פרק י - נקימה ונטירה · מִפִּתּוּיֵי הַיֵּצֶר
וּלְפִי שֶׁהַיֵּצֶר הוֹלֵךְ וּמַרְתִּיחַ אֶת הַלֵּב וּמְבַקֵּשׁ תָּמִיד לְהַנִּיחַ לְפָחוֹת אֵיזֶה רשֶׁם אֵיזֶה זִכָּרוֹן מִן הַדָּבָר, וְאִם לֹא יוּכַל לְהַשְׁאִיר זִכָּרוֹן גָּדוֹל - יִשְׁתַּדֵּל לְהַשְׁאִיר זִכָּרוֹן מוּעָט, וְכֹה אוֹמֵר לוֹ יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם: גַּם אִם תִּרְצֶה לִתֵּן לָאִישׁ הַזֶּה אֶת אֲשֶׁר לֹא רָצָה הוּא לָתֵת לְךָ כְּשֶׁנִּצְרַכְתָּ - לְפָחוֹת לֹא תִתְּנֵהוּ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, אוֹ אִם אֵינְךָ רוֹצֶה לְהָרַע לוֹ - לְפָחוֹת לֹא תֵטִיב לוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה וְלֹא תְסַיְּעֵהוּ סִיּוּעַ גָּדוֹל, אוֹ אִם תִּרְצֶה גַּם לְסַיְּעוֹ הַרְבֵּה - לְפָחוֹת לֹא תַעֲשֵׂהוּ בְּפָנָיו. אוֹ שֶׁאוֹמֵר לוֹ יִצְרוֹ: לֹא תָשׁוּב לְהִתְחַבֵּר עִמּוֹ וְלִהְיוֹת לוֹ לְרֵעַ, וְדַי בָּזֶה שֶׁמָּחַלְתָּ לוֹ שֶׁלֹּא תֵרָאֶה לוֹ לְאוֹיֵב, וְאִם גַּם לְהִתְחַבֵּר עִמּוֹ תִּרְצֶה - אַךְ לֹא תַרְאֶה לוֹ כְּמוֹ כֵן חִבָּה גְּדוֹלָה כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִמִּינֵי הֶחָרִיצוּת שֶׁבַּיֵּצֶר מַה שֶּׁהוּא מִשְׁתַּדֵּל לְפַתּוֹת אֶת לִבּוֹת בְּנֵי הָאָדָם, עַל כֵּן בָּאָה הַתּוֹרָה וְכָלְלָה כְּלָל שֶׁהַכֹּל נִכְלָל בּוֹ: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח). "כָּמוֹךָ" - בְּלִי שׁוּם הֶפְרֵשׁ, "כָּמוֹךָ" - בְּלִי חִלּוּקִים, בְּלִי תַּחְבּוּלוֹת וּמְזִמּוֹת, כָּמוֹךָ מַמָּשׁ. (מסילת ישרים)
וּבִכְלַל זֶה מָצוּי מְאֹד שֶׁלֹּא מִשְׁתַּתֵּף אָדָם בְּשִׂמְחַת הַשֵּׁנִי מִשּׁוּם שֶׁגַּם הוּא לֹא הִשְׁתַּתֵּף בְּשִׂמְחָתוֹ, וְזוֹ נְקִימָה. וְאִם מִשְׁתַּתֵּף אָמְנָם בְּשִׂמְחַת הַשֵּׁנִי, וְרַק אָמַר לוֹ: רְאֵה, אֲנִי לֹא כָּמוֹךָ, וְאַף שֶׁאַתָּה לֹא הִשְׁתַּתַּפְתָּ בְּשִׂמְחָתִי, אֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כְּמוֹתְךָ - עוֹבֵר עַל "לֹא תִטֹּר". (הרב זילברשטיין שליט"א)
...כַּמָּה יָכוֹל אָדָם לְהִתְקַדֵּשׁ עַל יְדֵי זְהִירוּתוֹ שֶׁלֹּא לְהַזִּיק וּלְצַעֵר חֲבֵרוֹ! כְּגוֹן תַּלְמִיד הַנִּכְנָס לְחַדְרוֹ בִּפְנִימִיַּת הַיְשִׁיבָה וְכוּ' וְרוֹאֶה שֶׁחֲבֵרוֹ יָשֵׁן, וְהוּא נִזְהָר שֶׁלֹּא לִגְרֹם רַעַשׁ אוֹ לְהַדְלִיק אֶת הַחַשְׁמַל כְּדֵי שֶׁלֹּא לִגְזֹל אֶת מְנוּחָתוֹ, הֲרֵי זֶה בָּא מִתּוֹךְ אַהֲבַת הַבְּרִיּוֹת הַנּוֹבַעַת מִתּוֹךְ אֱמוּנָה "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט, ו). כַּמָּה קְדֻשָּׁה וְאוֹר אֱלָקִי שׁוֹפְעִים עַל אָדָם זֶה! כַּמָּה מְאֻשָּׁר הוּא וּמוֹצֵא חֵן בְּעֵינֵי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עֲבוּר זְהִירוּת זוֹ! אֵין לְשַׁעֵר כַּמָּה יָכוֹל הוּא לְהַצְלִיחַ בָּזֶה לַעֲלוֹת מַעְלָה מַעְלָה בִּשְׁלַבֵּי הַתּוֹרָה וַעֲבוֹדַת ה'. (לב אליהו, ח"א קפד)