פרק י - נקימה ונטירה · אֱמוּנָה כְּדֶרֶךְ לְנִצְחוֹן מִדַּת הַנְּקִימָה וְהַנְּטִירָה
אֵין בֵּין בְּלִיַּעַל לִמְטֹרַף-הַדַּעַת וְלֹא כְלוּם! (חזו"א, או"ח נו, ד)
אֵין לוֹ לָאָדָם לְהִתְרַעֵם עַל חֲבֵרוֹ עַל שֶׁלֹּא עָשָׂה עִמּוֹ טוֹבָה אוֹ לֹא הִלְוָה לוֹ מָעוֹת וְכַדּוֹמֶה, כִּי מִסְּתָמָא לֹא נִקְצָב מֵאֵת ה' יִתְבָּרַךְ הַטּוֹבָה הַזּוֹ אֶצְלוֹ.
וְגָאוֹן אֶחָד הָיָה מַמְשִׁיל עַל זֶה מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁצָּרִיךְ לְאִישׁ שֶׁשְּׁמוֹ רְאוּבֵן, וְשָׁאַל לַאֲנָשִׁים אֵיפֹה אוּכַל לִמְצֹא אֶת רְאוּבֵן, וְעָנוּ לוֹ, שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי נִמְצָא קִבּוּץ שֶׁל אֲנָשִׁים, אוּלַי יֶשְׁנוֹ בֵּינֵיהֶם. וַיֵּלֶךְ לְשָׁם לִדְרשׁ עָלָיו - וְלֹא נִמְצָא שׁוּם רְאוּבֵן. הַאִם יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ לְהִתְרַעֵם עַל כָּל אֶחָד מֵהַנֶּאֱסָפִים שָׁם לָמָּה שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן אוֹ לֵוִי וְלֹא רְאוּבֵן?! אֶלָּא עָלָיו לָלֶכֶת לְמָקוֹם אַחֵר לְבַקֵּשׁ אֶת רְאוּבֵן. כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה - לָמָּה לוֹ לְהִתְרַעֵם עַל הָאִישׁ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְמַלֹּאת בַּקָּשָׁתוֹ אַחֲרֵי שֶׁאֵין זֶה הָאִישׁ שֶׁהָיָה רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ עָלָיו לְהֵטִיב עִמּוֹ?! עָלָיו לָלֶכֶת לְבַקֵּשׁ אֶת הַטּוֹבָה מִמִּי שֶׁנִּגְזָר עָלָיו לְהֵטִיב עִמּוֹ.
אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יְצַיֵּר זֶה תָּמִיד בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ בְּכָל מְאוֹרְעוֹתָיו בְּחַיָּיו הַפְּרָטִיִּים וּבְמִסְחָרוֹ, וְלִבּוֹ יִהְיֶה בָּרִיא וְשָׁלֵם, לֹא תַעֲלֶה קִנְאָתוֹ עַל אֲחֵרִים וְלֹא יִנְקֹם וְלֹא יִטֹּר. (חפץ חיים על התורה)