אור ברסלב
נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת נסיונות › העומד בנסיון ומתאמץ בו, מהי ההשלכה לגבורה זו של הנצחון גם לתקופות נטולות נסיון?

נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת

נסיונות · העומד בנסיון ומתאמץ בו, מהי ההשלכה לגבורה זו של הנצחון גם לתקופות נטולות נסיון?

מה הבאור בבקשתנו ''ואל תביאנו לידי נסיון'', אחר שנתבאר שתכלית האדם מתבצעת דוקא באמצעות הנסיונות?

העומד בנסיון, אזי הגם שישנה הפוגה בין נסיון לנסיון, והדבר הלא הכרחי, דלא יתכן שיהא האדם מותקף בנסיונות בכל רגע, ובכן עמידה בנסיון מעלה את העומד בה לדרגה, ודרגתו זו שופכת אור על עבודתו גם כאשר היא נטולת נסיון, ועבודתו נחשבת לאיכות נעלית מֵאַחֵר שבשעת נסיון לא עמד.

ולהמחשה,

ב' בני אדם משכימים קום כל בוקר לתפילה ולתורה. ובכן אירע נסיון לאותם ב' בני אדם, וכגון שבלילה אחת ישנו מאוחר, ועם כל זה האחד השכים כדרכו והשני לא; ההבדל ביניהם הוא לא רק אותו יום בלבד שזה השכים וחבירו לא, אלא עמידה בנסיון של זה שהשכים שופכת מהות ואיכות על הזמן שהם שווים בהשכמתם, ואין איכות עבודתם שווה כלל גם כאשר תראה אותם יחד בתפילה; זה שעמד בנסיון העלה בדרגה את כל עבודתו הרוחנית, והורה שהינו בעל מסירות נפש יותר מחבירו, וכי עבודתו פנימית יותר משל חבירו.

מכאן יש לנו ללמוד כמה כדאי להשקיע בזמן נסיון לעמוד בו, כי אז, לא רק אותה עמידה בנסיון לזכותך, אלא בכך אתה מייקר את כל עבודתך לעומת מה שהיתה. וכמו כל העולה בדרגה בשביל מעשה מסוים שעשה, וכי דרגתו הינה זמנית רק בשעת ביצועו את מעשהו הנועז בגבורה? וודאי לא, דרגתו הלא נקבעת מאז ולתמיד. והבן.

הצדיקים והחסידים שהשיגו לדעת את ה' לאחר עמלם ויגיעם, ומעתה עבודתם בערבות ומתיקות, היש שכר לעבודתם, אחר שאי אפשר להם אחרת רק לעבד את קונם, ואדרבא, יסוריהם הקשים הם להתנתק מעבודת ה'?

ללא ספק יקבלו שכר על עבודתם עתה ואף שנעשית בערבות ומתיקות.

ראשית, מפני שלעולם יש גם לעובד מאהבה ועונג להוסיף ולהתאמץ ולא להסתפק, אלא להגביר ולהעלות את מדריגתו עוד ועוד.

ועוד הרי יש לחשוב חשבון פשוט, והוא, היאך הגיעו לדרגה זו, הרי רק מתוך עמל ויגיעה ומסירות נפש, והרי מסירות נפש זו מפעמת בקרבם גם עתה, וגם אם אינה בפועל ממש, שהרי כעת הניח ה' להם מכל נסיונותיהם, ועבודת ה' בתוך פנימיותם, אמנם פרי עמלם ויגיעם מצורפת עמהם בכל רגע ממש, ומוכנים הם לעמוד גם עתה בכל נסיון שיזדמן להם, ולכן אומנם בפועל אינם מתנסים, אומנם בכח נחשב להם שעומדים המה בנסיונות רגע רגע, אחר שמוכנים המה להילחם עם יצרם בכל רגע.

וזהו טעם יסורי הצדיקים ונסיונותיהם, להיות שחפץ ה' לייקר את ערך עבודתם, ולכן מנסה אותם בנסיונות קשים, כדי שירוויחו בזה רווח גדול, והוא כי בעמידתם בנסיון הרגעי או הזמני לתקופה מסוימת, משתקפת בזה מדרגתם לנצח גם לאחר שירווח להם מיסוריהם ונסיונותיהם. וכדוגמת יוסף הצדיק, וכי נקרא שמו ''צדיק'' רק באותו זמן שעמד בנסיון, הלא שם זה הוקבע עד עצם היום הזה, לנצח ולדורות וגם בעוה''ב שמו כן, והטעם, לפי שגילוי מסירות נפשו היתה מפעמת בקרבו לעולם כל חייו, גם לאחר שעברו ימי נסיונותיו וכן גם לאחר מותו נחשב לו גבורתו, שהרי אילו היה חי היה ממשיך בגבורתו, ואם כן בצדק זהו תוארו לנצח.

ובפרט נסיונות זמנינו שהינם תקיפים למאד ובפרט בענייני קדושה, הרי שבכך זה העומד בתוקף בנסיונות הזמן מנציח את שמו לנצח בתואר ''צדיק''. ועל כך נאמר: ''והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו''. ובידוע שתואר ''צדיק'' או ''קדוש'' אינו אלא רק לעומד בנסיונות בענייני קדושה. וא''כ התקיף בתקופה זו להיות חזק ונאמן לה' זוכה בהשקעה זו לנצח, ולהקרות בתואר זה לעד. (ועיין עוד בזה בתשובה הבאה).

תוכן העניינים

נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה