נקודות קטנות למחשבה · מפגש חלומי
כל המורות מהסמינר, כל החברות, השכנות, אשתו של הרב, אפילו הרבנית שפרה, אשת הרב של בעלי בכולל אמרה שאין שום בעיה מלכתחילה. ציפי, דבורה, ואפילו שמחה, שהם ממשפחה חסידית אפילו גם הם, אז מה הבעיה?
אז מה קרה אם איזו אשה ברחוב העירה לי שאני דומה בפאתי ובלבושי למוכרת בחנות הנעליים שליד הבית שלה, שהיא לא שומרת תורה ומצוות, אז מה, כל זה צריך להטריד אותי משנתי? מה, כולם טועים?? כולם לא בסדר??!
מחשבות אלה הטרידו אותי כל כך עד שלא יכולתי להירדם... אך בסוף נרדמתי.
והנה חלום. אני רואה אור גדול ועצום שמושך אותי אליו, הרגשתי חום ואהבה, כאילו כל זה היה מוכר לי. קראו לי בשמי, הלכתי בעקבות הקול...
והנה אני מגיעה לקצה מנהרה, ולפתע נגלה לי מחזה מדהים: מדשאות ענק, מפלי מים, ציוץ ציפורים, ריח נפלא... כל כך אהבתי את המקום, הבנתי שכנראה אני בגן עדן.
והנה מאחורי אני רואה נשים לבושות לבן עם מטפחות משי קשורות לראשן, צועדות בקול שירה. "אנחנו הולכות לפגוש את האימהות הקדושות", אמרו לי.
"גם אני רוצה, גם אני רוצה לפגוש את האמהות הקדושות, גם אני ציפיתי שיום אחד אפגוש אותן".
"הצטרפי אלינו ותזכי לברכתן, בואי איתנו נלך להיכלן..."
עברנו שדות, עברנו גנים נפלאים מלאים פרחים בשלל צבעים, ואיזה ריחות ממש תענוגים.
צעדנו יחד עם כל הנשים, עד שהגענו להיכלן של האימהות הקדושות. כל הנשים הסתדרו בתור לקבל את ברכתן של האימהות. התור התמשך והתמשך עד שהגיע תורי. קראו לי בשמי ושם אימי, ונכנסתי פנימה להיכל.
המחזה היה מרנין. ראיתי את ארבע האימהות, כולן היה כל כך יפות וכל כך דומות אחת לשניה, מאירות פנים וכל כך צנועות. צעדתי לאיטי לקראתן.
אך... לפתע קרה מקרה כלל לא נעים. ארבעתן הסתכלו עלי בתמיהה, שאלו אותי לשמי ולשם אימי, דיברו ביניהן, הסתכלו עלי שוב ושוב, ולאחר התייעצות אמרו: "כנראה שנפלה כאן טעות, גברתי היקרה, אינך נכדתנו, לכי עזבי את היכלנו".
פרצתי בבכי, "למה???"
"אנחנו מאוד מצטערות אך אין כאן מקומך איתנו, בבקשה צאי מכאן..."
"אבל מה לא בסדר איתי??? אני שומרת תורה ומצוות, נותנת צדקה, גומלת חסדים, בעלי לומד בכולל, בניי לומדים בישיבות ובתלמודי תורה, בנותיי לומדות ב'בית יעקב', מה לא בסדר??? תגידו לי מה לא בסדר...???
לא הועילו לי שום תירוצים. מההיכל גורשתי, כל כך בכיתי, כל כך הצטערתי, עד שקמתי בהתרגשות משנתי, אך אז כבר את המסר הבנתי!"