דבוק · מדוע מסרב הרוח לצאת?
מִכָּל עֻבְדּוֹת שֶׁל הָרוּחוֹת מוּבָא שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא בְּאָדָם קַל לוֹ יוֹתֵר, וְהַסִּבָּה שֶׁמַּסְכִּים לָצֵאת זֶהוּ בִּגְלַל תִּקּוּנִים שֶׁמַּבְטִיחִים לוֹ לְתַקֵּן נִשְׁמָתוֹ, נְצַטֵּט רַק לָשׁוֹן אֶחָד שֶׁל רוּחַ שֶׁהוּבָא בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַנַּעַר מִנִּיקְלְשְׁבּוּרְג ''תֵּן לִי הַרְחָבַת הַזְּמַן, עַד שֶׁאֶמְצָא אֵיזֶה מְקוֹם מְנוּחָה בָּעוֹלָם אָנָה אֲנִי בָּא. רָאֹה רָאִיתִי כַּמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מַלְאֲכֵי חַבָּלָה הַמְחַכִּים וּמְצַפִּים עַל יְצִיאָתִי מִן הַגּוּף הַלָּז וְיָדוּנִי בְּדִינִים קָשִׁים, וְאֵיךְ אֵצֵא מִדִּירָה נָאָה זוֹ וְאָנָה מִפְּנֵיהֶם אֶבְרַח?'' וְהֵשִׁיב מוהר''ר מֹשֶׁה: ''אַל תִּירָא אַבְרָם אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ. אָנוּ מִתְפַּלְּלִים עֲבוּרְךָ בִּתְפִלַּת רַבִּים שֶׁאֵינָהּ חוֹזֶרֶת רֵיקָם, לִמְצֹא לְךָ עֵזֶר וּתְרוּפָה, רַק לֶךְ לְךָ, לַהֲנָאָתְךָ וּלְטוֹבָתְךָ אָנוּ מְכַוְּנִים. וְאִם לֹא תִּשְׁמַע לְקוֹלִי וְתַעֲמֹד בְּמִרְדְּךָ - אֲזַי מָחָר יִהְיֶה הָאוֹת הַזֶּה'' אֲנִי בָּא עָלֶיךָ, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, בְּהַשְׁבָּעוֹת גְּדוֹלוֹת, אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמְעוּ וְלֹא נִרְאוּ. וְאָנוּ מַרְעִישִׁים עָלֶיךָ, וְעַל מְמֻנִּים שֶׁלְּךָ, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, לְהוֹצִיא אוֹתְךָ בְּכֹחַ וּבְיָד חֲזָקָה מִגּוּף הַנַּעַר הַלָּז, וְשׁוּב לֹא תִּהְיֶה שׁוּם תַּקָּנָה, עַל שֶׁאֲנִי מַטְרִיחַ עֲבוּרְךָ כָּל הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים. לָכֵן, זֹאת הָעֵצָה הַיְעוּצָה לְךָ שֶׁתְּקַדֵּשׁ שְׁמוֹ בָּרַבִּים, וּבָזֶה סָר עֲווֹנְךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפַּר עַל חִלּוּל הַשֵּׁם שֶׁעָשִׂיתָ בְּחַיֶּיךָ''.
סִפּוּר נוֹסָף:
בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל הָרוּחַ בִּשְׁנַת תק''ח שֶׁהָיָה בכמלניק לְאַחַר שֶׁיָּצָא הָרוּחַ כְּבָר מֵהַבָּחוּר עַל יְדֵי תְּפִלּוֹת וְהַבְטָחוֹת שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ לְנִשְׁמָתוֹ, בְּכָל זֹאת רָצָה לַחְזֹר אֵלָיו בַּחֲזָרָה, וְסִפֵּר בְּתוֹךְ דְּבָרָיו ''וְכַאֲשֶׁר שְׁאַלְתִּיו'' -הִמְשִׁיךְ הַבָּחוּר הַחוֹלֶה אֶת סִפּוּרוֹ - ''מַדּוּעַ אֵינְךָ רוֹצֶה לְקַיֵּם הַבְטָחָתְךָ, הֲרֵי אֲנַחְנוּ מִתְפַּלְּלִים עֲבוּרְךָ, לוֹמְדִים מִשְׁנָיוֹת לְפִי סֵדֶר אוֹתִיּוֹת שִׁמְךָ וְאוֹמְרִים קַדִּישׁ אַחֲרֶיךָ? הָאֵין בִּתְפִלּוֹתֵינוּ מַמָּשׁ? הַאִם לֹא פָּעֲלוּ מְאוּמָה עֲבוּרְךָ?'' עָנָה לִי: ''אֱמֶת, תְּפִלּוֹתֵיכֶם, לִמּוּדְכֶם וְהַקַּדִּישׁ אוֹתוֹ אַתֶּם אוֹמְרִים, יֵשׁ לָהֶם הַשְׁפָּעָה רַבָּה. כָּל אֵלֶּה פָּעֲלוּ שֶׁיִּסּוּרַי קָטְנוּ לְמֶחֱצָה. בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה פָּסַק לִי בִּזְמַנּוֹ יִסּוּרִים אַרְבַּע פְּעָמִים בַּיּוֹם, וְאִלּוּ עַתָּה מְיַסְּרִים אוֹתִי פַּעֲמַיִם בִּלְבַד, וְאַף הַיִּסּוּרִים פָּחֲתוּ. אַף בָּרוּר לִי, כִּי בְּקָרוֹב יִפָּסְקוּ הַיִּסּוּרִים כָּלִיל, בִּזְכוּת הַתְּפִלּוֹת וַאֲמִירַת הַקַּדִּישׁ. בְּרַם, בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה דָּן אוֹתִי בִּזְמַנּוֹ לְרַחֵף מֵעֵבֶר לְהָרֵי הַחֹשֶׁךְ, בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לְמֶשֶׁךְ שִׁבְעִים שָׁנָה וּפְסַק דִּין זֶה אֵין תְּפִלּוֹתֵיכֶם יְכוֹלוֹת לְבַטֵּל. אָמְנָם, כְּבָר חָלְפוּ לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשִׁים שָׁנָה וְנוֹתְרוּ עוֹד כְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בָּהֶם אֶצְטָרֵךְ לְהִמָּצֵא בִּמְחִיצָתָם שֶׁל שֵׁדִים וְרוּחוֹת, תַּחַת מֶמְשַׁלְתָּם שֶׁל אַשְׁמְדַאי וְלִילִית. אֵיךְ אוּכַל לַעֲמֹד בְּכָךְ? עַל דָּבָר זֶה בָּאתִי אֵלֶיךָ בְּתַחֲנוּנִים. רַחֵם עָלַי וּפְדֵנִי מִידֵיהֶם! הַרְשֵׁה לִי לְהִכָּנֵס מֵחָדָשׁ בְּתוֹךְ גּוּפְךָ הַטָּהוֹר, הַפַּעַם מִתּוֹךְ רָצוֹן טוֹב וְהַסְכָּמָה, אֲבַקֶּשְׁךָ לָתֵת לִי תְּקִיעַת כַּף שֶׁלְּהַבָּא לֹא תַּרְשֶׁה לָאִישׁ לְגָרְשֵׁנִי מִגּוּפְךָ!''