אור ברסלב
נשים מדברות על עצמן נקודות קטנות למחשבה › חוויה מרטיטה

נשים מדברות על עצמן

נקודות קטנות למחשבה · חוויה מרטיטה

שתהיי בריאה

יום אחד ישבתי לי באוטובוס הנוסע לשכונה ירושלמית אחת, הייתי שלוה וניחוחה מביטה סתם כך מבעד לחלון האוטובוס בניחותא על חנויות ואנשים...

ואז... זה קרה.

באחת התחנות לפתע עלה "יצור" מוזר מאוד לאוטובוס. בהתחלה חשבתי שאני הוזה או מדמיינת, אך לא, זה באמת מה שאני רואה.

שפשפתי את עיניי שוב ושוב ואף צבטתי את עצמי לוודאות שאיני חולמת או משהו אחר... אך לא, לא טעיתי, אכן זה מה שראו עיניי במציאות.

הייתה זו אשה אחת שעלתה לאוטובוס, שילמה לנהג וצעדה בצעדים בוטחים וגאים פנימה.

לא יכולתי להסיר אף לא לרגע אחד את עיניי ממנה. הבטתי בה בעיניים "קרועות לרווחה", אותה גברת נכבדת הייתה קרחת. כן! פשוט קרחת! חד וחלק (תרתי משמע)! ראשה היה עגול ומבהיק. על אזנה האחד היה עגיל גדול המכסה את כל האוזן, ועל השנית היו תלויים בשורה קבוצת עגילים שונים זה מזה, היא הייתה לבושה במין שמלה לבנה בעלת כובע, קפוצ'ון, ארוכה ומאוד מוזרה. והיא... צועדת פנימה בבטחה, מבטה מורם וכולה גאוה, כאומרת: "מי ידמה לי, ומי ישוה לי".

כל הדרך אני נועצת בה את מבטי ומחשבותיי אודותיה מתרוצצות להן ללא הרף... עד שירדה מהאוטובוס.

ראיתיה על המדרכה וקרני השמש האירו על ראשה הקירח וחזרו כמו ממראה, ראשה היה מבריק כמו הירח.

גם לאחר שהלכה, עדיין דמותה שבה ועלתה בזכרוני המראה הכל כך מוזר וחריג... לא הייתי רגועה, לא הבנתי מי זו? ומדוע היא נראית כך?

בלילה היו לי חלומות מפחידים... סיוטים... כל פעם התעוררתי מחלום מבעית של אנשים עם ראשי אבטיחים...

בבוקר שאלתי את שכנתי: "הגידי לי, אני חדשה כאן בשכונה, ראיתי אתמול באוטובוס אשה מוזרה שכזו, מי היא? מה קרה לה?"

עונה שכנתי ואומרת: "אה, זו אשה מעניינת מאוד, היא מעצבת אופנה במקצועה"

"נו, אז למה היא נראית כך כל כך מוזר?" - שאלתי כולי מסוקרנת.

"תראי, היא טוענת כי עיניה כחולות הן ויפות, אך השיער מושך אליו את תשומת הלב ולא שמים לב לעיניה היפות, לכן... החליטה לגלח את ראשה כל שלושה ימים שלא יהיה עליה שום שיער, ואז יבלטו עיניה הכחולות וישימו לב אליהם... חה חה חה... שמעת איזה רעיון טפשי??! הרעיון זה גרם לה שבעלה יגרש אותה, ובניה לא רוצים ללכת בחברתה. אבל היא... גאה בקרחתה, במיוחדותה... ואינה מתביישת כלל וכלל, מה את אומרת, נכון זה נשמע מטורף??!"

שמעתי את שכנתי, וצחקתי בהקלה, "אה, זה הכל... מעניין מאוד". נפרדתי לשלום והלכתי לדרכי.

חשבתי רבות על מה ששמעתי, 'איזה אנשים מוזרים יש בעולם!'...

ואז עברו מחשבותיי לחשוב על עצמי.

'בעצם... - שאלתי את עצמי - מה ההבדל ביני לבינה?

מדוע אני לוקחת ללב כאשר לועגים לי לתלבושת החרדית שלי?!

מדוע מפריע לי שחברותיי ושכנותיי צוחקות למראה המטפחת שעל ראשי??!'

מדוע אין לי את העוז לשמוח ולהתגאות במראה שלי הצנוע העדין והאצילי, כפי שיש לאותה אחת לגבי שטויותיה המכוערות והמשונות...??!!'

תוכן העניינים

נשים מדברות על עצמן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה