הלכות טהרת הבית · פרק ט"ז - הטבילה וברכתה
כיצד תברך
א לְאַחַר שֶׁרָחֲצָה בְּמַיִם חַמִּים וְסֵרְקָה שְׂעָרָהּ וְעִיְּנָה בְּגוּפָהּ לִרְאוֹת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹצֵץ, תָּכִין עַצְמָהּ לְבָרֵךְ עַל הַטְּבִילָה, וְזֹאת עַל יְדֵי שֶׁתִּלְבַּשׁ חָלוּק עַל גּוּפָהּ, תִּשְׁטֹף יָדֶיהָ בְּמַיִם וּתְנַגְּבֵם לְאַחַר שֶׁנָּגְעָה בַּמְּקוֹמוֹת הַמְכֻסִּים, וּתְכַסֶּה רֹאשָׁהּ בְּכִסּוּי רֹאשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם בְּלֹא כִּסּוּי רֹאשׁ, וּתְבָרֵךְ "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַטְּבִילָה", וּלְאַחַר מִכֵּן תִּכָּנֵס לַחֶדֶר שֶׁבּוֹ נִמְצָא הַמִּקְוֶה, תִּפְשֹׁט הֶחָלוּק וְהַכִּסּוּי וְתִטְבֹּל, וְדֶרֶךְ זוֹ הַמֻּבְחֶרֶת בְּיוֹתֵר בֵּין לַסְּפָרַדִּים בֵּין לָאַשְׁכְּנַזִּים.
שטיפת הידים אינה צריכה לכלי הנטלה ודי בשטיפה מהברז, כיסוי ראש לפני הברכה הוא סברא פשוטה שאם לאיש נאסר להזכיר שם שמים בלא כיסוי ראש, לאשה מהיכן בא ההיתר.
ומה שכתבנו להקדים הברכה לטבילה יש בזה מחלוקת הפוסקים אם מותרת לברך לאחר שתטבול שלדעת רוב הפוסקים הרי זו ברכה לבטלה ומדוע ירא שמים יכניס עצמו למחלוקת ברכה לבטלה ויסתתר אחרי טענה שהוא מנהג כשהמחלוקת נסובת גם על עצם המנהג אם מותר לנהוג בו וכי זה שכרו של מי שמחמיר בספקות דרבנן לכל אורך הלכות נידה שלבסוף יקנח חומרותיו בלהקל בספק דאורייתא של לא תשא את שם השם לשוא, וראה משמרת הטהרה חלק ב´ עמ´ תק"ז-תקי"ט שכתב באריכות מופלגת להסביר דעת הפוסקים ראשונים ואחרונים המכריחים לברך תמיד קודם לעשית הברכה.
מי שנהגה לברך לאחר שטבלה
ב אִשָּׁה שֶׁנָּהֲגָה לְבָרֵךְ לְאַחַר שֶׁטָּבְלָה, וְכֵן אִשָּׁה שֶׁנָּהֲגָה לְבָרֵךְ לְאַחַר שֶׁהִדְלִיקָה נֵרוֹת שַׁבָּת יֵשׁ לָהּ לְבַטֵּל מִנְהָגָהּ זֶה, וְאֵינָהּ צְרִיכָה הַתָּרַת נְדָרִים עַל כָּךְ, וּתְבָרֵךְ תָּמִיד לִפְנֵי שֶׁעוֹשָׂה אֶת הַמִּצְוָה.
היכן תברך
ג אִשָּׁה שֶׁמְּבָרֶכֶת לִפְנֵי הַטְּבִילָה בַּמִּקְוֶה לֹא תְּבָרֵךְ בְּמָקוֹם שֶׁנִּמְצָאִים בּוֹ מַיִם חַמִּים, שֶׁיֵּשׁ לְמָקוֹם זֶה דִּין שֶׁל בֵּית הַמֶּרְחָץ שֶׁאָסוּר לְהַזְכִּיר בּוֹ שֵׁם שָׁמַיִם, אֶלָּא תַּעֲמֹד בְּחֶדֶר חִיצוֹנִי יוֹתֵר וּתְבָרֵךְ.
גמרא שבת י. "הנכנס לבית המרחץ..." ומרן הכסף משנה (בהלכות קריאת שמע פרק ג´ הלכה ג´) כתב "כתב רבינו מנוח ואיכא דאמרי דכיון דאיסור המרחץ מפני שעומדים שם ערומים הוא הדין למקואות שטובלות בהן הנשים... אבל המקואוות הללו שהמים שלהם צוננים ליכא בהו זוהמא ומותר" וכן המאירי (בשבת י.) ורשב"א בתשובה (חלק ז´ סימן תי"ח) וכן בספר המאורות (ברכות כו.) וספר אוהל מועד (כ"ד עמ´ ב´) והגאון מהרח"א גאגין שם. ומה שכתב מרן השו"ע בסימן ר´ שתברך בעודה במים פשוט הוא שמדבר במקוואות של זמנו שהיו של מים צוננים.
כלה אינה מברכת שהחיינו
ד כַּלָּה הַטּוֹבֶלֶת בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֵינָהּ מְבָרֶכֶת שֶׁהֶחֱיָנוּ, כִּי לְרֹב הַפּוֹסְקִים הִיא בְּרָכָה לְבַטָּלָה.
אלו נשים מברכות על הטבילה ואלו לא מברכות
ה הַטּוֹבֶלֶת בְּשֶׁל כֶּתֶם שֶׁרָאֲתָה בְּלֹא הַרְגָּשָׁה מְבָרֶכֶת עַל הַטְּבִילָה שֶׁזּוֹ גְּזֵרַת חֲכָמִים הִיא שֶׁיְּטַמֵּא הַכֶּתֶם.
ו אִם הוֹרָה הֶחָכָם עַל מַרְאֶה שֶׁהֶרְאֲתָה לוֹ הָאִשָּׁה שֶׁהוּא טָמֵא מִסָּפֵק, לֹא תְּבָרֵךְ עַל טְבִילָה זוֹ.
ז יוֹלֶדֶת שֶׁטָּבְלָה וְנִטְהֲרָה וְאַחַר כָּךְ בִּזְמַן יְמֵי דַּם טֹהַר רָאֲתָה, לֹא תְּבָרֵךְ עַל הַטְּבִילָה, שֶׁהִיא גְּזֵרַת הַגְּאוֹנִים וְאֵין אָנוּ רַשָּׁאִים לְבָרֵךְ עַל דָּבָר שֶׁנִּתְקַן לְאַחַר חֲתִימַת הַגְּמָרָא.
ח כַּלָּה בְּתוּלָה שֶׁטּוֹבֶלֶת לְאַחַר בְּעִילַת מִצְוָה מְבָרֶכֶת עַל הַטְּבִילָה, וְזֶה כְּשֶׁרָאֲתָה דַּם בְּתוּלִים, אֲבָל אִם לֹא רָאֲתָה דָּם כְּלָל לֹא תְּבָרֵךְ עַל הַטְּבִילָה, כִּי כָּל הַחִיּוּב שֶׁלָּהּ לִטְבֹּל נוֹבֵעַ מִן הַסָּפֵק שֶׁמָּא רָאֲתָה טִפַּת דָּם וְחִפָּהוּ שִׁכְבַת זֶרַע.
ט אִם טָבְלָה בְּלֹא שׁוּם כַּוָּנָה מְיֻחֶדֶת עָלְתָה לָהּ טְבִילָה, שֶׁלַּהֲלָכָה אֵין הַטְּבִילָה צְרִיכָה כַּוָּנָה.
ראה מה שכתבנו בפרק י"ד סעיף נ"ח.
כמה טבילות טובלת
י כַּמָּה פְּעָמִים צְרִיכָה לִטְבֹּל בָּזֶה אַחַר זֶה, יֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה מִנְהָגִים, וְלַהֲלָכָה אִם טָבְלָה פַּעַם אַחַת בִּלְבַד נִטְהֲרָה וַדַּאי וּלְכַתְּחִלָּה, וְרַק שֶׁתַּקְפִּיד שֶׁיִּכָּנְסוּ שַׂעֲרוֹתֶיהָ כֻּלָּן בְּתוֹךְ מֵי הַמִּקְוֶה.
בתוספתא (סוף פרק ה´ דמקואות) שנינו "הקופץ לתוך המקוה הרי זה מגונה, הטובל פעמיים במקוה הרי זה מגונה, האומר לחברו כבוש ידך עלי במקוה הרי זה מגונה" וכן פסק הרמב"ם בהלכות מקוואות פרק א´ הלכה ט´ ומבואר הטעם בכסף משנה שם מפני שנראה כמיקר. וראה במשמרת הטהרה חלק ב´ עמ´ תקמ"ה-תקמ"ז.
הנהגה לטובלת
יא הָעוֹלָה מִטְּבִילָתָהּ תִּזָּהֵר וְתִשְׁתַּדֵּל לִפְגֹּעַ בַּחֲבֶרְתָּהּ וְלִנְגֹּעַ בָּהּ קֹדֶם שֶׁיִּפְגְּעוּ בָּהּ בַּעֲלֵי חַיִּים טְמֵאִים אוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אוֹ עַם הָאָרֶץ שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְאִם קָרָה שֶׁהָיָה אֶחָד מֵאֵלּוּ הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁרָאֲתָה בְּצֵאתָהּ מִמֵּי הַמִּקְוֶה, טוֹב שֶׁתַּחֲזֹר וְתִטְבֹּל בְּלֹא בְּרָכָה, וְהָעוֹלָה מִן הַמִּקְוֶה רוֹאָה אֶת הַבַּלָּנִית וְנוֹגַעַת בָּהּ, וַאֲפִלּוּ אוֹתָהּ בַּלָּנִית בִּזְמַן נִדָּתָהּ, שׁוּב אֵינָהּ צְרִיכָה לָחוּשׁ אִם תִּרְאֶה אַחַר כָּךְ אֶחָד מִשְּׁאָר הַדְּבָרִים.
בספר הרוקח (סימן שי"ז עמ´ ר"ב) וכן בשערי דורא (סימן כ"ג דף פ"ב ע"א) כתבו אשה שטבלה ופגע בה כלב או חמור תחזור ותטבול כדי שלא יהיה לה בן מכוער הדומה לכלב, או בן טפש כלבב החמור, או עם הארץ וכו´... ולכן אמרו בגמ´ ברכות כ. שרבי יוחנן היה יושב בשערי טבילה כדי שיפגעו בו בנות ישראל כשיוצאות מן הטבילה וזרעם יהיו דומים לו. וכו´... ראה במשמרת הטהרה חלק ב´ עמ´ תקמ"ט-תקנ"ב.
רחיצה לאחר המקוה
יב אִשָּׁה שֶׁרוֹצָה לִרְחֹץ עַצְמָהּ לְאַחַר הַמִּקְוֶה, הָרְשׁוּת בְּיָדָהּ, כִּי מַה שֶּׁגָּזְרוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר הוּא לְאוֹכְלֵי תְּרוּמָה, וּבְנוֹת אַשְׁכְּנַז נָהֲגוּ לְהַחֲמִיר, אֶלָּא שֶׁגַּם הֵן, אִם מְאֹד נָחוּץ לָהּ הַדָּבָר מֵאֵיזֶה סִבָּה שֶׁהִיא יֵשׁ לָהּ רְשׁוּת לִרְחֹץ, שֶׁהֲרֵי הַמִּנְהָג לֶאֱסֹר אֵינוֹ אֶלָּא חֻמְרָא בְּעַלְמָא, וְרֹב פּוֹסְקֵי אַשְׁכְּנַז שֶׁכָּתְבוּ בָּזֶה הוֹרוּ לְהַתִּיר.