נסיונות · מהי מטרת הנסיון שמנסה הבורא את ברואיו?
בנסיון יש תועלת רבה בין כאשר האדם עומד בו בין כאשר האדם נפל בו.
באדם ישנם ב' תופעות שליליות.
האחת - אשליה
והשנית - נחיתות
הבעיה האחת היא שאדם חי באשליה כאילו והוא מושלם במידה מסוימת או שכבש תאווה מסוימת, והנו חזק בזה, ואינו נצרך לגדרים וסייגים או ללמוד מוסר על כך, וחי בשאננות, ובנקל אף יגיע לגאוה מכך.
כשאדם נכשל בנסיון שנחת עליו במה שחשב שהוא מושלם, יצא הוא מטעות זו, ומסיק מסקנה שהנה וחי באשליה, ועדיין צריך הוא חיזוק בתורה ותפילה ויראת שמים, ולעשות עוד גדרים וסייגים לבלתי יחטא שהנה ושורש הרע עדיין טמון בקרבו, ומה שעד עתה נצח - זהו מפני שהקב''ה עזרו אולם אלמלי כן לא היה יכול ליצרו.
בעית הנחיתות, היא שהאדם אינו מאמין בכח עצמו וחושש מלגשת למשימות חשובות אם זה בלימוד התורה בעיון או בְּהֶסְפֵּק בקיאות, אם זה בשבירת תאוה או מדה רעה, וחושב על אי אלו מצוות עשה או לא תעשה או על כבישת מידה או תאוה מסוימת שהיא למעלה ממדרגתו ולכך אף אינו מנסה להתמודד עם יצרו עליה, ובפרט כְּשֶׁמּוֹעֵד כמה פעמים, מיד מסיק מסקנא שאין על מה להשקיע בחסרון זה שהוא לקוי בו.
בנסיון מסובך שמזדמן לו לאדם, אז הלא מוכרח הוא להתאמץ על מנת להישרד מחמת תוקף הנסיון, ואז משקיע הוא מאמצים נוספים לנצח, וכשהוא אכן מנצח - מסתמא שינצח אחר שהנו מתאמץ - רואה הוא שהמשימה אינה כ''כ ממנו והלאה, ועם רצון והחלטה יכול הוא לנצח, ובכך יוצא הוא מנחיתותו ומקבל בטחון בעצמו להצליח.
העולה הוא שעל האדם לעולם להפיק תועלת מנסיונותיו בין אם עמד בהם בין אם נכשל, והיינו אם נכשל עליו להפיק מכך שעדיין הרע בקרבו ולצאת מהשאננות כנ''ל, ומעתה להרבות בגדרים וסייגים מה שיחזקהו מעתה שידיעותיו יכנסו ללבו, ולא יהיו בגדר ''ידיעה'' בלבד, וכענין: ''וידעת היום והשבות אל לבבך''. ואם נצח את יצרו עליו להפיק מכך שיש לו יכולת וכוחות לנצח, ועליו לנצלם ולא להתיאש מפני שום עימות עם יצרו.
ובפרט שללא נסיונות, לעולם לא יתאמץ האדם ליישם את כוחותיו ולהוציאם לפועל, הנסיונות המה אתגרים לאמץ האדם את כוחותיו ובכך לרוממו ולגדלו.
היאך להתיחס למצב בו הנסיונות תכופים ותקיפים כמעט ללא הפוגה, אם זה בנוגע למדות אם זה בנוגע לתאוות, עד שהנפש כבר קצה במלחמתה עם יצרה?
חובה לדעת, תכלית האדם מתבצעת רק מתוך מצבי עימות שמתעמת האדם עם הרע שבו לכובשו ולהכניעו.
האדם מטבעו אוהב את השקט והרוגע וקץ בנסיונות החיים, והסיבה לכך כי אין האדם חי בהכרה ברורה לגבי מטרת ביאתו לעולם.
לו היה האדם יודע שזו תכליתו להלחם ושוב להלחם, היה מתישב בדעתו ללחום מלחמותיו עם יצרו בישוב הדעת.
בני אדם ניגשים לנסיונות באגרסיביות, בזעם ובזעף, ובקצף גדול מנסים להרחיק הנסיון מעליהם ולהיפטר ממנו איך שיהיה והעיקר להגיע לחיים השגרתיים, כאילו והחיים השגרתיים המה התכלית, וזו טעותם, החיים השגרתיים ללא נסיונות המה משמשים ימי הפוגה לצורך הימים התכליתיים שהמה ימי הנסיון והטירוף, שבהם צריך האדם להפגין את כוחו וכנותו לבוראו ולהוכיח את אהבתו לה', שהרי במה יוודע תוקף אהבתו לבורא אם לא בשעת תוקף התאוה או תוקף המידה הרעה?! וכי אהבת ה' מוכחת כשאדם תחת גפנו ותחת תאנתו והכל הולך כרצונו, במה יוודע בכך אהבתו לה'?!
לכך אל תקוץ בימי הנסיון והסבל, כי המה הימים שבהם אתה בונה אבן על אבן את עולם הבא שלך, ואז דוקא משכלל אתה את ארמונך לעתיד ליהנות באמצעותו מזיו השכינה לנצח, ולא מהימים היפים, השגרתיים, שאין אתה מתעמת בהם עם יצרך.
הבהר בתשובה הקודמת היטב ממעלת ימי הנסיון, אולם מה יצא רוח ממעלת ימי הנסיון כאשר בלתי נמנע שגם לאחר מאמץ גדול, אין האדם יכול להוציא במצב זה כי אם מעט תורה בכמות ובאיכות, כאשר בימי רגע ושלוה מספיק הוא פי כמה וכמה?
התשובה הנכונה ביותר היא המובאת באבות דרבי נתן: ''פעם אחת בצער יותר ממאה פעמים שלא בצער''.
אם נעמיק בדבריו אלה נפתח לעצמנו צהר לתיבה בה אנו שרויים בתוך מי המבול של נסיונות.
האדם שבע רצון מיום מבורך בשקט ושלוה, ובמיוחד כשמשיג הוא ביום שכזה תורה בכמות ואיכות, תפילה בכוונה ללא הטרדות והפרעות המחשבה, ובקיצור, יום ללא נסיונות והתמודדויות זהו יום של ברכה אצל האדם.
ולעומת זאת יום שתקפו עליו נסיונות והטרדות ונצרך הוא בשל כך לעימות ומלחמה עם יצרו, והשתדל לכובשו ולחטוף ביום זה כאשר יוכל תורה ומצוות במסירות נפש ממש, אזי מאחר שהתוצאות היו דלות ביום זה לעומת יום המבורך, הרי ששבור ונדכה הוא על יום ''לא יוצלח'' שכזה.
אולם חכמתו יתברך רואה את פני הדברים באופן שונה לגמרי, יום של התמודדות זהו יום שמשתבח הקב''ה באדם לאמר: ''ראו בריה שבראתי בעולמי'', וכאמור בשיר הידוע, ומקורו מהזוה''ק: ''כד יתבין ישראל ועסקין באורייתא, קוב''ה אומר: חזו, חזו בני, דמשכחין צערא דלהון ועסקין באורייתא דילי''.
ואכן ביום שקט ושלווה בהחלט יבוא האדם על שכרו בלימודו, אולם יום כזה אינו תכליתי לגמרי בחיי האדם כיום המשופע בנסיונות.
לסיכום: הנסיונות המה הזדמנויות להפגנת כנות ואמונה לבורא, הזדמנות להראות כוחו וגבורתו, אמיצותו ומסירת נפשו עבור אלוקיו, ואף שבמהלך העימות בלתי נמנע שנוחל הוא כשלון בין נצחון לנצחון, כן מהלך ודרך המתעמתים להכות זה בזה, אולם האחד בלבד מנצח!