בשולי הדברים
חיסון בריא -כאן! ועכשיו!
כולנו בימים טרופים אלו, שהצרות מבית ומחוץ עולות ומתגברות מיום ליום, הן צרות ברוחניות והן בגשמיות וכמעט שאין כיום לאף אשה בחייה פינה אחת שקטה ורגועה, וכל אחת מחפשת לעצמה איזושהי דרך מילוט להינצל מאותם צרות המקיפות אותה... ולהרגיש סוף סוף את המנוחה והרגיעה לה היא מייחלת ומצפה!
ישנה סגולה נפלאה ומיוחדת, שבכוחה לתת מזור ורפואה לכל תחלואי הדור בכלל ובפרט!
סגולה שמעולם לא אכזבה נשים רבות מאז ומעולם, ועד היום נשים רבות זוכות לסייעתא דשמיא מופלאה בכל פרט ופרט מחייהן, בזכותה!
מהי...?
ישנו פסוק במשלי שאומרים אותו בליל שבת ב'אשת חיל', שלכאורה הוא תמוה מאוד:
"הייתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה" - הפסוק הזה אינו מובן כלל, הכיצד שלמה המלך החכם מכל האדם משבח את האשה היהודייה שהיא כאניות סוחר, כלומר שהיא דומה לאוניית מסחר השטה על פני המים ומעבירה סחורות תמיד ממקום למקום בפרהסיא לעיני כולם...?
והלוא דוד המלך אומר בתהילים פסוק אחר שסותר לגמרי את הפסוק הקודם:
"כל כבודה בת מלך פנימה" - כלומר שכל היופי והכבוד לאשה היהודייה, הוא בכך שהיא מסתירה את עצמה בתוך ביתה פנימה ואינה מראה את עצמה לכולם. וזה בדיוק הפוך ממה ששלמה המלך דימה אותה לאניית סוחר הגלויה לעין כל?...
מסביר את הדברים הגאון הקדוש בעל ה'דברי יחזקאל' ואומר: "כל אוניה המפליגה לים צפויה לה סכנות רבות מכל מיני אוניות אוייב המזדמנות בדרכה... יש לאותה אוניה רק אפשרות אחת ויחידה להינצל מאותם אוניות אוייב השטות סביבה ולשרוד על פני הים...!
אם האוניה מרימה את הדגל שלה אל ראש התורן כדי לתת בכך אפשרות לזהותה שהיא בסך הכל רק אוניית מסחר ותו לא, - או אז היא נהיית מוגנת וחסינה מפני כל אפשרות וניסיון להתקפה מצד אותם אוניות אוייב, ורק זה נותן לה את האפשרות להגיע בשלום לחוף מבטחים!!".
אומר ה'דברי יחזקאל': "מה שהשווה שלמה המלך את האשה ל'אניות סוחר', זה רק לגבי הדגל! כלומר, אם האשה היהודייה שומרת על צניעותה (דהיינו, כיסוי ראש מלא במטפחת, בגדים רחבים, התנהגות שקטה ועדינה...) בכך היא מניפה את הדגל שלה!!!
בכך היא מצהירה שהיא בתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה והיא שייכת אליו!!!
זה" - אומר ה'דברי יחזקאל' - "ההצלה שלה ושל כל בני משפחתה, היום בדורינו, מכל צר ואוייב!!!" (פיגועים, מחלות, תאונות, צרות, שלום בית, חינוך ילדים וכו'...)
והסיבה לכך פשוטה מאוד:
שהרי לכל אשה יש את הנטייה הטבעית המוטבעת בה להיראות ולהתבלט כמה שיותר.
בין אם זה על ידי פאה ראוותנית ש'מנקרת את העיניים' ובין אם זה על ידי לבוש שחצני ומגרה או אפילו בהתנהגות בלתי צנועה... ואף על פי כן, אם אותה אשה "שוברת" את תאוותה, ועושה את רצון ה' יתברך רק בגלל שהוא ציווה על כך, אף על פי שזה מאוד קשה לה וזה נגד טבעה ורצונה... מובטח לה שגם הקב"ה יצעד לקראתה ויציל אותה מכל צער נזק ומחלה!!!
כך זה עובד אצל ה' יתברך - מידה כנגד מידה!!!
ואת זה הסוד גילו לנו חכמינו זכרונם לברכה בפרקי אבות, באומרם: "בטל רצונך מפני רצונו (כלומר אם יצר הרע מפתה אותך לעבור עבירה, אזי בטל רצונך מפני רצונו של בוראך האוסר עליך את הדבר) כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך" (כדי שיבטל הקב"ה מעליך את רצונם ומחשבתם של כל הקמים עליך לרעה).
הרב פינקוס בשיחותיו אומר רעיון נפלא: "בית יהודי משול לעץ. גזע העץ הגבוה והחזק עם ענפיו הרבים והגדולים - הוא האיש אבי המשפחה. הפירות שגדלים על העץ - אלו הילדים. ואילו השורשים של העץ היא... האשה, אם המשפחה.
בכוחו של העץ לשרוד בכל איתני הטבע הקשים, בין בימי הקיץ החמים בחום כבד ושרבי... ובין בחורף קר מלווה ברוחות זעף וגשם סוער... כמעט בכל מצב! - אולם ישנו מצב אחד ויחיד שהעץ נמצא בסכנה גדולה!... והוא:
כאשר שורשי העץ מגולים ואינם מכוסים!!!
כידוע שאסור לעבוד את האדמה בשנת השמיטה ובחול המועד, כלומר שאסור לחרוש ולקצור ולעבד ולזבל את האדמה וכו'. אך ישנו אופן אחד שבו התירו חכמים לעבוד את האדמה בשנת השמיטה ובחול המועד... רק במקרה ששורשי העץ מגולים! רק אז מותר לכסותו באדמה כדי שלא ינבול וימות!!! כאשר השורשים מכוסים העץ מקבל חיות והוא שמור ומוגן מכל נזק ופגע רע!!!
כך היא האשה!
כאשר האשה - המשולה לשורשים - מכוסה, דהיינו שהיא מכסה את ראשה במטפחת ראש, ואת גופה בבגדים רחבים וארוכים המכסים את גופה כמו שצריך... היא נותנת חיות והגנה לכל העץ כולו ולפירותיו - היא מגינה ושומרת על בעלה ועל ילדיה שלא יקרה להם שום דבר רע, הן מבית והן מחוץ!!!". (לא לחינם האשה מכונה בשם "עקרת בית" מכיון שהיא באמת העיקר של הבית, שהרי בעלה וילדיה מוגנים בזכותה!)
נפלא ביותר!
בתאריך י"ב בכסליו התשס"ט נכנס אחד מחשובי הרבנים אל הגאון הרב אלישיב, ושאל אותו כדלהלן:
"שאלה אחת שמעסיקה את כולם, היום כלל ישראל בכלל ובפרט אפוף עם צרות בלי סוף, בעיקר המחלה "הידועה" המפילה חללים, כעת עם הפרנסה... פעם אמרו בשם ה'חפץ חיים' שעיקר הבעיה זה חוסר צניעות... האם אפשר להגיד את זה גם היום?".
ענה לו הרב אלישיב: "אם ה'חפץ חיים' אומר! זה לא יהיה נכון???!!! אינני מבין??!!" - והוסיף ואמר: "אבל הצרה של הפאות איך אפשר לתקן את זה? זה כבר מושרש אצל גדולים וטובים!... ממש פריצות שאין כמוהו!!!... יש לכם את הבעיה הזאת! אז למה לא מטפלים בזה???...".
סיפרה הרבנית רוז:
"פגשתי אשה בנתיבות - דיברתי איתה בעצמי - היא סיפרה לי שהיא חזרה בתשובה ביחד עם בעלה והילדים, אבל כיסוי ראש היא לא שמה. כל הבגדים צנועים אבל כיסוי ראש לא היה לה אומץ: "היא תראה זקינה"... "יצחקו ממנה"...
הילדים בקשו ממנה: "אמא, תשימי כיסוי ראש".
"לא, אין לי חשק...".
'אולי כשיהיה בר מצוה לילד אני אשים כיסוי ראש לכבוד הבר מצוה ואני אשאר עם זה'.
בעלה קנה לה, מטפחות, כיסויים, ברטים... היא לא מוכנה לנסות, קשה לה.
יום אחד הייתה לה הזדמנות. בעלה עם שתי הילדים נסעו נסיעה ארוכה לחפש שם בצפון איזושהי דירה. היא חשבה לעצמה: 'אני לבד בבית, אין מי שילחיץ אותי... בואי ננסה אולי יש כיסויים כן יפים'.
היא נעמדה ליד הראי וניסתה; ברטים, קסקטים, מטפחות, צעיפים, קישורים... פה ושם עד שמצאה כיסוי שהייתה נראית בו נחמדה וצעירה. 'יופי מצאתי!'.
אחר כך היא חשבה: 'רגע, אולי זה מפריע, מגרד, מעצבן... אני אשאר עם זה קצת זמן, אעשה כלים... אשטוף את הרצפה ואם זה יפריע לי אני אוריד את זה'.
היא עשתה את עבודות הבית ושכחה את הכיסוי ראש, כך המשיכה עם זה עד הצהריים.
ואז... נפרצה הדלת, בעלה חוזר עם הילדים כשהם מבוהלים, רועדים וחיוורים... הילדים אמרו בהתלהבות: "אמא, מה את עם מטפחת...?! הצלת אותנו! הכל בזכותך! הכל בזכותך...!"
"מה קרה?" - היא נלחצה.
בעלה סיפר: "אל תשאלי מה קרה לנו, בדרך שנסענו עברה לצידינו משאית שהייתה ריקה, היא נסעה במהירות עצומה מעל למותר ונצמדה אלינו, מההדף של כוח המשאית הרכב עף לצדדים והתהפך לגמרי... פתאום אנחנו מוצאים שהרכב עם הגלגלים למעלה והתקרה למטה ואנחנו מהופכים בתוכו. בדקנו שהכל בסדר איתנו, אנחנו נושמים, נוגעים בידיים וברגליים... ראינו שהכל בסדר, לא נפגענו פיזית!
הצצנו מהחלונות לראות היכן אנחנו נמצאים ולחרדתינו גילינו שאנו נמצאים ממש קרוב לכפר ערבי מסוכן! - רק חסר לנו שיבואו לכאן ערבים... הם יכולים לבצע בנו לינץ' ולהרוג אותנו.
תוך כדי כך לפתע מגיחים 4 ערבים, שתיים מצד אחד של האוטו ושתיים מהצד השני והם מתקרבים אלינו... התחלתי לומר 'שמע ישראל' זהו הגיע הסוף... הערבים הגיעו אלינו ולפתע הם פונים אלינו ואומרים: "הלו, אתם רוצים שנהפוך אתכם?"
"כן תהפכו". - ארבעת הערבים תפסו ברכב בשני הצדדים והפכו אותו, והלכו.
טוב, מה עושים עכשיו? אנחנו תקועים רציני, מי יודע מה מצב הרכב...?
ניסיתי להתניע את הרכב ולהפעיל את ההגה והברקסים, ו... הכל עובד!
אחורה פנה קדימה צעד... חוזרים הביתה! במהירות האפשרית!
בדרך אנו מדברים בינינו, איך ה' אוהב אותנו, כמה ניסים גלויים; הרי כשהרכב התהפך כבר אז יכולנו למות... וגם בפעם שניה כשבאו הערבים, יכלו לרצוח אותנו! וגם הרכב - בחסדי ה' - פועל אחרי כל ההתהפכות הזאת... איך זה יתכן??!!
מה עשינו שכל כך ה' שמר עלינו??? - אך שנכנסנו וראינו אותך עם המטפחת - הבנו הכל! את הצלת אותנו!!!".
זה סיפור אמיתי שסיפרה לי אותה אשה בעצמה. אמרתי לה: "זה נכון, באמת את זאת שהצלת אותם! - כך כתוב בחז"ל: שכשהאשה צנועה היא מכפרת על כל בני ביתה מכל מיני צרות וסכנות...!!!".
לצערינו, בדור האחרון, אנו עדים לתופעה חמורה כואבת ביותר! תופעה שהחלה לנגוס אף בבתים של שומרי תורה ומצוות המדקדקים קלה כבחמורה, והיא לא פוסחת אף על בתים של רבנים, אדמור"ים, ראשי ישיבות, ראשי כוללים, מחנכים, מורות וכו' - והיא הולכת וצוברת תאוצה רבה...
תופעת "הנשירה".
בנים ובנות בהגיעם לגיל הטיפש עשרה מתחילים למרוד בהוריהם ולעשות ככל העולה על רוחם, ההורים המסכנים עיניהם רואות וכלות... ליבם נצבט ודמם שותת בקרבם... אך אין לאל ידם לעשות מאומה.
הרב יששכר טריגר, כמי שמתעסק עם נוער חרדי "נושר", מסתובב בכל הארץ במשך כלמעלה מ-17 שנה ממקום למקום, והוא מעיד בכאב לב עמוק: שהוא רואה שהמספרים, הממדים, הכמויות והעוצמות של הנפילות של בנים ובנות מבתים חרדיים, פשוט מחרידים!!! - מזעזע כל לב מה שהיום הולך ברחוב!!!
הצער של ההורים בראותם את ילדיהם הולכים ונאבדים להם מול העיניים, הוא כל כך גדול ועצום עד כדי כך שחכמינו זכרונם לברכה התבטאו ואמרו: "שקשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם, (היינו בנים ובנות שסרו מן הדרך ובחרו לעצמם את התרבות הרעה של הרחוב) יותר ממלחמת גוג ומגוג"!!!
עד כדי כך!
צריך להתכונן מבעוד מועד לדעת האיך לקדם את פני הרעה! ומה ניתן לעשות...!
סיפרה הרבנית רות שמש:
"אני לא אשכח שעליתי פעם לאוטובוס ועלה אחרי בחורצי'ק צעיר חרדי. פתאום הרדיו התחיל להשמיע תוכנית ממש מזעזעת... אותו בחור ישב בספסל הראשון והיטה את כל גופו לכיוון הרדיו כדי ש"חס וחלילה" הוא לא יפסיד אפילו משפט אחד. כשראיתי את זה אמרתי לעצמי: 'רבונו של עולם, אנחנו כל כך רוצות לשמור על הילדים! כל כך אנחנו נזהרות, כל כך אנחנו משתדלות... ואז, מול עיניי הומחש לי בבירור - את לא יכולה לשמור על הילדים שלך. תשכחי מזה!! את לא יכולה לשמור!!'
הילד נמצא אצלינו עד גיל מסוים, מגיע גיל שהוא כבר הולך לבד לתלמוד תורה וחוזר, הילדה הולכת וחוזרת לחברה... כמה סכנות יש בדרך... כמה סכנות יש אצל חברים... איך אנחנו יכולות לשמור עליהם? איך??
יש רק מישהו אחד שיכול לשמור על הילדים שלי... על הבעל שלי... - רק הקב"ה!
ובזכות מה?
רק בזכות הצניעות! - לכסות כל מה שצריך; את הראש במטפחת, את המרפקים עד כף היד, את הברכיים עד הקרסול, לסגור את כפתור הצווארון שבחולצה... - אין משהו אחר!!! - זוהי הסגולה הבטוחה ביותר לשמירה על הבעל והילדים (ובפרט בדור שלנו - כשיש את מכשירי האינטרנט והאייפון המסוכנים - שזה ממש כמו אויר לנשימה!) הן מסכנות גשמיות והן מסכנות רוחניות!!!
הגאון הקדוש רבי יחיאל מאיר מאוסטרובצה, היה בן לאופה כעכים. כששאלוהו פעם מה הייחוס שלך? ענה ואמר: "אבי היה יהודי פשוט מאוד לא רב ולא תלמיד חכם, אבל מאבא למדתי כלל ברזל לכל החיים: תנור, ככל שסוגרים אותו יותר טוב, כך הוא מחמם יותר!" - זה הסוד! ככל שהאשה סגורה ומכוסה יותר בלבושה ובהתנהגותה... כך הבית שלה, הופך בזכותה, לחמים יותר ונעים יותר - יש סייעתא דשמיא, ברכה והצלחה בחינוך הילדים - ליראת שמים ולמידות טובות!
מספרים על אשה אחת שבאה לפני ה'חזון איש' ובכתה לפניו הרבה על בתה שסטתה לגמרי מדרך התורה והיא ממש חילוניה גמורה, רחמנא ליצלן! והיא אינה יודעת את סיבת הדבר?
ה'חזון איש' בדק את התנהגותה של האמא איך היא ביחס לשמירת התורה והמצוות, ולא מצא בה עוול. מלבד... בדבר אחד שאמרה לו: כשהייתה מדיחה את הכלים הרימה קצת את השרוולים וגילתה מעט מהמקומות החייבים בכיסוי. הקשיב ה'חזון איש' ואמר לה: "דעי לך, סנטימטר אחד בשרוול זה קילומטר ביראת שמים של הילדים!!!".
וכך דרש אחד מראשי הישיבות בכנס התעוררות בשנת תשס"ט, ואמר: "ישנם המתחילים להתווכח על הגבול, עוד ס"מ, פחות ס"מ, צריך לדעת כלל אחד - מי שגבולי הוא מחוץ לגבול! אין גבולי! או כאן או שם! אנחנו ראינו שהבתים הגבוליים, הבנים שלהם התקדמו ויצאו מחוץ לגבול!!!".
שח הרב יששכר טריגר: "מלמד אחד אמר לי: "אני מלמד בכיתה א' כבר 8 שנים, צצים אצלי כל הבעיות שישנם; קשב, ריכוז וכו' - עקבתי עד עכשיו אחר תופעה מופלאה ואני עדיין ממשיך לעקוב אחריה, והיא: שכל הבתים שהאמא הולכת בצניעות - כמו שהקב"ה אוהב - שם אין בעיות! שם הכל הולך חלק! - אמנם לפעמים צריכים קצת עזרה לילדים חלושי כשרונות אך זה בעיות קלות, אני מדבר על בעיות אחרות מסוג אחר שהינן חמורות ביותר'".
אחד מגדולי ישראל שאל על מה שדוד המלך אומר בתהילים 'עזרי מעם ה'', שלכאורה היה לו לומר 'עזרי מאת ה'?'
ופירש את הדברים כך:
"כל יהודי באשר הוא מוקף בצרות: הן גדולות הן קטנות, הן מבית הן מחוץ, הן גשמיות הן רוחניות... מי יותר ומי פחות... מחמת כך הוא צועק במר ליבו לה': "מאין יבוא עזרי...?"
הקב"ה ברוב רחמיו מאיר את עיניו ומסייע בידו להבין ש... 'עזרי הוא רק מעם ה'!'
כלומר 'עזרי' - אם תרצה סיוע ועזרה מהקב"ה, זה רק בתנאי ש... 'מעם ה' - שאתה תהיה עם ה'. ולהיות עם ה' זה רק על ידי שהולכים בדרכיו ומקיימים באמת את רצונו יתברך.
אשה העושה את רצון ה' יתברך ומשתדלת בכל מאודה להידבק בו - תוכל לזכות ישועות גדולות ונשגבות! והדרך לזכות לכך היא, אך ורק על ידי הקפדה מלאה בשמירת כל כללי הצניעות!!!
שכן על חוסר צניעות מזהירה התורה הקדושה ואומרת: "פן יראה בך ערות דבר (פאות, ביגוד צר וקצר, תכשיטים, בושם, דיבור עם גברים וכו' וכו') ושב מאחריך" (הקב"ה חוזר אחורה ומסלק שכינתו - שזה אומר שאין ברכה, אין ישועה, אין הצלחה, אין סייעתא דשמיא...).
אבא אחד, ניגש עם בתו הקטנה אל הרבי הקדוש מקרעטשניף, וביקש שיברך את בתו הקטנה.
הרבי נענה ואמר: "יהי רצון שלא תלך בפאה נוכרית!"
האבא נדהם ואמר: "רבי! רק זו הברכה?!"
ענה לו הרבי: "בזה כלולים כל הברכות!!!".
אם כן ממילא יוצא, שאשה שכן נזהרת ומקפידה לשמור על צניעותה כמו שצריך... זוכה להשרות אצלה בביתה את שכינת ה' יתברך! וכשהשכינה שורה בביתה, במילא באופן אוטומטי נעלמים ומתנדפים להם כל הצרות כולם כלא היו... ולא עוד אלא היא זוכה לשפע רב של הצלחה וסיעתא דשמיא בכל התחומים!!!
ובעיקר היא זוכה לשמחה עצומה וסיפוק בחיי היום יום!! (מה שכל כך חסר היום לנשים רבות.) שהרי חכמינו זכרונם לברכה אומרים: "שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה". - כלומר שאם השכינה נמצאת שורה איתה גם השמחה.
ואם כן, אשה שזוכה בכוח צניעותה להשרות את השכינה בביתה, בוודאי שגם השמחה שורה בביתה! שהרי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה - זה חלק בלתי נפרד!
זוהי הסגולה הנפלאה והאדירה של שמירת הצניעות, המסוגלת בכוחה לחולל פלאים רבים!
ואשרי הזוכה.
אוצרות או צרות? -סוד ההצלחה!
בנביא ישעיה כתוב שמשיח יבוא "עני ורוכב על חמור". בפשטות כוונת הפסוק לומר שמשיח יבוא לגאול את ישראל כשהוא רוכב על חמור.
אולם הספרים הקדושים כותבים על הפסוק הזה הסבר אחר עמוק ונפלא:
"משיח יבוא רוכב על חמור" - הכוונה היא שהוא יבוא וירכב על החומריות!!!
כלומר המשיח יבוא כאשר מסביבנו העולם יהיה שקוע עד חוטמו בים החומריות התאוות והמותרות!!!
את אותו עתיד נורא זה כבר צפתה הגמרא לפני אלפי שנה, וכך היא אומרת:
עולא ורבה (מחכמי הגמרא) אמרו: "שמשיח יבוא אך אנו לא רוצים לראותו" (מחמת הניסיונות והקשיים הכבדים שיהיו בעבודת ה' באותו תקופה).
ממשיכה הגמרא ואומרת, שרב יוסף, בניגוד לעולא ורבה, אמר: "אדרבה שמשיח יבוא ואזכה לשבת בצל גללי חמורו".
דברי עולא ורבה מובנים. אך דברי רב יוסף תמוהים ביותר, למה התכוין באומרו: "אזכה" לשבת בצל גללי חמורו, איזה מין זכות זאת לשבת בצל גללים של חמור?!
ועוד דבר שאיננו מובן, וכי בכלל אפשר לשבת בצילם של גללי חמור...??!
ראיתי בזה הסבר מדהים ממש במפרשים, שבאמת הדברים אינם כפשוטם!
וכך הם מסבירים את הדברים:
החמור - הוא מסמל את הדברים החומריים ביותר בעולם (חמור מלשון חומר).
גללי החמור - הם פסולת החמור והם יותר חומריים מהחמור עצמו.
הצל של גללי החמור - הם מבטאים עוד יותר ירידה בחומריות מגללי החמור!!!
מה הכוונה בדברים אלו?
בדורינו אנו - ילדים, בחורי ישיבה, בנות סמינרים, אברכים, רבנים, מחנכות... - מוקפים מכל עבר מידי יום ביומו בגירויים רבים, המעמידים אותם בניסיונות קשים בין דקדוקי הלכה והסתפקות במועט עליהם הם מתחנכים - לבין השאיפה לחומרנות בדורינו.
האסון ההרסני ביותר שישנו היום בדורינו, המושך אותנו לתוך החומריות הוא: תאוות ב"הכשר"! מה שזה אומר שגם החרדים יכולים היום ליהנות מכל מנעמי העולם ולהיות בגדר "נבל ברשות התורה" כל עוד יש לכך "הכשר". ויעידו על כך הפרסומות הרבות המופצות בכל אמצעי התקשורת, בעיתונים וברחובות. למשל:
כולם רצים - ואתה? ואת? כולם כבר נהנו - ומה איתך, שם, למטה?
כולם כבר היו בחו"ל, ואתה?
שיט חלומי! איזה כיף!
נופש בבית מלון יוקרתי!
מודעה 'משמחת' - נפתחה פיצה!
אוכל שלא טעמת מימיך!
בילוי שלא היה כמוהו!
חויה בלתי נשכחת!
חדשני! אקסקלוסיבי! אסטטי!
אנו גאים להציג!
הזדמנות חד פעמית!
להרים את רמת החיים!
חלומי! מהמם! מדהים! אופנתי!
ממש כמו באמריקה! כל הדגמים! מבחר המותגים!
מה הבעיה? יש היום מסעדות כשרות, מחשב ואינטרנט כשרים, פלאפונים ואייפונים כשרים, פאות כשרות, מוזיקה כשרה, אוכל ביגוד בתי מלונות טיולים בארץ ובחו"ל הנאות ובלויים וכו' וכו' הכל בהכשרים הכי טובים שיש!!
צורת החיים הזו, לעשות הכל ולקנות הכל כמעט ללא הגבלה (כמובן ב"הכשר"), כל כך חילחלה עמוק לתוך מחנינו ולתוך ביתינו עד כדי כך שאנחנו, בלי משים, מחקים כמעט באופן מושלם את צורת החיים של החילוניים!!! (ברור שכל מקרה נידון לגופו - אנו מתייחסים לצורת חיים כזאת באופן קבוע).
אם פרסומת ענק מכריזה בריש גלי: "וכי בגלל שאנחנו חרדיים אנחנו צריכים להפסיד??!" זה מראה עד כמה הושפענו עמוקות מהרחוב החילוני ועד כמה המצב חמור ביותר!!!
הגאון הרב אריה שכטר אמר פעם בדרשה: "למדנו מהרחוב, התחנכנו מהרחוב. במקום להתחנך מהתורה, הרחוב מדבר אלינו! ראיתי פעם ברחוב עומדים ילדי "חיידר" וסופרים את המכוניות, ואומרים זה "מיצובישי" וזה "פורד", וזה ככה, וזה ככה, ילדים בני 6 עד 9 יודעים את כל סוגי המכוניות!!... שיהיה ברור, הכל תלוי בבית, זה מתחיל - כשבבית מחשיבים מכוניות ומותרות שטויות והבלים, ומי שיש לו הצלחה מדומה בעולם הזה - הוא הנקרא "מצליח"... אוי, נפרצו המעגלים הפכנו לצרכנים רודפי הנאה נוחיות ולוקסוס - בדיוק כמו החילונים אם כך יש פלא שאחר כך צומח בן סורר ומורה??!!... אם העיקר רק הנאות ומותרות אז צומחים עקום!"
שידעו ההורים, במצב של היום (הרב דיבר לפני כ-19 שנה בשנת תשנ"ה, מה נאמר היום בשנת תשע"ה??!) עתיד הילדים תלוי רק בבית ורק בהורים! אם ילד יתחנך מהרחוב - וגם מהרחוב "החרדי" הוא ירד חס ושלום לבאר שחת! משום שהרבה מהתחלואים והליכלוך של הרחוב החילוני משתולל גם פה... הרחוב לא בשבילנו לא מתאים לבני תורה... לא הרחוב יכתיב לנו רמה! לא הרחוב החילוני, ולא הרחוב החרדי!! לא העיתונים ולא השטויות! ... אם ההורים נותנים כבוד והערכה למכונית מהודרת ומותרות - קרמיקה יפה, פוליטיקה ושטויות - זה מה שהילד ירצה!!!"...
שח הגאון הרב אליעזר בן דוד (לפני כ-18 שנה): "פעם הלכתי למכולת, ואני רואה אברך סוחב עגלה מלאה, ואני מסתכל בפנים ורואה, שיותר מ-80% זה לא אוכל! זה פנטזיות, שטויות, אולי יותר בריא לא לגעת בזה בכלל - כך אנחנו רודפים ושמחים מכל תענוג, וכל הבל נוסף שממציאים החילונים... והכל - חורבן השכל! ...אם יש להם איזה מאכל - שלנו אין, או הם שותים איזה משקה - שלנו אין, אז אנחנו הופכים את העולם בכדי לעשות "הכשר", עושים תחרות בין ההכשרים מי יתן ראשון חותמת "לקוקה קולה" ול"פפסי". כי איך אפשר לחיות בלי קולה... בלי פפסי... אי אפשר...
תראו חנויות ברחוב רבי עקיבא, יותר מ-80% מהחנויות לא צריך אותם, אפשר לשרוף אותם, אפשר בהחלט להיות מאושרים ולחיות טוב בלעדם. ומי שישים לב: מה שתופס אותו ונוצץ לו, זה דווקא אותם חנויות שלא צריך אותם! וזה גם מה שתופס את הילדים ומקלקל אותם!!!..."
הגאון הרב דן סגל, אמר פעם בכנס: "איפה מונח האדם? איפה הלב שלו? איפה הגיגיו ורעיוניו? הוא עושה את כל התאוות שבעולם עם חותמת "כשר"... הייתי פעם באיזו מסיבה של הכנסת ספר תורה, וראיתי איזה משקה כזה ששמו "להיט", תפוזים "להיט" נורא! ועוד עם הכשר מכל הסוגים מן הקצה אל הקצה!!!... רואים בחוש שזה ניסיון הדור, וזה פחד פחדים מה שהולך היום ברחוב!!! על מי עומד העולם היום? על מי? כמה נשארו נקיים שאפשר לומר שעליהם עומד העולם...? על מעט מעט שומרי תורה ומצוות, מעט מאוד בני תורה יקרים, ואם חס ושלום אנחנו לא נלחם ביצר במסירות נפש אז מי ישאר???...".
כל צורת החיים שלנו ירדה פלאים!
אברך בעל תשובה ותיק כתב במכתב ארוך המבטא את רחשי ליבו נוכח תקופתינו אנו (אנו מצטטים רק קטע ממנו):
"כשגילינו, אשתי ואני, את הדרך לתשובה, התמלאנו אושר! חלמנו על החברה היהודית אליה אנו עתידים להיכנס, כמו שמתואר תמיד על הבית היהודי בספרים הקדושים. אני אישית ברחתי מהעולם בו הייתי עד קרוב לגיל 35, עולם השטוף בפרסומות, סרטים, מוזיקה רועשת, ומה לא... חשבתי שזהו, הצלתי את הילדים, מעתה אוכל לחנך את הילדים שלי על טהרת הקודש.
ולמה הגעתי?! מה אגיד לך, זה מצער אותי ואת החברים שלי שחזרו בתשובה, מה שמתחולל כאן נראה כמו חיקוי מואץ של החברה שממנה ברחתי. תגיד לי מה ההבדל? מה ההבדל? פרסומות, מופעים, הצגות, סרטים...
אולי אחד ההבדלים בעצם זה שאת המוזיקה שלוקחים ממאורות אפלות באמריקה וממקומות אחרים, עוטפים במילים מהמקורות, ושלכל עיתון, סרט, או הצגה, מוסיפים מדבקה של 'חרדי' ו'כשר'... "סרט מהמם", עם המורה "הבימאית"? עם השחקניות מהסמינר הידוע...? אני לא מבין, מה זה למשל "הלהיט שאסור להחמיץ"? מה קורה פה?! חשבתי שמצוות אסור להחמיץ.
חייבים ללמד זכות על ישראל, יתכן שצריך לומר שהחברה החרדית הקדושה לא הייתה חשופה לזוהמה שמבחוץ, וגורמים חיצוניים מכניסים אליה השכם והערב, כל מיני מושגים 'תמימים' לכאורה...
אבל תדע לך שככה בדיוק! מדברים ברחוב החילוני במושגים שהזכרתי... משתמשים שם להמריץ לעוד תאוות, לעוד כפירה.
אני וחברי באנו משם, תאמין לי! אנחנו מזהים את הריחות, את הצלילים, את המילים והמראות מהרחוב החילוני. תקשיבו לנו... קצת! אנחנו מדברים מדברים אבל לא מקשיבים, אני זועק בכל ליבי מחלון ה"רכבת" המתדרדרת לתהום, אני אומר לכם - עיצרו את הרכבת! מחר יהיה מאוחר!!!".
המודרניזציה, החומריות, המותרות, התאוות, הלוקסוס, הנוחיות, הבילויים, המחשב, האינטרנט, הפלאפונים, האייפונים, העיתונים, המוזיקה, ועל כולם... בגדי השחץ והפאות - כל אלו צל גללי החמור!!!
ועל כך אומר רב יוסף, 'הלואי ואזכה להיות נוכח באותה תקופה כל כך חומרנית וגשמית, תקופה שנצטרך לשבת בצל החמור ולא רק בצל החמור אלא בצל גללי החמור, היינו בצל פסולת החומר - שזה מבטא את החומריות שבחומריות שבתוך החומריות!!!'.
מה כל כך יהיה מיוחד באותה תקופה - דורינו אנו, שרב יוסף כל כך השתוקק לזכות להיות נוכח בה?
הרי מאז ומעולם לא היה דור ירוד ושפל כל כך מבחינה חומרית כמו הדור שלנו...?
רב יוסף ידע סוד נפלא!
הוא ידע שבדבר אחד תגדל מעלתינו - בדור הזה על פני כל הדורות הקודמים!
בדבר אחד זכה דורינו - שלא זכו לו כל הדורות שלפנינו...
לעבוד את ה' בסור מרע!!!
ה'חפץ חיים' אמר על כך משל נפלא:
פעם, יצא מלך אחד לסיור ברחבי ממלכתו. הוא עזב את עיר מולדתו, וכמובן, לפני צאתו ערכו לכבודו מסדר כבוד - על פי כל כללי הטקס. היו שם חיילים לבושי מדים מגוהצים ומצוחצחים, היו שם חרבות מבריקות, ההימנון הושר בפי כל והתזמורת הלאומית נצחה בעוז.
משם נסע המלך אל אחת הערים הגדולות והחשובות, ושם - שוב חזר המחזה על עצמו... היו שם חיילים לבושי מדים, הייתה תזמורת והיה הימנון.
כאשר המשיך המלך והגיע למחוזות נדחים יותר, לכפרים ולעיירות קטנות - הוא נאלץ להסתפק בקבלות פנים 'צנועות' יותר... בעיירות הקטנות, וכל שכן בכפרים - לא היו חיילים, ולא הייתה תזמורת, רק תושבי העיירה או הכפר יצאו בהמוניהם לקבל את פני מלכם ולהריע לו.
אולם המלך ביקש לסייר בכל רחבי ממלכתו, ולפיכך החליט שלא לפסוח גם על כפר קטן אי שם בפאתי הממלכה. כפר המאוכלס רובו ככולו באנשים נבערים ופשוטים, גסים ועממים... באותו הכפר היה שוטר אחד, אשר היה אחראי מטעם הרשויות על שמירת הסדר הטוב. שוטר זה קיבל עתה מברק מבית המלוכה, ובו הודיעו לו כי בכוונת המלך לפקוד את הכפר ביום פלוני ובשעה פלונית, וכי עליו להיערך לקבל את פניו בכל הכבוד הראוי.
אלא שהשוטר ידע היטב את טיבם של בני הכפר, והבין ש'קבלת פנים' מפוארת לא תצא מהם... למעשה, החשש שלו היה מפני ההיפך הגמור...
הוא ידע, שמנהגם של הכפריים הנבערים להשליך אבנים ותפוחי אדמה על כל כרכרה שעוברת ומפריעה להם מעבודתם... מעתה, חשש השוטר, כי כשיגיע המלך 'ירום הודו' בכרכרותיו הרבות כדי לבקרם, יקדמוהו אותם כפריים בזריקת אבנים ותפוחי אדמה.
השוטר כינס את כל בני הכפר והסביר להם במילים פשוטות מיהו המלך... הוא הסביר להם שהמלך דואג להם למזון ולכלכלה, והוא הנלחם בעבורם וכו' וכו'. "בעוד כשבועיים" - הסביר להם השוטר - "עתיד המלך לעבור בכפר שלנו, ואני מבקש שתעשו לו כבוד גדול. אפילו שיגיע עם מלוויו בעשרות כרכרות הנני מזהיר אתכם שאיש לא יזרוק עליו אבנים ותפוחי אדמה!! זה הכבוד שנעשה למלך שלנו!", סיים השוטר...
והנמשל נפלא עד מאוד:
בשמים, ישנם מלאכים, היודעים כיצד יש לערוך 'מסדר כבוד' לכבוד הקדוש ברוך הוא... הם יודעים לשיר לו זמירות, הם יודעים לספר שבחו... מלאכים אלו - דומים הם לחיל המלך הנמצאים בממלכתו. אין ספק, כי 'משמר הכבוד' שהם יכולים לערוך - הינו המשובח והמופאר ביותר.
אולם גם ב'משמר הכבוד' של הערים הגדולות ברחבי הממלכה - הלוא הם הדורות הקודמים; האבות הקדושים, משה ואהרן, הנביאים, אנשי כנסת הגדולה, התנאים, האמוראים וכו' - גם הם ידעו לערוך קבלת פנים ראויה לכבוד הקדוש ברוך הוא...
אולם אנו היום בדורינו, דומים לאותו כפר של נבערים, גסים, עממיים... מאיתנו - לא דורשים הרבה... מאיתנו לא דורשים זמירות נפלאות, ולא שירות ותשבחות, אולם זאת בהחלט ניתן לדרוש מאיתנו:
לא לזרוק אבנים על המלך!! - לא לחטוא לפני הקדוש ברוך הוא!!! די לנו במה "שנסור מרע" ולא נמרה את פיו של מלך מלכי המלכים...
סיפר הרב עזריאל טאובר:
"בשל תקלה שאירעה במטוס, נאלצתי לנחות בשדה תעופה שלא כמתוכנן. חברת הטיסה באדיבותה שיכנה אותנו במלון סמוך ללינת הלילה, עד שתתוקן התקלה. כשנכנסתי לחדרי הייתי עייף מאוד מהדרך הארוכה ומהשיעורים וההרצאות שמסרתי ביום הקודם, אולם למרות הכל רציתי ללמוד את הדף היומי. התיישבתי על הכורסא פתחתי את הגמרא וניסיתי ללמוד, אולם העייפות הכריעה אותי, ולא הייתי מסוגל להבין מילה וחצי מילה. וכך נרדמתי לשעה קלה.
כשהתעוררתי, ברגע הראשון נשבר ליבי. חשבתי לעצמי: 'אבי וסבותי היו אנשים שהתעסקו במסחר חלק מן היום, ולמרות זאת כאשר שבו לביתם, ישבו ולמדו בחשק רב עד השעות הקטנות של הלילה, ואף חיברו ספרים וחידשו חידושי תורה. ואילו אני אינני מסוגל אפילו ללמוד את הדף היומי?!'.
אולם לאחר רגע של מחשבה הגעתי למסקנא שונה. התבוננתי סביבי, מולי ניצב מסך ענק.
הוברר לי שאני יושב ממש בצל גללי החמור! בלחיצת כפתור אני עלול לשקוע בים של בידור המגיע מכל העולם. אמנם לא מדובר חס ושלום על דברים לא יפים או לא צנועים, אלא רק חדשות וכו'. אני הרי עייף, ואני נמצא לבד. מדוע שלא אלחץ על הכפתור?