נפתלי שבע רצון על הגדה של פסח· רבי נפתלי הריץ
מגיד · מעשה שהיה בבני ברק
פסקה א
ומה שמביא כאן מעשה בר"א ור"י שהיו מסובין בבני ברק והי' מספרים בי"מ כל אותו הלילה כו' כוונתו בזה להביא ראי' אמ"ש לעיל אפילו כולנו חכמי' כולם יודעים אפ"ה הו"ל מצוה לספר בי"מ וע"כ מביא הכא מעשה בר"א והגם שהי' חכמי' גדולים וידעו כל עניין של יציאת מצרים אע"פכ הי' מספרים בי"מ כל אותו הלילה: אמנם תי' זה הוא מספיק אליבא דבן זומא דס"ל כל להביא הלילות שצריך לזכור י"מ בכל לילה מש"אכ אליבא דחכמי' דפליגי עלי' וס"ל כל להביא לימות המשיח יזכירו י"מ אבל בלילה א"צ להזכיר לפ"ז הדרא * קושיית הרש"בא לדוכתי' למה לא יברכו על מצוה זו של סיפור י"מ: ואמינא אנא שגם אליבא דרבנן ניחא ע"פ מ"ש הראש למ"ד דס"ל מצוה בחרוסת מדוע אין מברכין עלי' הלא היא מצוה. ותי' משום דהמרור הוא עיקור המצוה וטיבול בחרוסת הוא טפל ומברך על העיקור ופוטר את הטפל. נשמע מזה דבר שהוא טפל אל המצוה אין לברך עלי'. ואי' בברכות שבן עזאי א"ל לחכמים וכי מזכירין י"מ לעתיד לבוא: והכתיב הנה ימים באי' וכו' לא יאמר עוד כו' א"ל חכמים לא שתעקור י"מ אלא שתהא גאולה אחרונה עיקר ויציאת מצרים תהי' טפל: משל לאדם שפגע בו ארי וניצול ממנו הולך ומספר מעשה ארי אח"כ פגע בו נחש וניצול ממנו הי' הולך ומספר מעשה נחש ושכח מעשה ארי וכו' ולפי המשל הזאת יהי' הנמשל כך די"מ דומה למי שפגע בו ארי וניצול ממנו שמספר מעשה ארי נמצא קודם גלות בבל הי' יציאת מצרים עיקר והי' מספרים הכל בי"מ ואחר גלות בבל שהוא דומה לפגע בו נחש וניצול ממנו מספר מעשה הנחש אז הי' עיקור הסיפור של גלות בבל שהציל ה' אותנו מהם ויציאת מצרים שהוא מעשה ארי שכח ר"ל שהי' טפל לגאולת בבל:
וכאשר תהי' גאולה אחרונה אז ישתכח מעשה שניהם ואז תהי' גאולה אחרונה עיקור הסיפור וגאולת מצרים וגאולת בבל יהי' שניהם טפל לה: ורא"בע הי' בשעת חורבן הבית כמו בן ט"ו שנה כמ"ש התו' בשבת וא"כ בימיו שכבר חלף עבר גאולת בבל והי' באותו פעם גאולת בבל עיקור ויציאת מצרים טפל כפי המשל. ולדעת הר"אש אין * מברכין על החרוסת משום שהוא דבר הטפל וא"כ אף אנו נאמר שאין לברך ברכה על סיפור יציאת מצרים מאחר שהיא טפל וגאולת בבל היא עיקר:
וע"פ הערה זו מבואר מ"ש רבי אליעזר בן עזריא הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות כוונתו של רא"בע בזה שהי' יושב ותמה על הדבר מה נשתנה סיפור של י"מ שאין מברכין עליה הלא מברכים על כל מצות שהם דרבנן כקושיית הרש"בא ורצה ר"א לתקן זאת ע"י שיזכירו יציאת מצרים בלילה ג"כ בפ' ציצית וע"יז יוסר הספק הזה מאחר שחייבה התורה לזכור י"מ בכל לילה א"כ מאי אולמי' סיפור י"מ של ליל פסח משאר הלילות של כל ימות השנה שיברכו עליהם. ואמר שלא זכיתי לנצח את החכמי' בזה עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך וכו' כל ימי חייך כל להביא את הלילות. ושמא תאמר הלא מסתבר טעמי' דר"א ולמה חלקו חכמים עלי' וס"ל כל להביא לימות המשיח אבל בלילה אינו צריך להזכיר י"מ ול"פז הדרא הקושיא לדוכתי' שהי' לנו לברך על סיפור י"מ: לכ"א וחכמים אומרים כל להביא לימות המשיח שאז יזכירו ג"כ יציאת מצרי' דקשה ע"ז וכי מזכירין י"מ לע"ל והא כתיב הנה ימים באים לא יאמר עוד וכו' ומוכרח לומר דגאולה אחרונה תהי' עיקר וי"מ תהי' אז טפל לה וא"כ עכשיו דגאולת בבל היא עיקור הסיפור ויציאת מצרים טפל לה כפי * המשל ששכח מעשה ארי ומספר מעשה הנחש ואין מברכין על הטפל: נמצא אליבא דחכמי' ניחא די"מ הוא טפל: אבל לרא"בע דלא ס"ל סברא זאת עכ"א הרי אני כבן שבעים שנה ר"ל הרי אני עכשיו אחר גאולת בבל כבן שבעים ר"ל כאילו הייתי בשבעים שנה שאז היתה גאולת מצרים עדיין עיקור ה"ה עכשיו ע"כ הוקשה לו הדבר שהי' לו לברך עלי' ומ"הט הי' דעתו לתקן ע"י שיזכירו י"מ בלילות תמיד בכל לילה:
מעשה ברבי אלעזר ורבי יהושע. ורבי אליעזר ב"ע ורבי עקיבא. ורבי טרפון. שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרים ביצאת מצרים כל הלילה עד שבאו תלמידהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית. מה שיש לדקדק בזה אם אביע: יכלה היריעה. ולא אגיע. לשליש ולרביע ע"כ נסמוך על המשכילם:
ולבאר זאת נקדים גמ' דברכות וז"ל דר' אליעזר ב"ע ס"ל אכילת פסח עד חצות בלבד ויליף לי' מג"ש נא' כאן ואכלו הבשר בלילה הזה ונא' להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות: ורבי עקיבא פליג עלי' התם וס"ל אכילת פסח זמנו כל הלילה שנ' בחיפזון עד שעת חיפזון דישראל שנחפזו לצאת. והני תנאי כהני תנאי ר"ל כי היכי דפליגי רא"בע ור"ע פליגי ג"כ ר"א ור"י דכתיב וזבחת הפסח בערב מועד צאתך ממצרים רבי אליעזר סובר בערב אתה זובח מועד צאתך ממצרים אתה שורף: דס"ל שאינו נאכל רק עד חצות כרא"בע: ורבי יהושע ס"ל עד מועד צאתך ממצרים אתה אוכל דס"ל כל הלילה זמנו הוא כר"ע דס"ל ג"כ הכי נשמע מזה לדברי רא"בע צריך. ואי' בפסחי' א"ר לדברי ר' אלעור ב"ע דס"ל אכילת הפסח עד חצות בלבד ולא יותר ומנה אתקש לפסח ע"כ אינה נאכלת המצה לדבריו רק עד חצות ולא יותר וצריך לאכול האפיקומן קודם חצי הלילה דווקא ואם אכלו אחר חצות לא יצא י"ח: אבל לרבי עקיבא דס"ל הפסח זמנו כל הלילה ה"ה מצה של אפיקומן נמי רשאי לאוכלו כל הלילה:
ומינה נשמע נמי דרבי אליעזר ורבי יהושע דפליגי ג"כ בהא דר"א ס"ל כשטת ראב"ע דאמר עד חצות בלבד נאכל הפסח ור"י קס' לי' בשטתי' דרבי עקיבא דס"ל כל הלילה זמן אכילת פסח ומצה של אפיקומן דינו כפסח לכל מר * כדאי' לי': וע"פ הצעה זו יבואר העניין שהחכמים האלה נתוועדו יחד לעשות חוקת הפסח ואירע שנזדמנו לפונדק אחד וכאשר הגיע זמן אכילת מצה של אפיקומן נתעורר בניהם ויכוח איך ינהגו באכילתו אם לאוכלו קודם חצות הלילה דווקא כמו הפסח שהי' נאכל עד חצות בלבד או זמנו כל הלילה כמו הפסח שנאכל כל הלילה ורצה כל אחר מן החכמי' האלה לעשות כשמעתי' ועמדו במחלוקתם אילו כנגד אילו דהיינו רבי אליעזר בן עזריא ורבי עקיבא דפליגי אם קרא דחיפזון מיירי דישראל או חיפזון דמצרים. ועוד הי' שם במסיבה ההוא רבי אליעור ורבי יהושע דפליגי ג"כ בהא אם אמרינן עד מועד צאתך ממצרים אתה אוכל דהיינו כל הלילה או נימא מועד צאתך ממצרים אתה שורף וזמן אכילתו לפ"ז הוא עד חצות בלבד: ובהכי ניחא מ"ש מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ר"ל מעשה הי' שנזדמנו יחד בליל פסח שני חכמים הללו ועוד הי' שם במסיבה ההוא רבי אליעור ב"ע ורבי עקיבא דפליגי ג"כ בהא והי' ויכוח בניהם בעניין אכילת מצה של אפיקומן שרצה כל אחד מהם לקבוע הלכה כמותו. ואמר עוד נוסף על אלה הי' שם ג"כ רבי טרפון וכוונתו בזה לומר שאילו לא הי' שם ר"ט באותו הפעם הגם שהי' ויכוח זה בניהם הי' אפשר להכריע הדבר נהי דזמנז כל הלילה מ"מ טוב להחמיר לאכול אותו קודם חצות כמ"ש בסמוך אמנם מאחר שרבי טרפון הי' במסיבה ההוא קיהה הוא בדבר שאין נכון לעשות כן: ועל פי זה מיושב מה * שהקשו התו' בע"ז הלא רבי טרפון הי' רבו של רבי עקיבא איך מזכירו בהגדה של פסח באחרונה אחר דברי ר"ע: ובהכי ניחא מאחר שהי' הויכוח זה בניהם הי' אפשר להכריע הדבר להחמיר אכן מצד שהי' שם רבי טרפון בההוא שעתא קיהה הוא בדבד ועמדו במחלוקתם:
ואפרש שיחתי דהר"אש כתב וז"ל ולספרים דגרסי הני תנאי כהני תנאי ר"ל דר"א ור"י פליגי ג"כ בהא דפליגי ר"ע ורא"בע ואנן קי"ל הלכה כר"ע מחבירו ומכ"ש הכא דרבי יהושע דפליג עם ר"א ס"ל ג"כ כוותי' דר"ע דפסח נאכל כל הלילה: וכדי להרחיק האדם מן העבירה הי' נוהג ר"ת למהר לאכול קודם חצות הלילה:
ומידי דברי בזה זכר אזכרנו דר"שי בפירושו על התורה ע"פ כי בחיפזון וכו' הלך רש"י בשטת ראב"ע דחיפזון דמצרים הי' וע"כ פיר"שי וחיפזון זה לא שלך הי' אלא של מצרים וכו' והנה ע"פ מועד צאתך ממצרים כתב וז"ל ומועד צאתך ממצרי' אתה שורף הרי שנמשך הכל אחר דבריו וצ"ע מאי * דוחקי' לפרש נגד ההלכה דהלכה כר"ע מחבירו וכ"ש בנ"ד דר"י ס"ל ג"כ כוותי' וצ"ע: היוצא מזה שהי' מקום לרבי עקיבא להכריע שהלכה כמותו נגד ראב"ע החולק עליו ומכ"ש דרבי יהושע החולק עם ר"א קאי ג"כ כוותי' דזמנו כל הלילה: ואולם דהצד שכנגדו הלא המה רא"בע ור"א הי' מקום להשיב לו נהי שהדין עמכם מ"מ טוב להחמיר לאכול אותו קודם חצות כמ"ש הראש בשם ר"ת: ולכ"א ורבי טרפון מחמת שהי' ר"ט שם מן הנמנע הי' לעשות כן:
איתא בברכות דפליגי ב"ש וב"ה בענין ק"ש דב"ש ס"ל בערב יטו ויקרא ק"ש ובבוקר יעמוד ויקרא שנ' בשכבך ובקומך וב"ה ס"ל עומדין וקורין יושבין וקורין מטין וקורין ומסיק שם הגמ' העושה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום. ורבי נחמן אמר העושה כדברי ב"ש חייב מיתה דתנן א"ר טרפון פעם אחד הייתי בדרך והטיתי עצמי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטין א"ל כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ש: וכתבו התו' וז"ל העושה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום וא"ת פשיטא דב"ש במקום ב"ה אינו משנה. ותירצו דה"א דווקא היכי דב"ש מקילין וב"ה מחמירין אז העושה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום הואיל והוא מקיל נגד ב"ה אבל היכי דב"ש מחמירי וב"ה מקילין כנדון דידן דגבי ק"ש דב"ש ס"ל שצריך לקרות דווקא דרך הטי' משום * דכתיב בשכבך וב"ה ס"ל עומדין או מטין או יושבין וקורין דב"ה נמי מודו שאם קרא דרך הטי' שהוא יוצא קמ"ל דאפ"ה לא עשה ולא כלום אם עשה כדברי ב"ש: ול"פז דון מינה כי היכי אליבא דר"י אם עשה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום הגם דב"ש מחמירי וב"ה ס"ל ג"כ הכי שהוא יוצא אעפ"כ ס"ל דלא עשה ולא כלום ואוקי באתרא דה"ה נלמד מזה אליבא דרבי נחמן דס"ל העושה כדברי ב"ש חייב מיתה הגם דב"ש מחמירי וב"ה נמי ס"ל דיוצא אפ"ה המחמיר כב"ש חייב מיתה שהרי ר"ט רצה ג"כ להחמיר כב"ש ואמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך ע"י שעברת על דברי ב"ה:
וע"פ הערה מבואר העניין מאחר שהי' הויכוח בעניין אכילת המצה דאתקש לפסח וכל אחד מהם עמד בשטתו ורצה לקבוע הלכה למעשה כמותו והי' מקום לומר שיש להחמיר לאכול אותו קודם חצזת ואולם בעבור שהי' רבי טרפון בתוך הבאים קיהה הוא בדבר ואמר שאין נכון לעשות כן ואמר בדידי' הוי עובדא שרצה להחמיר כדברי ב"ש להטות והי' בסכנת מות וא"ל חכמים כדאי היית לחוב בעצמך על ידי שעברת על דברי ב"ה ואע"ג דב"ה נמי סבירא לי' דיוצא אם הטה וקרא הואיל ורצה להחמיר נגד דברי ב"ה הי' חייב מיתה ה"ה בנ"ד וע"כ חשיב לר"ט באחרונה אחר כל החכמי' האלה לומר הגם שעמדו במחלוקותם אילו נגד אילו אעפ"כ הי' אפשר להכריע בדבר להחמיר אמנם מצד ר"ט שהי' שם קיהה הוא בדבר וע"כא ורבי טרפון כוונתו מאחר שהוא הי' נוסף על אלה ע"כ א"א הי':
ובאם יאמר האומר שאין הנדון דומה לראי' דר"ט עבר על דברי ב"ה ע"י קום ועשה שעשה מעשה והטה עצמו וכו' משא"כ בנ"ד דלא מוכחא מלתא כ"כ ע"י שמקדים לאוכלו קודם חצות: מצאתי און ויהי לי לישועה שכתב רש"ל נ"ע בתשובה אם אחד רוצה להחמיר שלא לאכול בשר אחר ט"ב עד השבת כרש"בג דס"ל הכי דלא יאות עבדי שהרי ר"ט רצה ג"כ להחמיר כב"ש והטה עצמו וב"ה ס"ל ג"כ הכי הואיל והי' מתכוין לעבור אדברי ב"ה אפילו להחמיר הי' חייב מיתה ה"ה בנ"ד שקבעו הלכה כרבא דס"ל עד התענית * בלבד והוא רוצה להחמיר כרש"בג עכ"ל: והתם ג"כ מה שמחמיר שלא לאכול בשר ע"י שב ואל תעשה הוא והוא ממש כנ"ד: וה"טז שהשיג שם ומחלק שאם המחמיר אומר שהוא חש לדברי רשב"ג שנראה כאילו הוא חולק על פסק דרבא זה הוא אסור אלא יחמיר לעצמו דרך לפנים משורת הדין ולא יאמר כלום לפ"ז ה"ה בנ"ד דוודאי אילו הי' רוצים להחמיר כדי להרחיק מן העבירה ר"ל הגם שזמנו כל הלילה מ"מ טוב להחמיר לאכול אותו קודם חצות גם רבי עקיבא אפשר שהי' מנענע להם ראשם: אמנם מאחר שהיו שם רבי אליעזר ב"ע בר פלוגתי' ורצו לאכול אותו קודם חצות כדי לקבוע הלכה כך כפי דבריהם וזה נראה שאסור מאחר שנקבע הלכה כר"ע מחבירו וכ"ש הכא שגם ר"י ס"ל כוותי' וא"כ אתי שפיר שהנדון דומה לראי' ממש:
ומה שאמר והיו מסובין בבני ברק: לכאורה יפלא זה דמה נפקא מינה מזה אם הי' מעשה זה בבני ברק או במקום אחר: ונראה שרצונו בזה לומר מאחר שזה המעשה אירע בהיותם בבני ברק וזאת הי' סיבה ג"כ לדבר שלא אכלו אותו קודם חצות: אי' בעירובין ההוא גודא דנפל בשבת אמר להו שמואל נגודו גלימא אהדרינהו רב * לאפי' מיני' משום דס"ל לרב שאסור לעשות מחיצה כזו בשבת: ופריך שם ולימא להו רב דאסור: ומשני אתרא דשמואל הוי ושם נהגו היתר ע"י שהורה להם שמואל רבם כך וע"כ לא רצה רב להורות שם לאיסור: וידוע מ"ש חז"ל אחר רבי עקיבא לבני ברק אחר ר"א ללוד אחר ר' יושיע לסכני וא"כ עניין המסיבה זאת שהי' מסובין הי' בבני ברק אתרא דר"ע הוי ושם נתפשטה ההוראה שזמן אכילת מצה כל הלילה אפילו לכתחילה כדמוכח שם בג' ואין מקומו כאן: על כן אין נכון להורות שם חומרא להחמיר בדבר לאכול אותו קודם חצות ול"כא מעשה בר"א ור"י ורא"בע ורבי עקיבא שהיו מסובין בבני ברק שהוא אתרא דרבי עקיבא גם מכח זה הי' מן הנמנע להחמיר נגד כבוד ר"ע רבם:
ומ"ש והי' מספרים בי"מ כל אותו הלילה גם כאן מצאה הקפידה מקום לנוח מה בא להשמיע אותנו מה שהי' עושים כל הלילה. יבואר עד"ג דברכות וז"ל א"ר לא נחלקו ר"א ור"י כשנגאלו נגאלו מבערב וכשיצאו יצאו ביום כו' משום שהתחילה להם הגאולה מבערב: לא נחלקו אלא על שעת חיפזון רבי אליעזר סבר חיפזון דמצרים שהי' ממהרים לשלח את ישראל בלילה שאמרו כולנו מתים: ורבי יהושע ס"ל חיפזון דישראל שיצאו משם בבוקר: ר"ל הגם דס"ל לר"א עד חצות נאכל הפסח ורבי יהושע ס"ל כל הלילה אבל בהא לא נחלקו דשניהם מודי' בהא שהתחילה להם הגאולה מבערב: וטעמא דמלתא שאמרו חז"ל שמחויב האדם לספר ביציאת מצרים כל הלילה אמינא אנא דה"ט מאחר דר"א ור"י דשניהם ס"ל שהתחילה להם הגאולה מבערב א"כ כל הלילה היתה הגאולה מה"ט היו מספרים ג"כ ביציאת מצרים כל הלילה כפי * שטתם: והנה מדקאמר לא נחלקו בהא שנגאלו מבערב כוונתו בזה לומר שלא תטעה בדבר ויעלה על דעתך דבהא פליגי אימת התחילה הגאולה ור"י דס"ל הגאולה התחילה להם: בבוקר ע"כ נאכל הפסח כל הלילה עד הבוקר ור"א ס"ל הגאולה התחילה להם בחצות הלילה ע"כ נאכל הפסח ג"כ עד חצות וא"כ ה"א דה"ה סיפור של י"מ תליא ג"כ בהא אם החיוב מוטל על כל הלילה אז עד חצות דווקא עכ"א דבזה לא נחלקו ושניהם לא פליגי בהא שהתחילה להם מבערב ובהכי ניחא מ"ש והיו מספרים בי"מ כל הלילה ר"ל הגם שנחלקו אם פסח נאכל כל הלילה או עד חצות אבל בהא לא פליגי וע"כ היו מספרים בי"מ כל אותו הלילה:
ומה שאמר עד שבאו תלמידהם ואמרו להם רבותינו וכו' גם: כאן יש להפליא דלישנא עד שבאו תלמידים משמע מזה באותו הפעם לא היו התלמידים עמהם וע"כ אמר עד שבאו תלמידיהם מדלא קאמר עד שאמרו תלמידיהם ובהיות כן יש לשום לב מה אכפת לן בזה אם היו אצלם או לא: ולבאר זאת נקדים ה"ג דברכות וז"ל מעשה ברבי ישמעאל ורבי אליעזר ב"ע שהיו מסובין והי' ראב"ע זקוף ור"י הי' מוטה כיון שהגיע זמן ק"ש הטה ראב"ע לקרות ק"ש דרך שכיבה כב"ש ור"י * זקף עצמו כדברי ב"ה א"ל ר"י וכו' ומסי ש וכי תימא ב"ה אית להו נמי מטין וקורין ה"מ היכא דמוטה מעיקרא אבל אתה שהיית זקוף ועכשיו שהגיע זמן ק"ש הטית עצמך לעשות כדברי ב"ש אם לא הייתי זוקף עצמי לעשות כדברי ב"ה שמא יראו התלמידים שאתה הטית לקרות ויקבעו הלכה לדורות כב"ש נשמע מזה הגם שהי' רשאי רבי ישמעאל לקרות ק"ש דרך שכיבה אפילו אליבא דב"ה מאחר שכבר הי' מוטה ועומד אעפ"כ הי' זוקף עצמז משום שראה את ר"א ב"ע שהי' רוצה להחמיר כב"ש לקרות דרך הטיה הי' חושש שמא יראו זאת התלמידים ויקבעו הלכה לדורות כב"ש וע"כ היו זוקף עצמו ובהיות כן נדון דידן נמי ניחא במ"ש עד שבאו וכו' שאילו היו אז התלמידים אצלם לא הי' עולה על דעתם למהר אכילת המצה קודם חצות שמא יראו זאת התלמידים ויקבעו הלכה לדורות אמנם מאחר שהתלמידים לא היו באותו פעם עמהן ואין כאן בית מיחוש לזה ע"כ עלה ע"ד למהר אכילתו קודם חצות:
ומה שאמר עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית: גם כאן ראוי לשום לב מאחר דמצינו דפליגי ר"א * ור"ע בזה דר' אליעזר סובר זמן ק"ש בשחרית הוא משיכיר בין תכלת לכרתי ורבי עקיבא סובר משיכיר בין חמור לערוד וא"כ אין זמנו של זה כזמנו של זה דבמחלוקת שנוי' ואיך באו תלמידיהם ואמרו לר"א ור"ע שהגיע זמן ק"ש של שחרית שאם הגיע הזמן אליבא דר"א עדיין לא הגיע הזמן אליבא דר"ע דפליג עלי' וה"ה אפכא. וביותר יש להפליא צריכא למימר להו שהגיע זמן ק"ש של שחרית הלא ראו שהאיר היום. ונראה מתוך העניין מאחר שכאן בנדון זה הי' שם תלמידי של ר"א ור"י גם תלמידי של רא"בע ור"ע והיו נבוכו בזה וכל אחד מהם רצה לנהוג עצמו כדעת רבו שלמד ממנו ונחלקו המה לשני כיתות דתלמידי של רא"בע ור"א רצו לאכול המצה קודם חצות הלילה דמצה אתקש לפסח: ותלמידי של ר"ע ור"י רצז לאוכלו אחר חצות כדין פסח שזמנו כל הלילה והי' ויכוח זה בניהם כמו שהי' ויכוח בין החכמים האלה: ורצו ג"כ להכריע להחמיר לאכול אותו קודם חצות: אמנם תלמידי ר"ע ור"י מיאנו * לשמוע להם דשמאלא נכון הדבר ודברי ר"ט לא שמיע להו: ולא הי' הכרעה בניהם ועלתה הסכמה בניהם שדבר זה יוודע לנו מכח ק"ש דגם שם פליגי ב"ש וב"ה ואם מותר להחמיר כדברי ב"ש ה"ה בנ"ד נמי מותר להחמיר או נימא אע"ג דב"ה אית להו מטין וקורין כב"ש אפ"ה ס"ל לר"י דלא עשה ולא כלום ועכ"א אמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית מכח זה יוודע להם מה שנסתפקו בו: דכבר כתבתי למעלה שר"י הי' מוטה ורא"בע הי' זקוף וכשהגיע זמן ק"ש של ערבית הי' ראב"ע מטה עצמו כדי לקרות ק"ש אמר לו רבי ישמעאל לר"א ב"ע וכי תימא ב"ה נמי אית להו מטין וקורין הני מילי היכא דמוטה מעיקרא אבל אתה שהיית מתחלה זקוף וכאשר הגיע זמן ק"ש הטית עצמך * כדי להחמיר כדברי ב"ש איסורא איכא ובהיות כן דדינא הכי בק"ש של ערבית דון מינה ואוקי באתרא בק"ש של שחרית הדבר בהפך דגבי ק"ש של שחרית ס"ל לב"ש יעמוד ויקרא שנ' בקומך דרך קימה דווקא וב"ה פליגי עלי' וס"ל עומדין וקורין מטין וקורין יושבין וקורין אמרינן ג"כ הני מילי דעומדין וקורין היכא דעומד מעיקרא אבל אם הי' מוטה דרך שכיבה והגיע זמן ק"ש של שחרית ורוצה לעמוד בכיון כדי להחמיר ולעשות כדברי ב"ש איסורא איכא בדבר: וא"כ נלמד מזה בנ"ד שהחכמים האלה הי' מסובין כל הלילה דרך הטיה ועכשיו הגיע זמן ק"ש של שחרית ולדברי ב"ש צריך לעמוד ולקרות דרך עמידה דווקא וזה יהי' לאות ולמופת אם יעמדו המה מן המסיבה ויקראו ק"ש דרך עמידה כדי להחמיר כדברי ב"ש מאחר שגם ב"ה ס"ל עומדין וקורין מעתה נלמד מזה דה"ה גבי מצה מותר להחמיר מאחר שגם אליבא דר"ע יוציא בוה אמנם אם יקראו ק"ש דרך שכיבה כמו שהם מסובין מוכח הדבר דאסור לעשות כן משום דלא שרי ב"ה לקרות מעומד אלא אם עמד מעיקרא אבל אם הי' מוטה ורוצה לעמוד אסור ה"ה בנ"ד וע"כ המתינו עד שיאור היום והגיע זמן ק"ש ואמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית שע"יז יוודע להם הספק: