שמחה · מה בין ליצנות לבדיחות הדעת, והאם בדיחות הדעת הנו דבר חיובי?
בספר ''עלי שור'' הגדיר ענין בדיחות הדעת כך:
''בדיחות הדעת'' היא איננה שחוק, אלא מידה מיוחדת, הקרויה בפי העולם ''הומור'', זוהי מדה שיש בה חמלה על קשיי-יום, סלחנות לחלושי הדעת, עין חדה לחולשות בני אדם, אך מבלי לזלזל בערכם. התעלות מעל מצבים מביכים, ראיית אור בתוך השלילה, ראיית שלילה בתוך האור, כאשר הפקחות והאהבה כרוכות זו בזו''.
הרי שישנם ב' מושגים, האחד ליצנות ושחוק והיא אסורה בהחלט, והשנית תיקרא בדיחות שהינה חיובית.
וכמו שמצינו בגמרא (תענית כב ע''א) שרבי ברוקא פגש את אליהו הנביא ושאלהו מי מבני השוק כאן בן עולם הבא, ואמר לו אליהו ב' בני אדם הללו, הלך רבי ברוקא ושאלם מה מעשיהם? ואמרו לו: ''אנשי בדיחי אנן'', דהיינו אנשים שמחים המשמחים את בני האדם הדואגים והעצבים.
וכן בגמרא (שבת ל' ע''ב) מובא שרבה לפני שפתח שיעורו לתלמידיו - פתח במילי דבדיחותא ולבסוף יתיב באימתא [ולבסוף היה יושב באימה].