רציתי לשאול
(כל מה שרצית לדעת בנושא הצניעות והפאות)
למה דווקא צניעות? חסרים דברים אחרים הטעונים תיקון?
דוגמא מהחיים: עוגה אשר לא צלחה באפייה; אם העוגה לא נאפתה טוב והיא עדיין בצקית - ניתן להחזירה שוב לתנור עד שתאפה היטב. ואם העוגה נשארה נמוכה ושטוחה - יש לה תקנה בהוספת שכבה מרשימה מלמעלה. כך גם לגבי עוגה אשר נחרכה ונשרפה בשכבתה החיצונית - עדיין אפשר לתקנה על ידי גירוד השכבה וציפויה בקרם. אך אם בחשו בעוגה מלח במקום סוכר - לעוגה זו כבר אין תקנה!
אמנם כן, צריך שיפור ותיקון בכל המצוות כולם, אך הצניעות שהינה הבסיס והיסוד... קודמת לכולם! בת ישראל ללא צניעות - זו עוגה עם מלח... חסרה את עיקר יעודה וציווייה. וכמו שכתוב במדרש: שבשעה שברא הקב"ה את חוה היה אומר לה על כל איבר ואיבר: "תהיי אשה צנועה... תהיי אשה צנועה...". וכך גם מובא בשמו של הגאון מווילנא שאמר: "עיקר ירידתה של אשה לעולם הזה, הוא בשביל שתשמור על צניעותה!!!".
מחנכת בסמינר הנהיגה בכיתה שלה שבכל יום מימי ספירת העומר ילמדו על עניין אחד מ-48 קנייני התורה.
השאלה הייתה אם הדבר מתאים לסמינר של בנות? האם שייך אצלן העניין של קנייני התורה?
הנכד של רבי מיכל יהודה ליפקוביץ, שאל את סבו הגדול מה הוא אומר על כך?
הרב התחיל לצעוק: "מה מלמדים אותן כאלה דברים??!! שילמדו אותן צניעות!! זה מה שהן צריכות לדעת!!"
שאל אותו הנכד: "אבל סבא, בקנייני התורה יש שמה גם דברים של מידות טובות כמו: יראת שמים, חסד, זהירות בבין אדם לחבירו...?"
רבי מיכל יהודה זעק שוב פעם: "אמרתי לך כבר... צניעות!!! זה מה שצריך לדבר איתן! לא משהו אחר!!! שישקיעו רק בזה ושעל זה יחנכו אותן!!!"
הדברים מדברים בעד עצמם.
מה אני אשמה על איך שאני הולכת? מישהו אמר להם להסתכל עלי?
הלכה ידועה היא, שכל אדם חייב להסיר מכשולים היכולים לגרום לסכנה או נזק לציבור.
למשל: אם נשפך שמן על הכביש, חובה לכסותו בחול, כיון שמכוניות חולפות עלולות להחליק ולאבד שליטה. או הרואה קליפת בננה שמושלכת על המדרכה, חובה עליו להרימה ולזורקה לפח. ומובן מאליו שאין לבוא ולומר: "מי אמר להם לנסוע או לדרוך דרך שם? וכי אני אשם שהם החליקו בגלל השמן או קליפת הבננה...?!", כיון שעליו החובה להסיר את המכשול שנגרם בעקבותיו! ומאידך, גם על הנוסע וההולך רגל, החובה לשים לב ולהיזהר.
אם כן, קל וחומר הוא שחובה גמורה לכל אשה, לקחת על עצמה אחריות, להסיר "סכנות רוחניות" בלכתה ברחוב. זה גרוע פי כמה יותר מסכנות גשמיות (כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: "גדול המחטיאו יותר מההורגו!"), ועליה החובה מוטלת ביותר להיזהר שלא תכשיל אחרים! - אף שגם עליהם החובה לשמור את עיניהם ולא להסתכל בה.
כך כותב רבינו יונה באיגרת התשובה: "וצריכה האשה שתהא צנועה ונזהרת שלא יסתכלו בה בני אדם... שהמסתכלים בפניה או בידיה יורדים לגיהנום! והיא ענושה בעונש כל אחד ואחד מהם, מפני שהחטיאה אותם ולא נהגה צניעות בעצמה ונכשלו בה".
מה זה משנה ס"מ פחות או יותר באורך החצאית או אם החולצה שלי צמודה או לא?
בצבא האמריקני לא נותנים לחיילים ללכת איך שרוצים; לא עם עגילים, לא עם קוקויים, לא עם מפוזר... וזאת בעקבות סקר שנערך בצבא האמריקני, המגלה שחייל שהולך כמו בן אדם הוא גם חייל טוב יותר בקרב, כי יש לו גבולות! הוא שולט על עצמו! הוא לא עושה מה שבא לו... וזאת משום שהחיצוניות משפיעה על הפנימיות. אשה או בת המקפידה ללכת כפי הנדרש ממנה, הינה יותר ערכית ויותר מוסרית! אישיותה משתפרת ונהיית טובה יותר לאין ערוך! זאת המציאות!!
ודבר נוסף: בעולם החי, הקב"ה עשה שהזכר יהיה יותר יפה מהנקבה (למשל: אריה יותר מרשים מלביאה. וכן טווס, היפה הוא הזכר ולא הנקבה. וכן הלאה). חוץ מהאדם! שם הנקבה מתעסקת ומתעניינת ביופי יותר מאשר הזכר! והסיבה לכך: שהקב"ה רצה שהיופי ימשוך את השני במטרה אחת בלבד: ליצור חיים! כלומר, כדי שתהיה משיכה ורצון להתחתן ולהביא ילדים, צריך לשם כך את היופי! - וראיה פשוטה לכך: אשה המגיעה לגיל 50, (בשונה מהאיש), יופייה מתבלה! היופי כבר עשה את שלו! כיון שהקב"ה כבר לא נותן ילדים בגילאים הללו ולכן אין לה צורך באותו יופי שהיה לה בשנים עברו. ועל כן, במידה ומשתמשים עם היופי כלפי חוץ ומראים אותו היכן שלא צריך... זו מעילה חמורה בתפקיד, היופי הזה נהפך להרסני ועלול לגרום למוות ולאסונות!!! - אם לא מנצלים את היופי על מנת ליצור חיים בזמן ובמקום הנכון לאדם הנכון, סופו של דבר שהיופי יוצר מוות!!! - מידה כנגד מידה.
בנות שואלות אותי, למה לא ללבוש בגדים צבעוניים? מה יש בזה?
גננת אחת הסבירה באופן נפלא את הדברים. וכך היא אמרה:
"נזכרתי בסיפור שהיה אצלנו בבית, סיפור באחד הילדים הקטנים שלי. ילד אחד מילדיי הקטנים מאוד נבהל... הוא קם באמצע השינה שלו כשהוא בוכה וצועק ומזועזע כולו...
ניגשתי אליו ושאלתי אותו, מה קרה?
הוא אמר: "חלמתי חלום מפחיד"
"מה חלמת?"
"חלמתי שהיו לי ארנבות במיטה!"
"אההה", הרגעתי אותו, "לא נורא, ארנבות זה לא כל כך מפחיד, הן דווקא כמו בובות כאלה... כמו צעצועים, והן בכלל לא מפחידות ולא מזיקות!"
ואז הוא אמר לי: "כן, הן מאוד נחמדות... אבל לא כשהן במיטה שלי!"
בזמן האחרון יצאה מודה חדשה: פרחים גדולים יפים וצבעוניים על כל בגד, על חצאיות על חולצות על עליוניות... בכל צבעי הקשת; כתום, צהוב, אדום, ירוק... מה רע בזה? הרי אלו, בסך הכל, פרחים??
נכון, פרחים זה דבר יפה כל כך... אבל לא כשהם על הבגדים שלנו!!!
צבעים כהים, משדרים על ריחוק ורצינות. צבעים זוהרים וצבעוניים, משדרים קירוב ופתיחות.
לא לחינם שופט לובש גלימה שחורה וכובע שחור, כי עליו לשדר על רצינות בעת המשפט.
ומצד שני, ליצן, לובש כובע אדום, גלימה אדומה ועניבה מקושקשת וכל הפנים שלו מרוחות בצבעים צבעוניים, כי ליצן אמור לשדר צחוק וקלות ראש, לכן הוא לבוש בגדים דווקא בצבעים האלה.
ומכיון שהקב"ה רוצה שהבנות שלו תהיינה זהירות, שמורות וגדורות מהרחוב - שחלילה לא תפתינה אחרים וגם הן לא תתפתינה - לכן הוא חייב על פי ההלכה את הנשים ואת הבנות ללבוש דווקא בגדים בצבעים שקטים ופשוטים אך ורק שלא תתבלטנה ולא תמשוכנה תשומת לב.
אומרים שללכת עם חצאיות ארוכות זה רחובי, האם זה נכון?
שאלה זו היא מסוג הדברים אשר עליהם אמרו: ותהי האמת נעדרת! אין יותר שטות לבוא ולומר דברי הבל שכאלו! וחבל מאוד שבציבור החרדי שומר התורה והמצוות יש החושבים כך ומפאת זה מקצרים את השמלות והחצאיות עד הברך.
עד לתקופת מלחמת העולם הראשונה, לא היה מצב אצל שום אשה בעולם! ואפילו גויה! ללכת עם שמלה או חצאית קצרה!! - ויותר מזה, היו מדינות שקיצור הבגדים אצלם נאסר על ידי החוק! וכל מי שלא הלכה בשמלה שכיסתה את הקרסול, נענשה בקנס כספי כבד!! המהפך בלבישת שמלות וחצאיות קצרות, החל עקב צמיחת תעשיית הסרטים והתיאטרון ששם פרצו את המוסכמות. - צריך לדעת, שככל שהחצאית ארוכה ומגיעה עד הקרסול, זוהי צניעות למהדרין! אין יותר צנוע מזה! דווקא אלו שהולכות בחצאיות קצרות עד הברך ומעט מתחת לברך - החושבות בטיפשותן הרבה שככה צריכה להיראות בת ישראל - הן אלו שעושות נגד ההלכה, וחצאיותיהן נידונות כלבוש פרוץ לכל דבר! והינן ממש מכשילות את הרבים!
אמנם יש לציין, שכל זה רק אם החצאית הארוכה היא רחבה על הלובשת ואין בה צבעים עזים, בורקים וכדומה, אולם אם החצאית היא צרה באזור האגן והיא מבליטה מקומות אלו או שיש בה את הצבעים הנ"ל, אף חצאית ארוכה אסורה בלבישה!
האומנם יש ביכולתי להשתנות בהכל?
אחד היה מהלך על חוף הים, ולפתע בא גל גדול ומילא את כל החוף ביהלומים. מיד החל אותו האיש לאסוף את היהלומים לתוך כיסיו. אחר שראה שכבר כיסיו התמלאו עד אפס מקום ועם זאת החוף נשאר מלא ביהלומים שלא יכול לקחתם, אמר: "כיון שאיני יכול לקחת את כל היהלומים, אם כן מה שווה מה שלקחתי?", והשליך את הכל בחזרה לחוף, ויצא בלי כלום. פשוט וברור לכל בר דעת שאדם כזה הוא שוטה שבשוטים, שאף שאינו יכול לאסוף את הכל, לפחות שיאסוף מה שיכול...
הנמשל מובן, וכי מדוע שנפסיד מה שכן אפשר לקיים? כל תוספת וכל קבלה בצניעות, חשובות הן לאין ערוך אצל הקב"ה. וכבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה: "פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם".
וכי אני יותר צדיקה מאשתו של רב פלוני שלא מקפידה כל כך בצניעות?
ראשית, אף אשה בענייני העולם לא תביא ראיה מאשת הרב. לדוגמא: היא לא משתמשת במדיח כלים, אם כן גם אני לא אשתמש, זה פשוט וברור! אם כן מדוע מביאים ראיה מאשת הרב בעניני העולם הבא? למה דווקא בזה עושים השוואות??
ושנית, גדולי ישראל כתבו שבשום פנים ואופן אין להביא ראיה מנשות רבנים, משום שפעמים רבות אין הם שומעות לבעליהן! כך כותב הגאון ממונקאטש: "בעוונותינו הרבים מהם בעצמם (כוונתו לאותם פוסקים שיצאו נגד הפאה) נשותיהם ובנותיהם לא נזהרו בזה כלל"...
וכן כתב הגאון מהר"י פראג'י: "ואני מתהלך בתום לבבי... ואפילו נוות ביתי אינה שומעת לי בדבר הזה, שאומרת לי בפירוש: "אני הולכת בדרך שהולכים בה כל היהודים"...
וכן כשסיפרו להגאון הרב סאלאווציק שיש הטוענים שיש ראיה להיתר ממה שנשות הגדולים הלכו בפאה... נחרד והצטער מאוד, ובכאב רב זעק: "הם שקרנים! זה רק תירוץ! אם לא יהיה להם את התירוץ הזה הם ימצאו תירוצים אחרים!".
ועוד עדות ברורה לכך, ממה שכתב בספרו הגאון הרב אהרן צבי רומפלר: שאף שאשתו של ה'חפץ חיים' (בזיווג שני) הלכה עם פאה... היה זה בניגוד לרצונו! כיון שהתנה איתה לפני הנישואין שלא תלך עם פאה, ואחר כך שינתה.
בחור ישיבה שאל את מרן החזון איש: "אם אסור להשתמש בחשמל בשבת, אז למה דולק אור החשמל בשבתות בבית מדרשו של הרב הירושלמי מטעם העדה החרדית?" השיב לו החזון איש: "דבר מסוים שנוגע לדין מן הדינים, אין להתחשב במה שרואים אצל אחרים (אפילו שהוא רב גדול), צריך לדעת מה שכתוב בתורה". ועל כן אין להביא ראיה מאף רבנית, תהיה גדולה אשר תהיה כל עוד זה מהווה סתירה לדעת גדולי ישראל.
מדוע חנויות הבגדים צריכות בכלל הכשר? מה רע בהם?
מספרים שפעם אחת על עצים ביער עמדו זמיר ועורב, ופצחו בשירה. הזמיר בקולו הערב, והעורב בקולו העורב... לאחר שירתם פתחו בויכוח, כל אחד מהם טען ששירתו - אין דומה לה. החליטו לקרוא לשופט מתוך היער שיכריע בסוגיה הקשה - של מי השירה ערבה יותר. ועוד סיכמו ביניהם וקבעו, שמי שהשופט יפסוק ששירתו היא היפה ביותר, ילך וינקר לשני את עינו.
חיפשו הם שופט, והנה... מזדמן למקום חזיר בר, החליטו לתת לו את כובע השופט שיפסוק את פסוקו.
שמע "השופט" את שירתם, וכמובן שנעמה לו יותר שירת העורב, ושירתו העדינה של הזמיר כמעט שלא הגיעה לאוזניו. פסק הוא את פסוקו והעורב הלך לנקר את עין הזמיר. כשראה הזמיר את העורב קרב ובא, התחיל לבכות וליילל. שאלו העורב: "הלוא ידעת שבויכוח כמו כל ויכוח, יש מנצח ויש מפסיד, אם כן למה הינך בוכה כעת?". ענה לו הזמיר: "לא על תוצאת הויכוח אני בוכה, בוכה אני על מי שפסק ששירתך יפה משלי, בוכה אני על כך שמי שמכתיב לנו מה יפה ומה לא - הוא דווקא "החזיר בר"...
כך הוא בעניינינו! רוחות האופנה הזורמות הישר לחנויות הבגדים ה"חרדיות", מוכתבים ומיוצרים על ידי גויים מושחתים השקועים כל היום במחשבות לכלוך זימה ותועבה, איך לעשות את הבגד כמה שיותר בולט מושך ומגרה על גוף האשה. ועל כן צריכים הכשר על כל בגד שקונים אם אכן הוא עומד בהתאם לדרישת ההלכה. אך זאת צריך לדעת, שההכשר שניתן היום לחלק קטן מחנויות הבגדים, הוא אך ורק על כך שאין שם מכירת בגדי טריקו ולייקרה ושאר אריגים נצמדים! אבל על בגדים עם גיזרות ישרות, וז'קטים וחולצות נצמדות ומבליטות או חצאיות צרות וקצרות עם דוגמאות שחץ... אין על כך שום הכשר כלל! ועל זה צריכה האשה והבת לפקוח עיניים היטב ולהיזהר!
מה לעשות? אני לא מוצאת בגדים בחנויות?
אכן, לדאבונינו נוצר כזה מצב שאשה יכולה לכתת את רגליה מחנות לחנות במשך שעות ולבסוף עלולה היא להישאר עם הבגד הכי פחות מפוקפק שמצאה, אך עדיין רחוק הוא מצניעות.
מה שניתן לומר לאותן נשים, שקשה להן כל כך הרבה להתרוצץ עד למציאת בגד צנוע וכשר... שהינן יכולות פשוט לתפור בגדים! ישנן נשים רבות שבאמת כך עושות! הן תופרות להן ולבנותיהן שמלות, חצאיות וחולצות צנועות לפי ההלכה. (כאן המקום להמליץ לאמהות היקרות, להעניק לבנות ידע והכשרה במלאכת התפירה. זה יעזור להן הרבה בעתיד לתפור לעצמן חצאיות ושמלות צנועות וכשרות, ואף לבנותיהן ולנכדותיהן.) אמנם נכון שיש בזה הוצאה כספית לא מעטה, אך אין זה שונה מתפילין ומזוזות אתרוג ולולב ושאר חפצי מצוה שאנו מצווים להוזיל את כספינו עבורם, לצורך קיום רצונו יתברך.
וכך סיפרה אחת האמהות: "בערבי פסחים, זמן כל כך עמוס בעבודות לכבוד החג, תמיד עלי לצאת עם בנותיי לחפש בגד לחג או לחול המועד. בלי עין הרע שיש מספר בנות זו ממש משימה! הדבר גוזל ממני שעות, כוח... וסבלנות אין! שפכתי את ליבי בפני רבנית חשובה וכך היא אמרה לי: "הרי לדאוג לבנותייך שתהיינה לבושות כהלכה, זו מצוה חשובה לא פחות ממצות ביעור חמץ!! לא תרצי שבנותייך תתלבשנה בבגדים לא ראויים! לא תרצי שבנותייך תסתובבנה בחנויות ללא ליווי והדרכה! מדוע לא תסתכלי על המשימה הזו כחלק ממצות ההכנה לחג?!". מאז פתחה הרבנית החשובה את עיניי! כל המשימה הפכה להיות חיובית! - איך אמרה אשה חכמה? זה האתרוג שלי! ובאתרוג מקפידים שיהיה מהודר ואיננו חוסכים בכסף!".
לעיתים רבות כשאני נכנסת לחנות בגדים, אני מתבלבלת ושוכחת מה הכללים לבגד צנוע?
במקרים כאלה, כדאי כבר מראש להצטייד ברשימה מסודרת על מה יש להקפיד!
למשל, צייני לעצמך בדף: אורך (שיגיע על הקרסול), רוחב (שלא יהיה נצמד כלל), צבע (שקט, ולא זוהר או צבעוני), איכות הבד (שלא יהיה דמוי עור או ג'ינס וכדומה), סוג הבד (שלא יהיה מלייקרה או טריקו וכדומה), המתיחות שלו (שלא יהיה מתוח על הגוף), שקיפות (שחלילה לא יהיה הגוף בולט מבעד לבגד באור השמש ובשום מצב), שרוול (שיהיה רחב וארוך דיו עד כף היד), פתח צוואר (שיהיה סגור עד הסוף ולא, חלילה, פתוח). כך תוכלי להיכנס לחנות כשרשימה מסודרת בידייך ולקנות בגד צנוע על פי כללי ההלכה.
עוד דבר: כדאי תמיד לקחת בתיק סרט מידה! - כדי שבחנות נוכל למדוד על פי ההלכה מה הרוחב והאורך שצריך שיהיה לבגד. - כמו שיש לנו כרטיס רב קו קבוע בתיק, כך צריך שיהיה סרט מידה בתיק באופן קבוע. (אם קרה ושכחת, בחנות תוכלי לבקש מהמוכרת שתתן לך).
אני מרגישה כל כך מתוסכלת, בזבזתי שעות וימים וחזרתי בידיים ריקות?
קודם כל - עוד לפני שאת יוצאת מביתך לקנות בגד - עליך להתכונן נפשית שאת עלולה לחזור בידיים ריקות עם ארנק מלא. הידיעה הזאת מראש תקל מעליך הרבה, במידה ואכן לא מצאת לעצמך שום בגד!
דבר שני, עלייך לשנן לעצמך, שכל פסיעה שפסעת לשם שמים, כל פסילה של בגד שפסלת לשם ה', כל וויתור שוויתרת על בגד זה או אחר, כל השתוקקות לבגד שהיו חסרים בו רק שלוש סנטימטר באורך או שהחולצה הייתה טיפה צמודה ובסוף לא קנית אותו... כמה נחת רוח אדירה ממש את גורמת לבורא עולם שהבגד הזה נשאר בחנות!! חזרת בידיים ריקות?! בזבזת זמן?! לא קנית?! טעות חמורה בידייך, קנית חיי נצח!!!
היה פעם עני אחד רעב שביקש מהרבי מצאנז ומהבן שלו לחם לאכול.
הם פתחו את השקית ונתנו לו שלוש לחמניות.
לאחר שהעני הלך, שאל הרבי מצאנז את הבן שלו: "כמה לחמניות נשארו לנו?"
אמר לו הבן: "חמש לחמניות!"
אמר לו הרבי: "לא נכון, נשאר לנו שלוש לחמניות! כי הלחמניות שהבאנו לעני, הן נשארות לנו לנצח נצחים!!".
לועגים לי, צוחקים עלי, כמה אני יכולה לסבול?
אדם אחד ישב במרפסת ביתו וראה שני אנשים בורחים ואחריהם שוטרים. והנה אחד מהבורחים זרק דבר מה לפח האשפה המכונה "צפרדע" והמשיך לרוץ ולברוח עם חבירו מהשוטרים עד שנעלמו כולם מן העין. אותו אדם שצפה במתרחש ירד בזריזות למטה וניגש מיד ל"צפרדע" לראות מה הושלך שם. והנה הוא רואה שטר של 100$ ומיד הרים אותו. ושוב ראה שטר נוסף... לקח אותו! ועוד שטר... ועוד שטר... 'אהה, זה הסוד! הם פיזרו כאן שקית מלאה בשטרות של דולרים'. נכנס האיש לתוככי "הצפרדע" והתחיל לנבור בין כל שקיות האשפה המלוכלכות והמצחינות ובין הירקות הרקובים והטיטולים... ושלף אט אט שטרות רבים של מאות דולרים, וכולו קורן מאושר! - והנה לפתע עובר אחד ממכריו ורואה אותו מחטט באשפה כמו משוגע... ועובר עוד חבר, ושניהם ביחד מצביעים לעברו ואומרים: "איזה משוגע... תראה מה הוא עושה... הוא בכלל נורמאלי??!" - הם מסובבים אצבע על הרקה...
ועתה נשאל: "האם אותו אחד שאוסף כרגע דולרים, מתבייש מהם? האם הוא בכלל מתייחס למה שאמרו לו? ודאי שלא! שהרי הוא ממש מתעשר ברגע זה! - אם כן, צריך לדעת שכשהולכים בצניעות ומקיימים את רצון ה' - אנחנו מתעשרות בשכר נצחי אין סופי בעולם הבא! כל הזמן נשנן ונאמר לעצמינו בגאווה יהודית: אשרינו! מה טוב חלקינו! על כך שזכינו לקיים את רצונו יתברך בנושא הצניעות! - אדרבה שתתביישנה אותן מסכנות הממרות את פי ה' ומפסידות בידיים את שכרן לעולם הבא!... - כך צריך להסתכל על הדברים!
אמנם זכיתי ללכת במטפחת ראש ובלבוש צנוע, אך די קשה לי עם זה?
הגאון רבי חיים פרידלנדר מתייחס בספרו לתופעה הזו, וזה תמצית דבריו:
אמת שקושי גדול עומד בדרכה של אשה עובדת ה' החפצה לעמול על שמירת צניעותה, שהרי שמירת הצניעות היא פעולה שוללת, כלומר מתבקש ממנה שלא לחבוש פאה ולא ללבוש בגדים צרים וצמודים ולא להתאפר וכו' וכו', והיצר מפתה אותה שכן לחבוש פאה וכן ללכת עם זרם האופנה המתחדש וכו'. וכשאותה אשה מנסה להתגבר בהפעלת כוח שלא לחבוש פאה ולא ללכת עם אותם בגדים פרוצים ולותר על ההנאה הזאת, מיד מתעוררת בתוכה התנגדות פנימית הרוצה באותה הנאה... ואז המאבק בין שתי כוחות הללו הוא גדול ומר ונכנסים בכך לניסיון שעל פי רוב קשה לעמוד בו.
גם אם היא הצליחה לפי שעה להתגבר על היצר, אבל היא כדוחקת על קפיץ, שכמה שיותר תדחוק יותר יתנגד הקפיץ.
לזה בא הגאון רבי חיים פרידלנדר וחידש לנו עצה נפלאה; שבמקום לנקוט בהפעלת כוח בצורה שוללת (לא לחבוש פאה ולא ללכת בבגדים וכו') צריך לגשת למצוה זו בצורה חיובית!
כלומר, עליה להגביר בעצמה רצון ותשוקה לא להיגרר אחר הפאה והביגוד האסור והפרוץ, מתוך ידיעת הלב על גודל הזכות ועוצם הקדושה שהיא תזכה על ידי זה, עליה להפנים אל תוככי ליבה שמחה ואושר ותענוג על כך שזכתה היא מכל מאות ואלפי נשים ובנות לעשות את רצון ה' וכמה שכרה הוא גדול ועצום לאין שיעור!!! בצורה זו סרה ההתנגדות הפנימית שהייתה לה קודם לכן, ועתה המאבק אינו בין הנאה מסוימת (ללכת בפאה וכו') לויתור על אותה הנאה (ללכת במטפחת וכו') אלא המאבק הוא בין הנאה זו (ללכת במטפחת וכו') להנאה אחרת (ללכת בפאה וכו').
אין לשער כמה עצה זו מקילה ומרפה את קושי הניסיון, שתחת הרגשת הפסד כביכול של הנאה שפלה ובזויה הרי אותה אשה ממלאת את סיפוקה בהרגשת אושר אמיתי ושמחה רוחנית עד אין קץ.
יחסית אני מרגישה שאני די צנועה מה הבעיה?
צריך לדעת שאין כזה מושג "יחסית" לגבי קיום המצוות. יבוא חילוני שצם ביום כיפור ויאמר: "יחסית לחילוני ההוא שאף פעם לא צם, אני צדיק". אבל מאידך נטען כנגדו ונאמר: "שיחסית ליהודי אחר הצם ביום כיפור וגם שומר שבת, אתה רשע". אם תמיד נמדוד את הדברים בטענה של "יחסית" תמיד נוכל למצוא מעלות וחסרונות לכאן או לכאן... וזה לא המודד!
בווידוי של יום הכיפורים אנו מפרטים כ-50 חטאים, ובכולם אנו אומרים: על חטא שחטאנו "לפניך"... כלומר את החטאים אנו אומדים ביחס לה' - ולא ביחס לשאר בני אדם! ולכן ברור הוא שהדברים לא נמדדים איך אני יחסית בעבודת ה'... אלא איך אני מקיימת את מה שמוטל עלי לעשות בהתאם להלכה. - זה, ואך ורק זה, המודד הנכון לדעת אם אנו עושות את רצון ה' או לא.
ומכלל זה, אין לשאול או להתייעץ עם נשים או בנות אחרות כדי לדעת אם אכן בגד זה צנוע או לא! - משום שאין להן את הסמכות ההלכתית לקבוע אם בגד זה תואם לדרישת ההלכה או לא, ומה שייראה לבת זו לפי דעתה שזה צנוע... לא ייראה כך בעיני האחרת. וזה אף בשאר עניינים הקשורים לצניעות.
וכמו שמספרים על אב ובנו שהיו הולכים בדרך ולצידם חמור קטן. עבר אדם אחד ואמר: "כמה מוזר, שניים הולכים ליד חמור ואינם רוכבים עליו?!". "נכון", הסכימו האב והבן ומיד עלו שניהם על החמור. עבר שם אדם שני ואמר להם: "אתם לא מתביישים שניכם לרכוב על חמור אחד קטן ומסכן?!". מיד הוחלט שהאב יירד מהחמור ויתן רק לבנו לרכב עליו. עבר שם אדם שלישי ואמר לבן: "אתה לא מתבייש לתת לאביך ללכת ברגל?!". מיד ירד הבן ועלה האב. עבר אדם רביעי ואמר לאב: "איך אתה מסוגל לרכב על החמור בעוד בנך הולך ברגל, איה הרחמנות?!". ירד האב והלך ברגל עם הבן ליד החמור. עבר אדם חמישי ואמר: "מסכן החמור, כזה קטן וחלוש, איך הוא מסוגל ללכת זמן רב בשמש הקופחת...?". בלית ברירה, הרימו האב והבן את החמור על כתפיהם וכך הוליכוהו העירה... - מסקנה: אין להתחשב במה שאומרים אחרים! אלא מהי דעת גדולי ישראל! זאת הדעת תורה האמיתית והנכונה!
האם יש עניין להחמיר ולהוסיף עוד בצניעות אף שכבר הולכים כפי דרישת ההלכה?
פעם נתפסו שני זייפנים והובאו לפני השופט. הראשון נתפס בעבור שזייף דולרים, לא הייתה לו ברירה והוא הודה. הוא נשפט ל-6 שנות מאסר. הובטח לו שינכו לו שליש מהעונש על התנהגות טובה ולאחר מכן הוא ייצא לחופשי... השני נתפס בעבור שזייף שקלים, גם הוא כחבירו לא הייתה לו ברירה והוא הודה, אך... תקוותו נכזבה. השופט פסק: "כליאה בבית משוגעים!". הלם אחז אותו, מילא בית סוהר ל-6 שנים בחברת פושעי צמרת... זה עוד מובן, אבל בית משוגעים על מה ולמה??!
הסביר השופט: "הייתה לך מכונת דפוס משוכללת, היו לך גלופות מדוייקות, ניר מתאים, הבנתי שאתה מקצוען אמיתי, הזיוף היה מושלם. התקשו לעלות על עקבותיך, הלוא כן?!"
"אמת!", אישר הזייפן.
נתן בו השופט מבט נוקב ואמר: "אם כך מדוע זייפת שקלים?? הלוא ביכולתך היה לזייף דולרים!! לכן מקומך בבית משוגעים! ולא בבית סוהר". - הנמשל מובן, אם יש באפשרותינו "לייצר" צניעות יותר איכותית ויותר טובה, ברמה הרבה יותר גבוהה... מדוע שלא נעשה זאת? מדוע להתפשר על פחות ומינימום כשבאפשרותינו להוסיף מעבר לכך?
ה'חזון איש' פעם נשאל: "מה ההבדל בין יהודי שמקיים את ההלכה באופן הפשוט לבין יהודי שמקיים את אותה הלכה רק בחומרה ובהידור?". ענה ה'חזון איש' ואמר: "שהשני יזכה לאכול מסעודת ה'לויתן' לעתיד לבוא (הכוונה שיזכה לתוספת תענוג רוחני בעולם הבא לאין שיעור!), ואילו הראשון לא יזכה לאותה סעודת 'לויתן'". זה ההבדל בין צורת קיום ההלכה רק כדי לצאת ידי חובה, לבין קיום ההלכה בהידור ובחומרות! - והוא הדין לצניעות!
הבנות שלי לומדות במסגרות בו המורות מופיעות עם פאות ובלבוש צר, כיצד להתמודד עם זה?
ובכן, בזה הכל תלוי בהורים. אם החינוך בבית מלווה בחום ואהבה והסברים, והאמא גאה במטפחת שלה ובצניעות שלה... והיא מראה לבנות שהיא מרחמת על אותן מורות ואומרת להן: "תתפללו עליהן שהקב"ה יחזיר אותן בתשובה שלימה, שתזכינה להוריד את הפאות האלה... ואת הלבוש הקצר והנצמד... הן מסכנות, הן לא יודעות שהפאות אסורות, הן טועות בזה...", אין שום סיבה לחשוש שהבנות תלמדנה מהן.
אם ההורים משתדלים תמיד לשדר לילדים בתוך הבית (לא בלחץ ולא בכפייה) כמה יפה היא הצניעות ואשרינו שזכינו להיות צנועות כפי רצון ה' יתברך, ואדרבה מסכנות אותן אלה שלא זכו כמונו (ואפשר אפילו לבקש מהילדים לומר מזמור אחד בתהילים ולהקדיש אותו לחזרה בתשובה לכל אותן נשים ובנות שלא זכו ללכת בצניעות), בזכות זה הבנות תצאנה מחוזקות ומחוסנות מפני השפעתן של אותן מורות או חברות ואין חשש שאף הן תיגררנה.
האם ישנה גישה נכונה ומועילה למחנכת או לאמא בו היא תוכל להשפיע על נפש הבנות?
מדריכת כלות מוסמכת וידועה בציבור אמרה פעם בהרצאה: "ישנן מדריכות כלות, שכשהן רואות כלה מגיעה אליהן שלא בלבוש צנוע, הן מפסיקות ללמד את הלכות טהרת המשפחה והן מיד מתחילות ללמד שיעורים על צניעות. לדעתי זו טעות! אותה כלה לא תקבל מהמדריכה כלום! היא תגיד: "אם היא כך מחמירה עלי אז אין לי מה לקבל ממנה בכלל!". מה שכן צריך לעשות, שלאחר שמעבירים קודם את כל הלכות הטהרה במשך מספר שיעורים ויש קשר ידידותי בין המדריכה לכלה לקראת הסוף, או אז מתאים לחזק את עניין הצניעות ולומר לה, "שבעצם בכל ענייני הצניעות את ואני באותה סירה! אפילו שאני יותר גדולה ממך בשנים... אנחנו שתינו באותה סירה! גם לי יש להתחזק בצניעות כמוך". דיברתי עם בנות, שהיה הרבה הרבה מה לתקן אצלן בצניעות, בצורה עקיפה ולא בצורה ישירה וביקורתית, זה הרגיע אותן ועשה להן טוב! הן אחר כך ביקשו ממני ספרים שידריכו אותן בצניעות".
וזה אותו דבר גם לגבי הבנות בסמינרים ובבית. - לפעמים הן אומרות: "נמאס כבר לשמוע על נושא הצניעות...", אבל ברגע שהאמא מכניסה את עצמה לאותה מערכת ואומרת: "בתי, את ואני באותה סירה! אני משתפת אותך בלבטים שלי, תראי אני קניתי את הבגד הזה אני לא יודעת אם זה מספיק צנוע או לא? בואי תגידי לי מה את אומרת?" הדבר הזה - לחלוק את הרגשות ביחד עם הבת - מאוד מאוד מדבר אל נפש הבנות ויש בו תועלת רבה.
האמנם ישנם רבנים המתירים את הפאה?
בנוגע לאותם רבנים המתירים את הפאה, כבר השיב הגאון הרב אלישיב לאחד שהפציר לגלות לו דעתו בנידון ואמר: "כל הנידון הוא, אם הולכים עם פאות כמו לפני 100 שנה ואפילו קצת יותר יפה, אבל לא כמו שהולכים היום! וההולכות הן בגדר עוברות על דת יהודית".
ואף אם שומעים על כמה רבנים המתירים את הפאה, כבר התבטא עליהם הגאון בעל ספר "עצי ארזים" ואמר: "בטוחני שכל רב שיקל בפאה נכרית עתיד הוא ליתן את הדין!!!".
אם כן אין לסמוך היום על שום היתר המתיר לחבוש פאה, כיון שכיום פאות זמנינו אסורות לדעת כל הפוסקים, ללא יוצא מן הכלל, ואין חולק בזה!
האם זה נכון שלנשים אשכנזיות מותר פאות?
אין זה נכון כלל ועיקר! מכיון שכל מה שהורו גדולי ישראל לאסור היום את חבישת הפאה הוא משום שזה גורם למכשול כשערה ואף יפה יותר משערה (מפני שהן מבריקות, מעוצבות ומסוגננות במראה יותר יפה ונאה משיער), אם כן אין שום הבדל בין נשים מעדות המזרח לבין נשים מעדות אשכנז אלו ואלו אסורות בחבישת פאות זמנינו, מפני שהינן מושכות את העין ומכשילות את רואיהם.
ואף שבארצות אשכנז הלכו בפאה נכרית, אין זה משום שכך נהגו אלא משום גזירת המלכות. ואדרבה רוב הפוסקים האוסרים את הפאה הינם רבנים גאונים אשכנזים! כך שאין לשום אשה היום בדורינו היתר ללכת בפאה.
פעם באו לפני הגאון הקדוש המקובל רבי יחיא שניאור זוג מסוים, שהאשה הלכה תמיד עם מטפחת ובעלה רצה שתלך בפאה. הרב פנה לבעל ואמר בלשונו: "יש לך אשה צדקת, אתה רוצה לעשות אותה רשעית??!! מה אתה מבקש להחריב את ביתך??!!"
אחד הנוכחים התערב ואמר: "רבינו, הם יהודים ממוצא אשכנז ואצלם לא הקפידו כולם בזה"
ענה לו הרב: "מה אתה אומר עכשיו, וכי אלו יהודים ואלו לא יהודים?? צריכה האשה לכסות את ראשה כמו יהודיה כשרה ולא לחפש דברים אחרים!!!"
וכך אמר הגאון הרב בן ציון מוצפי באחת מדרשותיו: "אנו חייבים לדבר על זה שלא יגידו שאנחנו שותקים, שאנחנו מסכימים, שאלו אותי כמה פעמים בקשר לפאות: "האם לנשים ספרדיות יש על מה לסמוך?". עצם השאלה מראה כאילו יש בזה חילוקי מנהגים בין אשכנזים לספרדים, שלאשכנזים מותר ולספרדים אסור... זו שטות הבל ורעות רוח!! מאימתי יש דינים מיוחדים של צניעות בין אשכנזים לספרדים?! מהיכן יצא הדבר הזה...?! - אני פעם הייתי אצל רבי חיים קניבסקי (זה היה לפני כ-20 שנה) והביאו לו שם ז'ורנל של פאות. אמרו לו: "אומרים שהרב התיר ללכת עם פאה, פאה זו הרב התיר?" הוא ענה: "חס ושלום!". המשיכו להראות לו עוד כ-50 סוגי פאות... את כולן הוא אסר!! לא הייתה פאה אחת שם שהוא התיר!! אני הייתי עד על כך". (ואלו לא היו פאות 'קאסטם' ודומיהן אלא פאות פשוטות).
למה הרבנים לא יוצאים נגד הפאות?
בלי להתייחס לכך שדווקא כן יצאו נגד הפאה בפומבי, כגון: הגאון הרב עובדיה יוסף והגאון הרב שמואל וואזנר ועוד רבים מגדולי ישראל, שהתריעו על כך בספריהם ובדרשותיהם השכם והערב!
אלא אף שאר הגדולים שלא דיברו בזה הוא משום, שהרבנים משוכנעים שהציבור לא ישמע!
הרב חזקיהו משקובסקי שאל את הגאון הרב יוסף שלום אלישיב: "למה הרב לא יוצא חוצץ סופית נגד הפאה?". והרב אלישיב ענה לו תשובה חד משמעית: "לא ישמעו לנו! מה שרוצים שומעים מה שלא רוצים לא שומעים... לכן אני מעדיף לא לדבר בצורה כזו".
תלמיד חכם חשוב מבני ברק סיפר: שרבי שלמה זלמן אוירבך שלח אותו אישית אל הגאון הרב אלישיב וביקש ממנו: "בוא נמחק שנינו סופית את הפאה מעם ישראל, שלא תזכר עוד". הרב אלישיב שלח אותו בחזרה לרבי שלמה זלמן ואמר לו: "תגיד לרבי שלמה זלמן, שעם ישראל ימחק את רבי שלמה זלמן אוירבך וימחק את יוסף שלום אלישיב, ולא ימחק את הפאה!! כי עם ישראל אדוק ודבוק בזה. אבל כל מי שישאל ביחידות, תגיד לו בשמי: שאדרבה ואדרבה שיעברו מפאה למטפחת".
תשובה נוספת: ישנם כל מיני עסקנים ומשבקי"ם השולטים בכוח הזרוע, והם הם אלו שמונעים מהציבור לדעת מהי דעתם של גדולי ישראל באמת. זוג אברכים ניגשו אל אחד מגדולי ישראל המפורסם מאוד בציבור (לא נציין את שמו), כדי לדעת מה דעתו בנושא הפאות המוגדרות "כפאות צנועות" שהולכות איתם נשים המכבדות את עצמן. בעודם בחדרו שלפו האברכים מהשקית זוג פאות "צנועות" והתכוננו לשאול את אותו גדול דור... והנה, רק ראה המשב"ק את הפאות מונחות על השולחן ואת המצלמה בידו של אחד האברכים (כדי לתעד את תשובתו של הרב), מיד תפס את ידו של האברך עיקם אותה וניער ממנו את המצלמה, ואחר כך תפס את זוג האברכים וזרק אותם בפראות ובגסות החוצה, ולאחר מכן תפס את אחת הפאות שהיו איתם והשליך אותה אל עבר המדרגות תוך כדי שהוא מחרף ומגדף... מקרה זה אינו ראשון! - מה המשבקי"ם והעסקנים מנסים להסתיר? מה יקרה אם אותו גדול יגיד שהפאות הללו אסורות ועל ידי כן יינצלו מאות ואלפי נשים? מה זה בכלל נוגע להם? הדברים מדברים בעד עצמם...
האם פאה וכובע זה יותר טוב מאשר רק פאה?
על כך כתב הגאון בעל שו"ת "אז נדברו", שאפילו למתירים פאה נכרית (אף שלמעשה כמו שהוכחנו לעיל אין מי שמתיר כיום את הפאה), יש לאסור פאה עם כובע! וזאת משום שיוצא מכך כמה הקלות, שמראה הפאה עם הכובע גורם יותר למראה של פנויה עם כובע לקישוט ונראה יותר כשערה הטבעי ומושך יותר את עיני הגברים. ובפרט שזה משקיט לה את המצפון כאילו שהיא בסדר.
וכך סיפר הגאון הרב יצחק רצאבי בדרשתו: "שאלה אותי אשה בטלפון: "אני נשואה 16 שנה, וכל הזמן כיסיתי את הראש במטפחת, ועתה חשקה נפשי ללכת בפאה נכרית". השבתי: "אי אפשר להתיר". אמרה: "שמעתי שיש חילוקי דעות בזה, אולי בכל זאת הרב יתיר לי?". השבתי: "לפי מה שאנחנו יודעים כיום, לא שייך להתיר כלל!". חזרה ואמרה: "אז אולי אשים על הפאה כובע?". שאלתי: "אם כן מה תרוויחי?". ענתה: "שיראו קצת משערות הפאה". אז השבתי: "קצת גיהנום!". - ואפילו אם הכובע הוא צנוע, יש להמשילו לשרוול קצר שהחלק המכוסה מכוסה אך החלק הגלוי הרי הוא גלוי!
האם יש הבדל בין פאות קצרות לארוכות?
זוהי טעות נפוצה מאוד שהשתרשה בציבור, ובאמת אין הבדל כלל בין אם הפאה היא קצרה או ארוכה. כל זמן שהפאה מכשילה כשיער טבעי (והיום רובן ככולן כך), הינה אסורה לפי כולם!!!
ודבר זה נבדק בסקר שנערך אצל כל יבואני ומפיצי הפאות... כולם אמרו פה אחד! שאין היום פאה אחת בעולם שאינה מכשילה כשיער - ואדרבה, הפאות היום מכשילות יותר משיער וכידוע... וכך פסקו לאסור פה אחד כל הפוסקים, בכל הפאות כולן... בין קצרות ובין ארוכות, ואין לזה שום היתר כלל!!!
אחד הרבנים הציג לפני הגאון הרב אלישיב, כמה פאות 'קארה' קצרות ושאל אותו, אם הינן מותרות? וענה לו הרב אלישיב, באופן חד משמעי, שהן אסורות!!
לפני כמה שנים אירעו מספר אסונות נוראים, כשנכנסו לגאון רבי שלמה זלמן אוירבך ושאלו אותו למה באה אלינו כל הרעה הזאת? ומה דורשים מאיתנו? הוא ענה במילים האלה: "לדעתי בהכל אשמות הפאות!" - והוא הוסיף והבהיר: "אינני מתכוין רק לפאות הארוכות, אני מתכוין גם לפאות הקצרות!!!"
איך בכל זאת ישנם רבנים הטוענים שפאה עדיפה ממטפחת?
אמנם כך הייתה דעתו של הרבי מליובאויטש והוא נתן בזמנו הוראה לחבוש פאה, וזאת משום שתי סיבות:
א. שאשה הלובשת מטפחת יכולה לפגוש חברה שאינה שומרת תורה ומצוות, ומחשש שמא אותה אחת תלעג לה, היא תבוא להסיר את המטפחת מעל ראשה וללכת בגילוי ראש.
ב. כיון שכיסוי במטפחת לא נתפס היטב בראש והוא מחליק, ועל ידי זה מתגלות שערותיה. (כך הייתה המציאות פעם באמריקה).
ומכוח טענות אלו הורה הרבי מליובאויטש, לשים פאה.
כיום ידוע שהמציאות אינה כך! היום כל אשה יודעת לשים מטפחת על ראשה באופן כזה שאינו יכול להחליק מראשה כלל... הבד של המטפחת כיום הוא שונה מהבד שעליו דיבר הרבי, והינו חזק ויציב על ראש האשה. וכמו כן אין כיום את החשש שאם תפגוש חברה שאינה שומרת תורה ומצוות, שתוריד את המטפחת מעל ראשה... זה היה פעם, אך לא כיום שאלפי נשים הולכות במטפחות ואינן מתביישות כלל! ועל כן גם הרבי מליובאויטש יודה שהיום אדרבה צריכים לשנות מפאה למטפחת! (למרות שגם אז, הרבי בעצמו הורה לנשים לשים דווקא מטפחת, ולא פאה! וכך העידו מקורביו של הרבי שבאמת כך הייתה דעתו).
לא מזמן פורסם, שהרבי בעצמו התגלה בחלום לאחד ממקורביו ואמר לו: "אינני מבין, מדוע אומרים בשמי שאני מעדיף את הפאה? זה לא נכון! אתם לא יודעים כמה צער יש לי מזה..."
אני מכירה כמה רבנים המתירים פאה, וכי הם טועים?
לצערינו בנושא הזה ישנו בלבול וטעות גדולה בין חלק מהרבנים, ואף בזה היצר מסמא את עיניהם.
אין להתפלא על כך שקבוצה מסוימת של רבנים מתירים את הפאה (בניגוד לרוב ככל גדולי ישראל שאסרו חד משמעית את הפאה!), כיון שגדולה מזו מצאנו, הגמרא במסכת הוריות דנה, על כך שיתכן שבית דין שלם יתנו הוראה מוטעית לציבור לעבור על מצוה מפורשת ממצוות התורה! (המשנה גם מביאה דוגמא: כגון שהורו, אין איסור נדה בתורה, אין איסור חילול שבת בתורה וכו'), ואף שדבר זה ידוע לכל! אלא ודאי שיתכן שיטעו ואף בדבר המפורש בתורה!
וכל שכן בנידון דידן בנושא הפאה, שיותר קרובים לטעות ולהתיר! כך שאין להתפעל ולסמוך על אותו היתר של אותם רבנים כיון שברור שהם טועים בדבר זה (ומה גם שהינם גם קומץ קטן מאוד ביחס לאוסרים שהינם רוב מוחלט).
התורה אמרה שצריך לכסות את הראש, גם פאה מכסה את הראש?
תחילה נשאל האם אשה יכולה לכסות את שערותיה שלה בניילון שקוף ולומר שהשיער שלה מכוסה? ברור שלא! הרי לשם מה דורשת התורה שאשה תכסה את שיער ראשה, וכי לא משום שהשיער שלה גורם לפריצות ולמכשול?!... ואף אשה ברת שכל לא תטען שסוף כל סוף שערי מכוסה בניילון ואני מקיימת את ציווי התורה לכסות את שיער הראש, שהרי ברור שכיסוי כזה אינו נחשב למאומה...
אם כן מדוע אשה המכסה את שיער ראשה בפאה (שזה הרבה יותר יפה ממה ששערה שלה מכוסה בניילון) חושבת לעצמה שאכן היא מכסה את שיער ראשה כדת וכהלכה כפי דרישת התורה??!
וכי היא לא רואה בבירור את האבסורד שבדבר??!
אלא זה עוד אחד מתחבולי היצר לסנוור את עיניה מן האמת הכל כך פשוטה ולהשלות אותה שגם זה נחשב לכיסוי ראש. ולכן צריך להתחזק שלא ליפול במחשבה השטותית שפאה נחשבת לכיסוי ראש, אלא אך ורק מטפחת ראש פשוטה וצנועה.
מהמטפחת לפעמים יכול לצאת השיער בצדדים אם כן פאה עדיפה ממטפחת?
כשטענו את הטענה הזאת לפני הגאון מרן הרב אלישיב, הוא ענה: "מי אמר שגם כשחובשים פאה לא יוצאות השערות מהצדדים?". והוסיף עוד ואמר: "האומרים שפאה עדיפה על מטפחת, הם דברים בטלים!".
ואילו הגאון רבי שמואל אוירבך הגיב על כך במילים חדות באומרו: "הפאה היא הרי כולה גלוית ראש!!" - ובכלל, אם היא מתכוונת לזה ברצינות, אז שתכסה את כל הפאה כולה במטפחת ולא ייראה לה לא השיער של עצמה ולא השיער של הפאה, ששיער פאה אסור כמו שיער של עצמה. אך לכסות את השיער בפאה כדי שלא יראו השערות מהצדדים, זוהי חומרה של שטות!
ואף אם יוצאות שערות מהצדדים ואין המטפחת מכסה אותן, הדבר מותר! (אמנם תשתדל ככל יכולתה לכסות עד כמה שיכולה) רק מי שרוצה להדר ולגלח את אותם צדדים שהמטפחת אינה מכסה, תבוא עליה ברכה. ותשתדל לכסות ככל יכולתה.
אינני מבינה מדוע הפאות של היום אסורות, הרי כל אחד מזהה שזו פאה ולא שיער?
בשאלה הזו טועים רבים! שהרי גם אם מזהים שזו פאה, זה לא עוזר! כיון שעצם המראה הטבעי מביא לידי הרהור והכשלה. ומה שמזהים שזו פאה, זה משום שאופן סירוק הפאות הוא בדרך כלל אחיד - שיער מטופח מסורק היטב לצדדים באופן אחיד. תסרוקת זו אינה מצויה בדרך כלל בקרב נערות רווקות (מטעמי צניעות), לכן כשרואים אשה חרדית עם התסרוקת הנ"ל - שיער מטופח מסורק היטב לצדדים באופן אחיד, נוטים לחשוב שמן הסתם מדובר בפאה, אך לא משום שניכר שהפאה היא כגוף זר.
ראיה ברורה לכך: שאם את אותה פאה תחבוש אשה חילונית, סביר להניח שגם הנשים החרדיות יחשבו שמדובר בשערה הטבעי, ולא ידעו בבירור שמדובר בפאה (ואף אם יראו איזה שינוי מהשיער הרגיל - שיער מלא או מבריק, הן יניחו שהיא השתמשה במייבש שיער או במייצב שיער וכדומה). וכן להיפך, אם בחורה חרדית רווקה, תסתור את שערה ותסרק אותו בצורה אחידה ומטופחת לצדדים, גם הנשים החרדיות המורגלות בפאה, יטעו ויחשבו שמדובר בפאה! ואם כן כיצד ניתן לטעון שמזהים שזו פאה ולא שיער???!!
אומרים שמוטב ללבוש פאה מאשר מטפחת, כדי שהבעל לא יסתכל על אחרות?
טענה זו הינה מעוותת לגמרי! שהרי היאך יתכן לומר שחבישת הפאה היא כדי לשמור על הבעל כאשר הבעל כמעט ואינו רואה את אשתו עם הפאה (שהרי מי באמת לובשת פאה בביתה עבור בעלה??) ועיקר חבישת הפאה נעשית מחוץ לבית לעיני אנשים זרים! זאת ועוד, שאם כולם יאמצו את הרעיון הנ"ל, וכל אשת אברך תלך עם פאה ברחוב, וכי יש לה ערובה שבעלה לא יסתכל גם על אחרות ההולכות כמותה בפאה??! וגם אם נאמר שזה עוזר לבעלה שלא יכשל באחרות (אף שזה אינו נכון כלל!), מה עם אותם אברכים ובחורים ההולכים ברחוב ורואים אותה... וכי מותר לה להכשילם בהסתכלות אסורה, רק משום שבעלה לא יסתכל באחרות??! - אלא רואים עד כמה טענה זו מגוחכת ומטופשת והינה זיוף אחד גדול!
מה לגבי הטענה שיש "מצוה" לאשה להתלבש יפה כשיוצאת לרחוב, כיון שבכך היא גורמת ל'קידוש ה''
טענה זו היא מטענות היצר הרע שמנסה למצוא להחטיא את הנשים והבנות בכל מחיר! בספר אורחות הבית הובאו דברי מרן הרב שך (שכידוע שדבריו היו מקובלים על כל שכבות הציבור והוא היה המנהיג של כל עולם התורה החרדי במשך עשרות שנים) שאמר במילים האלה: "נוצר היום מצב רחמנא ליצלן, שאצל הערבים - להבדיל - הולכים יותר בצניעות מאשר אצל אחינו בני ישראל, והרי זה חילול ה' נורא שהעם הנבחר ירוד ומחולל כבודו בין הגויים!" - כלומר, מה שהנשים והבנות החרדיות הולכות בפחות צניעות מהערביות, זה חילול ה'!!! - ומה קורה אצלנו היום? אם תעיז בת ישראל להתלבש בצניעות מופלגת כמו הערביות, מיד יצעקו עליה: "חילול ה'!", ואילו בדברי מרן הרב שך מבואר בדיוק להיפך! הרי לנו, שהמושגים 'קידוש ה'' ו'חילול ה'' נמדד רק במושגים של התורה והיהדות. ואין כוונתינו שאשה צריכה לצאת לרחוב מוזנחת בלבוש מלוכלך ומאוס, חלילה וחס! אלא עליה להקפיד לצאת בלבוש נקי ומסודר אך פשוט בתכלית הפשטות, ובבגדים רחבים ושקטים.
נשים ההולכות בלבוש ה"שאל" מושכות תשומת לב בלכתן ברחוב, אם כן זה אינו צנוע?
הגאון רבי חיים פנחס שיינברג אמר על כך: "גם אם יסתכלו עליה, מה יש להם כבר לראות? - מלבד שמיכה מהלכת ברחוב!".
הגאון הרב שלום שבדרון היה פעם בחוץ לארץ, ובשבת בבוקר הלך לבית הכנסת כשהוא כבר לבוש בטלית, דבר שלא היה כלל מקובל והיה זה מראה משונה מאוד. כשהגיע סמוך לבית הכנסת עבר לידו יהודי שבא בשבת ברכבו לבית הכנסת, ופתח את חלון הרכב וצעק לו: "ר' שלום! חילול השם!"... צריך לדעת כלל חשוב, כל דבר שאינו נוגד את הצניעות אלא אדרבה מוסיף עוד יותר בצניעות, גם אם הוא מושך תשומת לב, הוא מותר! שלא אמרו שדבר המושך תשומת לב אסור, אלא דווקא בדבר הנוגד את הצניעות! לדוגמא: אשה חרדית צנועה הלבושה בחולצה מכופתרת ושרוולים ארוכים בחצאית רחבה וארוכה, שהולכת ברחובות תל אביב (ששם שיא הפריצות כידוע) לאיזה צורך מסוים, האם נאמר שזה לא צנוע איך שהיא הולכת משום שמושכת תשומת לב ברחוב החילוני? ודאי שלא! כיון שהיא הולכת בהתאם לפי דרישת ההלכה, אף שזה בולט וחריג בסביבה בה היא נמצאת! ואין בזה שום חוסר צניעות אלא אדרבה קידוש ה' גדול לאין שיעור!! - והוא הדין אף להליכה בלבוש ה"שאל" ברחוב החרדי.
אני רוצה לקחת על עצמי "שאל" אך די חוששת איך יקבלו את זה?
סיפר הרב דוד בניזרי (ראש כולל אור החיים בבית שמש): "אני מגלה לכם את האמת, את חטאיי אני מזכיר היום. כשראיתי את אשתי עם ה"שאל" בפעם הראשונה, פחדתי. כמעט התעלפתי. זה היה שינוי גדול שהיא עשתה לפני 6 שנים. פתאום היא הופיעה עם "שאל" ו"רדיד" על הראש. לקח לי חודש ימים עד שחזרתי לעצמי, זה לא היה פשוט בשבילי. אמרתי לה: "תשמעי אני לא מוכן!".
המשפחה שלי... האחים שלי... הדודים... הכל מסביב לא ראו זאת בעין יפה. פחדתי גם על השידוכים של הילדים... חוץ מאחי הרב שלמה שאמר לי: "הרב דוד, היא שמחה בזה? אז מה אתה מתערב לה?! עזוב אותה, זה בסדר!". הוא היחיד שעמד לצידה.
נכנסתי לרב עובדיה, אשתי ישבה לידי אני ישבתי מולו, אמרתי לו: "הרב תסתכל איך אשתי נראית?". הרב צעק עלי: "מה אתה רוצה? ככה נראות בנות ישראל האמיתיות... ככה הלכו אימותינו...".
שאלתי: "אז לתת לה ללכת ככה?". "בטח!!", הוא אומר לי. אמרתי לו: "הרב, אבל מסביב... האחים ו...". הוא לא נתן לי לגמור את המשפט, ואמר לי: "מה איכפת לך מה אומרים, מה איכפת לך מהמשפחה... ככה צריך ללכת! הלוואי וכולן תלכנה כך!". ובירך אותי.
אם אני אתחיל לספר לכם את הישועות שקיבלתי ב-6 שנים האחרונות גם בגשמיות וגם ברוחניות, מיום שאשתי קיבלה על עצמה את ה"שאל", לא אספיק לתאר לכם!". - אין ממה לחשוש, הכל דמיונות שווא, בסוף מתרגלים למראה ומפסיקים להתייחס לכך.
אם אקח על עצמי "שאל" ולא אצליח לעמוד בזה?
הרב אהרון בוטבול (חתנו של הגאון הרב עובדיה יוסף) התייחס לנידון זה, וכך הוא השיב לשואליו: "קיבלתי מכתב מאוד מרגש ונוגע ללב מאשה בעלת תשובה, היא מאוד מתחזקת ועולה במעלות התורה והיראה והבית שלה כולו על טהרת הקודש. אך יש לה כל הזמן דבר שמאוד מפריע לה, שהיא רואה אצל נשים חרדיות בגדים הדוקים צרים צבעוניים וכו' ודי קשה לה להתגבר על זה? היא שמעה שיחה מרבנית גדולה והחליטה בעקבות אותה שיחה ללכת עם "שאל". היא רואה שכשהיא לובשת את ה"שאל" כל היצר הרע של הביגוד יורד ממנה, התפילות שלה נראות אחרת, הדיבור שלה עם הבריות יותר בצניעות ובשקט ובכלל כל עבודת ה' שלה אחרת, והיא מרגישה עם זה מאוד טוב, אבל מה שגורם לה חולשה זה מה שאומרים בשם הרב עובדיה שזה לא כדאי כי זה חריג מדי, ועל כן היא שואלת מה דעת הרב בזה? ובכן, אני עצמי שאלתי את הרב על זה פעמיים! דעת הרב שמי שמתחזקת בזה והיא יודעת שהיא יכולה לעמוד בזה... זה דבר גדול ומיוחד ובודאי שהיא תבורך מפי עליון! אין בזה ספק! אלא הרב חשש מאוד מאותן נשים שמקבלות על עצמן קבלות גבוהות מדי. אך אם אשה מרגישה שללכת עם 'שאל' זה מחזק אותה והיא שלימה עם זה והיא שמחה בכך... בודאי ובודאי שהיא עושה בזה דבר גדול ומבורך, והקב"ה יתן לה על כך שכר גדול בעולם הזה ובעולם הבא!".