הלכות טהרת הבית · פרק ה´- דיני וסתות
סוגי וסתות
א בִּכְלָלוּת, נֶחְלָקִים סוּגֵי הַוְּסָתוֹת בָּאִשָּׁה לִשְׁנֵי סוּגִים. אֶחָד - וֶסֶת קָבוּעַ, וְהַשֵּׁנִי - וֶסֶת שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ. וֶסֶת קָבוּעַ הוּא וֶסֶת הַבָּא בְּמַחֲזוֹרִיּוּת קְבוּעָה שֶׁל זְמַנִּים, אוֹ מְאֹרָעוֹת, וּוֶסֶת שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ, כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא, אֵין לוֹ זְמַן יָדוּעַ וְקָבוּעַ שֶׁהוּא בָּא בּוֹ.
בִּזְמַנֵּנוּ, הֱיוֹת וְיָרְדָה חֻלְשָׁה לָעוֹלָם, לֹא מָצוּי שֶׁאִשָּׁה תִּקְבַּע וֶסֶת, וְרֹב הַנָּשִׁים וִסְתָּן הוּא וֶסֶת שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ.
ב סוּגֵי וְסָתוֹת
א. וֶסֶת הַהַפְלָגָה, הַיְנוּ וֶסֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֶרְחָק קָבוּעַ שֶׁל יָמִים בֵּין רְאִיָּה לִרְאִיָּה (משנה נידה סג.).
ב. וֶסֶת הַחֹדֶשׁ, הַיְנוּ וֶסֶת שֶׁבָּא כָּל תַּאֲרִיךְ קָבוּעַ בַּחֹדֶשׁ (עַל פִּי הַלּוּחַ הָעִבְרִי) (גמ´ נידה לט:).
ג. וֶסֶת הַשָּׁבוּעַ, וֶסֶת הַבָּא תָּמִיד בְּאוֹתוֹ יוֹם בַּשָּׁבוּעַ (גמ´ נידה יא.).
ד. וֶסֶת הַדִּלּוּג, יֵשׁ וֶסֶת הַדִּלּוּג בְּוֶסֶת הַחֹדֶשׁ וּוֶסֶת הַדִּלּוּג בְּוֶסֶת הַהַפְלָגָה וְיֵשׁ וֶסֶת הַדִּלּוּג חָלִילָה (גמ´ נידה סד.).
ה. וֶסֶת הַסֵּרוּג, וֶסֶת שֶׁבּוֹ הָרְאִיָּה חוֹזֶרֶת בְּיוֹם קָבוּעַ בַּחֹדֶשׁ, אַךְ לֹא כָּל חֹדֶשׁ אֶלָּא כָּל מִסְפַּר חֳדָשִׁים קָבוּעַ (ראב"ד בספר בעה"נ).
ו. וֶסֶת בְּתוֹךְ וֶסֶת (ראשונים, רמ"א סי"ג, פת"ש ס"ק י"ב, ש"ך ס"ק ע"ב בשם הראב"ד).
ז. וֶסֶת הָאֹנֶס, בָּא מֵחֲמַת מַעֲשֶׂה חִיצוֹנִי שֶׁגָּרַם לַדָּם לָבוֹא כְּמוֹ קְפִיצָה (גמ´ נידה יא., לדעת רמב"ם, רמב"ן רשב"א ומרן השו"ע הוא דוקא שבא ביום מסוים, ולדעת הטור ורז"ה קובעת אפילו לקפיצות בלבד).
ח. וֶסֶת הַגּוּף, הוּא וֶסֶת הַבָּא עַל יְדֵי מִקְרִים טִבְעִיִּים שֶׁיֶּאֶרְעוּ בְּגוּפָהּ (משנה נידה סג.).
ט. וֶסֶת הַבָּא ע"י שֶׁאוֹכֶלֶת דָּבָר מְסֻיָּם כְּמוֹ שׁוּמִים אוֹ פִּלְפְּלִים (רמ"א סעיף כ"ג, לְתּוֹס´ לֹא מֻכְרָח לִהְיוֹת בְּיוֹם מְסֻיָּם דַּוְקָא, וּלְדַעַת הָרַשְׁבָּ"א חַיָּב לָבוֹא בְּיוֹם מְסֻיָּם דַּוְקָא).
כיצד נעשה וסת קבוע
ג וֶסֶת קָבוּעַ נִקְבַּע עַל יְדֵי שֶׁחוֹזֵר עַל עַצְמוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בִּקְבִיעוּת, וְאֵינוֹ נֶעֱקָר עַד שֶׁיָּבוֹא זְמַנּוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְלֹא בָּא.
ד קְבִיעוּת וֶסֶת וַעֲקִירָתוֹ תָּלוּי בָּעוֹנָה שֶׁבָּהּ הֵחֵלָּה הָרְאִיָּה, וְעוֹנָה הִיא יוֹם אוֹ לַיְלָה, שֶׁאִם רָאֲתָה בְּי"א בְּכִסְלֵו בַּיּוֹם וּבְי"א בְּטֵבֵת בַּיּוֹם וּבְלֵיל י"א בִּשְׁבָט לֹא קָבְעָה וֶסֶת.
מהו וסת הגוף
ה וֶסֶת הַגּוּף (שֶׁהִזְכַּרְנוּ לְעֵיל) הוּא שֶׁחָשָׁה הֶרְגֵּשׁ בָּרוּר וְחָזָק בְּגוּפָהּ בִּזְמַן רְאִיַּת הַוֶּסֶת אוֹ בְּסָמוּךְ לוֹ, כְּגוֹן צְמַרְמוֹרוֹת, כְּאֵבֵי בֶּטֶן חֲזָקִים, כְּבֵדוּת וְכַדּוֹמֶה. אִם בְּשָׁלֹשׁ וְסָתוֹת הִרְגִּישָׁה אֶת אוֹתוֹ הֶרְגֵּשׁ, קָבְעָה וֶסֶת לְהֶרְגֵּשׁ זֶה, וְכָל פַּעַם שֶׁתַּרְגִּישׁ חוֹשֶׁשֶׁת לִרְאִיָּה, וְיָכוֹל וֶסֶת זֶה לִהְיוֹת תָּלוּי בְּיוֹם מְסֻיָּם שֶׁצָּרִיךְ שֶׁתַּרְגִּישׁ בְּאוֹתוֹ יוֹם בַּחֹדֶשׁ אוֹ אַחֲרֵי פֶּרֶק זְמַן קָבוּעַ, וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֵינוֹ תָּלוּי בִּזְמַן, וּבְכָל פַּעַם שֶׁתַּרְגִּישׁ צְרִיכָה לִבְדֹּק עַצְמָהּ, וְאִם הִרְגִּישָׁה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְלֹא רָאֲתָה נֶעֱקָר הַוֶּסֶת, וְאִם הוּא וֶסֶת הַגּוּף שֶׁתָּלוּי בְּיָמִים אֵינוֹ נֶעֱקָר עַד שֶׁתַּרְגִּישׁ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּזְּמַן הָרָאוּי וְלֹא יָבוֹא הַוֶּסֶת.
אם כתם או עד בדיקה קובע וסת
ו כְּתָמִים אֵינָם קוֹבְעִים וְסָתוֹת, אֶלָּא רְאִיּוֹת בְּהַרְגָּשָׁה, וְכֵן מַרְאֶה עַל עֵד בְּדִיקָה שֶׁנֶּחְשָׁב כִּסְפֵק הַרְגָּשָׁה אֵינוֹ קוֹבֵעַ וֶסֶת, בֵּין כְּשֶׁבָּא בְּסָמוּךְ לָרְאִיָּה עַצְמָהּ בֵּין שֶׁאֵינוֹ בְּסָמוּךְ, שֶׁמַּרְאֶה עַל עֵד הִנּוֹ סָפֵק, וּפְרִישָׁה מִדְּרַבָּנָן, וְאִם רָאֲתָה כָּךְ ג"פ עַל עֵד בְּדִיקָה לִפְנֵי הָרְאִיָּה, נֶחְשָׁב הַמַּרְאֶה עַל עֵד הַבְּדִיקָה לִתְחִלַּת הָרְאִיָּה וְחוֹשֶׁשֶׁת מִזְּמַן זֶה.
חייבת לבדוק עצמה בסוף עונת הוסת
ז בְּסוֹף עוֹנַת הַוֶּסֶת הַקָּבוּעַ צְרִיכָה לִבְדֹּק עַצְמָהּ אִם רָאֲתָה, וְאִם מָצְאָה עַצְמָהּ טְהוֹרָה, מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ, אֲבָל אֲסוּרָה לְבַעֲלָהּ עַד שֶׁתִּבְדֹּק, וּבְוֶסֶת שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ בְּדִיעֲבַד אִם לֹא בָּדְקָה עַצְמָהּ, מֻתֶּרֶת לְשַׁמֵּשׁ. הַמִנְהָג פָּשׁוּט בְּכָל הָעֵדוֹת שֶׁאֵין לְהַצְרִיךְ אֶת הָאִשָּׁה לִבְדוֹק בְּעֵד לִפְנֵי וְאַחֲרֵי כָּל תַּשְׁמִישׁ, אוֹ לִפְנֵי תַּשְׁמִישׁ רִאשׁוֹן וְאַחֲר תַּשְׁמִישׁ אַחֲרוֹן בְּאוֹתוֹ לַיְלָה.
אשה שיש לה וסת קבוע לכול"ע צריכה לבדוק עצמה בסוף עונת הוסת, ובדיעבד אם לא בדקה, לדעת תוס´, רשב"א וטור תבדוק אח"כ. אע"ג דאמרינן אורח בזמנו בא וסתות דרבנן, ואם לא בדקה אסורה לבעלה עד שתבדוק ולדעת הרי"ף ורמב"ם אם לא בדקה בזמנה מותרת לשמש, ומרן השו"ע בסימן קפ"ד פסק בסתם כרי"ף ורמב"ם ובי"א פסק כתוס´ רשב"א וטור וכן פסק שם הרמ"א, אבל אח"כ בסימן קפ"ט חזר בו מרן השו"ע ופסק כרשב"א.
ובוסת שאינו קבוע, לכול"ע אם עברה עונת הוסת ולא בדקה מותרת לבעלה, רק שלכתחילה צריכה לבדוק.
לאלו סוגי וסתות חוששת מי שלא קבעה וסת
ח רֹב הַנָּשִׁים בִּזְמַנֵּנוּ אֵינָן קוֹבְעוֹת וְסָתוֹת, וְיֵשׁ לָהֶן וֶסֶת שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ בִּלְבַד, וְלָכֵן חוֹשְׁשׁוֹת הֵן לִשְׁלֹשָׁה סוּגֵי וְסָתוֹת, שֶׁנְּבָאֲרֵם מִסְּעִיף י"א.
ראיה הנמשכת כמה ימים למתי חוששת
ט בִּרְאִיָּה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת מִסְפַּר יָמִים חוֹשֶׁשֶׁת לָעוֹנָה שֶׁבָּה הִתְחִילָה הָרְאִיָּה בִּלְבַד, וְעוֹנָה, כָּאָמוּר, הִיא אוֹ יוֹם אוֹ לַיְלָה.
לדעת הראב"ד והרמב"ן אם נמשכה הראיה מספר ימים חוששת לכל יום כוסת בפני עצמו, ולדעת הרשב"א, רז"ה והרא"ש חוששת רק לעונה הראשונה של הוסת בלבד וכך פסק מרן השו"ע בסימן קפ"ד סעיף ו´.
קמה בבקר וראתה למתי חוששת
י קָמָה בַּבֹּקֶר וְרָאֲתָה וְאֵינָהּ יוֹדַעַת מָתַי הִתְחִילָה הָרְאִיָּה, אִם בְּעוֹנָה זוֹ שֶׁל יוֹם אוֹ בָּעוֹנָה הַקּוֹדֶמֶת שֶׁל לַיְלָה, אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא בַּיּוֹם וּמְחַשֶּׁבֶת וִסְתוֹתֶיהָ עַל פִּי רְאִיָּה בַּיּוֹם.
שהרי הלילה ספק והיום ודאי, רא"ש.
(המשך) לאלו סוגי וסתות חוששת מי שלא קבעה וסת
יא אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ חוֹשֶׁשֶׁת לִשְׁלֹשָׁה סוּגֵי וְסָתוֹת: עוֹנָה בֵּינוֹנִית, וֶסֶת הַהַפְלָגָה וּוֶסֶת הַחֹדֶשׁ.
מהי עונה בינונית
יב עוֹנָה בֵּינוֹנִית הִיא הַיּוֹם הַשְּׁלֹשִׁים מִתְּחִלַּת הָרְאִיָּה הָאַחֲרוֹנָה. אִם רָאֲתָה בַּיּוֹם חוֹשֶׁשֶׁת בַּיּוֹם, וְאִם בַּלַּיְלָה חוֹשֶׁשֶׁת בַּלַּיְלָה, וּבְסוֹף הָעוֹנָה בּוֹדֶקֶת עַצְמָהּ, וְאִם לֹא רָאֲתָה, מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ.
אִשָּׁה שֶׁתָּמִיד רוֹאָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם לֹא צְרִיכָה לָחוּשׁ לְעוֹנָה בֵּינוֹנִית.
לדעת מרן הבית יוסף, והפרישה, והב"ח והט"ז עונה בינונית היא שלושים יום, לדעת הש"ך עונה בינונית תמיד משתווה לוסת החודש בין אם הוא שלושים יום או שלושים ואחד וסת החודש ועונה בינונית הם אותו הדבר. ולדעת החוות דעת עונה בינונית אינה וסת החודש אבל היא יום השלושים ואחד מתחילת הראיה.
מהי וסת ההפלגה
יג וֶסֶת הַהַפְלָגָה הוּא חֶשְׁבּוֹן הַיָּמִים שֶׁיֵּשׁ בֵּין הָרְאִיָּה הָאַחֲרוֹנָה לְזוֹ שֶׁקָּדְמָה לָהּ, אוֹתוֹ מִנְיַן יָמִים סוֹפֶרֶת מִתְּחִלַּת הָרְאִיָּה הָאַחֲרוֹנָה וָהָלְאָה וְחוֹשֶׁשֶׁת לְאוֹתָהּ עוֹנָה, יוֹם אוֹ לַיְלָה, שֶׁמָּא תִּרְאֶה בָּהּ, וַאֲסוּרָה בְּאוֹתָהּ עוֹנָה שֶׁל הָרְאִיָּה הָאַחֲרוֹנָה לְבַעֲלָהּ, וּצְרִיכָה לְכַתְּחִלָּה לִבְדֹּק עַצְמָהּ בְּסוֹף הָעוֹנָה שֶׁמָּא רָאֲתָה, וְאִם טְהוֹרָה, מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ.
מהי וסת החודש
יד וֶסֶת הַחֹדֶשׁ הוּא זְמַן הָרְאִיָּה הָאַחֲרוֹנָה לְפִי הַתַּאֲרִיךְ בַּלּוּחַ הָעִבְרִי, לְדֻגְמָא, אִם רָאֲתָה בְּי"ב בְּמַרְחֶשְׁוָן בַּיּוֹם חוֹשֶׁשֶׁת לְוֶסֶת הַחֹדֶשׁ בְּי"ב בְּכִסְלֵו בַּיּוֹם, וְאִם רָאֲתָה בְּלֵיל י"ב חוֹשֶׁשֶׁת לְלֵיל י"ב הַבָּא.
מה דין הימים שבהם ודאי אינה רואה
טו אִשָּׁה שֶׁרוֹאָה תָּמִיד לְאַחַר עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה יוֹם וּבְתוֹךְ זְמַן זֶה לֹא רוֹאָה, נֶחְשָׁב לָהּ זְמַן זֶה שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה יוֹם כִּזְמַן שֶׁל וֶסֶת קָבוּעַ, וְאִם תָּמִיד רוֹאָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד יוֹם אוֹ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם יוֹם אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְעוֹנָה בֵּינוֹנִית, וְכֵן רַק לְאַחַר יָמִים אֵלּוּ נֶחְשֶׁבֶת לְבַעֲלַת וֶסֶת שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ לְעִנְיַן בְּדִיקוֹת שֶׁבּוֹדֶקֶת הַכַּלָּה אֶת עַצְמָהּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים רִאשׁוֹנוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתַב מָרָן הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ בְּסִימָן קפ"ו סְעִיף ב´.
המשתמשת בכדורים
טז אִשָּׁה שֶׁמִּשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּכַדּוּרִים לִדְחִיַּת הַוֶּסֶת לֹא חוֹשֶׁשֶׁת לִשְׁלֹשֶׁת הַוְּסָתוֹת הַנַּ"ל, וּרְאֵה לְקַמָּן פֶּרֶק ו´ סְעִיף י"ז.
דין מעוברת ומניקה וזקינה
יז מְעֻבֶּרֶת וּמֵינִיקָה הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת מְסֻלָּקוֹת דָּמִים וְאֵינָן חוֹשְׁשׁוֹת לְוֶסֶת שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ, אֲבָל מֵינִיקָה שֶׁרָאֲתָה, אוֹ מְעֻבֶּרֶת, חוֹשֶׁשֶׁת לִרְאִיָּתָהּ כְּוֶסֶת שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ עַד שֶׁתַּפְסִיק לְהָנִיק. וּמְעֻבֶּרֶת לְעִנְיָן זֶה נִקְרֵאת מִי שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ תִּשְׁעִים יוֹם מִתְּחִלַּת הֶרְיוֹנָהּ.
יח אִשָּׁה זְקֵנָה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ תִּשְׁעִים יוֹם בְּלֹא רְאִיָּה, הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת מְסֻלֶּקֶת דָּמִים וְחוֹשֶׁשֶׁת לְוֶסֶת רַק אִם תִּקְבַּע אוֹתוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וּלְוֶסֶת שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ אִם רָאֲתָה בְּאַקְרַאי אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לוֹ, אֲבָל וַדַּאי שֶׁאִם רָאֲתָה אֲפִלּוּ כֶּתֶם טָמֵא, צְרִיכָה הֶפְסֵק בְּטָהֳרָה, וּסְפִירַת שִׁבְעָה נְקִיִּים וּטְבִילָה בְּמִקְוֶה בִּבְרָכָה. וּזְקֵנָה לְעִנְיָן זֶה הִיא מִי שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ סַבְתָּא וְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת.
יט אִשָּׁה מְעֻבֶּרֶת אוֹ מֵינִיקָה אוֹ זְקֵנָה, וַאֲפִלּוּ זְקֵנָה הַרְבֵּה, אִם רָאֲתָה כֶּתֶם הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה, וְהַבָּא עָלֶיהָ חַיָּב כָּרֵת, וְחַיֶּבֶת לִפְסֹק בְּטָהֳרָה, וְלִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים וְלִטְבֹּל בִּבְרָכָה, כְּדִין כָּל אִשָּׁה.