אור ברסלב
נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת תורה › האיך נתן לקנות חשקות ואהבה לתורה?

נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת

תורה · האיך נתן לקנות חשקות ואהבה לתורה?

מה יעשה האדם כדי להחשיק עצמו לעמל עד שעמלו זה יביאהו לאהבת התורה?

בתחילה יש לנקוט דרך חיצונית, והיא קנאה בעמלי תורה, קנאה בגאוני עולם, והוא בכך שיקרא סיפורים המלהיבים מרבותינו ראשונים ואחרונים על אהבתם לתורה, וכן יקרא מדרשי חז''ל על גודל מעלת התורה, ומתוך כך יחמוד להיות כן גם הוא.

אולם חשקות פנימית, יזכה לה רק לאחר שיעמול הרבה בעצמו, וכידוע, לא מי שיש לו חשק לומד, אלא הלומד מקבל חשק, החשק לא יבוא קודם שיטעם האדם מטעמה של תורה.

לכך מזה ומזה אל תנח ידך. בדרך החיצונית לקנאת בסופרים ובחכמים, ולחמוד לזכות למעלתם, וכמו כן יעמול בתורה גם בלא חשק, ובקושי רב, גם כשחש טעם מר וחשוך, ויאמין שלבסוף יזכה לטעום טעמה של תורה ויחשוק בה.

היאך נתן להסביר את רפיון התורה גם אצל זה אשר ידיעתו במעלת התורה ובנחיצותה - ברורה, ולא עוד אלא אף חשקו בעמל תורה הוא לאין שעור ועד כדי בכיה?

בדרך כלל הסיבה לרפיון התורה גם אצל זה היודעה וחושק לזכות להיות עמל, ומקנא הוא מאד ביודעי ושקדני התורה, הוא העדר הבטחון בה'.

כי זה חייב שיהיה ברור לַבָּא לזכות לכתרה של תורה, לא יתכן שיזכה לתורה כאשר הוא מכת ''הממשכנים'' שכך קורא אותם ה''חובת הלבבות'', והיינו אלו שמחליטים ללמוד תורה רק כאשר יסודרו להם כל ענייניהם, ופרנסתם תהא מובטחת להם ללא דאגה ולאורך זמן, ורק אז יתפנו ללמוד תורה, באופן זה, הזמן ימשך ותעבור שנה אחר שנה, ואדם זה ישאר רק עם הרצון והחשק והקנאה בעמלי תורה.

וכמו כן כאשר זה הלומד, מכל טרדה שהיא - כבר מסיח דעתו מהתורה, ומעדיף - ללא חשבון של הפסד כנגד שכר - לסגור הגמרא ולעזוב לימודו לזמן מה, מבלי לחשב זמנו, וכגון לדחות הסידורים לזמן אחר, וכיוצא.

מחויב שיהא לחפץ בכתרה של תורה להיות בוטח בה', ומשליך ענייניו על ה', ומתחיל מיד בעמלה של תורה ללא שום משכונות ובטחונות מהקב''ה כי אם ימתין על בטחונות ומשכונות מהבורא שיבטחו בפרנסה לזמן ארוך וכיוצא ורק אז יכנס לעולמה ולעולה של תורה - לא יעלה הדבר בידו.

וזה לצערנו אשר יקרה לרבים, ואף לכאלה שעמלו בתורה בצעירותם, אולם בבא עליהם עתות מצוקה מיד יבהלו ויפחדו - ''מה נאכל... הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו''. ומיד פורשים מהתורה מפחד הרעב והעוני להיות סופרים ומלמדים, ולו חכמו ישכילו שאם יתיגעו על התורה מעט זמן, ויהיו אכזרים על בני ביתם כעורב לפרנסם בדוחק מתחילה, הרי שלבסוף יזכו לקיימה מעושר. כי הדחקות של בני תורה אינה אלא לנסיון עד כמה חשקה נפשם בתורה, ובאם יוכיחו עצמם לה' באמיתות אהבתם לתורה ויסכימו לפייס את בני ביתם בלחם ומים, הרי שלאחר זמן לא רב, יראו ישועות וסיעתא דשמיא אשר לא תשוער, כי ה' יהא בעזרם של אלו הרבה יותר מאחרים הדואגים לעצמם. ויפרנסם בכבוד ובמנוחה - וסוף הכבוד לבוא.

וראה עוד בתשובה הבאה.

היאך זוכים לסיעתא דשמיא בעניני החיים שיסדרו על הצד הטוב, מהר, בנקל ובנחת, ובעקר ללא צרך בבטול תורה?

ראיתי בספר ''דרכה של תורה'' סיפור בתלמיד של הגאון רבי נחום פרצוביץ זצ''ל ראש ישיבת מיר שהיה בשלבי שידוכין, קרא לו ראש הישיבה, ואמר לו: מנהג ה''עולם'', כאשר טרודים הם בענייני שידוכים ''מחפשים זמן גם ללמוד'', ואחר הארוסין שטרודין המה בענייני סידור הבית, כמו כן ''מחפשים זמן גם ללמוד'', וזו טעות, כי כך ימשכו להם כל החיים ב''חיפוש זמן גם ללמוד'', כי אחר כך יהיה טרדת הבנים והפרנסה וכיוצא.

אלא הנכון הוא ללמוד תורה כדרכו תמיד, אלא שיש לחפש זמן גם לשידוכין. יש לחפש זמן גם לסידור הבית. יש לחפש זמן גם לענייני טרדת החיים ופרנסה, ורק כך התורה תתקיים ביד האדם.

והנראה להוסיף בזה הוא, אם האדם בוטח בה' ומשליך ענייניו על הבורא ועוסק בתורה כדרכו, ולא על כל טרדה מיד מעדיף הוא לסגור תלמודו, אזי הקב''ה מסדר לו ענייניו על הצד הטוב במהרה ובנקל, ובאם האדם לוקח על עצמו לסדר ענייניו, ורק מוצא זמן לצאת ידי חובתו לתורה ותפילה, או שמיד כשנטרד במשהו קטן, מיד רץ לבו מדברי תורה לסדר קודם עניינו, מבלי לחשב כלל שמא יסתדר ענין זה יותר מאוחר שלא על חשבון סדרו הקבוע, או על ידי מישהו אחר וכיוצא, אזי הקב''ה משליכו ביד עצמו, ואז נתון הוא למקרים ולטבעי החיים שמצד טבען קשים ומאכזבים המה כאשר אין הסיעתא דשמיא רצופה אליהן.

וזהו מדה כנגד מדה, אם האדם משליך עצמו ויהבו על ה', ומוכיח זאת בכך שלומד תורה כדרכו, אזי אומר הקב''ה: כיון שהשלכת עצמך עלי, הרי הבטחתי שמי שישליך עצמו אלי אני מושיעו, וכנאמר על כך פסוקים רבים למאד, ובאם האדם מחליט ליקח העמל לידיו שלו הרי שהקב''ה מסתלק ממנו, ומוסרו בידו של עצמו של אדם זה החפץ לסדר ענייניו ''לבדו'', וכלשון החו''ה בתחילת שער הבטחון: שהמסיר בטחונו מה' משליכו הבורא בידי מי שבטח בו.

כך שמדת הבטחון היא ורק היא הדרך היחידה לאדם שיסודרו ענייניו על הצד הטוב ביותר ובנחת, ואז כמו כן תורתו משתמרת, כי אינו נצרך לבטל תורה לענייניו אחר שהקב''ה מסדר לו ענייניו, ומלאכתו מתברכת כענין חסידים הראשונים שהיו שוהין בתפילתן ט' שעות ביום, ותורתן ומלאכתן היתה משתמרת ומתברכת כמובא בגמרא.

תוכן העניינים

נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה