נסיונות · מה אם כן הפתרון להזריח את האמונה בשעת מצוקה?
הפתרון, והוא בעצם התביעה על האדם, למלאת מצבריו באמונה בעתות הרווחה והשמחה, שאז הכלי קיבול לאמונה פתוחים, ואז יש למלאתם באמונה בדרך תפילה בהתלהבות, לימוד מוסר וחיזוק, ואז בימי החשיכה - כשיוסר האור, בהכרח ישאר רשימו ניכר שיש בו כדי להתכבד גם בימים קשים, וצא ובדוק בצדיקי הדורות, הלא גם אצלם חלים מצבי עליות וירידות, ואין כ''כ משמעות ניכרת אצלם בימי הירידה, והטעם לפי שהרשימו אצלם נשאר חזק בימי הירידה אחר שבימי העליה עבדו ואימצו את כוחם למלאת מצבריהם אמונה ובטחון.
ולכך כשהאדם מחדיר ללבו למשל: שמירת העיניים, שמירת הלשון, ומחליט שחיי אבודים באם אני מזלזל בהם, שכן בזה הנני פגום ולא יועילו לי כל תורה ומצוות שבעולם לכסות על פשעים אלו, וכיוצא ביתר התאוות והמדות הרעות כגאוה וכעס, הרי שאז גם ללא הכנה, תיכף כשיבא לו נסיון, ובאיזה מצב שיהא האדם יעמוד בזה וכמו שעומד הוא בחילול שבת ובמאכלות אסורות להיות שהחדיר ללבו שאי אפשר בשום פנים לזלזל בזה.
כך שהמבחן עד כמה השריש והחדיר הדברים לפנימיותו הוא דוקא כאשר איננו ב''היכון'', ואז הרי נשאר רק מה שיש בפנימיות לבו, כי השכל נעדר ממנו עתה, והמבחן אז אמיתי וצודק עד כמה יראת ה' היא פנימית אצלו ולא חיצונית.
האדם נולד לעבד ולעמד בנסיון - רמח''ל, ובכן השאלה האם יש אפשרות במדת מה לברח מהנסיונות בדרך השתדליות ולא להפגש ולהתעמת עמהם, או שהדבר מכרח?
דע, דיש ב' מיני נסיונות. ישנם נסיונות האמונה וישנם נסיונות לעבירה.
נסיונות השיגרתיים באמונה, שהם בדרך כלל היסורים וההטרדות שבחיים, שהאדם נבחן היאך יקבלם; מסוגי נסיונות שכאלה, בדרך כלל אין אפשרות לברוח, המה באים על האדם לנסותו בכנות אמונתו היאך יקבלם, וכי מי חפץ להביא על עצמו יסורי ממון או בריאות?! אלא נוחתים המה על האדם לבוחנו, ואף שיזהר ביותר להישמר מהם לא ימלט מהם.
לעומת זאת ישנם נסיונת בדרך פיתוי לעבירה, וכגון נסיון העריות, כאן ברור הוא שביד האדם לשמור עצמו ולברוח מן הנסיון, והוא בכך שלא יתן פתח ליצרו להתגרות בו, וכגון המסלסל בשערו, המתקשט והמתבשם ויוצא לשוק, המתרועע עם פורקי עול בשחוק וקלות ראש וכיוצא, הרי שזה פותח פתח ליצרו להתגרות בו, ואילו היה יושב ביהמ''ד ופורש מן הרחוב היה ניצל, שלא כמו בנסיונות האמונה השיגרתיים שא''א לברוח מהם, בנסיונות עבירה אפילו השיגרתיים והמצויים בחיי היום-יום אפשר לברוח לפחות בחלקם - אם האדם יחכים לראות את הנולד ויברח ממגע עם הנסיון, וכגון לברוח מהמחלוקת ואז ימנע מנסיון כעס וגאוה, וכגון שלא לצאת לרחוב ולבוא במגע עם נסיונות שמירת העיניים וכיוצא.