נסיונות · כיצד להתיחס ליצר הרע כשונא או כשליח ה'?
שתי ההתיחסויות צודקות.
שכן השטן שהוא היצר הרע הוא שליח ה' לפתות את האדם, וכמו כן נטע בו הקב''ה טבע להתאכזר על הבריות עד מוות.
וכמובא בגמרא (ב''ב טז ע''א) השטן יורד ומפתה עולה ומשטין שוב ושוב יורד ומעניש. והראיה הגדולה שאינו אלא שליח ה', שהרי אין לך אדם שיצרו הרע דומה לחבירו, לכל אחד ישנו יצר משלו בגוון אחר המפתהו לתאוות או מידות רעות, זה לקוי בתאוה זו או מידה זו יותר, והשני באחרת עד לאין ספור של גוונים, והדבר מורה שאין לשטן שליטה וכח עצמי אלא כל כוחו מושלט ומושגח בהשגחה עליונה היאך ועד כמה ובאיזה אופן לפתות את בני האדם.
וראיה נוספת שהרי רואים אנו הרבה שהיום חזרו בתשובה או חרדים שהתחזקו ותמהים המה על עצמם כשנזכרים הם שבזמן התרחקותם מתורה ומצוות היו שמורים מאיסורים מסוימים שלא מכח בחירתם, ואינם יודעים בעצמם להסביר הסיבה והטעם שהסתייגו מעבירה מסוימת, והענין הוא אינו אלא מכח ההשגחה שמנעה מהם מלעבור איסורים כאלה וכאלה, והוא להיות שאין זה מתפקידם להתמודד אלא עם נסיונות שהועיד להם הבורא, והוא כפי ידיעתו יתברך הנסתרת מאתנו מה תפקידו של כל אחד, ובהתאם לכך עושה השטן שליחותו בנאמנות.
וכן רואים בחוש שהיצר מושלט ומושגח בהשגחה עליונה שהרי הפיתויים והגירויים שיש היום לא היו לפני מאה שנה או יותר, ומדוע? והלא היצר הוא אותו יצר, אלא כאמור לא ניתן לו רשות אז לעשות מה שהוא עושה היום, והוא לפי שאנו כהיום בעקבתא דמשיחא ויש לו רשות עתה להקשות את הנסיונות לבירור האחרון.
וידיעה זו חשובה מאד לסייע לאדם לכבוש את יצרו, בהיותו יודע שגם היצר יודע את ה', ויודע הוא את האמת לאמיתה, והנו יצירה של הבורא להעמיד בני אדם במבחן, שזו תכלית האדם ''לעבוד ולעמוד בנסיון'' כלשון המסילת ישרים. והוא אין לו מעצמו שום כח.
ועוד כשידע זאת האדם, הלא בבוא יצרו לפתותו יצרח לעומתו ויאמר: הלא אתה מכיר ויודע את ה', ויודע אתה מהו באמת הטוב עבורי ומהו הרע, והיאך הנך בא להמריד אותי נגד יוצרי.
היאך יש להשתכנע בעדן נסיון שענגי עולם הזה אין שוים לכלום ביחס לענגי עולם הבא אחר שענגי עולם הבא אינם מוחשים אצלנו?!
לכך יש סברא בקל וחומר פשוט, והוא אם הקב''ה בחכמתו ית' ראה לנכון להביאנו לעולם ו''להעבידנו'' בכך שלנגד עינינו יהא נראה רק עונגי עוה''ז, פיתויי היצר חישוקיו וגירוייו, ועבודתנו היא לכוף יצרנו, מבלי שנחוש בשכרנו האמיתי כל זמן שאנו כאן בעוה''ז, וכל עבודתנו היא רק על מנת שנקבל שכר לעולם הבא, בהכרח שעונג השכר הוא יותר מאותם עונגים של פיתויי ועונגי הנסיון, שהרי היתכן שיעבוד אדם לקבל משכורתו ומשכורתו תהא פחות הנאה לו מעבודתו?! בהכרח שאם מצוונו הבורא להתרחק מעונגי עולם הזה הלא בקל וחומר שיש לו ליתן לנו הרבה יותר מכך, אחרת מה טובו וחסדו עמנו לבא עמנו בשכר עמלנו ויגיענו. ובכך ימנע האדם מעונגים המדומים כדי לזכות לעונג האמיתי שהוא עולם הבא.
ולכך כשהנך עומד בנסיון, ומפרך אתה עצמך בהתמודדות עם יצרך, ומוותר על עונג גופני, תבין שמחכה לך עבור זה עונג פי כמה מעונג שאתה כביכול ''מפסיד'' בהמנעותך ממילוי תאוותך.
מה יעשו רב ככל בני האדם שרוח השטות של יצרם משתלטת עליהם ובזמן שיצרם הרע מפזז בקרבם לא יזכרו מיצר הטוב?
העצה היעוצה היא אחת: עשה לך חבר! להצטרף לכלל, ולשעבד עצמו למסגרת בעלת משטר זמנים שיהא מוכרח לעמוד במסגרתו לתורה וללימוד, וכמו כן יהא מוכרח לשמור על מעמדו בחברה לבלתי יושלך ממחיצת חבריו ומבני קהילתו וכיוצא.
וזאת יכול אדם לבחון בנקל, היאך כאשר קובע הוא לימודו עם חברותא לשעה מסוימת מתגבר ובא לשעה הקבועה ללמוד, וגם במקרים שאילו היה זה סדר לימוד שלו בפרטות - ללא חברותא, בשום אופן לא היה עומד בקביעותו והיה מבטלה ללא ספק, ורק עתה שמשועבד הוא לחברותא בקל הוא לקום מעצלותו או מטרדתו או מעייפותו ולעמוד בקביעות, זהו כוחה של חבורה.
והוא יותר מועיל מהא דאמרו: ''לעולם יעסוק האדם בתורה שלא לשמה'' וכו', דשם היינו שילמד לשם כבוד שיכבדוהו בפועל, ובכך מוריד האדם מערך מצוותיו, אולם בעצה זו שהזכרנו אין בזה פניה של כבוד בפועל אלא שמביא עצמו למצב שלא יתבזה ושלא יתקלקל מעמדו בין החברה. ואין זה אלא כמו הגודר עצמו בגדרים וסייגים שקדוש יאמר לו על שמחפש עצות לשמור עצמו מחטא ומנסיון, כי בכך שמשעבד עצמו לתנאי החברה בה הוא נמצא ימנע עצמו ממגע עם הרע הרבה יותר בנקל, ולא יבוא לידי נסיון כ''כ מהר.