אור ברסלב
נשואין ואישות הלכות טהרת הבית › פרק ז´- הכנה לנשואין

נשואין ואישות

הלכות טהרת הבית · פרק ז´- הכנה לנשואין

פרק ו´ - חששות, פרישת האיש מאשתו בעונת וסתה

חששת דם חימוד

א בִּימֵי רַבּוֹתֵינוּ חַכְמֵי הַגְּמָרָא הָיוּ הַבָּנוֹת נִשָּׂאוֹת גַּם בְּגִילָאִים צְעִירִים שֶׁעֲדַיִן לֹא רָאוּ דַּם וֶסֶת, אוֹ אֲפִלּוּ רָאוּ הָיוּ נוֹהֲגוֹת בִּזְמַנָּם לִטְבֹּל לְנִדּוֹתָן אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ פְּנוּיוֹת, וְקָבְעוּ חֲכָמִים הֲלָכָה לְאוֹתָן בָּנוֹת שֶׁכָּל בַּת שֶׁתְּבָעוּהָ לִנָּשֵׂא וְנִתְפַּיְּסָה, אַף עַל פִּי שֶׁטְּהוֹרָה הִיא מִטֻּמְאַת נִדָּה וְזִיבָה, צְרִיכָה לִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים שֶׁמָּא מֵחֲמַת חִמּוּד רָאֲתָה טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל וְלֹא הִרְגִּישָׁה בּוֹ, וְשִׁבְעָה יָמִים אֵלּוּ סוֹפֶרֶת מִשָּׁעָה שֶׁהִיא סוֹמֶכֶת בְּדַעְתָּהּ וּמְכִינָה עַצְמָהּ לַחֻפָּה.

בגמרא נידה סו. "אמר רבא תבעוה להנשא ונתפייסה צריכה שתשב שבעה נקיים" "אמר רבא לא שנא גדולה לא שנא קטנה גדולה טעמא מאי משום דמחמדא, קטנה נמי מחמדא" וכתב הרמב"ם (הלכות א´ב פרק י"א הלכה ט´ י´) "...שמא מחימודה לאיש ראתה דם טפה אחת ולא הרגישה בה בין שהיא גדולה בין שהיא קטנה, ודבר זה חומרא יתירא שנהגו בה בנות ישראל מימי חכמי הגמרא ואין לסור ממנה לעולם", לדעת הרשב"א אינה צריכה לעשות הפסק בטהרה ולא בדיקות בשבעת הנקיים, ולדעת הרמב"ן אינה צריכה הפסק בטהרה ובבדיקות מספיקה אחת בלבד במשך השבעה נקיים, לדעת הרא"ש אינה צריכה הפסק בטהרה אבל צריכה לבדוק עצמה כל השבעה נקיים לכתחילה ובדיעבד בפעם אחת סגי. לדעת הר"ן בשם איכא מ"ד צריכה הפסק בטהרה ובדיקות משך כל השבעה נקיים, ופסקו מרן השו"ע והרמ"א כדעת הרא"ש, ואע"פ שמרן ורמ"א פסקו שאינה צריכה הפסק בטהרה כתבו הרש"ל והש"ך ס"ק ב´ דהאדנא נהגו להפסיק בטהרה אף לדם חימוד, וכ"כ במשמרת הטהרה והביא את המנחת יעקב בתורת השלמים, החכמת אדם וערוך השולחן שסוברים כך שכל זה בזמן הראשונים שהיו טובלות כשהן פנויות וכל החשש היה רק משום דם חימוד מה שאין כן היום ושלכן נתפשט המנהג בזמן הזה לעשות הפסק בטהרה ובדיקות בשבעת הנקיים.

בזמן הזה הכלות נידות ודאי

ב בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁכָּל הַבָּנוֹת הַנִּשָּׂאוֹת כְּבָר רָאוּ נִדָּה אוֹ זִיבָה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, צְרִיכָה הַכַּלָּה לִפְסֹק בְּטָהֳרָה וְלִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים בִּבְדִיקוֹת, וְיֵשׁ לְהַסְמִיךְ וּלְקָרֵב הַטְּבִילָה סָמוּךְ לְמוֹעֵד הַנִּשּׂוּאִין עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר.

אינה צריכה להמתין לפליטת ש"ז

ג כְּדֵי שֶׁתִּפְסֹק הַכַּלָּה בְּטָהֳרָה אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַמְתִּין אַרְבָּעָה יָמִים לַסְּפָרַדִּים, אוֹ חֲמִשָּׁה יָמִים לָאַשְׁכְּנַזִּים, אֶלָּא מִיָּד כְּשֶׁתִּפְסֹק מִלִּרְאוֹת דָּם יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת אֶת הַהֶפְסֵק בְּטָהֳרָה, שֶׁהֲרֵי יָמִים אֵלּוּ מַמְתִּינוֹת הַנְּשׂוּאוֹת כְּדֵי שֶׁתִּפָּלֵט שִׁכְבַת הַזֶּרַע מֵהֶן, וְכַלָּה עֲדַיִן לֹא שִׁמְּשָׁה.

כיצד בודקת

ד בְּדִיקַת הַהֶפְסֵק בְּטָהֳרָה וְכֵן בְּדִיקוֹת הַשִּׁבְעָה נְקִיִּים שֶׁעוֹשָׂה הַבְּתוּלָה, אָמְנָם אֵינָן בַּחוֹרִים וּבַסְּדָקִים וּוַדַּאי שֶׁלֹּא עַד מָקוֹם שֶׁשַּׁמָּשׁ דָּשׁ, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָהּ לְהַכְנִיס הַמּוֹךְ עַד מָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לָהּ, בִּזְהִירוּת, שֶׁלֹּא תִּפְגַּע בִּבְתוּלֶיהָ, וְכַלָּה שֶׁאֵינָהּ בְּתוּלָה בּוֹדֶקֶת בַּחוֹרִים וּבַסְּדָקִים עַד מָקוֹם שֶׁיָּדָהּ מַגַּעַת.

כתבו סדרי טהרה וחזון איש שמבדיקותיה של זבה בתולה מוכח שבדיקה בחורים ובסדקים היא מדרבנן, ומדאורייתא מספיק פחות מזה, ובכל אופן קינוח חיצוני בלבד אינו מועיל כלל, ומזה נלמד להכשיר בדיקות שעשתה אשה ושלא היו כל כך בעומק היכא דלא אפשר לה.

זקינה שנתפייסה לינשא

ה גַּם זְקֵנָה שֶׁנִּתְפַּיְּסָה לְהִנָּשֵׂא, אַף עַל פִּי שֶׁחָדַל לִהְיוֹת לָהּ אֹרַח כְּנָשִׁים, צְרִיכָה שִׁבְעָה נְקִיִּים וּבְדִיקוֹת, וּבְדִיעֲבַד בְּדִיקָה אַחַת מַסְפִּיקָה, שֶׁהֲרֵי הִיא טְהוֹרָה מִטֻּמְאַת נִדָּה וְזִיבָה, וַהֲרֵי הִיא חוֹשֶׁשֶׁת לְדַם חִמּוּד בִּלְבַד, וְטוֹבֶלֶת בִּבְרָכָה.

כך כתב בשו"ת גבעת שאול (סימן סה) ובשו"ת בית יהודה עייאש (חלק ב´ סימן סג´), הרשב"ץ, והחיד"א בשו"ת חיים שאל (חלק ב´ סימן כו).

אם צריכה להמשיך לבדוק לאחר שטבלה עד הנישואין

ו בֵּין הַטְּבִילָה לַחֻפָּה אִם לֹא בָּדְקָה הַכַּלָּה עַצְמָהּ, מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ, וְאֵין אָנוּ חוֹשְׁשִׁים עוֹד שֶׁמָּא רָאֲתָה דַּם חִמּוּד, דְּאִם כֵּן אֵין לַדָּבָר סוֹף, וּמִכָּל מָקוֹם לְכַתְּחִלָּה תִּבְדֹּק בְּכָל יוֹם עַד הַבִּיאָה.

הגהות מיימוני בשם מהר"מ הצריכו שתבדוק הכלה בכל יום מהטבילה עד הבעילה, ולדעת הרשב"א אינה צריכה לבדוק כלל, לא בתוך השבעה נקיים ולא בין הטבילה לבעילה, והמאירי הסכים לדבריו וכן הרשב"ץ. ולדברי הריטב"א אין צורך בבדיקות לאחר הטבילה כי אם נמשיך לחוש לדם חימוד, אין לדבר סוף. ומרן הב"י הביא דברי הגה"מ בשם מהר"מ וכתב על זה ונראה שכל זה לכתחילה אבל בדיעבד בבדיקה אחת תוך שבעה די לה.

ורמ"א כתב שהמנהג שלא להרחיק את הטבילה מהחופה יותר מארבעה ימים, ואם הרחיקה יותר מזה יש לה לבדוק עצמה בכל יום עד בעילת מצוה, וכך כתבו הגה"מ ולחם ושמלה לבדוק עד הביאה וחוות דעת הצריך לבדוק עד החופה, ולדעת הב"י, כאמור בודקת בדעבד פעם אחת משך השבעה נקיים וזה כאמור, רק כשיש חשש לדם חימוד בלבד, אבל בזמן הזה שהכלות הינן גם נידות, כמובן שצריכה הפסק בטהרה ושבעה נקיים עם בדיקות בכל הימים, כמו שיבואר להלן בדיני הפסק בטהרה ושבעה נקיים.

בטלו תאריך הנישואין וחזרו לקיימם

ז אִם מִסִּבָּה כָּל שֶׁהִיא הֶחְלִיטוּ בְּנֵי הַזּוּג לְבַטֵּל אֶת הַנִּשּׂוּאִין אוֹ שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ מֵהֶם, וּלְאַחַר זְמַן חָזְרוּ בָּהֶם וְהִסְכִּימוּ לְקַיֵּם אֶת הַחֲתֻנָּה בְּמוֹעֲדָהּ אוֹ בְּמוֹעֵד אַחֵר, הֶסַּח הַדַּעַת שֶׁל הַכַּלָּה מֵהֶחָתָן גָּרַם שֶׁאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁחָזְרוּ לְתָכְנִיתָם הָרִאשׁוֹנָה לְהִתְחַתֵּן, נוֹלַד חִמּוּד חָדָשׁ וּצְרִיכָה לִסְפֹּר מֵחָדָשׁ שִׁבְעָה נְקִיִּים.

כך פסק מרן השו"ע בסימן קצב´ סעיף ג´ ומקור הדין במרדכי בשם המהר"מ מרוטנבורג שדקדק מלשון הרשב"ם, וכן פסק מהרי"ק, וכתב הב"ח שאם באותו זמן שדחו את הנישואין קבעו מועד אחר, אין לה הסח הדעת מהנישואין ואינה צריכה למנות שוב.

אם הקדימו את החופה

ח הִקְדִּימוּ אֶת הַחֻפָּה, אֵינָהּ צְרִיכָה לִסְפֹּר שׁוּב, וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת בָּזֶה לְדַם חִמּוּד, שֶׁאֵין זוֹ תְּבִיעָה חֲדָשָׁה וְהַסְכָּמָה חֲדָשָׁה לְנִשּׂוּאִין.

עפ"י שו"ת שערי דעה (חלק ב´ רמ"ה) שנשאל בחופה שהוקדמה ביום, וענה, שתבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים הרי הוא חומרא מדרבנן, כי מן התורה מוקמינן לה בחזקת טהרה, וגם לכמה מן הראשונים דם חימוד אינו טמא רק הוא חשש שמא נתערב בו דם נידות ולכן אין מה להוסיף חומרות בדין זה.

אם רק צד אחד ביטל את הנשואין

ט אִם רַק אֶחָד מִן הַצְּדָדִים הוֹדִיעַ עַל בִּטּוּל הַנִּשּׂוּאִין וְהַצַּד הַשֵּׁנִי מִשְׁתַּדֵּל לְרַצּוֹת וּלְהִתְפַּשֵּׁר, אֵין זֶה נֶחְשָׁב לְהֶסַּח הַדַּעַת, וְאִם הִתְרַצּוּ לְקַיֵּם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בֵּין בַּמּוֹעֵד הָרִאשׁוֹן בֵּין בְּמוֹעֵד אַחֵר אֵינָהּ צְרִיכָה לִסְפֹּר שִׁבְעָה יָמִים נוֹסָפִים.

כך כתב החוות דעת (חידושים ס"ק ו), מקור חיים, ושו"ת שבט הלוי (חלק ה´ סימן קי"א סעיף ג´).

כשיש ספק

י וְכֵן אִם אֶחָד מִן הַצְּדָדִים לֹא הוֹפִיעַ לַחֻפָּה וְרַק לְאַחַר מִסְפַּר יָמִים הִגִּיעַ, הֱיוֹת וְיֵשׁ סָפֵק בַּדָּבָר אִם נִתְיָאֲשָׁה הַכַּלָּה מִן הַנִּשּׂוּאִין וְהַסָּפֵק הוּא בַּחֲשָׁשׁ לְדַם חִמּוּד שֶׁהוּא חֻמְרָא מִדְּרַבּ2ָנָן, אָנוּ מוֹרִים בָּזֶה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לִסְפֹּר שִׁבְעָה יָמִים שֵׁנִית.

מבואר ביביע אומר חלק ו´ (חלק אבן העזר סימן ד´ אות ט´).

אם דנו ב"ד בהיתר הנישואין

יא אִם לְאַחַר שֶׁנִּתְפַּיְּסָה לִנָּשֵׂא וְסָפְרָה שִׁבְעָה נְקִיִּים נוֹדַע שֶׁיֵּשׁ סָפֵק הִלְכָתִי אִם מֻתָּר לְזוּג זֶה לִנָּשֵׂא, וְדָנוּ בָּזֶה בֵּית הַדִּין וּפָסְקוּ לְהַתִּיר לָהֶם לִנָּשֵׂא, אֵינָהּ צְרִיכָה לִסְפֹּר שׁוּב שִׁבְעָה נְקִיִּים.

כך כתבו בית הלל, ש"ך, סדרי טהרה ומהרש"ם שהוא ספק בדרבנן ומותר, ואינה צריכה לחוש שוב לדם חימוד.

מחזיר גרושתו ובעלי תשובה

יב הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ, צְרִיכָה לִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים וְלִטְבֹּל, שֶׁחוֹשְׁשִׁים לְדַם חִמּוּד.

יג הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ וְרוֹצֶה לַעֲרֹךְ אֶת הַחֻפָּה בְּתוֹךְ שִׁבְעַת הַיָּמִים הַנְּקִיִּים, מֻתָּר. כּוֹנְסָהּ וְאֵינָם צְרִיכִים שְׁמִירָה, וְלֹא יְשַׁמְּשׁוּ אֶלָּא אַחַר סְפִירַת הַשִּׁבְעָה נְקִיִּים וְהַטְּבִילָה.

כך כתבו שו"ת אדמת קודש ומהריק"ש ומובאים במשמרת הטהרה (סימן ט´ סוף אות ב´).

יד וְכֵן הַדִּין בְּמַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ כְּשֶׁהִיא מְעֻבֶּרֶת אוֹ מֵינִיקָה צְרִיכָה לִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים וּטְבִילָה.

וְכֵן פָּנוּי וּפְנוּיָה שֶׁחַיִּים יַחַד וּבָא לִשָּׂאֶנָּה, וַאֲפִלּוּ בְּבָא לִשָּׂא פְּנוּיָה שֶׁהִיא מְעֻבֶּרֶת מִמֶּנּוּ, הֱיוֹת וְנִתְפַּיְּסָה לִנָּשֵׂא לוֹ חוֹשֶׁשֶׁת לְדַם חִמּוּד וּצְרִיכָה שִׁבְעָה נְקִיִּים וּטְבִילָה.

בשבט הלוי הקל בבעלי תשובה שחיו לפני כן בלא חופה וקידושין ובאים לינשא שלא חוששת לדם חימוד, אבל בטהרת הבית חשש לדברי הרדב"ז ומהריק"ש שהחמירו בזה, והמקל בשעת הצורך יש לו על מי שיסמוך.

נישאת לזקן

טו אִם בָּאָה לִנָּשֵׂא לְאָדָם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִבְעֹל, כְּגוֹן זָקֵן, וְכָל כַּוָּנָתָהּ בְּנִשּׂוּאִין אֵלּוּ כְּדֵי לְשַׁמְּשׁוֹ, מֻתָּר לְכוֹנְסָהּ מִיָּד וְלֹא חוֹשְׁשִׁים לְדַם חִמּוּד.

אם אף פעם לא ראתה את המשודך

טז הִתְרַצְּתָה לִנָּשֵׂא אַף עַל פִּי שֶׁאַף פַּעַם לֹא רָאֲתָה אֶת הַמְשֻׁדָּךְ וְסָפְרָה שִׁבְעָה יָמִים וְאַחַר כָּךְ רָאַתְהוּ, אֵינָהּ צְרִיכָה לִסְפֹּר שִׁבְעָה יָמִים מֵחָדָשׁ.

אם יכולה לספור שבעה בזמן ימי אבלה

יז כַּלָּה שֶׁאֵרְעָהּ אֵבֶל לִפְנֵי מוֹעֵד הַנִּשּׂוּאִין, וְסוֹפֶרֶת אֶת שִׁבְעַת הַיָּמִים הַנְּקִיִּים בִּזְמַן שֶׁחָלִים עָלֶיהָ גַּם שִׁבְעַת יְמֵי הָאֲבֵלוּת, עוֹלִים לָהּ יְמֵי הַנְּקִיִּים, וְאֵינָהּ צְרִיכָה לִסְפֹּר מֵחָדָשׁ לְאַחַר שֶׁתָּקוּם מֵאֶבְלָהּ, אֶלָּא תַּשְׁלִים סְפִירָתָהּ אִם עוֹד לֹא סִיְּמָה, תִּטְבֹּל וְתִכָּנֵס לַחֻפָּה.

באלו מקרים אסורים החתן והכלה להתיחד

יח אִם נֶעֶרְכָה הַחֻפָּה וְהַכַּלָּה עֲדַיִן לֹא טָבְלָה, אֲסוּרִים הֶחָתָן וְהַכַּלָּה בְּיִחוּד, אֶלָּא הוּא יָשֵׁן בֵּין הָאֲנָשִׁים וְהִיא יְשֵׁנָה בֵּין הַנָּשִׁים, עַד שֶׁתִּטְבֹּל וְיָבוֹא עָלֶיהָ בִּיאָה רִאשׁוֹנָה, וְזֶה בֵּין אִם הֶחָתָן בָּחוּר, גָּרוּשׁ אוֹ אַלְמָן.

גמ´ כתובות ד. "חתן שפרסה אשתו נידה הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים, דרש רב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא, לא שנו אלא שלא בעל, אבל בעל אשתו ישנה עמו וכן כתב הרמב"ם (בהלכות א"ב פרק כב´ הלכה א´) וכן פסק מרן השו"ע בסימן קצ"ב סעיף ד´.

והביא הרמ"א כמה שיטות בענין זה היחוד, דעת הרא"ש שצריך שמירה גם ביום וגם בלילה ואין צריך שתי שמירות רק או הוא בין האנשים או רק היא בין הנשים, ודעת הרשב"א שביום אינם צריכים שמירה כלל ובלילה צריך שתי שמירות אבל אם אינם ישנים בבית אחד אינם צריכים שימור כלל, ולראב"ד צריכים שמירה רק בלילה ושמירה לכל אחד מהם וכתב הרמ"א שהמנהג לקחת ילד קטן שישן עם החתן בלילה וילדה עם הכלה, וביום אסורים להתיחד אא"כ יהיה קטן או קטנה אתם, וכתב במשמרת הטהרה שלדעת רוב הפוסקים לא נאסר יחוד זה של כלה נידה על החתן אלא מדבריהם ושכן פסק הרדב"ז, הב"ח בדעת הראב"ד, החזון איש, ציץ אליעזר וחזקת הטהרה ונפקא מינה שאם יש עוד צרוף להקל שפיר סמכינן להתיר ביחוד.

יט אִם אָדָם שְׁלִישִׁי נוֹעֵל אֶת הֶחָתָן בְּחֶדֶר אֶחָד וְלֶחָתָן לֹא נִשְׁאַר מַפְתֵּחַ, יְכוֹלָה הַכַּלָּה לִישֹׁן בְּחֶדֶר אַחֵר בְּאוֹתָהּ דִּירָה.

כ חָתָן שֶׁעָשָׂה הַעֲרָאָה בִּלְבַד וְלֹא גָּמַר בִּיאָתוֹ וּלְאַחַר מִכֵּן פֵּרְסָה הַכַּלָּה נִדָּה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָּמַר הֶחָתָן בִּיאָתוֹ, מֻתָּר לָהֶם לְהִתְיַחֵד, וְאֵין חֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יִתְקְפֶנּוּ יִצְרוֹ, שֶׁהֲרֵי בָּעַל כְּבָר עַל יְדֵי הַעֲרָאָה.

רמ"א עפ"י דברי תרומת הדשן, וכן בשו"ת חשב האפוד חלק ב´ סימן קמו, וכתב במשמרת הטהרה ואם יראה המורה שהחתן והכלה יראי שמים ואין חשש כל כך שיבואו לידי איסור ח"ו וגם יש טרחה בסידור השמירה יוכל לסמוך על דברי הרב חשב האפוד להקל, וכן בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ו´ סימן מ´ פרק כה´ אות ד´).

כא אִם הָיְתָה הַכַּלָּה טְהוֹרָה כְּשֶׁנִּשְּׂאָה, וְלֹא בָּא הֶחָתָן עָלֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לוֹ אֶת הַזְּמַן לְכָךְ, וְאַחַר כָּךְ פֵּרְסָה נִדָּה, מֻתָּרִים בְּיִחוּד, שֶׁהֲרֵי מוּכָח שֶׁאֵין יִצְרוֹ תַּקִּיף כָּל כָּךְ.

הנהגה לחתן וכלה

כב חָתָן וְכַלָּה צְרִיכִים שִׁמּוּר מִן הַמַּזִּיקִים, וְנִכְלַל בָּזֶה הַשִּׁמּוּר שֶׁלֹּא יֶחְטְאוּ בְּאִסּוּר קְרִיבוּת לְאַחַר שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו בְּדַם בְּתוּלִים, וּמִטַּעַם זֶה וּמִטְּעָמִים אֲחֵרִים טוֹב שֶׁיִּשְׁהוּ הַזּוּג הַצָּעִיר בִּזְמַן שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה בְּבֵיתָם וּבְקֶרֶב מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם וְשׁוֹשְׁבִינֵיהֶם וְלֹא יֵצְאוּ לְבַלּוֹת זְמַנָּם בְּטִיּוּלִים וּבְבָתֵּי מָלוֹן, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי י"ג כ´) "הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם, וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ" וְכֵן כָּתוּב (ב´ כ´) "לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר".

תוכן העניינים

נשואין ואישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה