אור ברסלב
סדר היום בהלכה ובאגדה שער ההלכה › ברכות התורה

סדר היום בהלכה ובאגדה

שער ההלכה · ברכות התורה

ביאור ברכות השחר

מעלת ברכות התורה

אין לעסוק בדברי תורה עד שיברך ברכות התורה. ועל כן מברכים ברכות התורה בבוקר, ופוטרים את כל הלימוד שבמשך היום. (ד נו)

לאחר ברכות התורה, נהגו לקרוא ברכת כהנים, כדי לומר דברי תורה מיד בסמוך לברכה ללא הפסק. (הרמב"ם, תוספות, בית יוסף סימן מז)

גדולה מעלת ברכות התורה, ויזהר לכוון בהן מאוד. (סימן מז ס"א. ד צד)

אמרו חז"ל (נדרים פא ע"א): כשנחרב בית המקדש הראשון, שאלו לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת, מדוע נחרבה הארץ? ואף אחד לא ידע להשיב, עד שבא הקב"ה בעצמו ופירש להם (ירמיה ט יא): "עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם, וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ". ומבארת הגמרא דהיינו שלא ברכו ברכות התורה קודם לימודם. ופירש רבנו יונה, כי אם נאמר כפשט הפסוק, 'עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי', שלא למדו תורה, אם כן למה כששאלו את החכמים והנביאים לא ידעו להשיב, הלוא גלוי לכל שאינם עוסקים בתורה? אלא ודאי שהיו עוסקים בה, ולכך היו החכמים והנביאים תמהים על מה אבדה הארץ, עד שבא הקב"ה היודע מעמקי הלב, ופירש את הדברים - "על עוזבם את תורתי", שלא ברכו בתורה תחילה, כלומר לא היתה התורה חשובה בעיניהם שתהיה ראויה לברך עליה, והיינו שלא עסקו בה לשמה, ומתוך כך זלזלו בברכותיה, "וְלֹא הָלְכוּ בָהּ" - בכוונתה ולשם שמים.

תורתנו הקדושה היא חכמה אלוקית ואינה חכמה כחכמות חיצוניות של אומות העולם. את תורת ה' - לא מספיק ללמוד ולדעת, אלא צריך ללומדה עם יראת שמים, עם ערך וחשיבות לתורה, ואז זוכה האדם לקנין תורה. כמו שאמרו במדרש על הפסוק (ירמיה טז יא): "וְאֹתִי עָזָבוּ וְאֶת תּוֹרָתִי לֹא שָׁמָרוּ", אמר הקב"ה הלואי אותי עזבו אבל את תורתי שמרו, שמתוך שהיו מתעסקים בה, המאור שבה היה מחזירם למוטב. מדוייק הלשון, שלא כתוב ש'התורה' מחזירה למוטב, אלא 'המאור שבתורה' מחזיר למוטב. והיינו כשלומדים את התורה עם המאור שבה, שזהו הערך ההגון והיחס הנכון ויראת השמים האמיתית, אז יש סיכוי שהתורה תחזיר את האדם למוטב, אבל כשלומדים את התורה כשאר חכמות חיצוניות, אין התורה חודרת בליבם ואינה מחזירתם למוטב. וכמו שמצוי באוניברסיטאות ובתי ספר שלומדים בהם כמה מלימודי התורה, ואף על פי כן רובם מחללי שבת, ואף חלקם ששמרו קצת בעבר, יורדים ומתדרדרים ברוחניות, ועוברים על איסורים חמורים בשאט נפש, ואיך התורה לא החזירתם למוטב? אלא הוא הדבר אשר אמרנו, כשאין מאור, אין חזרה למוטב. התורה נמשלה למים, המים יכולים להצמיח פרחים ושושנים, ומאידך קוצים וברקנים, תלוי מה זורעים. כך התורה יכולה להצמיח צדיקים וחסידים, ומאידך רשעים שונאי תורה. הא כיצד? תלוי היאך לומדים אותה. וכמו שאמר רבי יהושע בן לוי: "וזאת התורה אשר שׂם משה"? - אם זכה, נעשית לו התורה סם חיים. לא זכה, נעשית לו סם המות (יומא עב ע"ב), ה' יצילנו.

מתיקות וערבות טוב התורה

יכוון היטב באומרו: "והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל", ויתחנן לה' שיזכהו להרגיש את מתיקות וערבות התורה, וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים יט יא): "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב, וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים". וכתב האור החיים הקדוש (דברים כו יא): "אם היו בני אדם מרגישים במתיקות וערבות טוּב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם". ע"כ. מכאן רואים, כמה לוקים אנו בחסר בהבנה במתיקות וערבות האמיתית שבתורה, כי לצערנו לא תמיד אנחנו מרגישים את הטעם הטוב והמיוחד שבלימוד התורה, שהרי אם היינו מרגישים באמת, היינו צריכים להשתגע ולהתלהט אחר התורה, ולא היה נחשב בעינינו מלוא עולם כסף וזהב למאומה!

וכתב הגאון רבי אברהם מסוכטשוב בהקדמה לספרו אגלי טל: הנה שמעתי קצת בני אדם טועים מדרך השכל בענין לימוד התורה, ואומרים כי הלומד ש"ס ופוסקים ומחדש חידושים ושמח ומתענג בלימודו, אין זו תורה לשמה כל כך כמו שאם היה לומד בפשטות רק לשם מצוה ולא היה לו מהלימוד תענוג מיוחד. ובאמת שזו טעות גדולה, ואדרבה עיקר מצות לימוד תורה, להיות שש ושמח ומתענג בלימודו, שאז דברי תורה נבלעים בדמו, ונעשה דבוק בתורה הקדושה. וכן אנו אומרים בתפילת ערבית, "ונשמח ונעלוז בדברי תלמוד תורתך ומצוותיך וחוקותיך לעולם ועד". ואמרו בזוהר הקדוש, שהיצר הטוב שבאדם מתגדל יותר ויותר מתוך השמחה שבעשיית המצוות. ע"כ (ד קד). וזכה לכוון לאחד מרבותינו הראשונים רבנו אברהם מן ההר (נדרים מח ע"א) שכתב: "שעיקר מצות הלימוד היא: ההנאה והתענוג במה שמשיג והבין בלימודו". (הובא בספר "מרן ראש הישיבה" עמוד פא)

בספר "מלך ביופיו" (עמוד 117) כותב על מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט"א: "נקודה נוספת לגודל אהבתו לתורתנו הקדושה, ניתן לעמוד על כך, כי לא פעם מוחה הרב כף אל כף תוך כדי לימוד, ופוצח בשירה לאל נורא עלילה, מרוב שמחת התורה שאופפת אותו, ובפרט עת אשר עולה בידו לחדש דבר בהלכה או כשמוצא מקור וסמך לדבריו ברבותינו הראשונים והאחרונים. הוא שאמר דוד המלך עליו השלום: "שש אנוכי על אמרתך" - על אימרה אחת של תורה שאני מבין - "כמוצא שלל רב", השמחה פורצת ומתעצמת בכל כולו, כאדם המוצא הון עתק. ע"כ. ובמכתב לבנו הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א לפני למעלה מ-40 שנה כששהה בכתלי הישיבה, כתב בין הדברים: "אבקשך ביותר שלא תשבית שמחתך בתורה, שבשעה שתראה פירי פירות ממה שעשית, תשמח ותגיל".

ונזכה לבנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות

כשאומר: "ונהיה אנחנו וצאצאינו...", יתחנן לבורא עולם על בניו ובני בניו, שיהיו כולם עוסקים בתורה ובמצוות לשם שמים.

אמרו חז"ל (נדרים פא ע"א): מפני מה תלמידי חכמים אין מצוי שיצאו מבניהם תלמידי חכמים? מפני שאין מברכים ברכות התורה קודם לימודם. דהיינו, מתוך שהם זהירים לעסוק בתורה ורגילים בה, אינם זהירים לברך, ולכן לא מתקיימת בהם הברכה שנהיה אנחנו וצאצאינו לומדי תורתך לשמה (בית יוסף סימן מז). מכאן ילמד אדם כמה חשיבות יש לה לברכה זו, ויכוון בה היטב ובעזרת ה' יזכה.

נוסח הברכה

המנהג לומר: ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו. (ד קח)

כן כתב הב"ח, כדי לכלול בזה גם את בן בנו, כפי מה שאמרו חז"ל (בבא מציעא פה ע"א): כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם, שוב אין התורה פוסקת מזרעו לעולם, שנאמר (ישעיה נט כא): "וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם... לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ, וּמִפִּי זַרְעֲךָ, וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ, אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם". ואע"פ שכשאומר 'וצאצאינו' כלול בזה כל יוצאי חלציו? מכל מקום בתפילה יש לפרט ולבאר יותר את נוסח הבקשה (יד שאול). וכן כתבו נוסח זה: הגאון טוב עלם, אבודרהם, השל"ה, היעב"ץ, ערך ש"י ועוד.

המנהג לומר: ונהיה אנחנו וצאצאינו... וצאצאי עמך בית ישראל.

כן הוא הנוסח בגמרא (ברכות יא ע"ב), וכן כתבו הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש, המנהיג, אבודרהם ועוד. ושלא כדין השמיטוהו בסידורים האחרונים הנפוצים בארץ, וצריך להחזיר עטרה ליושנה, כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל. ואדרבה המתפלל על אחרים, הוא נענה תחילה. (שו"ת יביע אומר ח סימן יא)

קריאת פסוקים

שאלה: הקם משנתו בעוד לילה וקורא פרקי תהילים בדרך תפילה ותחנונים - האם אף זה נחשב כלימוד, וצריך לברך לפני כן ברכות התורה או לא?

תשובה: הנכון שיברך תחילה ברכות התורה גם כשאומר פסוקים בדרך תפילה ולא בדרך לימוד. ועל כן, הקמים בעוד לילה בחודש אלול לאמירת הסליחות, יברכו ברכות התורה קודם, מפני הפסוקים המוזכרים שם. ואם הזמן מצומצם, המיקל לברך ברכות התורה לאחר הסליחות, יש לו על מה לסמוך. (חזו"ע ימים נוראים ה. ג פט)

השומע קדושה קודם שברך ברכות התורה, יענה עמהם, כי הרי זו מצוה עוברת שאם לא יענה, יפסיד את הקדושה. [ופסוק "ימלוך וכו'", טוב שיהרהר בלבו ולא יאמר בפיו, כי יש אומרים שאינו חלק מהקדושה. (יבי"א ח"ד ס"ס ז)] והוא הדין אם שמע ציבור שאומרים י"ג מידות, שגם לזה יש חשיבות כדברים שבקדושה. וכן אם שמע פסוק "שמע ישראל" מהציבור, יענה פסוק זה בלבד, כדי לקבל עמהם עול מלכות שמים. (ד צ)

הרהור בדברי תורה

הקם משנתו, רשאי להרהר בדברי תורה מיד ובלבד שלא יוציא בפיו. וכמו כן רשאי לשמוע דברי תורה בקלטת או נַגָּן וכיוצא, מיד בקומו משנתו. (מז ס"ד. ג פא)

ואף על פי שמקיים מצות תלמוד תורה גם כשחושב ומהרהר בלבו, מכל מקום לא תקנו ברכה על מחשבה והרהור בלבד, וכמו שאין מברכים על ביטול חמץ, כיון שעיקר הביטול בלב. גם כי עיקר מעלת מצות תלמוד תורה היא כשמוציא בשפתיו, שאז הדברים נחקקים בזיכרונו היטב. (ד פב)

עיון בספר

נכון להחמיר שלא לעיין בספר עד שיברך ברכות התורה, כי יש דרך להוציא מפיו. (יביע אומר חלק ד סימן ח אות כא)

מעשה שהיה לפני כחמישים שנה, בבוקרו של יום קם מרן הראשון לציון שליט"א משנתו, ושלא כהרגלו (כמבואר לעיל בהרחבה), נטל הרב מיד את ידיו וברך ברכות התורה כשהוא עדיין עם בגדי לילה שעליו, וניגש לחדר לימודו, אשר מחמת הצפיפות ששררה בביתו, היו בניו ישנים שם, הזיז הרב את מיטות בניו לכאן ולכאן ופינה לו מקום כדי לגשת לספריה, ולקח בידו שאלות ותשובות הריב"ש (רבנו יצחק בר ששת, שהיה לפני למעלה משש מאות שנה), עיין בספר מעט, וסגר אותו בהנאה וקורת רוח מרובה. לשאלת בנו ששאלו, אבא, מה קרה, מה ראית שם? ניסה הרב להתחמק, אך לאחר הפצרות, אמר לו: בני, אמש כשלמדתי, מצאתי סתירה בדברי הריב"ש, חשבתי על כמה דרכים ליישבה ודחיתי את כולם. היו הדברים סתומים וחתומים ולא התיישבו אלא בדוחק רב, ולא נחה דעתי בזה, כי חשתי שאין זו דרכו הבהירה של הריב"ש. וכך בלב כבד עליתי על יצועיי. לקראת הבוקר, ואני בחלומי, ואראה איש זקן נשוא פנים עומד לפני, והודו והדרו עליו, אמר לי: "אני יצחק בר ששת, ראיתי שהתקשית בהבנת דברי וייגעת עליהם, על כן באתי להודיעך קושט דברי אמת," ויישב בפני את הסתירה. עניתיו, יישוב זה עלה בדעתי, אך דחיתיו משום שנסתר הוא ממקום פלוני. אך הריב"ש השיב, אכן נסתר הוא אם תלמד כשיטה פלונית, אך עיין נא בדברי שבתשובה פלונית ותמצא שסללתי שם דרך אחרת בהבנת אותה סוגיה. ואיקץ והנה חלום. קמתי מיד ממטתי, עיינתי בתשובה המצויינת, וראיתי שבאמת הריב"ש למד אחרת, ולפי זה אין סתירה בדבריו כלל, ושמחתי כמוצא שלל רב. הא למדת כי הגם שהרב רק עיין בדברים, ברך ברכות התורה לחשוש למצריכים לברך אף בעיון בלבד. (עיין קובץ יחוה דעת)

כתיבת דברי תורה

מי שהתחדש לו חידוש תורה מיד בקומו משנתו, וחושש שישכחהו ורוצה לכותבו, יברך ברכות התורה, וטוב שיאמר ברכת כהנים ויכתבהו מיד. משום שעושה מעשה של לימוד, וגם דרך הכותב להוציא את התיבות מפיו בשעת הכתיבה. (סימן מז סעיף ג. ג פב)

ספק אם בירך

מי שאינו זוכר אם בירך ברכות התורה או לא, אינו חוזר לברך, שכלל גדול בידינו "ספק ברכות להקל". ואולם טוב שיבקש מאדם אחר שעדיין לא ברך, שיכוון להוציאו ידי חובה בברכתו. (ד ס)

שכח לברך, עד אימתי מברך?

מי ששכח לברך ברכות התורה ונזכר באמצע פסוקי דזמרה, יברך רק ברכה אחת, "אשר בחר בנו מכל העמים..." שהיא המעולה שבברכות התורה, וימשיך בפסוקי דזמרה עד סוף 'ישתבח', ובין 'ישתבח' ל'יוצר אור' יברך את שתי הברכות הנותרות, 'על דברי תורה', 'והערב נא'. (ד צב)

מי ששכח לברך ברכות התורה ונזכר לאחר שהתחיל 'יוצר אור', יברך בין 'יוצר אור' ל'אהבת עולם' את שלושת הברכות, ולא יקרא פסוקי ברכת כהנים מחשש הפסק, אלא יסמוך על קריאת שמע או על מה שילמד מעט לאחר התפלה. (ד צג)

מי ששכח לברך ברכות התורה, ונזכר לאחר ברכת 'אהבת עולם', אינו יכול לברך עוד, והפסיד ברכות התורה באותו יום, שכיון שבברכת אהבת עולם מזכיר שבחים ובקשות על לימוד התורה, יצא בזה ידי חובה, אף שלא כיון על כך מפורש. וישים לב ללמוד מעט תיכף לאחר התפילה, כדי שיהיה ניכר שברך על לימודו. (מז ס"ז. ג קט)

לא ישן

אם היה ער כל הלילה, מברך ברכות התורה בעמוד השחר.

ויש מבני אשכנז הנוהגים לצאת ידי חובה מאדם שישן שנת קבע. אולם גם לדעה זו, אם ישן ביום שקודם לכן שינת קבע, יכול לברך לכתחילה ברכות התורה. וכמו כן, אם כיון בבוקר הקודם שאינו פוטר בברכות התורה אלא עד הלימוד שלמחרת בעמוד השחר, יברך שוב. (רבי עקיבא איגר, התעוררות תשובה, אבן ישראל פישר. חזו"ע יו"ט שיב. ד פו, קיג)

זמן עמוד השחר הוא: כדי זמן הילוך 4 מיל [המיל הוא 2,000 אמה = 960 מטר] לפני הנץ החמה. ומהלך מיל הוא: 18 דקות. אם כן 4 מיל הם: 72 דקות זמניות קודם הנץ החמה. [להלן בדיני קריאת שמע, יתבאר המושג "שעות זמניות".] והמברך ברכות התורה קודם הזמן הזה [כשלא ישן בלילה], ברכותיו לבטלה לדעת מרן והרמ"א ורוב הפוסקים. כמבואר בסידור רב סעדיה גאון, הראבי"ה, הרא"ה, המאירי, התרומת הדשן, מהרי"ו, וכן דעת מרן השלחן ערוך (סימן תנט ס"ב), הרמ"א (סימן רסא ס"א), הלבוש, הב"ח, הש"ך, אליה רבה, בית דוד, בן איש חי, החזון איש ועוד. ולא כמפורסם באיזה לוחות שעמוד השחר הוא 90 דקות קודם הנץ, שזה נגד דעת מרן והרמ"א ורוב הפוסקים. (שו"ת יחוה דעת ח"ב סימן ח)

שכחתי לישון

אברך חשוב משמש בקודש אצל מרן שליט"א, נוהג היה להגיע בכל בוקר אל ביתו של הרב ומסדר את החדר כל ספר למקומו. בוקר אחד כשהגיע כהרגלו בשעה 6:30, מוצא הוא את הרב רכון על ספריו ועובר בין בתרי ספרי הפוסקים הפרוסים לפניו, כשהוא לבוש בבגדיו כרגיל. לפתע ראה רבנו את האברך הנזכר, והוא פנה אליו בתמיהה, מדוע הקדמת בוא היום, הרי עוד לא עלה השחר? אמר האברך לרבנו: כבוד הרב, השעה כבר 6:30 ואני הגעתי כהרגלי. אולי כבוד הרב לא ישן הלילה?! ענה לו רבנו בפשטות רבה, "אוי... שכחתי לישון, מה אעשה?". רבנו זוכה לקיים תדיר את הפסוק שאמר החכם מכל האדם (משלי כ יג): "אַל תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן תִּוָּרֵשׁ, פְּקַח עֵינֶיךָ שְׂבַע לָחֶם", לשבוע מלחמה של תורה, שנאמר (משלי ט ה) לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי (השווה חגיגה יד ע"א). ("מלך ביופיו" עמוד 94)

שוב מעשה שסיפר בנו של מרן שליט"א, שפעם בבחרותו נכנס אביו בבוקרו של יום שני להעירו בשעה 5:40 לתפלה, אך הוא ביקש לישון עוד מעט, מחמת שישן בשעת לילה מאוחרת. אמר לו אביו, אני כבר מיום שבת לא ישנתי, לתדהמתו של הבן, מדוע? ענה האב בתמימות: "שכחתי".

מכה ברגל להתעורר

השעה שלוש באחת מלילותיו של חודש אלול תשע"ב, השחר טרם הפציע, העולם נם את שנתו, אחרון המאחרים נכנס מכבר לישון לקראת היום החדש העומד בפתח. והנה בבית מעונו של מרן שליט"א, דפיקות חרישות קטעו את הדממה, אחד מבני הבית שקם לראות את מקור הרעש, גילה את מרן שקוע בעומק עיונו כהרגלו וברגלו השמאלית מכה חרישית על רצפת החדר. לפליאתו, השיב מרן, עסוק אני כעת בתשובה בדיני תרומות ומעשרות, וחושש אני כי מרוב עייפותי לא אוכל להתרכז בעומק העניין, על כן מכה אני ברגלי כדי לעורר את עצמי, שאוכל להמשיך בלימודי עוד.

העוסק בתורה בלילה והגיע זמן עמוד השחר, יפסיק ויברך ברכות התורה (ה"ע א מה). אולם, חכם המוסר שיעור לקהל הרחב בליל חג השבועות או הושענא רבה, ויודע שאם יפסיקו לברך ברכות התורה, יפסק השיעור ויהיה ביטול תורה לרבים, רשאי להמשיך את השיעור עד לזמן התפלה. מאחר והניסיון מורה שהפסקה זו תבטל את רצף השיעור ותגרום לביטול תורה של רבים, וסוף סוף הלוא התחילו בהיתר, ובצירוף דעת האומרים שהניעור כל הלילה לא מברך, וברכות התורה מדרבנן לדעת רבים מהראשונים והרמב"ם ומרן השלחן ערוך. ועיין בהליכות עולם ודו"ק.

שנת קבע ביום

הישן שנת קבע ביום על מיטתו, אינו מברך ברכות התורה שנית בקומו משנתו. כי יש מחלוקת אם שינה ביום נחשבת כהפסק, וספק ברכות להקל. (סימן מז סעיף יא. ד קיב)

ויש לשאול מה שונה ברכת התורה משאר ברכות המצוות, כי הנה למשל במצות סוכה, על כל סעודת פת שאוכל בסוכה, מברך 'לישב בסוכה', ולא די בברכה שמברך בסעודה ראשונה של היום, מאחר ויש היסח הדעת בין סעודה לסעודה. ואם כן מדוע בברכת התורה די במה שמברך בבוקר, אפילו שמסיח דעתו מהלימוד במשך היום, כגון שישן וכיוצא? ויש לומר ששונה מצות תלמוד תורה שאינו מסיח דעתו ממנה, כי כל שעה חייב ללמוד, שנאמר "והגית בו יומם ולילה", ודעתו לחזור ללימוד מיד כשיתפנה, אבל לגבי אכילה בסוכה ישנה שעה קבועה לאכילה, וכשגמר לאכול מסיח דעתו מהאכילה, על כן צריך לברך שוב באכילתו הבאה. (תוספות, רבנו יונה והרא"ש)

ישן בתחילת הלילה

הישן על מיטתו אפילו זמן מועט ואפילו דקה אחת לאחר צאת הכוכבים, ובקומו רוצה ללמוד תורה, חייב לברך ברכות התורה. וכשיגיע עמוד השחר, לא יברך שוב. אך אם לא ישן על מיטה, אלא נרדם על כסא וכיוצא, אינו מברך ברכות התורה אלא בעמוד השחר. ומכל מקום אם צירף כמה כסאות יחד ושכב וישן עליהם, הרי זה נחשב שנת קבע, וכשיקום צריך לברך. (שו"ת יביע אומר חלק ח סימן ה. ד קיב)

זמן שינת קבע הוא אפילו זמן מועט, כמפורש בגמרא (סוכה כו ע"א): וכמה שינת עראי? כדי הילוך מאה אמה. ע"כ. ולפי מה שבארו הראשונים ומרן השלחן ערוך (אורח חיים סימן תנט ס"ב, ויורה דעה סימן סט ס"ו) והרמ"א (סימן רסא ס"א) ועוד, ששיעור מיל הוא 18 דקות, והלוא מיל הוא זמן הילוך אלפיים אמה, אם כן יוצא שהילוך מאה אמה הוא: 54 שניות. ועל כן הישן יותר מזמן זה על מיטה, הרי זו שנת קבע, וחייב לברך ברכות התורה.

הקם בעוד לילה וברך ברכות התורה, ולאחר זמן חזר לישון קודם עמוד השחר, כשקם צריך לברך ברכות התורה שנית, שהרי ישן שוב שינת קבע בלילה. (שם. ד קיד)

אם ישן בתחילת הלילה קודם שהתפלל ערבית, כשיקום יברך ברכות התורה קודם שיתפלל. אולם אם שכח והתפלל קודם ערבית, לא יברך לאחר התפלה ברכות התורה, כיון שיצא ידי חובה בברכת 'אהבת עולם' [כמו שיוצא ידי חובה בברכת 'אהבת עולם' שמברך בבוקר, כנ"ל]. וישים לב ללמוד מעט תיכף לאחר התפילה, כדי שיהיה ניכר שברך על לימוד התורה. (יבי"א שם. ד קיח)

גר צדק

גוי שהתגייר, אף שכבר זמן ממושך לפני גירותו הוא בא להתפלל בכל בוקר בבית הכנסת ומניח תפילין ועושה את שאר המצוות, כדי להתרגל בהן, מכל מקום ביום שטבל ונעשה יהודי, ורוצה ללמוד תורה, יברך שוב ברכות התורה ואחר כך ילמד, כי מה שברך בבוקר, אינו נחשב כלום, מאחר והיה גוי ופטור מכל המצוות. (ד קכד)

כן היה מעשה לפני כשישים שנה בבוא מרן הראשון לציון שליט"א לכהן כדיין בעיר פתח תקוה, ובא לפניו גוי שחשקה נפשו מאוד להתגייר, ולאחר שדרשו וחקרו שכוונתו לשם שמים, ואף חינך כמה מבניו בישיבת פוניבז', שלא ידעו שהם גויים. בית הדין קבלום לגיור וקבעו להם זמן לטבילה. והנה לאחר שטבל לשם גירות כדת, רצה לומר 'שמע ישראל', אמר לו הרב: הלוא כבר אמרת בבוקר בבית הכנסת. אמר הגר: אבל כשאמרתי הייתי גוי ועכשיו חשקה נפשי לומר פעם ראשונה 'שמע ישראל' כשאני יהודי. אמר לו הרב: אם כן תברך קודם לכן ברכות התורה. אמר לו הגר: הלוא כבר ברכתי בבוקר בבית הכנסת. אמר לו הרב: לא כך אמרת, שבבוקר ברכת כשהיית גוי?! אם כן לא שווה מה שברכת, לכן תברך שוב, ועמד וברך ברכות התורה ואמר 'שמע ישראל', ועין לא נשארה יבשה מהמחזה המרגש והמרומם הזה. (עיין יביע אומר ח"ג סימן כז אות י)

חתן בר מצוה

שאלה: קטן שברך ברכות התורה בבוקר האחרון של שנת קטנותו, האם יכול ללמוד תורה בערב לאחר שנעשה בר מצוה, על סמך ברכה זו?

תשובה: יש אומרים שהברכה שברך הקטן אינה מועילה לו לכשנעשה גדול, כי מאחר ובעת שברך היה פטור מן המצוות, איך תועיל לו לזמן גדלותו שנעשה חייב?! ואם כן אסור לו ללמוד בלי שיברך ברכות התורה. אך מאחר ויש חולקים על זה, יש לייעץ לו, שיכוון בבוקר האחרון של שנת קטנותו, שאינו פוטר בברכות התורה אלא רק מה שילמד עד הערב, ואז יחזור ויברך בלילה קודם ערבית. (ערך השלחן, רב פעלים, פרי מגדים ועוד)

ולבד מכוונתו זאת, יש לצרף את דעת הראשונים הנ"ל שהטעם שברכות התורה מועילות לכל היום אף שמסיח דעתו, משום שכל שעה חייב ללמוד וכאילו אינו מסיח דעת, ולפי זה בקטן שאין לו חיוב זה, היסח הדעת מחייבו לברך. ובלאו הכי יש ספק ספיקא, שמא ברכות התורה מן התורה, ונמצא שמה שברך בבוקר מדין חינוך מדרבנן, לא פוטר לחיוב מהתורה, ואפילו אם נאמר שהברכות מדרבנן, שמא אינו פוטר עצמו לכשיגדל הואיל ואינו חייב בעצמו. (יביע אומר ח"ג כז אות יא)

ישנה עצה נוספת, שיכוון בברכת אהבת עולם שבתפלת ערבית לצאת ידי חובת ברכות התורה, וילמד מעט תיכף לאחר התפילה, כדי שיהיה ניכר שברך על לימוד התורה. ואם שכח ולא כיון כן, יצא ידי חובה. [ואמנם, לא תמיד עצה זו עדיפה, כי רבים נוהגים לארגן מנין לתפילת ערבית באולם, נמצא שיהיה אסור לחתן בר מצוה ללמוד ולשנן את דרשתו עד שיתפלל ערבית. וזאת מלבד ביטול התורה הגדול שנגרם לו, בפרט בימי החורף שהשקיעה למעלה משלוש שעות לפני זמן תפילת ערבית שמתפללים באולם.] (חזו"ע שבת ב מה. ד קכ)

נשים

נשים מברכות ברכות התורה.

הגם שהנשים פטורות ממצות תלמוד תורה, שנאמר "ולמדתם אותם את בניכם", ודרשו חז"ל (קידושין כט ע"ב): "בניכם ולא בנותיכם", מכל מקום מברכות הן ברכות התורה, כי עדיין הן חייבות ללמוד את ההלכות השייכות להן, כהלכות ברכות, שבת, תפילה, כשרות, הפרשת חלה, טהרה ועוד. וגם משום שבברכות התורה יש שבח לבורא עולם, "אשר בחר בנו מכל העמים", ועל ידי התורה הבדילנו מן העמים, וגם הנשים שייכות בשבח זה. (ד עא, צז)

כתב בספר חסידים (סימן שיג): חייב אדם ללמד לבנותיו את המצוות, כגון פסקי הלכות. ומה שאמרו שהמלמד לבתו תורה, כאילו מלמדה תיפלות, זהו דוקא בעומק התלמוד וטעמי המצוות וסודות התורה, אבל הלכות המצוות ילמד לה, שאם לא תדע הלכות שבת, היאך תשמור שבת, וכן כל המצוות. והרי בימי חזקיה המלך, אנשים ונשים גדולים וקטנים ידעו אפילו הלכות טומאה וטהרה שהיה מצוי בזמנם. וזהו שאמר הקב"ה למשה: "הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף... לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ... וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת", וכן: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם... טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ", כדי שידעו פסקי המצוות מה לעשות ומה לא לעשות. ומצאנו בנביא (מלכים ב ד) שגם שונמית היתה הולכת לשמוע את הדרשה מפי אלישע, בכל ראש חודש ובכל שבת. ע"כ.

תוכן העניינים

סדר היום בהלכה ובאגדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה