פרק ה - גניבת דעת · הֲיָדַעְתָּ?!
אָסוּר לִשְׁאֹל מוֹכֵר מְחִירוֹ שֶׁל חֵפֶץ מְסֻיָּם כְּשֶׁאֵין בְּדַעְתְּךָ לִקְנוֹתוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִנְּךָ גּוֹנֵב אֶת דַּעְתּוֹ בְּחָשְׁבוֹ שֶׁהִתְעַנְיְנוּתְךָ עַל מְנָת לִקְנוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן שׁוֹאֵל אַתָּה עַל מְנָת לָדַעַת אֵצֶל מִי נִתָּן לְהַשִּׂיג חֵפֶץ זֶה זוֹל יוֹתֵר, וְכָל שֶׁכֵּן אִם טוֹעֵם אַתָּה מִמִּצְרְכֵי הַמָּזוֹן וְאֵין בְּדַעְתְּךָ לִקְנוֹת - בְּכָךְ יֵשׁ בְּנוֹסָף גַּם אִסּוּר גָּזֵל, וְאַף שֶׁטּוֹעֵם דָּבָר מוּעָט. (בן איש חי, כי תצא, ש"ר)