פרק ב - לא תגזול · הֲיָדַעְתָּ?!
בְּחֶפְצֵי מִצְוָה שֶׁל חֲבֵרְךָ, כְּגוֹן טַלִּית וּתְפִלִּין, מֻתָּר אָמְנָם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְלֹא רְשׁוּת, אוּלָם בִּתְנַאי: א. כְּשֶׁזֶּה בְּאַקְרַאי וְלֹא בִּקְבִיעוּת. ב. שֶׁלֹּא יוֹצִיאֵם הַחוּצָה לְמָקוֹם אַחֵר. ג. יְקַפְּלֵם בַּחֲזָרָה כְּפִי שֶׁהָיוּ כְּשֶׁלְּקָחָם. ד. אִם יוֹדֵעַ שֶׁבַּעַל הַתְּפִלִּין מַקְפִּיד - אָסוּר לִטְּלָם. ה. דַּוְקָא כְּשֶׁלֹּא נִמְצָא שָׁם בַּעַל הַחֵפֶץ. אוּלָם אִם הוּא נִמְצָא שָׁם, עָלֶיךָ לְשׁוֹאֲלוֹ קֹדֶם שֶׁתִּשְׁתַּמֵּשׁ. (שו"ע או"ח סימן יד ד', ובמ"ב שם)