נסיונות · מדוע יש צדק לתבע מהאדם על שנכשל בנסיון קשה שפגע בו?
מסביר הרב מכתב מאליהו (ח''ד עמ' 287), הקב''ה הטביע באדם רגשות, שירגיש האדם את ראשית מפלתו, וכבר בעת תחילת מעידתו כשעדיין מתבטא הדבר במחדלים קלים מרגיש האדם ברפיונו, והתביעה עליו מדוע לא חש לכך להתחזק פן יתדרדר במעידתו, לכן גם אם לבסוף אכן נסיונו היה כבד מנשוא לא ינוקה בשביל כך, כי התביעה מדוע הבאת עצמך לידי מצב נסיון כזה, או מדוע הבאת עצמך לרפיון באופן שלא תוכל לעמוד בנסיון כזה, כי אילו לא היית נותן לרפיון להתפשט הלא היית במדרגה רוחנית גבוהה יותר ואז הלא היית עומד בנסיון. והרפיון בתחילתו מתבטא בנפילה בתאוה מסוימת או במידה רעה המשתלטת או בהתגשמות חומרית אפילו בהיתר לעשותה ללא הגבלות של קדושה, או שלא נמנע מלהמצא בין חברה פושרת המצננת מיראת שמים וכיוצא.
האם מן הנכון לאדם שחנך בסביבה ובסבות חיוביות של טהרה וקדשה ללמד ולדעת גם את הצד השלילי והרע כדי שידע ויבין שאכן בוחר הוא בדרכו החיובית לא רק מצד ההכרח וההרגל אלא מתוך מודעות ברורה, והוא בכך שיהא מכיר גם את הרע ועם כל זה יבחר בטוב?
בשאלה זו דן הרב ''מכתב מאליהו'' (ח''ג עמ' 185) ותשובתו, שאין רשות לאדם שיכנס לשפל המדרגה כדי להכיר ולעלות משם לדרגה רוחנית, אלא כיון שנברא הוא במדריגה רוחנית מסוימת עליו משם להעפיל ולעלות מעלה, ומנקודת הבחירה השייכת למדריגתו הרוחנית שבה נברא - משם עליו להתמודד להילחם ולהשיג מדרגות נוספות, וביאר שם שזה בדיוק היה חטא אדם הראשון שרצה לקדש שם ה' מתוך הרע, כי לא הבין מה קידוש ה' יצא ממנו אחר שנברא רק טוב מבלי רע, והלא התכלית היא לכפות ולעקור את הרע וזה רק כאשר יטעם ממנו וידעהו, ובזה היתה טעותו.
ולצורך וחשיבות הענין נצטט בכאן דבריו המופלאים בזה:
והנה, אין אדם קובע את בחינת נשמתו. כשרונותיו, סביבתו, וכל השייך לאופני גילויו, מוכנים הם עבורו על פי גזרת חכמתו ית'. אכן יכול הוא להשפיל מדרגתו, היינו להתקרב יותר לגשמיות ולהביא את עצמו לידי נסיונות גסים יותר. למשל, נניח שיאמר בן-תורה בעל-כשרונות: אשקיע את עצמי בלימודים חיצוניים, ואהיה מגדוליהם, וארבה קידוש ה' בזה שאשאר חרד ואעמוד בנסיון. ראשית עליו לדעת שעצת היצר היא שמטעה אותו, כאילו כוונתו אך לשם שמים. שנית, קיימת סכנה שלא יעמוד בנסיון, וגם אם יצליח לעמוד בנסיון אסור לו לעשות כן, כי יגרום מכשול לרבים, שילמדו ממנו לסמוך על אפשרות זו, והם אולי לא יעמדו בנסיון. אך מלבד כל זה, בחירה זו רעה היא בעצמותה, כי בוחר הוא להשפיל מדרגתו בידים. מתחילה היה קרוב להשגות האמיתיות של התורה הקדושה, ועכשיו בחר להתרחק מהן.
ענין זה של השפלת המדרגה הוא מעין חטאו של אדם הראשון, שרצה להגדיל את היצר הרע כדי להגדיל את קדוש ה' בבחירתו בטוב (כמבואר בכרך ב' במאמרי ''חטא אדם הראשון''). עונשו של אדם הראשון היה מיתה; פירוש, שתיקונו הוא רק לחזור שוב לבחינת חלקו האמיתי, לצאת מהחומריות על ידי המיתה, ולחזור לדרגת גן עדן על ידי תחית המתים. אדם הראשון ידע שימות, אבל מסר נפשו על הדבר, בבחינת עבירה לשמה, בחשבו להגדיל את הגילוי. ובאמת עמד אחר כך בנסיון, כי לא מצאנו שחטא חטא אחר כלל, וגם עשה תשובה על טעותו. אך מכל מקום נשאר ענין המיתה בעולם, כי היציאה אל הגשמיות, שהביא על עצמו על ידי חטאו, היא היא המיתה. ומוכרח האדם לחזור לבחינת טהרתו הקודמת. ואם לא יעשה את זה בעצמו, עונשי ה' יכריחו אותו לזה.