נקודות קטנות למחשבה
מודעה שהתפרסמה
מבצע לוהט
לקראת החורף עד ביאת המשיח בקרוב
כל החובשת פאה ארוכה או מסולסלת או לא מסורקת (פרועה) וכן פאה במראה טבעי או רטוב וללא כיסוי נוסף או פאה שיש בה זנב או קליעה ובין השאר פאה קצרה מאוד, וגם פאה שחלק ממנה מתפזר לתוך הפנים בצורה מאורכת ומכסה אותם בחלקם, או פאה ששערה מקורזל מאוד, ובכלל כל החובשות את פאות זמננו, לכולן הזכות להשתתף במבצע;
כרטיס זוגי חינם!
כניסה לגיהנום!
מוקד ההרשמה בחנויות הפאות הנ"ל.
המבצע כולל גם את הנערות והנשים היקרות המהלכות בנעליים מרעישות, או בבגדים צרים הדוקים או קצרים. כגון, חצאית או שמלה קצרה, וכן חצאית או שמלה עם שסע. או, בגדים בצבע אדום או שאר צבעים הרועשים. וגם אלה הגורבות גרביים בגון העור, מחוררות או עם דוגמאות או שקופות הנוגדות דעת תורה (דהיינו לא פחות מ-70 דנייר). וכן המתקשטות באיפור ובתכשיטים ברשות הרבים ושכחו כי;
"כל כבודה בת מלך פנימה"
נ.ב. מדור משוכלל שמור לסוכני הפאות והבגדים הנ"ל ולכל מי שמוכרם.
אין צורך להידחף יש מקום בשפע לכולן. כל אחת תקבל חדר פרטי לעצמה, כולל "פנסיון מלא" ושאר "ההטבות" השייכות לירבעם בן נבט וחביריו שחטאו ושהחטיאו את ישראל!
והכל ב"אוירה חמה מאוד" ללא הגבלת זמן!...
אבל המעוניינת שלא להשתתף במבצע, יש באפשרותה עוד היום לעשות תשובה אמיתית, והיינו: חרטה, וידוי, וקבלה לעתיד שלא ללכת יותר בפאות ובבגדים הנ"ל וכדאי להתייעץ עם רבנית יראת ה' ידועה המבינה בעניינים אלו.
אנו תקוה שתוך ימים מעטים יסגר המבצע מחוסר היענות!
בתודה מחלקת המבצעים של הגיהנום
לא לחרדיות!
למשרד ה"שטן" בע"מ
דרושות מחטיאות הרבים לרחובות הערים החרדיות
הדרישות לתפקיד:
1. לצאת לרחוב בפאה נוכרית (הכי חשוב!)
2. חולצות צמודות לגוף ופתוחות בצווארון (חובה!)
3. חצאית קצרה (כל עוד הרגל נראית!)
4. גרביים בצבע הרגל 40 דנייר.
5. נעלי עקב מרעישות, איפור ובושם (מומלץ מאוד!)
6. מתקבלות גם בעלות גרביים שחורות מדוגמות.
7. כמו כן נשים בעלות חלוקים, פיג'מות - המוכנות לצאת כך לרחוב.
8. יש אפשרות גם לבעלות מטפחות גבוהות מסוג 'בובו' או מטפחות צבעוניות ומעוטרות בפרחים או באבנים.
בעלות פאה נכרית מתקבלות ללא תנאים נוספים.
עבודה קלה במיוחד
ניתן להצטרף 24 שעות ביממה - גם בשבתות ובחגים
אין צורך בניסיון קודם
למצטיינות תוגרל מידי שבוע שעה בכף הקלע חינם
כל מצטרפת תעבור קורס מזורז (חינם) למשיכת עיניים באופן ההליכה, עיצוב הפאה ועוד...
המשרדים ממוקמים ברחוב 'ס"מ', פינת 'מלאך המוות', מול גשר 'שאול תחתית', (בצמוד לקניון 'גיהנום').
לידיעתכן!
עקב העומס הרב אין צורך להגיע למשרדים ואין צורך לחייג. ההצטרפות נעשית באופן אוטומאטי על ידי לווין משוכלל הקולט כל אחת. - לפרטים נוספים ניתן לשאול את לילית (אשתו של השטן) באינטרנט.
כל המצטרפת יוזכר שמה מידי יום בקבר בלעם בן בעור הידוע כמסוגל לנושאים אלו
בקללה מרובה:
הנהלת החטאת הרבים
1800-800-800
בשורה משמחת
להלן ציטוט של כתבה מתוך "עיתון חרדי" בפיקוח "ועדת רבנים" המופץ בעיקר בעיר התורה והחסידות. (בתוספת הערות בסוגריים)
"בשורה משמחת לנשות המגזר החרדי"
למחפשות פרפקציוניזם בפאה, מוצר שהוא כידוע מושקע ומוקפד במיוחד בקרב נשות הציבור החרדי,
הנה הבשורה החדשה!
פאות היוקרה של "פאות xxxxx"... מעתה בהישג יד לאשה החרדית!
"פאות xxxxx'" פותח מחלקה מיוחדת המנוהלת בידי פאניות חרדיות שהוכשרו על ידי מר הל' עצמו <"חרדיות, לא לשכוח">.
הל' זיהה את הפוטנציאל ואת הצרכים בשוק החרדי, וביחוד את הדרישה לפאות איכות במראה טבעי
פיתוח יחודי שמהוה פריצת דרך בתחום הפאות הוא חומר מיוחד המשמש ליצירת "שביל לבן טבעי"
"תודות ליתרון הזה השיער נופל
בצורה טבעית ושובה לב"!
"זו החלטה קשה", הקול כואב ומאופק, "אבל לפחות אני שמחה שיש מי שאיכפת לה באמת על האיכות ועומדת על המשמר בלי פשרות".
ידי קצת רועדת ואני מסמיקה, לא חלמתי לקבל כזו מחמאה. אבל בעצם היא צודקת, על איכות אני ממש לא מתפשרת.
"כן, תודה", אני מודה ומוסיפה הבהרה, "עכשיו את מבינה למה אני לא יכולה לראות אותה יותר אצלי בסלון"
"היא עכשיו אצלך בסלון?!", אני שומעת את הקול בפומית מתלחש.
"כן, תובילו אותה מכאן, אבל ללא דמי הובלה!". אני מבקשת ומתריעה.
"את מי?"
"מה השאלה? את הספה!"
"מה???!!!..." הקול התפרץ בתדהמה, "לא דיברת על התלמידה החדשה??!"
"תלמידה חדשה??!", הפעם הגיע תורי לזקוף גבה. מה קורה לפקידה הוותיקה?
"את טעית", אני שומעת מעבר לקו, "כאן רייזל רוזן"
פני התאדמו כסלק והלב החל דופק. זו המנהלת של בתי, איתה שוחחתי כל השיחה?
היא הוסיפה ואמרה: "חבל שהייתה זאת טעות. שמחתי שמצאתי מי שלא מתפשרת על איכות!"
הורדתי את הטלפון וכבשתי פני מבושה. המחמאה שקיבלתי קודם התרוקנה מכל זוהרה.
'האם אני באמת עומדת על המשמר ולא מתפשרת על איכות? אולי יש לי טעות באיכות?
טעות בכתובת העמידה על המשמר?
אולי הספה היא זו שתלמד אותי לבחון את איכותי מחדש ולהתעקש על איכות אמיתית בלי זיוף...???'
תוכחה "בשרית"!
התזמורת ניגנה במרץ, הריקודים סערו, הכלה הייתה נרגשת ואושר זרח מפניה. מכרים וידידים לחצו ידיים ואיחלו את מירב הברכות לזוג החדש.
המלצרים במטבח סיימו לארגן את שיירי המנה הראשונה והחלו להגיש את המנה העיקרית.
המנגינה הגיעה לסיומה, הריקודים פסקו, והמוזמנים התיישבו במקומותיהם. מלצרים עטורי פפיון הסתובבו בין השולחנות ומגשים מלאים כל טוב בידיהם.
ואז...
הופעתי אני במלוא הדרי. נכנסתי לאולם ראיתי את מבטי כולם מופנים לעברי. חיפשתי מקום מכובד להיות בו. בשולחן הראשון ישבו נשים פשוטות, כלל לא התאים לי להיות ביניהן.
המשכתי במהלכי ואז... נחתתי על צלחתה של גברת הדורה, חבושה בפאה קוצנית כתמתמה.
חשבתי שתאכל אותי מיד, חתיכת בשר מהבילה וריחנית על מצע ירקות ססגוני, אך להפתעתי היא הצביעה עלי ופנתה אל המלצר - "סליחה אדון מלצר, מהו ההכשר של הבשר?"
משקיבלה את התשובה, החלה לירות שאלות בצרורות:
"שמא שחטו בסכין פגומה?... ואולי הפרה אכלה ירקות של שמיטה?... שמא לעסה תבן לא מעושר, ולכן עכשיו הבשר לא כשר...?"
התחלתי לרעוד, הפפריקה שעלי האדימה עוד יותר והפלפל השחור צרב את בשרי...
קווצי פאתה התנועעו לקצב שאלותיה ואחר קמה ממקומה, תחבה בי מזלג עמוק עמוק והניפה אותי אל - על.
היא צעדה אל עבר המטבח והרעימה בקולה - "מי כאן משגיח הכשרות?"
היא החלה לפלס את דרכה בינות למלצרים ולמגשים עד שהגיעה אליו, בעודי מפרפרת, כמעט מחליקה אל הרצפה.
"אמור נא לי מר משגיח" - פתחה - "האם התבן נשמר משעת קצירה עד שנכנס לפה של הפרה?... אולי לאחר השחיטה התערבה טיפה אחת מחלבה...?"
קצה של חיוך הסתמן לו תחת שפמו של המשגיח, הוא הרגיע וענה: "אין כאן שאלות וספקות, הכל עבר ביקורת ובדיקות!"
נשמתי לרווחה.
האשה אצה למקומה, בתיפוף עקבים קצבי.
או אז, ממש כאשר קרבתי לפיה, הרמתי את עיניי הבשריות ותמהתי: 'איך זה שנחים בשלווה קווצי הפאה עד חצי גבה של הגברת, בעוד בי - חתיכת בשר מגושמת - בוחשים כה עמוק לדעת מאין באתי ולאן אני הולכת'...
הפטנט החדש
אשה שומרת תורה ומצוות, בעלת תשובה וקצת תמימה באה אל רב - מורה הוראה לשאול שאלה על מה שפרסמו באחת ההודעות על סוג בגד מיוחד שראתה, אם הבגד מותר לאשה שומרת תורה ומצוות בלבישה. וכך היה כתוב במודעה;
בשורה טובה לאשה החרדית!
יצרני העילית של בגדי נשים "almeda" "אלמדה" המפורסמים במוצריהם המקוריים, באים הפעם לקראת האשה החרדית שמקפידה על קוצו של יוד בצניעות בגדיה.
מדובר בבגד שהוא שילוב מדהים ונפלא של המודה האחרונה ביופי ובאופנה בלי שום ויתור כהוא זה על הצניעות שכל כך יקרה לאשה המקפידה על קלה כבחמורה. הבגד מכסה כל מילימטר שצריך להיות מכוסה על פי ההלכה ויוצאים ידי חובה אף לדעה המחמירה שהשרוול חייב להגיע עד כף היד ולא רק עד המרפק! כמו כן בצד העליון מגיע הבגד עד הצוואר ואינו פתוח אף מעט!
אז מהו הסוד שבכל זאת מוצרינו מעניקים יופי וחן ללא תקדים?
התשובה היא - פיתוח אומנות משוכללת בלעדית (עם פטנט רשום) לייצר בד בצבע מדויק להפליא של עור הגוף! ולא רק הצבע אלא כל הצורה של הבד כמו עור אדם אמיתי! השרוולים הארוכים גם הם עשויים מבד קסמים זה.
בכתף צורת השרוול היא ממש כמו יד שיוצאת מבגד ללא שרוולים! וכן מהצוואר ולמטה יש שסע בצורת V באורך 18 ס"מ ורוחב 16 ס"מ שסגור גם בבד הפלאי הזה!
ייצור בגדים מקוריים אלו שבבעלותינו עתידים לכבוש את לב האשה החרדית בכל רחבי העולם!
עוד לא היה בושם כזה של יופי בביגוד שהיה עד עכשיו נחלתן של נשים שאינן שומרות תורה ומצוות.
ועכשיו! כבר אפשר לאשה החרדית ובלב שקט!!!
שיוצאים לכל הדיעות המחמירות ביותר בצניעות הבגדים.
תוצרתינו נמכרת בחנויות היוקרה של "רשת אלמדה" ברחבי הארץ והעולם!
נו! אז למה לחכות?
בואו בהמוניכן ותתרשמו!
מורה ההוראה אמר לה, שהוא מאוד מתפלא איך אשה צנועה אינה מבינה לבד ש"מודה" כזאת בוודאי אסורה ומכוערת היא ביותר.
כאן שאלה האשה בתמימות: "רגע, אינני מבינה, הרי גם את שיער הראש אסור לראות ואף על פי כן לובשות נשים חרדיות כל מיני פאות שנראות כאילו שערותיהן הטבעיות מגולות, ומה ההבדל בין זה לזה...?".
מורה ההוראה הוכה בתדהמה - הוא לא ציפה לשאלה כזאת - הוא הרהר בדבריה של האשה דקות ארוכות והרהר לעצמו: 'נכון... באמת מה ההבדל?... 'מה ההבדל?... היא צודקת! הרי זה אותו דבר!... זה אותו דבר!'...
שאלתה נותרה ללא מענה...
שיח שמיימי
יום אחד, כך מספרים, נפגשו שני מלאכים בכירים, אי שם בשמי רום. מלאך אחד היה ממונה על החלומות ורעהו היה ממונה על ההצלחות.
השניים פתחו בשיחה נרגשת כשכל אחד מתאר בפני חבירו את מעשיו. מלאך ההצלחות סיפר על עני מרוד שהוא העלה אותו לגדולה בהבזק של רגע, ומלאך החלומות סיפר על חלום ארוך ומוצלח שהוא זימן לפלוני אלמוני. השניים נפרדו תוך הבטחה לשוב להיפגש ולהמשיך לספר זה לזה את מעלליהם.
משנפרדו השניים, גמלה החלטה בליבו של מלאך החלומות, כי הלילה הוא יפעיל את כל קסמיו ויעולל חלום שכמותו לא היה.
ימים רבים לא ראו אותו מכיריו של מר הנרי במצב רוח כה קודר. זה מספר חודשים שאין הוא מרוצה מהנעשה בסניפו הנמצא בניו יורק, ועתה לאור הנתונים שהונחו בפניו, הבין כי ליבו לא שיקר לו.
עסקיו של מר הנרי הלכו והתדרדרו מדחי אל דחי והוא לא ידע את נפשו. איש של כבוד היה מר הנרי. עתה החליף את משנתו.
"ילדינו ושכינינו לא ידעו מאומה", סיכמו ביניהם הנרי ורעייתו. רמת האוכל ירדה פלאים. הילדים שהורגלו למסעדות יוקרה נאלצו להסתפק בפרוסת לחם וחצי גביע לבן. על בגדים חדשים איש לא חלם. איך שהוא הצליח מר הנרי לעבור תקופה של מספר חודשים, עד שיום אחד קרה הדבר, וילדיו הלכו לישון כשקיבתם ריקה. אין אוכל.
אותו לילה החליט מלאך החלומות להתעמר במר הנרי. אורות הבית כובו והנרי עלה על יצועו. שקט מוחלט שרר בבית ומר הנרי שקע אל תוך חלום מתוק. הנה, הנה הם הימים היפים בהם הצליח להקים סניפים רבים, ולהשקיע במקומות הנכונים... עד שה' זיכה אותו להיות אחד מאילי ההון הגדולים ביותר.
חיוך רחב השתפך על פניו של מר הנרי שמזה חודשים ארוכים לא חייך, הן בהקיץ והן בחלום. כהודיה לקב"ה על הטוב אשר גמלו, זימן מר הנרי קבוצת ידידים קרובה ורב מכובד, לסעודת הודייה מפוארת שנערכה בביתו.
שולחנות מפוארים ערוכים בסדר מופתי על ידי צוות מלצרים ענובים בפפיונים קיבלו את פני הבאים. בעל הבית קיבל את פני אורחיו כשבידיו מגש כוסיות לחיים ועל פניו צהלה רבתי.
המוזמנים התיישבו סביב השולחנות ומר הנרי נעמד על דרגש קטן והכין את עצמו לשאת את דבריו. שעות ארוכות קודם המסיבה התלבט מר הנרי עם עצמו כיצד לפתוח את נאומו. לבסוף החליט כי הדבר המתאים ביותר לעשותו, הוא לפתוח בשירה וזמרה לבורא עולם שחילצו מן המיצר.
מר הנרי הניף את ידיו באוויר כשמגרונו בוקעים ברננה המילים "חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו". הנוכחים נשאו אף הם את ידיהם ומחיאות הכפיים הרעידו את קירות הבית.
לפתע חוורו פניו של מר הנרי. מבעד לחלון נראה קנה רובה מכוון היישר לעברו. הרובה היה אחוז בידיו האמונות של פושע מפורסם שתמונתו פורסמה בהבלטה על ידי השלטונות בכל הדרכים האפשריות.
זעקות "הצילו" נוראות שבקעו מגרונו הניחר של מר הנרי המבועת פילחו את דממת הליל, ותוך מספר דקות מר הנרי מצא את עצמו עומד במרכזה של המולה נוראה.
שכנים מבוהלים פרצו אל הבית מכל עבר, כשבידיהן מטאטאים ומקלות שהם אספו במהירות עת שעטו לביתו של שכנם שהזעיקם באמצע הלילה.
דממה השתררה בבית. מר הנרי עמד בסלון ביתו החשוך, כשמסביבו שכיניו ששנתם נקרעה בחטף. אט אט הרפו השכנים מן המקלות ומן המטאטאים והביטו בחמלה על מר הנרי המסכן.
דקה ארוכה עמד מר הנרי תוך שהוא צובט את לחייו. עדיין לא היה ברור לו איזה חלק שייך לחזיון העוועים והיכן מתחילה המציאות.
יבבות ילדיו שהתעוררו משנתם, החזירו אותו אל עולם המעשה. ילדיו הרעבים תבעו בקול בוכים למלא את קיבתם הריקה. "אבא! אוכל! אנחנו רעבים!".
לא נלאה אתכם בכל פרטי המאורע. אך בסופו של דבר, כמה שכנים רחמנים הביאו מביתם מצרכי אוכל בסיסיים, פתחו שולחן וערכו ארוחת ערב לילדים האומללים.
עם בוקר רווחה השמועה כי מר הנרי ירד מנכסיו, ויתכן שגם מדעתו.
למחרת שבו ונפגשו מלאך החלומות ומלאך ההצלחות. מלאך החלומות לא הצליח לעצור את חיוכו בשעה שתיאר את מר הנרי ההמום עומד באמצע הלילה, אדום כאש מבושה, בעוד השכנים מחטטים במקרר הריק כדי להאכיל את ילדיו הרעבים.
עיניו של מלאך ההצלחות נפערו בתדהמה. "אתה? אין לך בושה? הרי זו אכזריות נוראה. גם לבזותו לעין כל, וגם לטעת בו אשליות שווא, שההתפכחות מהם היא מרה וקשה! כיצד עשית זאת?".
הפעם הגיע תורו של מלאך החלומות לפעור את עיניו. "אתה??? אתה תלמד אותי לקח על נטיעת אשליות שווא???!!! הרי אתה ידידי, מלאך ההצלחות, משלה אנשים במשך שבעים ושמונים שנה! אתה לוקח אשה ובת חרדית, ונותן להן תחושת סיפוק והצלחה בלכתן בפאה משיער טבעי בורק ובביגוד האופנה ה'חרדית' הפרוצה שנמכרת בחנויות שבבני ברק ובירושלים, והן בטוחות שהינן מספיק צנועות - הן מרגישות גאוה והצלחה ביחס לעצמן... וחושבות ברוב טיפשותן שזה מותר ואין בכך כל בעיה...
ואז כאשר המסך יורד וההצגה מגיעה לקיצה, עולות האשה והבת המסכנות לפני בית דין של מעלה ומגלות שהכל היה חלום. אין צניעות ואין יראת שמים. כלום! הן נשארו עניות מרודות מכל מצוותיהן. אמור לי איפוא ידידי, מי מאיתנו יותר אכזרי, אני, שלילה אחד השליתי בן אדם, או אתה שמשלה אותן לאורך כל ימי חייהן".
מלאך ההצלחות השפיל את עיניו. "אתה צודק ידידי. אני סומך עליהן, על אותן נשים ובנות חרדיות, שינצלו את שכלן כדי להבין מהי צניעות אמיתית".
משק כנפיהם של המלאכים העיד כי שיחתם הסתיימה.
תרגיל אמריקאי
ברכבת התחתית בניו יורק ישב איש לבוש חליפה שחורה הכוללת מעיל ארוך היורד על מידותיו. פניו היו עטורים זקן ארוך ועבות, ולראשו מגבעת שחורה עגלגלה.
למולו ישב יהודי מבוגר גלוי ראש בעל שיער שיבה הלבוש בגדים מודרניים.
גלוי הראש הביט בעיניים רושפות משינאה ביהודי לבוש השחורים במשך דקות ארוכות, ולבסוף פצה את פיו והריק קיתון של רותחין בשפת האידיש על ראשו של הלבוש שחורים:
"אינני מבין אתכם אתם החרדים, חיים אנו כעת באמריקה המודרנית! הייתם צריכים להשאיר את הלבוש המיושן והעתיק הזה שלכם ושל נשותיכן, באירופה המזרחית אותה עזבתם יחד עם כל שאר סממני היהדות ש"אבד עליהם הכלח".
אתם עם הלבוש שלכם וגם של נשותיכן ההולכות בשמלות רחבות במטפחות ראש מיושנות... גורמים רק בושות בעיניי האמריקאים המתקדמים, במראה הפרימיטיבי שלכם, כאשר אינכם מסוגלים להתנתק מהעבר שלכם...
לבוש השחורים הביט בו בפליאה במבט המשדר חוסר הבנה. הוא הצביע על בגדיו ושאל באנגלית: "אני מבין שיש לך טענות על בגדיי, מה רע מצאת בהם?"
"האם אינך מבין אידיש?", התפלא היהודי המבוגר באנגלית.
"לא", השיב לבוש השחורים בהבעת תמימות, "הנני שייך לכת ה"האמיש" הידועה שמוצאה הקדום מהעם האנגלי. אנו משתדלים לנהל את חיינו כפי שחיו אבותינו לפני כמאתיים שנה ללא כל שינוי. כל הגברים הם בעלי זקן עבות ולבושים כמוני. הנשים לבושות חולצות צנועות, חצאיות ארוכות ורחבות, ראשיהן מכוסים במטפחות ראש ולילדות שתי צמות ארוכות המשתלשלות על כתפיהן.
בנוסף לכך אין אנו מוכנים לקבל את הקידמה הטכנולוגית ואנו נמנעים משימוש בחשמל, טלפון וכדומה".
"כן", השיב היהודי גלוי הראש, "שמעתי וקראתי עליכם רבות בכלי התקשורת ואפשר לומר שאני מאוד מעריך אתכם, לשמור כך בעוז רוח על המסורת והמנהגים הקדומים של הקהילה, זה מראה על איכות אנושית ועל גדלות הנפש שלכם.
אתם עומדים איתנים מול כל פיתויי העולם המודרני ואינכם נכנעים למה שהחברה הכללית חושבת עליכם. כל הכבוד לכם!"...
כאן השתנו פניו הנעימים של לבוש השחורים להבעה של כעס, עיניו ירו זיקים והוא החל צועק באידיש לעבר גלוי הראש: "כן! אני יהודי מקורי לא בן כת "האמיש"! תתבייש לך זקן אשמאי שכמוך! לכת "האמיש" הגויים, מותר לדעתך, לשמר את מסורת אבותיהם?! כל הכבוד להם...??! ורק אנו היהודים גורמים לבושות בחברה האמריקאית בהליכותינו בעקביות בדרכי אבותינו...??!".
גלוי הראש הרכין את ראשו מבושה...
הכל ווקאלי
שני הידידים יושבים יושבים זה לצד זה במכונית ונוסעים. בדרך הבין עירונית הארוכה יש להם מספיק זמן לדבר על כל מי דא והא, עד שכטבעו של עולם מגיע הרגע שבו הנהג לוחץ על הכפתור המפעיל את הדיסק כדי לכבד את הנוסע שלידו במוזיקה נעימה.
הצלילים בקושי מספיקים להיכנס לאוזנו הימנית של הנוסע, והוא מתעשת במהירות: "היי... מה קרה לך? שכחת שהיום ספירת העומר?!".
"תירגע, ידידי, תירגע. לא שכחתי שום דבר. זה ווקאלי".
"ווקאלי קוקאלי... מה זה חשוב מה זה, בספירת העומר לא שומעים מוזיקה".
"לא הבנת. זה לא מוזיקה. זה ווקאלי. כל הקולות מהפה. מה, אתה לא מכיר את זה?! אנשים שרים ומוציאים מהפה קולות של כאילו-תזמורת. אבל זה בלי כלים. הכל ווקאלי. תקשיב טוב תשמע איזו איכות. תשמע את החצוצרה ואת החליל-צד. אם לא הייתי אומר לך שזה אנושי, היית בטוח שזו תזמורת רגילה של כלי נשיפה.
"אבל..."
"שים לב, שים לב לקטע שמגיע עכשיו. איזה איכויות. איזו הרמוניה. המקהלה מקבלת כאן קונטרה של בס לירי מחמישה סקסופונים וקרן יער סקוטית, עם צלילים של גלי ים ורכבת דוהרת ברקע-אבל הכל אורגינל מהפה. ווקאלי. לא להאמין.
"אוי באמת, תעשה לי טובה, אתה מוכן לסגור את זה?"
"למה לסגור? איפה כתוב בהלכה שאסור לשמוע דיסק ווקאלי בספירה?
"לא יודע איפה כתוב. מה שאני כן יודע זה, שלא הכל צריך להיות כתוב. לא כתוב גם למשל שאסור לחתן ללעוס מסטיק מתחת החופה או שאסור לרב שמסדר קידושין ללבוש כובע קש ונעלי בית. אבל כל אחד מבין שזה לא מתאים. גם הווקאלי הזה, לא מתאים לספירה"
"אפילו שזה ווקאלי למהדרין?"
"אפילו. כן!".
(יתד השבוע - ז' באייר תשס"ט)