קדושה · במה נתן לקדם פני הרעה שלא לבוא למכשול בעניני קדשה?
נצטט כאן מכתבו של מרן הסטייפלר זצוק''ל שבו מבוארים עצות רבות לכך.
מכתבך הגיעני זה איזו ימים, אינני יודע באופן מיוחד כיצד עובדים על מדת התאוה, רק זאת ידוע לי מתוך הנסיון כי יראת שמים חזקה מונעת את האדם מכל מעשה ומכל גרם מעשה לחטא, והוא בידעו נוראות קדושת נשמתו החצובה מתחת כסא הכבוד, ובידעו גודל הפגם והצער שגורם על ידי זה בכל העולמות, כי האדם הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והוא ענין גלות השכינה.
וצריך לקבוע בלב כי כל העולם הזה אינו אלא פרוזדור לשבעים שנה, בזמן שעיקר דירתו וחייו של רבוא רבבות שנים לאין שיעור, הוא חיי העולם הבא, ואיך יתכן להחליף חיי נצח על הנאה טמאה של רגע אשר יודע בבירור שאחר כך תנקרהו החרטה מאד.
וצריך לדעת, כי בהתגברו על התאוה לשם שמים, מתקדש מאד מאד שם שמים, והוא עבודה קדושה לשמה ממש כי מלבד זה הנלחם ביצרו אין אדם יודע מזה, וזוכים על ידי זה לסיעתא דשמיא נפלאה בכל הענינין הן בהצלחת התורה הן בתיקון כל המידות והן בעניני עולם הזה רק צריך סבלנות ולא יחכה שישתלם לו בזמן שהוא רוצה, רק ברוב הימים תמצאנו כאשר יגיע זמנו.
וצריך לדעת כי בכל פעם שעומד בנסיון מקיל על ידי זה את הנסיון על להבא, כי כן טבעה של מידה זו דמרעיבו שבע כמו שאמרו חז''ל (סנהדרין דק''ז), ובמשך הזמן כמעט שלא ירגיש שום נסיון מכל זה והוא בדוק ומנוסה.
ומועתק בספרי רפואה שהרגיל באותו מעשה דהוז''ל ר''ל נעשה נשבר ועצביו מתוחים ואין לו נחת מחייו, כן הוא בספרי חכמי הרופאים האחרונים של העמים, וצריך לדעת כי בהכשלו פעם אחת לחטוא במזיד, אין זה חטא לאותה שעה בלבד, רק זהו המשך נורא לזמן זמנים ה' ישמרנו כי מעשה גוררת מעשה וכדתנן באבות.
העצה הטבעית להנצל מזאת התאוה הוא היסח הדעת שלא להרהר מענינים אלו כלל, אלא שאי אפשר בשום אופן להסיח דעת ממה שטבעו משתוקק להרהר כי אם כשיהא מחשבתו שקוע מאד בענינים אחרים בהתעניינות רבה, ולזאת כשישים דברי תורה על לבו ויתעניין מאד בהתעמקות התורה בש''ס ופוסקים ראשונים ואחרונים באופן שכל דעתו ישוטט בדברי תורה ממילא ינצל מהרהורים אחרים, והוא סגולה טבעית וגם רוחנית כי אור קדושת התורה משמרתו כמו שאמרו חז''ל בסוטה.
ועוד יתפלל אפילו מאה פעמים ביום תפילה קצרה להנצל מאותו עון ומהרהור כי אף על פי שידמה לו שכבר התפלל פעמים אין ספור ולא פעל, אל יתייאש כלל כי ידע נאמנה שסוף סוף תפילתו לא תחזור ריקם וימים יגידו.
(וראה עוד בדברינו לקמן תשובה י''ח).
בחור שחזר בתשובה בגיל האיש מקדש, האם ישא אשה בעודו עם הארץ כדי להנצל מהחטא, או שיעכב שדוכו וילמד תורה ואחר כך ישא אשה?
כך נהוג היום בישיבות לבעלי תשובה, שבאופן שבעל תשובה זה הנו חדש ממש ועדיין אינו יודע בתורה אף דברים בסיסיים, בודאי מן הראוי שיעכב שידוכו ויכנס לישיבה לבעלי תשובה ויעסוק שם בתורה תקופה כמו שנה פחות או יותר - תלוי בכשרונותיו ובהצלחותיו, ואז ישמע משידוך, וישתדל שיהא שידוך באופן שיוכל גם לאחר החתונה ללמוד כמה שנים לפחות בכולל על מנת להעשיר ידיעותיו בלימוד התורה.