נפתלי שבע רצון על הגדה של פסח· רבי נפתלי הריץ
מגיד · כנגד ארבעה בנים
פסקה א
ברוך המקום ברוך הוא ברוך שנתן תורה לעמו ישראל. כנגד ארבעה בנים דברה תורה אחד חכם. ואחד רשע. ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. ובמעשה ה' כתב אחד חכם זה יצחק. אחד רשע זה עשו. אחד תם זה יעקב. ואחד שאינו יודע לשאול זה ישמעאל לפום ריהטא נראה עניין זה כמו זר דיצחק ועשו כו' מאי בעי הכא. ותו במ"ש ברוך שנתן תורה לעמו ישראל תיבת לעמו פשיטא דמיותר והל"ל בקיצור שנתן תורה לישראל:
ולבאר זאת נקדים הידוע לכל דשני אלפים תורה חשבינן מאברהם מן והנפש אשר עשו בחרן וכתב התרגום שם דשעבדו לאורייתא וא"כ דשני אלפי' תורה מתחיל מאברהם צריך לשום לב מדוע לא * ניתנה התורה בימיו: והפייט ביוצר של שבועות יסד שם בעבורו נמנעתי להודיע בשערים רצונו בזה שהתורה אומרת בשביל יצחק שהחניף לעשו הרשע ע"כ נמנעתי שלא רציתי להנתן ליצחק ונתנה דופי ג"כ ליעקב בשביל שאמר נסתרה דרכי ע"כ נמנעתי ג"כ מליתן אותי ליעקב: נמצא שמצד יצחק אז מצד יעקב * הי' אפשר ליתן התורה בימיהם שרצו לקבלה זולת מצד התורה היתה המניעה שלא רצתה ליפול בגורלם מטעם הנ"ל: אמנם במ"ר משמע להפך שהק"בה החזיר התורה לישמעאל ולא רצה לקבלה מכח לא תנאף ועשו לא רצה לקבלה מכח לא תרצח וא"כ לא הי' שום מניעה מצד התורה רק מצדם ישמעאל סירב מלקבלה מכח לא תנאף ועשו מיאן בדבר משום לא תרצח: ואי' בשבת הטעם שהגוים המה מזוהמים ר"ל מצורעים מפני שלא עמדו על הר סיני ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן גוים שלא עמדו כו' לא פסקה נמצא שע"י קבלת התורה פסקה הזוהמא: נשמע מזה ע"י שלא הקדים הק"בה נתינת התורה עי"ז לא פסקה הזוהמא מהם עד מתן תורה ואילו הקדים נתינתה כבר הי' * פסקה מהם הזוהמא והסבה לזה שלא הקדים הק"בה: שתי תשובות בדבר הא' מ"ש המפרשים שהמתין הק"בה עד שיהי' ששים ריבוא כנגד ס"ר אותיות שבתורה כדי גיוכל אחד מישראל יהי' לו אחיזה באות אחת שבתורה וע"ז רומז תיבת ישראל שהוא נוטריקון יש ששים ריבוא אותיות לתורה. וטעם השני שאם הקדים נתינתה מי יקבלה מאחר שעשו וישמעאל לא רצו לקבלה ויצחק ויעקב שרצו לקבלה לא הי' רצון התורה להנתן להם שנתנה בהם דופי יצחק בשביל שהחניף לעשו וליעקב נתנה דופי בשביל שאמר נסתרה דרכי מה'. ועל זה יסד הב"עא את דבריו ואמר שראוי ליתן שבח להודאה להמקום ב"ה שנתן לנו התורה שע"יז פסקה הזוהמא מאתנו משא"כ עשו וישמעאל עדיין הזוהמא אצלם ול"זכ באומרו ברוך המקום ברוך הוא שנתן תורה לעמו ישראל ר"ל שע"י שנתן התורה פסקה הזוהמא ול"כא שנתן תורה לעמו ר"ל לעמו ולא לעשו וישמעאל שיש עדיין הזוהמא אצלם: ושמא תאמר א"כ הי' לו להקדים נתינתה כדי למהר הפסקת הזוהמא נגד זה אמר לעמו ישראל שהוצרך להמתין עד שיהיו ששים ריבוא כמניין ישראל. ואמר הב"עא שיש עוד טעם לדבר מה שלא הקדים נתינת התורה לדורו של יצחק או של יעקב דמי יקבלה ול"זא נגד ארבעה בנים דברה תורה ר"ל התורה אומרת בשביל ארבעה בנים אי אפשר הי' להקדים הנתינה ומפרש ואזיל מי המה ד' בנים הללו ואמר אחד חכם זה יצחק. ואחד רשע זה עשו. ר"ל מצד יצחק הגם שהוא רצה לקבלה אע"פכ היתה מניעה מצד התורה שנתנה בו דופי בשביל שהחניף לעשו ואמרה בעבורו נמנעתי להודיע בשערים: ואחד רשע זה עשו שהי' מניעה מצידו שלא רצה לקבלה. ואחד תם זה יעקב. ואחד שאינו יודע לשאול זה ישמעאל. ר"ל הגם מצד יעקב לא הי' מניעה מצד התורה היתה המניעה: ואחד שאינו יודע לשאול זה ישמעאל שלא רצה הוא לקבלה. וע"כ אי אפשר הי' להקדים מתן התורה ול"זא נגד ארבעה בנים הללו דברה התורה ר"ל בסבת ארבעה הללו דברה התורה הי' ההכרח לאחר נתינת התורה עד שיהי' כמניין ישראל. ובפייט של עצרת מונה ג"כ אברהם שנתנה בו התורה דופי בשביל שאמר במה אדע. הא דלא חשיב הכא אברהם ג"כ כתבתי בחיבורי בטוב טעם וכאן אקצר:
פסקה ב
חכם מהו אומר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה אלוהינו אתכם ואף אתה אמור לו כהלכת הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ולפום ריהטא מלת ואף אתה נראה * מיותר וכשפת יתר: ולבאר זאת נקדים מ"ש חז"ל בפסחי' פסח מצרים הי' מקחו בעשור ולא פסח דורות ויליף לי' מדכתיב בעשור לחודש הזה ויקחו להם זה מקחו מבעשור ולא פסח דורות ופריך אלא מעתה ומלתה אותו אז יאכל בו דילפינן מיני' דמלת זכרים מעכבו מלאכול בפסח שאם הי' לו בן שאינו נימול אסור האב באכילת פסח וקדשי' נימא נמי בפסח מצרים מעכב ולא בפסח דורות ומשני אמר קרא ועבדת את העבודה הזאת בחודש הוה שיהי' כל עבודות חודש זה שוים: רצונו בזה פסח מצרי' מצרים ופסח דורות יהי' שוים: ופריך אלא מעתה כל ערל לא יאכל בו ה"נ נימא בו בפסח מצרים אינו אוכל אבל בפסח דורות מותר לערל לאכול ממנו וכו': ואי' ביבמות כל ארבעים שנה שהי' ישראל במדבר לא מלו וכו' וכתבו התו' א"כ היאך אכלו פסחים וקדשים והא כתיב כל ערל לא יאכל בו. ותירצו דיוצאי מצרים מהלו ופרעו והמה אכלו קדשים אבל הילודים במדבר לא מהלו ולא אכלו קדשים עכ"ל: ואם אמרינן דמלת זכרים מעכב את האב אכתי קשה היאך יוצאי מצרי' אכלו פסח הלא בניהם שלא מלו מעכב אותם מלא כלו: וע"פ הצעה זו יהי' שאלת החכם סובב הולך בדרך ממה נפשך שראה את אביו שאוכל הפסח ע"כ יפלא הדבר בעיניו: ול"כא כי ישאלך בנך מחר לאמור מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אתכם. כוונתו בזה לומר * אתכם צוה לעשות הפסח ולא לנו למה נגרע מהקריב קרבן ה' במועדו אי משום שאתה מיוצאי מצרים שמלו ופרעו וע"כ אתכם צוה ולא לנו מאחר שאני מן הילודים במדבר שלא מהלו שאסורים לאכול בפסח משום דכתיב כל ערל לא יאכל בו אם כן גם לי גם לך לא יהי' שהרי מילת זכרים מעכב מאחר שאסור לי גם עליך אסור הדבר ולמה צוה ה' אתכם הלא כמוני כמוך ומה תאמר אלי ומלתה אותו אז יאכל בו מלת בו בא ללמד דווקא בפסח מצרי' מילת זכרים מעכב ולא בפסח דורות וע"כ מותר לך לאכול בקדשים בהיות כן נימא נמי כל ערל לא יאכל בו בא למעט דווקא בפ"מ אסור למי שאינו נמול לאכול בו אבל בפסח דורות מותר לערל לאכול ומדוע צוה ה' אתכם ולא לנו הלא כמוך כמוני שניהם מותרים בו.
ולז"א ואף אתה אמור לו כהלכת הפסח וכו' ר"ל אף אתה תראה להשיב לו בשטתו: דאי' ביבמות שכתבו התו' שם וז"ל כל ארבעים * שנה שהי' ישראל במדבר לא עשו אלא פסח אחד בלבד וא"ת מדוע הי' נמנעים אי משום דמילת זכרים מעכב מאחר שהילודי' במדבר לא מהלו א"כ גם האבות הי' אסורים לאכול בקדשי'. ותי' כיון דאי אפשר הי' למול עצמן לא מעכב כו' ובהיות כן אין מקום לשאלת הבן למ"ש צוה ה' אתכם ולא לנו שיש להשיב דמה שהותר לנו לאכול מצד שאנו מוהלי' אבל אתה שאינך מהול וע"כ צוה ה' אותנו ולא לכם ואי משום מילת זכרים אינו מעכב מאחר שא"א הי' במדבר למול את בניהם ע"כ אינו מעכב את האב. אכן שהבן ימאן לקבל זה שהוא סובר דמ"ה הותר לאב משום דמלת בו למעט אתי פ"ד וע"כ עלה על דעתו שגם מלת בו דכתיב גבי ערל בא למעט פ"ד וע"כ יפלא הדבר בעיניו ואמר מדוע צוה ה' אתכם ולא צוה לנו ג"כ וע"כ אף תראה להשיב לו בשטתו להוכיח לו שזה אינו דאיך יעלה על הדעת דבו בא למעט פ"ד והלא כתיב ועבדת דילפינן מיני' פ"מ ופ"ד בעינן שוים ממש וזה מוכח מכח שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. דאי' בע"רפ אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן והקשו התו' וז"ל תימא דמשמע אבל אחר המצה מפטירין כו' וכתבו הטעם משום דכתיב ועצם לא תשברו שאם יאכל מן הפסח כשהוא רעב יבוא לידי שבירת עצם וע"כ אחר הפסח אין מפטירין מה"ט אבל גבי מצה לא שייך זה ע"כ מפטירין אפיקומן: ובג' פריך אלא מעתה דדרשת בו למעט פסח דורות מעתה ועצם לא תשברו בו ה"נ נימא אבל אתה שובר בפסח דורות ומשני א"ק ועבדת כו' שיהי' כל עבודות חודש זה שוים נמצא אם אמרינן אחר הפסח אין מפטירין דמשמע אבל אחר מצה מפטירין ומוכרח לומר משום שבירת עצם מוכח מזה דלא דרשינן בו למעט פ"ד דאי ס"ד דרשינן א"כ גם בפ' דמותר שבירת עצם והדרא הקושיא לדוכתי' למה אין מפטירין אחר הפסח כמו אחר המצה אלא וודאי מוכח משום דכתיב ועבדת ילפינן מיני' דפ"מ ופ"ד בעינן שוים:
והשתא אתי שפיר מ"ש ואף אתה * כדי להוציא הטעות מליבו אמור לו כהלכת הפסח שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ר"ל דווקא אחר הפסח אמרו חז"ל שאין מפטירין אבל אחר המצה מפטירין קשה קושיית התו' מאי שנא ומ"ול משום שלא יבוא לידי שבירת עצם ואי ס"ד כדבריך דמלת בו בא למעט פ"ד מעתה אין איסור לדבריך לשבור עצמות ולמה אין מפטירין אלא וודאי משום דכתיב ועבדת דבעינן פ"מ ופ"ד שוים א"כ ה"ה בו דגבי ערל פ"מ ופ"ד שוים ול"כא כהלכת הפסח בכף הדמיון והל"ל אף אתה אמור לו הלכות הפסח אלא הכוונה בזה שאתה תשיב לו כהלכת הפסח ר"ל כמו שהוא הלכת הפסח שאין מפטירין וכו' הי' ראוי ג"כ שתהי' כך הלכות מצה שאין מפטירין וכו' ומ"ול דטעם הפסח הוא משום ש"ע מש"אכ במצה מכח זה נסתרה דרכו: ובמ"עה כתב מה העדות והחוקי' ר"ל שצוה הק"בה ועצם לא תשברו בו. והמשפטים שנ' כל ערל לא יאכל בו. וע"דז שכתבתי ניחא דשאלת הבן הוא מכח החוקים והמשפטי' ר"ל מכח שני דברים הללו נתחזק שאלתו למה צוה ה' אתכם ולא לו ולקצר צריך:
פסקה ג
רשע מה הוא אומר מה העבודה הואת לכם ולא לו וכו' שאלת הרשע היא מעין שאלת החכם דכתבתי לעיל דשאלתו הוא מדוע יגרע הוא מלעשות הפסח בזמנו שרואה את אביו עושה את הפסח ע"כ שואל אותו מה הדבר אשר צוה אתכם ר"ל אתכם צוה ולולא צוה ומדוע יגרע: אבל שאלת הרשע הוא להפך מאחר שהוא אינו רשאי לאכול בפסח מצד שהוא ערל ורוצה שגם אביו ימנע מלעשות הפסח בסיבת שהוא אינו נימול ומילת זכרים מעכב את האב מלאכול הפסח: ומה * שהוא מכנה אותו בתואר רשע משום דעניין שאלתו הוא ע"ד הרוצה שלא יתן ולא יתנו אחרים הוא רשע והוא ג"כ רשע כמותו מאחר שהוא אינו אוכל פסח גם אביו לא יאכל בו מש"אכ שאלת החכם היא ע"ד הרוצה שיתן ויתנו אחרים שרואה לאביו שאוכל בפסח ורוצה הוא שגם הוא יאכל בו: וע"דז הוא שאלתו מבואר במ"ש מה העבודה הזאת לכם ולא לו כוונתו בזה לומר מה שהוא אינו עושה הפסח הוא כדין הואיל והוא ערל עדיין ורוצה שגם אביו ימנע מלעשות אותו ול"כא מה העבודה הזאת לכם שאתם עושין הפסח ולא לו ר"ל שאין הוא מבקש לעשותו' כלל. ואף אתה הקהה את שיניו ואמורה לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו אילו הי' שם לא נגאל:
דאי' במ"ר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך שני מיני' דמים דם מילה ודם פסח שראה הק"בה שהגיע השעה ליגאל את ישראל ולא הי' בידם מצות להגאל שנ' ואתה ערום וערי' ונתן להם שני מצות הללו דם פסח ודם מילה נשמע מזה אילו לא הי' בידם שני מצות הללו מצות פסח ומצות מילה לא הי' להם זכות להגאל משם והי' נשארים במצרים ובהיות כן הרשע הזה הוא אינו נימול כלל ומכח זה שאינו נימול אינו אוכל בפסח ורוצה הוא שגם אביו ימנע מלעשות הפסח משום מילת זכרים שהוא מעכב אם הי' הוא במצרים לא הי' נגאל משם מאחר שלא הי' בידו שום זכות: ובהכי ניחא מ"ש ואף אתה אמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים ר"ל בעבור זכות שני מצות אילו עשה ה' לי בצאתי ממצרים עי"ז יצאתי משם אילו הי' שם הרשע הזה לא הי' בידו שום זכות ולא הי' נגאל משם:
פסקה ד
תם מה הוא אומר מה זאת. שאלת התם הוא בפ' בא והי' כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת: מאחר שהכתוב מכנה אותו בשם תם אין לדקדק כל כך בדבריו: אמנם מה שחוש השכל אינו מניח לעבור במ"ש והי' כי ישאלך בנך מחר לאמור מדוע לא רצה לשאול את אביו בלילה אם הדבר תמוה בעיניו מה שאביו עושה באותו הלילה הי' לו לשאול תכף ולא להמתין עד יום המחרת: ור"שי נשמר מזה וע"כ פיר"שי יש מחר לאחר זמן אבל מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו: ותו מלת לאמור במ"ש בנך מחר * לאמור נראה כמיותר. ואמינא אנא עד"ז דשאלתו הוא דווקא ביום מחרתו אז מצא מקום לשאול את אביו לאמור מה זאת שאתה עושה ובלילה לא רצה לשאול שהי' מקום להשיב לו: וה"ה בערב כאשר אביו שוחט הפסח לא רצה לשאול אמנם בהגיע יום מחר אז הוכיח לנפשו שנסתר תשובה הנ"ל מה שהי' להשיב לו: ועדיין הי' מקום להשיב לו ע"כ הכניס בדבריו ואמר לאמור מה זאת ר"ל מכח מלת לאמור שכתבה התורה נסתר גם זאת ושאלתי במקומה עומדת מה זאת:
אי' בפסחים פסח דורות לא הי' מקחו בעשור מדכתיב בעשור לחודש הזה זה מקחו בעשור ולא פ"ד ופריך אלא' מעתה ואכלו הבשר בלילה הזה הכי נמי נימא פסח מצרים הי' נאכל בלילה אבל פ"ד אפילו ביום יהא נאכל ומשני אמר קרא ועבדת כו' וילפינן מיני' דפ"מ ופ"ד בעינן שוים בכל הדיני' א"כ הזה למה לי. ומשני לכדראב"ע ור"ע: דתניא ואכלו הבשר בלילה הזה נא' כאן כו' ונאמר להלן כו' מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות ר"ל עד חצי הלילה רשאי לאכול הפסח ולא יותר דברי רא"בע: אמר לו ר"ע והלא כתיב בחיפזון ר"ל עד שעת חיפזון דישראל שנחפזו לצאת וזה הי' בבוקר ומ"ה ס"ל לר"ע שהפסח נאכל כל הלילה ומיעוטא דזה אצטריך סד"א הואיל ופסח קדשים קלים וק"ק נאכלין לשני ימים ולילה אחד שבנתיים וה"א ה"ה הפסח יהי' נאכל לשני לילות דהיינו ליל ט"ו ויום ט"ו וליל שאחריו דניקום שני לילות במקום שני ימי' קמ"ל ואכלו בלילה הזה בלילה הזה הוא נאכל ולא יותר: ופריך ורא"בע הא מנלי' ומשני מלא תותירו ממנו עד בוקר נפקא: ור"ע ס"ל מאי עד בוקר שני ר"ל אי לאו מיעוטא דזה ה"א נוקים כו' ויהי' נאכל הפסח גם בליל ט"ז והנותר מליל ט"ז עד בוקר שני או באש תשרפו ע"כ אצטריך למעט: ורא"בע בוקר ראשון משמע. וצריך לשום לב במאי פליגי מ"ט דרא"בע דס"ל בוקר ראשון משמע. ור"ע ס"ל דה"א בוקר שני משמע מכדי קרא עד בוקר סתמא כתיב ואיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי:
ואפשר לומר דפליגי בהא דר"שי בפ' בא ע"פ ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום ראשון עד בוקר ופי"רשי אזהרה שלא יותיר מפסח דורות עד הבוקר לפי שלא נאמר לא תותירו ממנו כו' אלא בפסח מצרים וה"א בפסח דורות מוחר להותיר ממנו ע"כ אצטריך * למכתב שינת. ד"א בחגיגת י"ד הכתוב מדבר וללמד דחגיגת י"ד ר"ל חגיגה הבאה עם הפסח שיהי' נאכלת לשני ימים ולילה אחר וה"ק בשר החגיגה אשר תזבח בערב ביו' א' לא ילין ממנו עד בוקר נמצא שאם נאמר ולא ילין מן הבשר וכו' עד הבוקר שהוא אזהרה על פסח דורות שלא יותירו ממנו לפ"ז מוכרח דמאי דאמר הכתוב עד הבוקר בוקר ראשון משמע שלא יותיר מן הפסח עד בוקר ראשון אבל אם נאמר בחגיגת י"ד דיבר הכתוב וחגיגה היא קדשים קלים ונאכלת לשני ימים ולילה דהיינו ביום זבחו והלילה שאחריו וביום ט"ו עד הלילה וע"ז הזהיר הכתוב ואמר לא ילין מן הבשר של חגיגה י"ד לא ילין עד הבוקר ר"ל עד הבוקר שני דא"ל עד בוקר ראשון שהרי אז הוא זמן אכילתו עדיין ומוכרח לומר בוקר שני משמע. וע"פ הדברים האלה מבואר דרא"בע יליף בג"ש דפסח אינו נאכל אלא עד חצות משום דנאמר כאן ואכלו הבשר בלילה הזה וכתיב ועברתי בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן וכו' דאי ס"ד בלילה הזה אצטריך למעט לילה אחר דל"ת הואיל והוא קדשים קלי' אוקי שני לילות במקום שני ימים ויהי' נאכל הפסח לשני לילות ע"כ כתבה התורה בלילה הזה למעט לילה אחר שזה אינו שכבר נתמעט מדכתיב לא תותירו ממנו עד בוקר ומלת בוקר ראשון משמע ול"פז ה"ה לא' ילין מן הבשר וכו' עד הבוקר ג"כ בוקר ראשון משמע וא"כ צ"ל שהוא אזהרה על פסח דורות שלא להותיר ממנו: אבל ר"ע דלא יליף ג"ש וקרא דואכלו הבשר בלילה הזה אצטריך למעט דל"ת נוקים שני לילות במקום שני ימים לכך כתבה התורה בלילה הזה הוא נאכל ולמעט לילה אחר ומכח קרא דלא תותירו ליכא למעט לילה אחד משום דס"ל דמ"ש הכתוב לא תותירו ממנו עד בוקר שני משמע ולפ"ז ה"ה לא ילין מן הבשר עד הבוקר ג"כ בוקר שני משמע ומוכרח לומר דמיירי בחגיגת י"ד שיהי' נאכל לשני ימים:
והתו' כתבו בפסחים כשחל י"ד בשבת שחיטת הפסח דוחה שבת אבל החגיגה שמביא עם הפסח אינו דוחה שבת אלא שוחט אותה קודם שבת והטעם דגבי פסח כתיב במועדו אפילו בשבת אבל חגיגה דלא כתיב בה במועדו אינו דוחה שבת וע"כ מביאה מע"ש ולא אמרינן שנפסל בלינה עד מוצאי שבת ר"ל משום דחגיגה הוא שלמי' שנאכלין ביום זבחו וממחרת דהיינו ביום השבת וא"כ בליל פסח שהיא מוצאי שבת כבר עבר * זמן אכילה: ה"ט משום דאמרינן אוקי שני לילות במקום שני ימים וא"עג דגבי פסח לא אמרינן הכי דאוקי שני לילות שאני התם שהתורה מיעטה מדכתיב ואכלו הבשר בלילה הזה למעוטי אתי לילה אחר מש"אכ גבי חגיגה שלא מצינו שמיעטה התורה אמרינן אוקי ואינו נפסל עד מוצאי שבת ובהיות כן אמור מעתה הפסח שעשו ישראל במדבר באותו פעם הי' חל פסח באחד בשבת כמו שהוכחתי והבאתי לעיל ושחיטת חגיגה אינו דוחה שבת וא"כ הי' נשחט מערב שבת אבל פסח דכתיב בי' במועדו אפילו בשבת דוחה שבת: ול"זכ הפסוק במ"ש ויעשו בני ישראל את הפסח בין הערביים במועדו: ולפום ריהטא מלת הפסח מיותר שהרי כל העניין מדבר בפסח ומיני' סליק קרא ולא הי' צריך להזכירו והל"ל ויעשו אותו במועדו אלא וודאי מלת הפסח לדיוקא נקטי' וכוונתו לומר ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו בשבת אבל החגיגה לא עשו במועדו בשבת אלא הביאו אותו מערב שבת. וע"פ הצעת הדברים האלה יהי' שאלת התם סובב הולך במ"ש והי' כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת ר"ל מה זה שאתה עושה שהוא תרתי מילי דסתרי' אהדדי * במ"מנ בין אליבא דר"ע או אליבא דרא"בע תיתי מהיכי תיתי לא יצאת ידי חובתך: וביום י"ד הגם שהוקשה לו הדבר' הלא הפסח הוא קדשי' קלים ונאכלין ביום זבחו ומדוע ישתנה חוקת הפסח שיש מקום להשיב לו: וה"ה בלילה שרואה את אביו שאוכל מבשר חגיגה שכבר עבר זמנו לא רצה לשאול מפני שיש מקום להשיבו דאוקי שני לילות וכו' וה"ה בליל ט"ו שרואה אביו שאוכל מן הפסח אחר חצות לא רצה לשאול הלא ילפינן ג"ש זאינו דאכל אלא עד חצות שהי' מקום להשיב: אמנם וכאשר הגיע עלות השחר שאז רואה את אזניו פורש ואינו רוצה לאכול שוב מן הפסח אז נתעורר לשאול לאביו מה זאת וכו' וע"כא כי ישאלך בנך מחר לאמור מלת מחר דייקא ר"ל דווקא ביום מחר אז מצא מקום לשאלתו וע"כ מכנה אותו בשם תם שיושב כל הלילה כתם הזה ששותק ודומם כאילו אינו יודע לשאול ולילה הזה הוא מצוה לספר בי"מ אפילו שני ת"ח שיודעין הלכות פסח:
ואפרש שיחתי דכבר כתבתי' מדכתיב בלילה הזה ה"א שבא למעט דפסח דורות רשאי לאכול ביום ע"כ כתבה התורה ועבדת וכו' למילף דפסח מצרים ופסח דורות ובעינן שוים ומיעוטא דזה אצטריך לרא"בע לג"ש דילפינן מיני' בו הפסח אינו נאכל אלא עד חצות ול"רע אצטריך הוה למעט לילה אחר דל"ת אוקי שני לילות במקום שני ימים ויהי' הפסח נאכל ליל ס"ו וביום ט"ו ובלילה שלאחריו קמ"ל בלילה הזה נאכל ולא יותר: נשמע מזה שיש לומר מיעוטא דזה בא למעט אחד משלשה אלה: ועוד מצינו בפסחי' א"ר אם אכל כזית צלי מבעוד יום לוקה שנ' ואכלו הבשר בלילה הזה בלילה הוא נאכל ואינו נאכל ביום ופריך והא * לאו הבא מכלל עשה ומשני' הא מני ר"י היא דאמר לאמור לאו נאמר בדברים אילו ופיר"שי וגבי פסח כתיב לאמור לאו נאמר בו: הרי שיש עוד סברא לומר דזה בא למעט שאסור לאכול ממנו מבעוד יום ואם אכל לוקה וזה מוכח מלת לאמור שנכתב מיותר: ויהי' שאלתו בדרך ממ"נ אם אתה סובר דזה בא למעט פ"ד ר"ל דווקא פ"מ נאכל בלילה ביום זבחו ולמה יגרע משלמים שאנו אוכלין אותו ביום זבחו והלא הפסח הוא ג"כ קדשים קלים ולמה יגרע. ומה תאמר אלי התורה מיעטה זאת מכח ועבדת דילפינן מיני דפ"מ ופ"ד בעינן שוים וא"כ כשם שפ"מ נאכל בלילה ה"ה פ"ד נאכל דווקא בלילה ואי משום מיעוטא דזה אצטריך לרא"בע לג"ש ול"רע למעט דיני לילה אחר. מעתה ליכא למימר דאזהרה זו דלא * ילין מן הבשר עד הבוקר שבא להזהיר על פ"ד שהוא בבל תותירו משום דה"א דווקא בפ"מ אמרה התורה לא תותירו ממנו אבל לא בפסח דורות ע"כ צריך להזהיר עוד שינת שזה אינו שהרי לפי דבריך כתבה התורה ועבדת ללמד דפ"מ ופ"ד שוים הם ומוכרח אתה לומר דאזהרה זו דלא ילין מן הבשר בא ללמד דחגיגת ארבעה עשר נאכלת לשני ימים ולילה שבנתיים וקרא ה"ק לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב עד בוקר של יום השני דבוקר דקרא בוקר שני משמע לפ"ז יפול התמי' מדוע אכלת בשר החגיגה הלא כבר עבר זמן אכילתו שהרי יום זבחו הי' ביום ז' מאחר דחגיגה אינו דוחה שבת וכבר עבר עליו יום ו' ויום השבת עצמו הרי שני ימים ולילה אחת ואתה אכלת ממנו במ"ש אחר זמנו:
ומה תאמר אלי להתנצל דאוקי שני לילות ויום שבנתיים במקום שני ימים ולילה כמ"ש התו' וא"כ כדין אכלת ממנו מעתה יפול התמי' נימא נמי גבי פסח אוקי * שני לילות ויום שבנתיים במקום שני ימים והיה לך לאכול את הפסח בליל ט"ו וביום ט"ו עצמו ולילה שאחריו הואיל ופסח הוא קדשים קלים ולמה יגרע נימא נמי אוקי וכו'. ומדוע משכת ידך ממנו שלא לאכול אותו ביום ט"ו ול"זכ הכתוב במ"ש והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת דמלת מחר הוא למותר: וכוונתו בזה דווקא ביום מחר כאשר הגיע יום ט"ו אז ישאל אותך לאמור מה זאת שאתה עושה שמשכת ידך ממנו שלא לאכול עוד הלא אכלת מבשר החגיגה אחר זמנו: ומוכרח אתה לומר משום דאוקי שני לילות וכו' ה"ה גבי פסח נמי נימא הכי: וע"כ לא רצה לשאול את אביו ביום זבחו מדוע יגרע הפסח שלא לאכול ממנו ביום זבחו הלא כתיב זה למעט פ"ד שהי' מקום להשיב לו מכח ועבדת וכו'. וה"ה בלילה שראה שאכל מבשר החגיגה לא רצה לשאול את אביו הלא עבר זמנו שיש ג"כ מקום להשיב לו דאמרינן אוקי וכו' כמ"ש התו' אכן של"פז הי' ראוי ג"כ לאכול מבשר הפסח ביום ט"ו דאמרינן אוקי ועל כן כאשר ראה לאביו שלא רצה לאכול ממנו ביום ט"ו נתעורר לו שאלה ולז"א כי ישאלך בנך מחר דווקא ביום המחרת מה זאת שאתה עושה:
ומה תאמר אלי להשיב דגבי פסח מיעטה התורה דלא אמרינן * אוקי מש"אכ גבי חגיגה דלא מיעטה התורה אמרינן אוקי כמ"ש התו' וא"כ כדין אתה עושה אכתי קשה מאחר דמיעוטא דזה אצטריך כרא"בע או כר"ע כמאן סבירא לך אי סברת כר"א ב"ע דס"ל הזה אצטריך לג"ש דאין לומר שבא למעט לילה אחר שהרי כבר כתיב לא תותירו ממנו עד הבוקר בוקר ראשון משמע: אלא וודאי דמ"ה נכתב זה לג"ש וללמד שהפסח אינו נאכל אלא עד חצות א"כ יפול התמי' מדוע אכלת מן הפסח אחר חצות לילה הלא הפסח אינו נאכל אלא עד חצות לרא"בע הא חדא. והשנית שיש להפליא לפי' דבריך דמלת זה הוא לג"ש וקרא דלא תותירו ממנו עד הבוקר בא למעט לילה אחר ר"ל לא תותירו ממנו עד בוקר ראשון וזה אינו שהרי לדבריך קרא דלא ילין עד הבוקר מיירי' מחגיגת י"ד מוכח דבוקר שני משמע. ומוכרח אתה לומר דס"ל כר"ע דמיעוטא דזה בא למעט לילה אחר דהיינו בלילה הזה ולא בלילה אחר וא"כ שפיר עבדת לפ"ד שלא אכלת מן הפסח ביום ט"ז משום שהתורה מיעטה גבי פסח וגבי חגיגה דלא כתיב מיעוטא אמרינן אוקי אבל מקרא דלא תותירו וכו' עד הבוקר ליכא למעט לילה אחר משום דבוקר שני' משמע שהרי' גם * קרא דלא ילין וכו' עד הבוקר ג"כ מיירי מחגיגת י"ד מוכח דבוקר שני משמע ול"פז אפשר לך להתנצל שבדין אתה עושה:
וכדי להשמר מזה דקדק בדבריו ואמר לאמור מה זאת ר"ל מכח מלת לאמור שכתבה התורה גבי פסח שאלתי במקום עומדת: דב"לז הי' מקום לומר דאצטריך למכתב לאמור מיותר להזרות לנו דלאו נאמר בדבר זה שאם אכל מן הפסח כזית צלי מבעוד יום דלוקה דל"ת דהוי לאו הבא מכלל עשה ע"כ כתבה התורה לאמור דלאו נאמר וכו' אבל עכשיו מכח התנצלות שלך על כל הדברים אשר נפלאו ממני מוכרח אתה לומר דאיצטריך זה למעט לילה אחר אליבא דר"ע ואליבא דרא"בע לג"ש ולא שבא למעט יום זבחו זא"כ מלת לאמור מיותר וא"כ שאלתי במקומה עומדת ול"כא זהי' כי ישאלך בנך מחר לאמור דווקא ביום מחר ואם תרצה להתנצל כמ"ש זה אינו שהרי כתבה התורה לאמור ומעתה שאלתי מה זאת שאתה עושה:
וע"פז יתורץ מה שמקשי' אמ"ש הטור שבת שלפני הפסח קורין אותו * שבת הגדול על שם הנס שהי' בו דפסח מצרים הי' מקחו בעשור והיה חל בשבת והמצרים עבדו למזל טלה והיו שניהם קהות כו' וע"ש הנס שנעשה להם קורין אותו שבת הגדול: גם הלום יפלא הדבר למה לא קבעו חכמים ליום עשירי בניסן לקרותו על שם הנס ולמה קבעו אותו השבת שלפני הפסח לקרותו ע"ש הנס הלא ברוב הפעמים אינו יום עשירי בניסן ונ"ל דכבר הקדמנו לעיל דפסח מצרים הי' מקחו בעשור אבל דורות לא הי' מקחו בעשור וטעמו של דבר כתבתי לעיל כדי שלא יהי' למזכרת עון וכו'. וא"כ אם יקבעו חכמים דיום עשירי בניסן תמיד יקרא אותו היום ע"ש הנס הזה יסברו שהמצוה זאת לקיחתו בעשור נוהג ג"פ לדורות הואיל ויום עשירי הוא עלול למצזה זו נקרא הוא תמיד ע"ש הנס ויהי' זה למזכרת עון: ע"כ קבעו אותו השבת שהוא לפני פסח הגם שאינו חל בעשירי בניסן יקרא אותו היום שבת הגדול הואיל וכאשר יצאו ישראל ממצרים באותו פעם הי' חל יום עשירי בשבת וא"כ קורין אנו אותו על שם שבאותו פעם הי' כך מכח זה יבינו הדבר דמקחו בעשור אינו נוהג לדורות שאם הי' נוהג לדורות הי' לנו לקרות תמיד ליום עשירי ע"ש הנס נ"ל:
ועד"ז יבואר המ' וז"ל והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם בשורה רעה נתבשרו ישראל באותו שעה שעתידה תורה שתשתכח מישראל ע"כ: והוא תמוה ונ"ל עד"ג דשבת ת"ר כשנכסו לכרם ביבנה אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל שנ' הנה ימים באים נאם ה' וכו': אמרו חז"ל עתידה אשה שתטול ככר ותחזור בב"המ לידע אם הוא ראשון או שני וכו' ופריך הא בהדיא כתיב וכו' ומשני מספקא להו כדר"ה דאמר ליחזי תנורא כמאן דמליא טומאה דמי וליהוי הפת ראשון ר"ל משום דסדר מדריגות הטומאה המה ארבעה המת הוא אבי אבות הטומאה השרץ הוא אב הטומאה וכתיב ואם יפול מנבלתם אל כלי חרס כל אשר בתוכו יטמא שאם נפל מן השרץ אל התנור התנור הוא ראשון והפת שבתוך התנור הוא שני שקיבל טומאה מן התנור שהוא ראשון הרי ארבעה מדריגות הטומאה והספק אשר יהי' להם הוא זה ליחזי תנורא כמאן דמליא טומאה דמי וכו' וא"כ הפת קיבל טומאה מן השרץ עצמו ולהוי הפת ראשון ודבר זה ישתכח מהם וע"כ לא יהי' יודעין אם הפת הוא ראשון או שני: נשמע מזה אם הפת הוא שני א"כ תמצא ארבעה מדריגות בטומאה אבי אבות אב ראשון שני אבל אם אמרינן כמאן * דמליא טומאה דמי לפ"ז לא תמצא רק שלשה מדריגות דהיינו אבי אבות אב ראשון ורביעי לא תמצא כלל בתורה ואיתא במ' הטעם שהי' מקחו בעשור ארבעה ימים קודם השחיטה כדי שתצא בכל יום מארבעה ימי' הללו מן מדריגה אחת של הטומאה ותבוא אל הקדושה מאחר שטימאו עצמן במצרי' וכו' נמצא א"א הפת הוא שני תמצא ד' מדריגות הללו וא"כ נכון הדבר שצוה הק"בה שיהי' מקחו בעשור כדי שבארבעה ימי' הללו תצא מהם: אבל אם נאמר הפת הוא ראשון א"כ לא תמצא רק שלשה לפ"ז יפלא ממך הדבר מדוע צוה השם מקחו בעשור ארבעה ימי' קודם השחיטה הלא בתלתא סגי וע"דז אתי שפיר מ"ש והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ר"ל כאשר יראו בניכם שאתם לוקחים את הפסח ארבעה ימים קודם שחיטתו ישאלו לכם מה העבודה הזאת לכם ר"ל למה אתם לוקחים אותו ד"י קודם שחיטתו הלא בתלתא סגי מזה: מוכח שעתידה תורה שנשתכחה מישראל ויהיו מסופקים אם יש ד' מדריגות וא"כ הפת הוא שני וצריך לקיחתו ארבעה ימים קודם * פסח או דלמא כמאן דמליא טומאה דמי וא"כ הפת הוא ראשון וא"כ לא תמצא רק שלשה מדריגות וסגי בתלתא יומי: ול"כא והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת ר"ל כאשר ישאלו זאת לכם עי"ז מוכח שבשורה רעה הוא נתבשרו שעתידה שתשתכח מהם ע"כ ספק הזה יהי'. ואי' בסוטה רבי יוחנן כן זכאי אמר עתיד דור אחרון לטהר ככר שני שאין לו מקרא מן התורה ול"פז מו"לך לפ"ד דהפת הוא ראשון דאי ס"ד הפת הוא שני מדוע עתיד יטהרו ככר שני זה לא יש לו מקרא מן התורה: וע"דז יובן מ"ש כשנכנסו לכרם ביבנה דווקא אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל דידוע בזמן ש הי' סנהדרין באושא אז הי' ר' גמליאל נשיא וכאשר נכנסו ליבנה אז הי' ר' יוחנן ב"ז נשיא וע"כ כשנכנסו ליבנה שאז הי' ריב"ז נשיא ואיהו ס"ל דככר שני אין לו מקרא מן התורה ע"כ אמרו עתידה תורה שתשכח ולא יהי' יודעין אם הפת היא ראשון או שני:
פסקה ה
ושאינו יודע לשאול אתה פתח לו שנ' והגדת לבנך ביום ההוא לאמור. יכול מר"ח תלמוד לומר ביום ההוא וכו: מה שיש לדקדק בזה רבה למעלה: ולבאר זאת נקדים הגמ' דפסחים דיליף שם דשואלין ודורשין קודם פסח שלשים יום מהכא שהרי משה עמד בי"ד בניסן ומזהיר את ישראל על פסח שני דסבר לי' כמ"ד טמאי למת מצוה הי' שחל שביעי שלהם בע"רפ שנ' ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא ביום ההוא לא הי' יכולין הא למחר הוו יכולין לעשותו ומשום שהי' שביעי שלהם בע"רפ: נשמע מזה דשאלת האנשים הי' בי"ד בניסן מדכתיב ביום ההוא מיותר ילפינן מיני' שהי' בי"ד בניסן ובאותו פעם הזהיר משה לישראל על פסח שני מוכח מזה דארבעה שבועות ק"פ שואלין ודורשין. ורש"בג פליג התם וס"ל שני שבתות ק"פ שואלין ודורשין שהרי משה עמד בר"ח ניסן והזהיר לישראל על הפסח שיעשו אותו בט"ו בניסן שנ' החודש הזה לכם וכתיב דברו אל ב"י ויקחו להם. וכתב הר"ן דנ"מ בנייהו הוא הא דתניא שני תלמידי' אחד שואל כעניין ואחד שואל שלא כעניין נזקקין תחילה לשואל כעניין: וא"כ לרש"בג דס"ל שתי שבתות קודם פסח לדבריו תוך שתי שבתות הוי שואל כעניין ולת"ק דס"ל ד"ש ק"פ וכו' לדבריו תוך ד"ש הוי שואל כעניין ובהיות כן מי שיש לו שני שאלות האחת בעניינו של פסח והשני' שלא כעניין והוא עומד בדרך משל קודם ר"ח ניסן ולרש"בג דס"ל מר"ח ניסן הוי שואל כעניין נמצא זה שעומד קודם ר"ח ניסן הוי שאלתו שלא כעניין אבל אליבא דת"ק דס"ל ד"ש ק"פ לפ"ז הוי שואל כעניין וא"כ השואל הזה שיש לו שני שאלות לשאול והוא * מסופק אם כרש"בג או כת"ק מכח זה שנסתפק בדבר אינו יודע מה ישאל שאם ישאל בעניין של פסח שמא הלכה כרש"בג דס"ל שתי שבתות בלבד שו"ד וא"כ הוא שואל שלא כעניין מאחר שהוא עומד קודם ר"ח ניסן ואם ישאל שלא בעניינו של פסח שמא הלכה כת"ק דס"ל ד"ש א"כ יהי' שואל שלא כעניין ואחת מן מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם הוא שואל כעניין ומשיב כהלכה ומאחר שמסופק בזה ע"כ אינו יודע לשאול ר"ל שאינו יודע מה ישאל אם מעניינו של פסח או מעניין אחר:
ובהכי ניחא מ"ש ושאינו יודע לשאול אתה פתח לו שנ' והגדת לבנך ביום ההוא. יכול מר"ח: ת"ל ביום ההוא רצונו בזה לומר אמחר שאינו יודע מה שישאול משום שמסופק הוא בדבר אם כרש"בג או כת"ק ע"כ אתה פתח לו ר"ל שתפתח את פיהו ואמור לו מדוע אינך רוצה לשאול משום דספק שלך הוא שמא שתי שבתות בלבד שהרי משה עמד בר"ח ניסן ומזהיר על הפסח ול"זא יכול מר"ח ר"ל שספק שלך הוא דשמא מר"ח שואלין ודורשין: תלמוד לומר ביום ההוא ר"ל הלא כתיב ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא דמיותר וללמד בא דביום ההוא דהיינו בי"ד בניסן לא היו יכולין הא למחר יכולין היו משום שחל הי' שביעי שלהן בע"רפ מוכח מזה שהי' משה עמד בי"ד בניסן ומוהיר על פסח שני משום דארבעה שבועות ק"פ ש"וד: אי ביום ההוא יכול מבעוד יום ר"ל שאם תשיב לו ביום ההוא מכח זה מוכח ד"ש ק"פ שו"ד מעתה ימצא מקום * לשאול אותך יכול מבעוד יום ר"ל יכול שיהי' הפסח נאכל מבעוד יום ובל"ז לאו רצה לשאול זאת זולת מכח תשובתך שאתה תשיב לו ביום ההוא עי"ז יתעורר לו שאלה זו:
ותחילה נשים לב במאי פליגי רש"בג ות"ק שזה יליף מפסח ראשון וזה יליף לי' מפסח שני הלא מצינו שמשה הזהיר שתי שבתות ק"פ: ומצינו ג"כ משה הזהיר ארבעה שבתות ק"פ: ומאחר שמצינו שניהם בתורה צריך לשום לב במאי פליגי. ולבאר זאת נקדים תחילה דאי' בפסחי' פסח מצרים הי' מקחו בעשור אבל לא פסח דורות שנ' בעשור לחודש הזה ויקחו להם. זה מקחו בעשור ולא פסח דורות: ופריך אלא מעתה ר"ל לפי דבריך שאתה אומר דמלת זה בא למעט פ"ד נימא נמי ואכלו הבשר בלילה הוה זה נאכל בלילה ר"ל פסח מצרים אבל פסח דורות נאכל אפילו ביום זבחו ומשני א"ק ועבדת את העבודה בחודש הזה כעבודה שעבדת במצרים ככה תעשה לדורות: ובהכי ניחא דרש"בג ס"ל פסח דורות ילפינן מפסח מצרים דבעינן שיהי' שניהם שוים ומה פסח מצרים שתי שבתות שהרי משה עמד בר"ח ניסן ומזהיר על פסח מצרים אף לדורות סגי בשתי שבתות אבל הת"ק ס"ל דלא ילפינן פסח דורות מפסח מצרים די"ל שם הי' סגי שתי שבתות אבל לדורות בעי טפי וע"כ יליף פסח דורות מפסח שעשו במדבר בשנה שני' ושם עמד משה * בי"ד בניסן ומזהיר על פסח שני. ומעתה מבואר מאיליו במ"ש אי ביום ההוא יכול מבעוד יום ר"ל אי ביום ההוא מכח זה אתה רוצה להוכיח דארבעה שבתות ק"פ שו"ד קשה על דבריך הלא מצינו ג"כ שתי שבתות שהרי משה עמד בר"ח ניסן: ומאי חזית דסמכת אהא סמוך אהא ומוכרח אתה לומר דמשם ליכא למילף משום דפסח דורות לא ילפינן מפסח מצרים דמצינו שהתורה מיעטה דלא נילף פ"ד מפסח מצרי' שהרי כתבה התורה ויקחו להם בעשור לחודש הזה למעט אתי זה הי' מקחו בעשור ולא פסח דורות לפי זה ה"ה גבי ואכלו את הבשר בלילה הזה כתיב ג"כ הזה: נימא שבא למעט' דווקא פסח מצרי' הי' נאכל בלילה אבל פסח דורות יהא נאכל אפילו ביום: וע"כא אי ביום ההוא יכול מבעוד יום ר"ל מכח תשובה שלך שאתה משיבו ביום ההוא מכח זה ימצא מקום לשאלתו יכול שיהי' הפסח נאכל מבעוד יום: