נסיונות · במה נסיונות דורנו חזקים מתמיד, הלא תמיד היה ענין עבודה זרה מינות ועריות?
הנראה הוא שעיקר הקושי שבדורנו הוא קטנות המוח שיש לבני אדם וקשה עליהם להיות יציבים, והמעידות התכופות ולפעמים אף קיצוניות - הם מנת חלקנו במהלך עבודתנו, והוא הענין ששובר גם חזקים כארז, כי כשאדם רואה שעבודתו לכאורה לריק ולבהלה נשבר מאד בקרבו ומהרה מגיע למסקנא לנטשה ולהתפשר עם יצרו, אם כן הקושי לעמוד איתן - שבע יפול צדיק וקם, לקום מהנפילות היא עבודה קשה.
ומלבד זאת אין ספק שנסיונות דורנו בעריות אין להם השוואה עם הנסיונות של פעם, וכמו שהתבטא פעם הרבי מצאנז: ''מה שפעם היו רואים אחת לשבעים שנה היום רואים שבעים פעם ביום''.
ומלבד שדלים ורשים אנו, חכמתנו סרחה, הכרתנו חסרה, חלשים אנו באמונה ובאופי, עוד כנגד זה הנסיונות תקיפים עלינו מאד, עד שאמרו האמוראים על דורנו - ייתיה ולא אחמיניה, ומסביר המהר''ל דהוא מפני הנסיונות הקשים שיהיו אז.
ועוד נוסף על הכל הוא אסון ''ירידת הדורות'', שחסרנו רועים עם גילוי שכינה כדורות קודמים. וחכמת החכמים ונבואתם נסתרה מאתנו לגמרי, ואין מי שיורנו דרך בה נלך, איש הישר בעיניו יעשה, כך שבנוסף על הכל אנו כצאן שאין לו רועה וא''כ כמה קשתה העבודה עלינו?!
האם האדם נענש על נסיונות של מחשבות אסור העולים בלבו כגון: נקמה, גאוה, עריות, כאשר הוא נתקף בהם שלא לרצונו?
בענין נסיונות של מחשבות איסור הטורדות, אם זה בעניני קדושה, כל האיסור הוא דוקא כשממשיך להרהר ולחשוב מחשבות האיסור, אולם אם ברגע שעולים בלבו מחשבות איסור, אם זה מראיה שראה לפתע או שבאו מאליהם, ואז מנסה הוא להסיח דעתו מהם, בודאי אינו נענש על מה שבאו, ואדרבא, בכך שמנסה הוא להסיח דעתו מהם ע''י לימוד תורה, לא רק שלא נענש אלא גם בא בשכרו, כדין הבא דבר עבירה לידו ופירש, שמעלין עליו כאילו עשה מצוה.
ולכך כל זמן שמתעמת הוא עם הרהוריו, והמה תוקפים הלוך ושוב, אחר שהוא משתדל להסירם ממנו לא רק שלא נענש עליהם אלא גם מקבל שכר. ואף שממלאים המה את מוחו, אחר שהוא בצער גדול מהם ואין לו כוונה של עונג בזה - אדרבא, מתקן הוא בזה.
וכן הוא במחשבות איסור אחרות, כמו נקמה, וכגון שעולה בלב האדם מעשה שאירע לו ואפילו מזמן רב שחבירו הציק לו, או ביישו, ועולה במחשבתו כעס או נקם, ומנסה הוא להשכיח עצמו ממחשבות אלו, לא די שאינו נענש עליהם אלא גם מקבל עליהם שכר. ובפרט שהמלחמה עם מחשבות אלו הוא רק באופן שמחזק עצמו באמונה להאמין שהכל מאת ה', והרי לא יבצר שבין חיזוק לחיזוק יתקפוהו מחשבות הכעס והנקמה, ואין זה גורע מאחוזי הנצחון וההצלחה, אחר שכידוע זו דרך המלחמה פעמים שזה מכה ופעמים שזה מכה. והעיקר שלא להתיאש, ולהתחזק במלחמה בדרך האמונה והתורה, ואז שכרו אתו על כל משך זמן הלחימה כולל זמן שהותקף הוא ממחשבות איסור שטרדוהו ונלחם בהם.