את ראשו עד המצח וסביב הצוואר והסנטר, וזהו הנקרא בהלכה "כעטיפת הישמעאלים".
כן מבואר בדברי רבנו חיים ויטאל בשער הכוונות ובשאר האחרונים, שעטיפת הטלית צריכה להיות סביב הצוואר והגרון, ואין לכסות בעטיפה את כל הפנים והעיניים. וכתב הגאון ממונקאטש (נימוקי או"ח ס"ח): מר זקני הגאון מהר"ש תמה מאוד על המכסים פניהם והעיניים בעטיפה בחשבם שכן היא עטיפת הישמעאלים, ואיך יתכן לומר כן, כי איך יוכלו הישמעאלים ללכת באופן כזה, הלא כשול יכשלו ויפלו בפחתים ובבורות, וינגפו רגליהם וכל גופם. והרי לא שמענו מעולם שאדם אחר יוביל את הישמעאלים, כמו שמוליכים את הסומא, שדבר זה מביא לידי גיחוך, וכן מוכח מהש"ס בכמה מקומות שאין זו דרך עטיפת הישמעאלים, וגם עתה עינינו הרואות בארצות המזרח ובארץ ישראל, שהערבים אשר מנהג אבותיהם הישמעאלים בידיהם, גם במלבושם, שמשליכים הכפייה סביב צוארם, ואינם מכסים כל פניהם בעטיפתם. ע"כ. וכ"כ בשו"ת ארץ צבי פרומר. וכן תמה בספר קצות השלחן, שבודאי אין זו עטיפת הישמעאלים, ופשוט שישים הטלית על ראשו וישליך צד הימין של הטלית על כתפו השמאלית באופן שיהיה סביב חלקת צווארו עד שיכסה את זקנו וסנטרו עד פיו. ולפלא שרבים טועים בזה ואין מי שימחה בידם. גם בשו"ת באר משה שטרן (ג ח) האריך לתמוה על הנוהגים לכסות הפנים והעיניים, ושזה טעות גמור, כי לא יעלה על הדעת שהישמעאלים מתעטפים באופן כזה. וכן תמה הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ב י). (יחו"ד ח"ה ס"א. ב צב)
אותם שאינם מתעטפים אלא נותנים את הטלית על צווארם כצעיף, וארבע הכנפות מלפניהם, אינם יוצאים ידי חובה וברכתם לבטלה. על כן, יש להעיר למשמע אוזנם של אחינו התועים מדרך האמת, הבאים מיום כיפור ליום כיפור לבית הכנסת והטלית מונחת על צווארם כצעיף, ויבהיר להם בנחת את סדר העטיפה הנכונה, כדי שיצאו ידי חובת המצוה, וגם לא יכשלו בברכה לבטלה. (ב צז)
הפסק - מעת שברך על הציצית לא ידבר עד שיסיים להתעטף, אולם רשאי לענות 'אמן' וכיוצא משהתחיל להתעטף, אבל בין הברכה לעיטוף לא יענה. (ב צח)
אחר שמשליך את שתי הכנפות שמצד ימין לאחוריו על הכתף השמאלית, טוב שיהרהר בליבו בלבד את הפסוק (ישעיה סא י): "שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי, כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי, כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ." וכשמשליך את שתי הכנפות שמצד שמאל על הכתף השמאלית, יהרהר בליבו את הפסוקים: "ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה. ה' צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ. ה' הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ." וכן נוהג מרן הראשל"צ שליט"א. (ה"ע א ג. ב קח)
בעת התפלה, טוב שיכסה ראשו בטלית, כדי שיתרכז יותר ולא ישוטטו עיניו אנה ואנה. אך אם לא נוח לו, כגון שחם לו, די שיניחהו על הכתפיים. (סימן ח ס"ב. ב צד)
הסיר את הטלית
אם נפלה הטלית מעליו או שהסירה כדי לצאת לבית הכסא וכיוצא, כשחוזר ללובשה, אינו מברך שוב, בין אם הוא לבוש בטלית קטן או לא, בין לבני ספרד ובין לבני אשכנז. ואף על פי שבשלחן ערוך (סימן ח סי"ד) פסק שחוזר לברך, מכל מקום כלל גדול בידינו 'ספק ברכות להקל' אפילו נגד מרן, כמבואר ברבים מהאחרונים. (שו"ת יביע אומר ח"ח סימן ב)
על בני ספרד להקפיד יותר שלא להסיר את הטלית ללא סיבה הכרחית, כדי שלא יכנסו לספק ברכות נגד מרן השלחן ערוך. על כן, ספרדי המתפלל עם טלית גדול, והתבקש מבחור כהן מבני אשכנז שאינו לובש טלית גדול בתפלה (כדלהלן) שיתן לו את טליתו לברכת כהנים, יאמר לו שעדיף שיבקש מאיש אחר מבני אשכנז, מאחר ולדעת הרמ"א אין צריך לברך שוב כשלובש את הטלית שנית, לא כן לדעת מרן צריך לברך שוב, ולא יוכל לברך, כי ספק ברכות להקל. [וכן הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, בצעירותו היה מזהיר את הכהנים שבבית הכנסת שלא יקחו טלית ממתפלל ספרדי, כי לדעת מרן צריך לחזור ולברך כשמתעטף בה שוב. (הליכות שלמה תפלה כט)]