אור ברסלב
נשואין ואישות הלכות טהרת הבית › פרק י"ג - זמן הטבילה

נשואין ואישות

הלכות טהרת הבית · פרק י"ג - זמן הטבילה

פרק י"ב - הפסק בטהרה ושבעה נקיים

חיוב הטבילה במקוה

א אֵין הַנִּדָּה וְהַזָּבָה וְהַיּוֹלֶדֶת נִטְהָרוֹת מִטֻּמְאָתָן בְּלֹא טְבִילָה בְּמִקְוֶה בֶּן אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם הַכְּשֵׁרִים לִטְבִילָה, וַאֲפִלּוּ לֹא טָבְלָה מִיָּמֶיהָ וְהִיא עַתָּה זְקֵנָה הֲרֵי הִיא בְּטֻמְאָתָהּ כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁרָאֲתָה, עַד שֶׁתִּפְסֹק בְּטָהֳרָה וְתִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים וְתִטְבֹּל.

וְדָבָר בָּרוּר וְגָלוּי שֶׁהַטֻּמְאוֹת וְהַטָּהֳרוֹת גְּזֵרוֹת הַכָּתוּב הֵן וְאֵינָן מִדְּבָרִים שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם מַכְרַעַתוּ וַהֲרֵי הֵן מִכְּלַל הַחֻקִּים, וְכֵן הַטְּבִילָה מִן הַטֻּמְאוֹת מִכְּלַל הַחֻקִּים הוּא, שֶׁאֵין הַטֻּמְאָה טִיט אוֹ צוֹאָה שֶׁתַּעֲבֹר בְּמַיִם אֶלָּא גְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא.

כ"כ מרן השו"ע סימן קצ"ז סעיף א´, ורמב"ם בהלכות מקואות פרק י"א הלכה י"ב. וכתבו התוספות בגמ´ יומא עח. "שאלו מקמי רב יהודאי גאון טבילת נידה מדאורייתא מנא לן, והשיב, קל וחומר ממגעה, שנאמר וכל הנוגע במשכבה יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב, וכל שכן הנידה עצמה. רבנו תם פרש דנפקא לן מדכתיב גבי כלי מדין אך במי נידה יתחטא ודרשינן במים שבנידה טובלת בהם ורבנו יצחק פרש מדכתיב והדוה בנידתה, ודרשינן בנדתא תהא עד שתבוא במים".

וכתב הרשב"א בתורת הבית (בית ז´ שער ז´) שאף על פי שאין טבילה מפורשת מן הכתוב, מפי השמועה למדו שאין האשה עולה מטומאתה והרי היא ערוה עד שתטבול, ויש מי שכתב שלמדו אותה מהכתוב ורחצו במים מכאן בנין אב לכל הטמאים שהם בטומאתם עד שיטבלו, ורב יהודאי גאון כתב בתשובה שלמדנו לטבילת נידה מן התורה קל וחומר ממגעה.

חשיבות מצות עונה

ב כָּתְבוּ הַמְקֻבָּלִים שֶׁמִּצְוַת עוֹנָה, שֶׁאָדָם בָּא עַל אִשְׁתּוֹ בְּלֵיל טְבִילָתָהּ, שָׁוָה בְּעֶרְכָּהּ לְבִיאָה בְּלֵיל שַׁבָּת אַחַר חֲצוֹת לַיְלָה, וְלָכֵן יֵצֶר הָרָע מִתְעוֹרֵר לְהַפְרִיד בֵּין הַדְּבֵקִים וּלְהַמְצִיא תֵּרוּצִים לִדְחוֹת אֶת הַטְּבִילָה, וְהוֹרוּנוּ חֲכָמִים בַּגְּמָרָא וּבַזֹּהַר וּפוֹסְקִים רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים, שֶׁאִם בַּעֲלָהּ בָּעִיר מְצֻוָּה לִטְבֹּל בִּזְמַנָּהּ, וְלֹא יִדְחוּ אֶת הַטְּבִילָה אֶלָּא אִם כֵּן דַּעַת שְׁנֵיהֶם מַסְכִּימָה לְכָךְ, וּבִתְנַאי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סִבָּה אֲמִתִּית וּנְכוֹנָה, כְּגוֹן שֶׁאֶחָד מֵהֶם חוֹלֶה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁמֵּשׁ אוֹ שֶׁשְּׁנֵיהֶם מִטַּלְטְלִים בַּדְּרָכִים אֶל מְחוֹז חֶפְצָם וְכַדּוֹמֶה.

אם אין בעלה בעיר

ג אִם אֵין בַּעֲלָהּ בָּעִיר וְהִגִּיעַ לֵיל טְבִילָתָהּ, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא תִּטְבֹּל אֶלָּא עַד שֶׁיָּבוֹא בַּעֲלָהּ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא תַּשְׁהֶה עַצְמָהּ בַּטֻּמְאָה אִם יֵשׁ לְאֵל יָדָהּ לִטְבֹּל וּדְעָבַד כְּמַר עָבִיד וּדְעָבַד כְּמַר עָבִיד.

בשו"ת שבות יעקב חלק ג´ סימן ע"ז כתב שהעקר להלכה שטבילה בזמנה אינה מצוה ואם אין בעלה בעיר יש חשש סכנה אם תטבול בזמנה מפני דיבוק רוח טומאה ומזיקים ושכן משמע מהזוהר אבל לדעת גמרא ירושלמית וגמרא בבלית שבת קכט. מוכח שהיו טובלות גם כשאין בעליהן בעיר, וכן גמ´ נידה טו. "הבאים מן הדרך נשיהם להם בחזקת טהרה וכן כתב בשו"ת תורה לשמה סימן רט"ז ובסימן קמ"ב ובמשמרת הטהרה חלק ב´ עמ´ תמ"ט-תנ"א.

דין טבילה שנדחתה אם תטבול בשבת או מצאי שבת וכשאין בעלה בעיר

ד אִשָּׁה שֶׁחָלָה טְבִילָתָהּ בְּלֵיל שַׁבָּת, אוֹ אֲפִלּוּ נִדְחֲתָה טְבִילָתָהּ מֵאֵיזוֹ סִבָּה לְלֵיל שַׁבָּת, אֵין שׁוּם עִכּוּב בַּדָּבָר וּלְכַתְּחִלָּה תִּטְבֹּל, רַק שֶׁתִּזָּהֵר לְנַגֵּב שַׂעֲרוֹתֶיהָ בִּזְהִירוּת בְּמַגֶּבֶת, שֶׁלֹּא תָּבוֹא לִידֵי סְחִיטַת הַשֵּׂעָר.

ה לְמִנְהַג אַשְׁכְּנַז אִם אֵין בַּעֲלָהּ בָּעִיר לֹא תִּטְבֹּל בְּשַׁבָּת, וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת בְּאַשְׁכְּנַז שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחֲמִיר בִּטְבִילָה שֶׁנִּדְחֲתָה שֶׁלֹּא תִּטְבֹּל לֹא בְּשַׁבָּת וְלֹא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג, אֵין לְהַחֲמִיר.

הראב"ד כתב בספרו בעלי הנפש שער הטבילה עמ´ פ"ג "ואני תמה שהיאך אשה יכולה לטבול בלילי שבת ויום טוב, ואיך תינצל מאיסור סחיטת שער, ולכן אומר אני שראויה הטבילה להדחות עד למצאי שבת או למצאי יום טוב", ובספר האשכול בהלכות מקואות כתב, "ויש מי שרוצה להחמיר בזמננו שלא יטבלו הנשים בלילי שבת ויום טוב משום שאי אפשר שתנצל מאיסור סחיטה... לפי עניות דעתי רב אשי דיחויא בעלמא קאמר, ואפילו תימא דמדרבנן מיהא אסור גבי טבילת מצוה לא חששו... וכן נהגו הנשים מעולם לטבול בשבת ויום טוב". וכ"כ בספר המאורות ובספר ההשלמה ומרן הבית יוסף שהביא דברי הראב"ד כתב "וחששא דסחיטת שער אינו כלום שהרי פסק הרמב"ם (שבת פ"ט הי"א) שאין סחיטה בשער", והסביר רבי יהודה עייאש בספר בית יהודה חלק ב´ סימן ל"ב שאע"פ שיש איסור מדרבנן בסחיטת שער אין לגזור שמא תסחוט דהוי גזירא לגזירא, ואפילו אם יסחט השער בלא כוונה ואפילו אם יהיה בגדר של פסיק רישיה הוה ליה פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן שלדעת הרבה פוסקים מותר, וכן שמעתי שהמנהג בעיה"ק ירושלים שרוב החכמים טובלים ביום שבת בבוקר לאחר שקיימו מצות עונת תלמידי חכמים שהיא בליל שבת. וכוונת הרב רבי יהודה עייאש שהיות ואין שייך לומר בשער שיש בו ליבון, והמים היוצאים מן הסחיטה הולכים לאיבוד אם כן הוי ליה פסיק רישיה דלא ניחא ליה ומה שכתבנו בסעיף ה´ הוא דברי הרמ"א בסימן קצ"ז סעיף ב´ בשם ספר האגור בשם מהרי"ל הוא מהר"י מולין הוא מהר"י סגל.

תשמיש בליל אידם

ו הַנּוֹהֲגִים לִסְגֹּר שַׁעֲרֵי טְבִילָה, וְאוֹסְרִים גַּם הַתַּשְׁמִישׁ בְּלֵיל אֵידָם שֶׁנִּקְרָא חַג הַמּוֹלָד שֶׁלָּהֶם, יֵשׁ לִמְחוֹת בְּיָדָם, שֶׁהוּא מִנְהַג שְׁטוּת, וְאֵצֶל הַסְּפָרַדִּים לֹא נִשְׁמַע מֵעוֹלָם מִנְהָג כָּזֶה.

כך כתב החתם סופר בתשובה דפוס ירושלים תשל"ג סימן ל"א.

כיצד טובלת בליל שבת

ז חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גָּזְרוּ שֶׁאֵין לִרְחֹץ בְּחַמִּין בְּשַׁבָּת וַאֲפִלּוּ הוּחַמּוּ הַמַּיִם בְּיוֹם שִׁשִּׁי, וְדִין טְבִילָה בְּמִקְוֶה כְּדִין הָרְחִיצָה, וְלָכֵן אִשָּׁה הַטּוֹבֶלֶת בְּלֵיל שַׁבָּת יֵשׁ לָהּ לְכַתְּחִלָּה לִטְבֹּל בְּצוֹנְנִים, וְאִם רוֹצָה לִטְבֹּל בְּחַמִּין תִּטְבֹּל בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא הַזְּמַן בֵּין הַשְּׁקִיעָה לְצֵאת הַכּוֹכָבִים, וְאִם הֶחֱמִיצָה זְמַן זֶה וּמַרְגִּישָׁה בְּעַצְמָהּ שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִטְבֹּל בְּצוֹנְנִים, לֹא תִּדְחֶה הַטְּבִילָה בְּשֶׁל כָּךְ אֶלָּא תִּסְמֹךְ עַל הַמַּתִּירִים וְתִטְבֹּל בְּחַמִּין בְּשַׁבָּת.

חכמים גזרו את גזירת הבלנים שאסור לרחוץ בחמין בשבת, ולטבול בפושרים התירו החכם צבי, הנודע ביהודה ושו"ת כפי אהרון שמלפני השבת יתנו חמין לתוך הצוננים באופן כזה שבליל שבת תפוג צינתם ויהיו פושרים.

ולדעת רב האי גאון, הרמב"ם, רשב"א, רמב"ן, ריב"א, כל בו, ומרן השו"ע תטבול בצוננים ולא בפושרים שאין רשות להפיג צינתם וכן פסקו הרדב"ז, ספר תהילה לדוד ורבי עקיבא איגר.

לעומתם כתב הקורבן נתנאל בפרק במה מדליקין (סימן כ"ב אות ק´) להתיר לטבול בשבת בחמין משום שמקואות אינן בכלל גזירת הבלנים אלא רק המרחצאות וכן כתבו לישב המנהג לטבול בחמין בשבת הסדרי טהרה וספר חסד לאברהם תאומים. ויוצא שסדר העדיפויות הוא כך טבילה בבין השמשות בחמין או אחר צאת הכוכבים בצונן, אפשרות שניה במעלה היא שתטבול לאחר צאת הכוכבים במים פושרים, אפשרות שלישית במעלה היא שתטבול לאחר צאת הכוכבים במים חמים.

הנהגות נכונות לבלנית

ח בַּלָּנִית הָאַחֲרָאִית עַל טְבִילַת הַנָּשִׁים בְּלֵיל שַׁבָּת צְרִיכָה לִהְיוֹת זְרִיזָה לְהָכִין אֶת הַמִּקְוֶה פָּתוּחַ מִבְּעוֹד יוֹם כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ הַנָּשִׁים לִטְבֹּל עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה בְּמַיִם חַמִּים, שֶׁהֲרֵי זְמַן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הוּא שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה וָחֵצִי דַּקּוֹת זְמַנִּיּוֹת בִּלְבַד, וְכֵן עָלֶיהָ לִדְאֹג שֶׁבְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת יִהְיֶה מוּכָן גַּם כֵּן מִקְוֵה מַיִם צוֹנְנִים לַנָּשִׁים הַטּוֹבְלוֹת אַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים, אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אוֹתָן וְיֵשׁ בִּיכָלְתָּן לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָסְרוּ טְבִילָה בְּחַמִּין בְּשַׁבָּת.

ט בַּלָּנִית הַמּוֹנַעַת מֵהַנָּשִׁים טְבִילָה בְּצוֹנְנִים בְּשַׁבָּת, אוֹ לְחִלּוּפִין מוֹנַעַת מִנָּשִׁים לִטְבֹּל עַד שֶׁיָּסִירוּ חֲצִיצָה, שֶׁאֵינָהּ חֲצִיצָה מִן הַדִּין, הֲרֵי הִיא עוֹשָׂה מְלַאכְתָּהּ רְמִיָּה, וּשְׁאֵלוֹת הִלְכָתִיּוֹת הַמִּתְעוֹרְרוֹת בַּמִּקְוֶה יֵשׁ לְהַעֲבִיר לְמוֹרֵה הוֹרָאוֹת מֻבְהָק וְרָצוּי שֶׁיִהְיֶה בָּקִי בְּדִבְרֵי מָרָן הָרַב עוֹבַדְיָה יוֹסֵף, שֶׁטּוֹב לָנוּ הֲלָכָה אַחַת שֶׁלּוֹ מֵאֶלֶף חֻמְרוֹת בְּלֹא טַעַם וָרֵיחַ, שֶׁהָעוֹשֶׂה כִּדְבָרָיו יוֹדֵעַ שֶׁהוּבְאוּ הַדְּבָרִים בְּמֹאזְנֵי פֶּלֶס, וְשָׁקַל הָרַב דִּבְרֵי מֵאוֹת פּוֹסְקִים רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים בִּבְקִיאוּת פִּלְאִית וּבְעִיּוּן יָשָׁר וְעָמֹק וְהוֹצִיא אֶת הַהֲלָכָה מְבֹרֶרֶת מִתּוֹךְ דִּבְרֵיהֶם, אֶחָד לֹא נֶעֱדַר, בֵּין לַסְּפָרַדִּים וּבֵין לָאַשְׁכְּנַזִּים.

דין טבילה ביום השביעי מבעוד יום

י כְּבָר לָמַדְנוּ בְּפֶרֶק י"ב סְעִיף א´ שֶׁמִּדִּין הַתּוֹרָה נִדָּה סוֹפֶרֶת שִׁבְעָה יָמִים מִתְּחִלַּת רְאִיָּתָהּ, וְאִם פָּסְקָה מִלִּרְאוֹת טוֹבֶלֶת בְּלֵיל הַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, וְאִלּוּ זָבָה גְּדוֹלָה צְרִיכָה לִסְפֹּר שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים וִיכוֹלָה לִטְבֹּל בִּתְחִלַּת הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְגָזְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְהַחֲמִיר עַל כָּל אִשָּׁה אֶת חֻמְרוֹת הַנִּדָּה וְהַזָּבָה מִסָּפֵק, וְלָכֵן אִשָּׁה שֶׁסָּפְרָה שִׁבְעָה נְקִיִּים אֲסוּרָה לִטְבֹּל בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לִפְנֵי שְׁקִיעַת הַחַמָּה, וְאִם עָבְרָה וְטָבְלָה עָלְתָה לָהּ טְבִילָתָהּ, רַק שֶׁתִּזָּהֵר שֶׁלֹּא לְשַׁמֵּשׁ עַד הַלַּיְלָה.

גמרא מגילה כח:, ערכין ח., נידה סז:, יומא ו:, פסחים צ:, שבת קכא. יומא פח. וכתב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק ד´ הלכה ו´ "כל חייבי טבילות טבילתם ביום חוץ מנידה ויולדת שהיה הוא אומר שבעת ימים תהיה בנדתה, השבעה כולם בנדתה, וטובלת בליל שמיני, יולדת זכר טובלת בליל שמיני ויולדת נקבה בליל ט"ו שהיולדת כנידה ונידה הטובלת שלא בזמנה דהיינו מיום שמיני, והלאה, נחלקו בזה בגמרא נידה סז: רב ורבי יוחנן, לרב טובלת בין ביום בין בלילה ולרבי יוחנן אינה טובלת אלא בלילה גזירה משום סרך בתה ופרש רש"י דחיישינן לבתה שתנהוג אחריה לטבול ביום אפילו ביום שביעי ותבוא לידי איסור כרת שהרי לא עלתה לה טבילתה והיא אינה יודעת שאמה בשמיני הוא שטבלה ביום, והלכה כרבי יוחנן, וכן פסק הרמב"ם בהלכות א"ב פ"ד ה"ז, זה לגבי טבילה ביום שמיני, ולגבי טבילה ביום שביעי נאמר בגמרא נידה סז: שהיום שהנשים ספק נידות ספק זבות אסרו לטבול ביום השביעי משום ספק, והסביר רש"י את הספק, שמא תטבול ביום השביעי ואח"כ תשמש ולאחר התשמיש תראה דם ותסתור כל השבעה ונמצא שלא עלתה לה טבילתה. וכן הוא בספר הפרדס הגדול, ספר האורה, מחזור ויטרי, ר"ת והתוספות וכן היראים, וראבי"ה, סמ"ג, תרומה סוף סימן ק´, מרדכי פרק ב´ דשבועות סימן תשל"ו, וראב"ן סימן שכ"ו, ורא"ש, בתוספותיו לנידה סז:.

ואילו לדעת הרי"ף והרמב"ם ורז"ה נאסר התשמיש ביום השביעי ולא הטבילה, ופסק מרן השו"ע כדברי רוב הראשונים שכתבו לאסור את הטבילה גם כן, מכל מקום אם עברה וטבלה ביום השביעי עלתה לה טבילתה ואינה צריכה לחזור ולטבול לערב וזה כדברי הרמב"ן והרשב"א והרמב"ם והגה"מ וראבי"ה ורבנו שמחה ושלא כרב אחא משבחא והראב"ד שכתבו שלא עלתה לה טבילתה אפילו בדעבד.

כלה אם מותרת לטבול ביום השביעי מבעוד יום

יא כַּלָּה לִפְנֵי חֻפָּתָהּ טוֹבֶלֶת לְכַתְּחִלָּה אֲפִלּוּ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לִסְפִירָתָהּ מִבְּעוֹד יוֹם, הוֹאִיל וְאֵינָהּ מִתְיַחֶדֶת עִם הֶחָתָן אֶלָּא עַד אַחַר הַחֻפָּה הַנֶּעֱרֶכֶת בַּלַּיְלָה.

תוספות נידה סז:, ורא"ש בפסקיו (סוף נידה סימן ל"ו) כתב "רשב"ם היה מחמיר שלא תטבול עד שתחשך ורבנו תם היה אומר שאין צריך להחמיר כל כך, רק שתטבול סמוך לחשיכה ותבוא לביתה משחשיכה, ואז ליכא למיחש לסרך בתה" ומלשון התוספות הנ"ל יש משמעות ברורה שהתיר זאת רבנו תם גם ביום השביעי שכתבו "דשוב לא תבוא לידי ספק וליכא למיחש נמי לסרך בתה" וכוונת התוספות שאם תשוב לביתה אחר שחשכה לא תבוא לידי ספק שאם תשמש לפני שחשכה ואח"כ תראה דם ג"כ לפני שחשכה תסתור כל השבעה ותפסול טבילתה למפרע וכאן שחוזרת משחשיכה ודאי לא תבוא לידי ספק.

ומרן הבית יוסף באר דעת ר"ת שלאו דוקא טובלת סמוך לחשיכה אלא העיקר שתשוב לביתה הלילה. וכתב הרמ"א בספרו דרכי משה בשם המהרי"ל ג"כ כנ"ל שכלה יכולה לטבול ביום שהרי אינה באה אצל החתן עד הלילה. וכך פסק בהגה סימן קצ"ז סעיף ג´. וראה בהרחבה במשמרת הטהרה חלק ב´ עמ´ תע"ט-תצ"ב.

טעם האיסור לטבול ביום השביעי

יב מַה שֶּׁאָסְרוּ חֲכָמִים טְבִילָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי הוּא מִטַּעַם שֶׁיֵּשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁמָּא תָּשׁוּב לְבֵיתָהּ וּתְשַׁמֵּשׁ, וּמִבְּעוֹד יוֹם לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה תִּרְאֶה דָּם וְתִסְתֹּר לְמַפְרֵעַ אֶת כָּל הַשִּׁבְעָה נְקִיִּים, וְיָצָא שֶׁשִּׁמְּשָׁה בְּלֹא טְבִילָה, מִכָּל מָקוֹם בִּשְׁעַת הַדְּחַק יֵשׁ לְהַתִּיר לָהּ לִטְבֹּל גַּם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה וּבְאֹפֶן שֶׁתָּשׁוּב לְבֵיתָהּ רַק אַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים.

טעם האיסור לטבול בימים שאחרי השבעה נקיים ביום, ומתי מותרת הטבילה בזמנים אלו

יג מַה שֶּׁאָסְרוּ חֲכָמִים טְבִילָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי הוּא מִטַּעַם סְרַךְ בִּתָּהּ, וְלֹא חִלְּקוּ בָּזֶה בֵּין אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּת לְשֶׁאֵין לָהּ, מִכָּל מָקוֹם קַל הַדָּבָר יוֹתֵר מִטְּבִילָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְאִם יֵשׁ לָהּ אֵיזֶה אֹנֶס, אוֹ מֵחֲמַת שֶׁרוֹצָה לְהַצְנִיעַ טְבִילָתָהּ בְּיוֹתֵר וְכַדּוֹמֶה שְׁאָר סִבּוֹת, רַשָּׁאִית לִטְבֹּל בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, וּמִמִּדַּת חֲסִידוּת, תַּסְתִּיר אִם אֶפְשָׁר אֶת דְּבַר הַטְּבִילָה מִבַּעֲלָהּ עַד הַלַּיְלָה.

לענין טבילה, לילה הוא כדעת הגאונים

יד הַמִּנְהָג פָּשׁוּט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁגַּם לְעִנְיַן טְבִילָה הוֹלְכִים אַחַר דַּעַת הַגְּאוֹנִים שֶׁבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מַתְחִיל מִזְּמַן שֶׁשָּׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ וְנִכְסֵית מֵעֵינֵינוּ, עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים, שֶׁהוּא שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה וָחֵצִי דַּקּוֹת זְמַנִּיּוֹת אַחַר כָּךְ.

טו גְּזֵרָה מִשּׁוּם סְרַךְ בִּתָּהּ נֶאֶמְרָה לְגַבֵּי טְבִילָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִבְּעוֹד יוֹם וְלֹא עַל שְׁאָר הֲלָכוֹת וּשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁבָּהֶם לֹא חָשׁוּ חֲכָמִים לַדָּבָר, וּמַה שֶּׁאָסְרוּ חֲכָמִים טְבִילָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִשּׁוּם סְרַךְ בִּתָּהּ, אֵינוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי דַּוְקָא, אֶלָּא בְּכָל יוֹם שֶׁתְּאַחֵר טְבִילָתָהּ לִטְבֹּל בּוֹ.

אם טבלה מבעוד יום איך יתנהגו הבעל והאשה

טז אִם טָבְלָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִבְּעוֹד יוֹם, הֱיוֹת וְכַשְׁרוּת הַטְּבִילָה תְּלוּיָה וְעוֹמֶדֶת עַד הַלַּיְלָה שֶׁמָּא תִּרְאֶה וְתִסְתֹּר, רָאוּי שֶׁתִּזָּהֵר מִשְּׁאָר קְרִיבוֹת, כְּגוֹן חִבּוּק וְנִשּׁוּק. וְאִם טָבְלָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, וּוַדַּאי לִבְנֵי הַזּוּג שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לְשַׁמֵּשׁ, אֵינָם צְרִיכִים לְהַחֲמִיר בְּדִינֵי הַרְחָקוֹת.

תשמיש בליל תשעה באב שחל להיות בשבת, ראש השנה ויום כיפור

יז לֵיל יוֹם הַכִּפּוּרִים וְלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב אֲסוּרִים בִּטְבִילָה וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אֲפִלּוּ אִם חָל בָּהֶם לֵיל טְבִילָתָהּ, וְכֵן לֵילוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֲסוּרִים בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אֶלָּא אִם כֵּן חָל בְּאֶחָד מֵהֶם לֵיל טְבִילָתָהּ שֶׁאָז הֻתַּר לָהּ לִטְבֹּל, וּתְשַׁמֵּשׁ בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה.

יח לֵיל שַׁבָּת שֶׁחָל בּוֹ תִּשְׁעָה בְּאָב, וְשֶׁלָּכֵן נִדְחָה הַצּוֹם לְיוֹם רִאשׁוֹן, מֻתָּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה לַסְּפָרַדִּים, וְאִלּוּ לְמִנְהַג אַשְׁכְּנַז אֵינוֹ מֻתָּר אֶלָּא אִם כֵּן חָל אָז לֵיל טְבִילָתָהּ.

תוכן העניינים

נשואין ואישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה