אור ברסלב
נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת נסיונות › במה יש להתעודד כאשר הנסיונות תוקפים, ובפרט כאשר הוא במתקפה קשה?

נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת

נסיונות · במה יש להתעודד כאשר הנסיונות תוקפים, ובפרט כאשר הוא במתקפה קשה?

העומד בנסיון ומתאמץ בו, מהי ההשלכה לגבורה זו של הנצחון גם לתקופות נטולות נסיון?

יש אדם בר מזל - משקיע עשר אלף שקל בעסק ומרוויח 100,000, לעומתו יש אדם שמשקיע עשר אלף שקל ומרויח 20,000 בלבד. וכן על זה הדרך במגוון אופנים של רווח.

צריך להבין, יסורים או נסיונות המה ''השקעה'', וְאָמוּר לצאת מהם רווחים גדולים, והרווחים הינם בהתאם להצלחתו ועמידתו בנסיון של המתנסה, דהיינו זה שמקבל יסוריו או נסיונותיו באהבה ועומד בהם בשלמות, הרי שבהשקעה זו רווחו עצום; לעומת אחר שעם אותה ''השקעה'' של יסורים - מרוויח מעט, אחר שאינו עומד בהם כקודמו.

ולכן עת נסיון ויסורים הנו אתגר לרווח עצום, וכאמור לעיל לייקר את העבודה השגרתית לכאורה - גם כשהינה נטולת נסיון, וכמו שביארנו שזמן העמידה בנסיון אינו הוראת מצב רק לשעתו אלא תמידית, ולכן איזו השקעה נפלאה מזדמנת לאדם כשהנו מתיסר או מתנסה, שהרי באם יעמוד בה באופן זמני עד יעבור זעם, הרי שתתלוה אליו אותה דרגת הצטיינות ותיצמד אליו גם לאחר שיחלפו עיתות הנסיון ויהנה ממנה באופן תמידי.

יש לי השתוקקות גדולה לעלות בתורה ויראת שמים, והכסופין שלי עצומים להשיג קרבת ה', אמנם בפעל רחוק אני מגעגועי, היש ענין לחזק את הכסופין או להרפות עצמי מהם, אחר שבין כה בפעל לא עולה בידי לישמם?

יש לך לדעת שהשתוקקות היא עבודה לעצמה, ויש בה חשיבות עצומה גם כאשר לא מתאפשר ליישם את הרצון בפועל, ורבים המה שנופלים מחוסר יכולת יישום בפועל את שאיפותיהם, ולו היו מודעים ממעלת ההשתוקקות כשהיא באמת, היה רווח להם.

וראה מה שכתב החת''ס (שופטים ד''ה ''וכי'') על הפסוק (דברים יח, ו-ז) ''וכי יבא הלוי וכו' ובא בכל אוות נפשו וגו' ושרת בשם ה' אלוקיו ככל אחיו הלויים''. וזה לשונו שם:

רצה לומר, מי שגר ומתגורר מרחוק ואי אפשר לבוא בעצמו ולעבוד בגופו ממש עבודת ה', רק בכל אוות נפשו ותאוותו וחשקו הוא משתוקק וחפץ לעבוד את ה', ומתפלל וקורא בשם ה' בחפץ וחשק הרבה, אזי יהיה מחשבתו הטובה נרצית ככל אחיו הלויים העומדים שם בפועל. עכ''ל.

ולנחיצות הענין נצטט כמה קטעים במעלות ההשתוקקות מדברי רבותינו בזה, אחר שחשוב הדבר מאד לידיעה בימינו שרבו הטרדות והאונסים מלהוציא לפועל את ההשתוקקות.

א. מה שלא ישיג במעשה - ישיג בהשתוקקות

על המאמין לחשוב עם נפשו, במה שהוא חייב לאלוקים יתברך ומה שיגיע אליו במעשה - ישתדל בו ויטרח, ומה שלא יוכל להשיגו במעשה - ישיגהו בידיעה ויתאווהו, כמו שאמר דוד ע''ה (תהילים קיט, ה): ''אחלי יכונו דרכי לשמור חוקיך'', והבורא ידינהו לזכות, והוא חייב לצפות לעתות אשר תשיג ידו ויוכל בהם לשלם מה שיתכן לו מחובות הבורא יתברך. (חובת הלבבות, שער חשבון הנפש פ''ב)

ב. חובת ההשתדלות היא על החשק והרצון ולא על גמר המעשה

עיקר זכות השתדלות האדם בעולם הזה, הוא רק החשק שיש לו לעשות רצונו יתברך, אבל גמר המעשה הוא מה' יתברך, כמו שכתוב (ישעיה כו, יב): ''גם כל מעשינו פעלת לנו'', ''ומה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה'' (דברים י, יב), שהוא בלב, אבל המעשים הוא בכלל הכל בידי שמים. ואפילו חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, כמו שאמרו (שבת סג, א), לפי שהוא עשה את שלו במחשבתו וחשקו. (דברי סופרים, אות כא).

ג. הבחירה ביד האדם לרצות ולהשתוקק רק לעבוד את ה'

''מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה'' (דברים ה, כו). הנה לכאורה נראה לומר בודאי שיראת שמים היא בידי שמים, ולולי עזרתו יתברך שמו לא יגיע אחד מאלף ליראה את ה', חוץ מתי מעט אשר אינם צריכים סעד לתמכם, כאבות ומשה רבנו ע''ה וכיוצא, אבל זולתם ראה כמה תפילות התפלל דוד המלך ע''ה בתמניא אפין על ככה. אך מה שאינו בידי שמים (עי' ברכות לג, ב) היא הבחירה שבלב שישתוקק אדם וירצה להיות עובד ה' ויתפלל על ככה, אותה השתוקקות לבד אינה בידי שמים, והיא מבחירת אדם, על כן אמר: ''מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי''. לא אמר מי יתן ויראו אותי, שזה אינו בידם, אלא מי יתן והיה לבבם זה ליראה, שיהיה חמדה בלבבם ליראה. (חתם סופר, ואתחנן ד''ה מי).

''מה ה' שואל מעמך'' (דברים י, יב) - שבאמת גם היראה מאתו יתברך, רק הפירוש - ששואל ''מעמך'' ליראה. פירוש, שתרצה לכל הפחות להיות לך מידת היראה. (שארית ישראל, ליקוטים ד''ה הכל)

כל עבודת האדם בכל יום, להיות הרצון והחשק תמיד רק לעשות רצון המקום בכל לב ונפש. (מכתבים ומאמרים מבעל השפת אמת [גור] מכתב כה)

ד. העיקר הוא הרצון, וממנו יבוא למעשה

הכלל הוא - אין שום יאוש בעולם. ואפילו אם האדם הוא כמו שהוא - כל זמן שעדיין זוכר את ה' יתברך ורצונו חזק לשוב אליו יתברך, אף על פי שזה כמה אשר הוא כוסף לשוב אליו יתברך ועדיין לא זכה לתשובה, ואדרבא... אף על פי כן יחזק את עצמו בהרצון יותר ויותר, וירגיל את עצמו לכסוף ולהשתוקק לה' יתברך תמיד בכל עת, ועל ידי זה בודאי, סוף כל סוף יזכה לתשובה שלמה בלי ספק.

ודרך זו היא עצה טובה ונכונה לכל אדם שבעולם למגדול ועד קטן, הן צדיק גדול מאד או איש כשר באמת העובד את ה' וצריך לעלות בכל פעם למדריגה גבוהה ביותר, והן אנשים קטנים במעלה מאד, אפילו המונחים בשאול תחתיה, חס וחלילה - אף על פי כן, על ידי רצון - הכל יכולים לעלות מתכלית דיוטא התחתונה עד רום המעלות, ואי אפשר לבאר כלל עוצם מעלת הרצון והכסופין דקדושה.

וצריך כל אדם להרגיל את עצמו בזה מאד לכסוף ולהשתוקק תמיד לה' יתברך ברצון חזק ותקיף, וזה יכול בודאי כל אדם לקיים, אפילו הפחות שבפחותים, כי יהיה איך שיהיה - אף על פי כן יחשוב: אני רוצה ומשתוקק ברצון חזק לשוב לה' יתברך. רק מחמת שאין יודעין מעלת הרצון, שהרצון בעצמו טוב מאד והם רואים שכמה פעמים נכספו ברצון חזק לה' יתברך, ואף על פי כן עדיין לא זכו לעבודת ה' יתברך, וגם קצת פגמו יותר, על כן הם מתייאשין בעצמן ושוכחין לכסוף יותר, עד שנתעלם הרצון אצלם. ובאמת, זה הפגם קשה יותר מן הכל, כי איך שיהיה, על כל פנים לא ירפה ולא יחוש ולא יעזוב את הרצון, אדרבא - ירגיל את עצמו לכסוף ולהשתוקק בכל פעם ברצון חזק יותר ויותר לה' יתברך, וזה הרצון בעצמו טוב מאד, ויכול לזכות על ידי זה לתשובה שלימה באמת, ולעלות לכל המעלות דקדושה. (עצת שלום, רצון)

ה. בפרט בדור האחרון עולה כל השתוקקות לרצון לפני ה'

באמת, נקודה פנימית רעותא דלבא של כל אחד מישראל - שלם עם ה' ותורתו, רק שאין בכוחו להוציא פנימיות לבבו ורצונו הטוב, שיהיו כל איבריו נשמעים ונעשים כפי רצון לבו שגם המה יתפעלו מיראת ה' לבל יעשו דבר שלא כרצונו יתברך, כי השאור שבעיסה מעכב. ולכן עתה, בְּהַגָּלוּת, צופה הקב''ה ומביט בבתי גוואי של כל אחר מישראל ברצונם הטוב, כי רצונם לעשות רצונו יתברך, אלא שכובד הדאגות מעכב ההתפשטות רעותא דלבא על כל איבריהם, וזאת עולה גם כן לרצון לפניו יתברך, ומרחם עליהם. (דברי אלימלך, ר''ח אלול ד''ה א''י)

ו. ''אוהבם נדבה''

מי שמקרב עצמו - אף שאינו יודע איך, רק מתגעגע לשוב לה' יתברך, ומתנדב עצמו - אף שאינו יודע איך להתקרב, כמו כן ה' יתברך מתנדב לאהוב אותו. (שפת אמת, שבת שובה תרל''ד ד''ה איתא)

ז. התשוקה מחשיבה את הרצון למעשה

''וכי יבוא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל אשר הוא גר שם ובא בכל אוות נפשו אל המקום אשר יבחר ה' ושרת בשם ה' אלקיו ככל אחיו הלויים העומדים שם לפני ה''' (דברים יח, ו-ז). רצה לומר, מי שגר ומתגורר מרחוק ואי אפשר לבוא בעצמו ולעבוד בגופו ממש עבודת ה', רק בכל אוות נפשו ותאוותו וחשקו הוא משתוקק וחפץ לעבוד את ה', ומתפלל וקורא בשם ה' בחפץ וחשק הרבה, אזי יהיה מחשבתו הטובה נרצית ככל הלויים העומדים שם בפועל לפני ה'. (חתם סופר, שופטים ד''ה וכי)

ח. המצטער מאי יכולת עשייתו את המצוה זוכה להרגיש הארת המצוות כאילו עשה

בכל דבר שבקדושה, בתורה ותפילה ובכל מצוות התורה, אם לב האדם יחפוץ לעשות ואינו יכול, ולבו נשבר מזה שאינו יכול להוציא מכח לפועל, ה' יתברך הבוחן לבות וכליות כביכול עושה בעבורו, ומעלה עליו כאילו עשה אדם המצוה בפועל, וזוכה להרגיש האורות הקדושים מהמצוות. (תפארת שמואל, פסח שני ד''ה ויאמרו)

ט. המתחזק ברצון ובהשתוקקות זוכה להיות מורה דרך לרבים בעבודת ה'

בכל מה שעובר על האדם איך שהוא - אם יחזק את עצמו ברצון, היינו שאפילו כשאינו זוכה להוציא מכח אל הפועל הדבר שבקדושה שחפץ לעשות או המדריגה בעבודת ה' שרוצה להשיג, אף על פי כן לבו הומה ומייחל תמיד בכל מעיו ובכל איברים הפנימיים שלו לגמור ולעשות רצונו, בבחינת ''מעי מעי אוחילה'' (ירמיה ד, יט), על ידי זה מרחם עליו ה' יתברך ומורה לו דרך האמת לכוון רצונו, עד שזוכה לחבר ספרים קדושים לבאר דרכים ועצות איך לעשות רצונו יתברך, ולבטל כל הספיקות שיש לשאר בני אדם בענין עבודת ה' ועשיית רצונו יתברך (עצת שלום, אות רצון)

י. העיקר הוא הרצון העצמי

יש ללמוד קל וחומר ממה שהכביד הקב''ה לב פרעה על ידי שלא רצה להכניע עצמו לה' יתברך, אף שעל ידי המכות רצה לשוב, מכל מקום, כיון שמעצמו לא השפיל עצמו כדכתיב (שמות י, ג): ''מאנת לענות מפני'', על ידי זה הכביד לבו שלא לשוב על ידי המכות, קל וחומר מידה טובה מרובה בבני ישראל אשר חפצים באמת לשוב לה' יתברך, ומה שאינם יכולים על ידי הטרדות ויגיעת היצר הרע, יעזור להם ה' יתברך לגבור נגדו לשוב לטוב (שפת אמת, בא תרל''ה ד''ה ועוד)

יא. ההשתוקקות - פתרון ועצה לתשובה

לפעמים האדם מתעורר בתשובה אבל נפשו מרה לו מאד, כי נדמה בעיניו שהוא מרוחק מאד מה' יתברך, וכבד עליו הדבר שישוב לבוראו יתברך על ידי סיגופים וכו', העצה היעוצה אז על כל פנים, לקבל על עצמו התשובה, ולהיות נכסף ומשתוקק מתי יזכה לשוב כראוי, ואם יהיה חזק בזה, יזכה אחר כך לבהירות ולשוב בשלימות. (עבודת ישראל, ראה ד''ה עשר)

למה נטרדים פעמים הבני-תורה מלמודם, ונזקקים להטלטל בדרכים למחיתם ולקיומם, אחר שבתורת ה' חפצם לעסק בתורה יומם ולילה?

כמה תועליות יכול האדם להפיק גם בנסיונות אלו של הטרדה מלימוד התורה, ונמנה כמה מהם:

א. להביא את החכמה לידי מעשה, דהיינו אימתי מיישם האדם את חכמתו ומביאה לידי מעשה, הלא בשעות נסיון וקושי, ובזמני הטרדה ובלבול כשהאדם חוטף ככל אשר ביכולתו, ולא נוטש את אשר כן באפשרותו ללמוד ולעשות, הלא אז בא לידי ביטוי חכמתו של האדם.

ב. בכך שהאדם נזרק מביהמ''ד לשעות קשות וטרופות ועומד בנסיונות המשתלשלים מהם, אמנם בשעות טרופות אלו לבו בל עמו להתעלות רוחנית, אולם תקופה זו מזכה אותו שכשיחזור לימי שלוותו יקפוץ למדריגות שלא היה משיגם לולי עמידתו בנסיון השעות הטרופות, כך שהשעות הטרופות הינם השקעה לרווחים שיפיק האדם לכשיחזור לימי שלוותו.

ג. להגדיל שכרו של האדם, בבחינת ''אם ראית דור שמתרפין מד''ת עמוד והחזק בה ואתה נוטל שכר כולם'' (ירושלמי סוף ברכות). כשאדם שומר ומדקדק במצוות במצבי נסיון, כשלעומתו רוב בני האדם נכשלים במצב כזה - נוטל הוא שכר כולם.

ד. איתא באבות דרבי נתן: ''פעם אחת בצער יותר ממאה שלא בצער'', אם כן דף גמרא בצער שקול יותר ממאה דפים שלא בצער, אם כן פעמים שמזמני ההטרדה אפשר להפיק רווחים גדולים למאד.

ה. זמני הטרדה והנסיון שופכים אור חדש גם על זמני השלוה וכמו שהסברנו לעיל באורך, ולכך מְזַמֵּן הבורא לצדיק זמני הטרדה כדי שכשיעמוד בהם, יגדיל וירומם את איכות עבודתו להחשיבה יותר גם בזמני השלוה.

היאך יתכן האמור באבות ''מי שמעשיו מרבין מחכמתו'' וכו', והלא סוף מעשה במחשבה תחלה, ואם כן היתכן מעשים מרבין מהחכמה?

מבואר בספר ''עבודת ישראל'' (סוף פרשת ''וירא'') וכן בספר ''באר משה'' (דברים א' תרטז) יסוד גדול בענין הנסיון, והוא שבשעת נסיון מסתלקת מהאדם חכמתו, ומצטמצמת בינתו, ובהירות שכלו ואמונתו מטושטשין ואז נוחת עליו הנסיון ולא כשהוא בזמני עליה ובהירות והכרה באמונה ברורה בה', ואז נצרך שיהא מעשהו בגבורת הנצחון מרובה על חכמתו של עתה, כך שאמרה זו של מעשיו מרובים מחכמתו נאמרה בעידן של נסיון, שכן בשעת נסיון ניטל מהאדם בהירות אמונתו שמקבלה בשעות העליה שהמה שעות ההכנה לנסיונות, שאז תפקידו של האדם למלאת מצבריו באמונה ויראת שמים להכין עצמו לימי הנסיון שהמה הימים התכליתיים ליישם האדם את חכמתו שלמד קודם בוא הנסיון.

ולכך ככל שיכין עצמו בימי העליה היטב, וימצה כוחו בזמני העליה כן הרושם שישאר לו בזמן הירידה יהא ניכר ומועיל, ואף שיהא אור אמונתו ושכלו עמום בשעת הנסיון מכל מקום יהא בו שיעור להצילו מהעבירה, משא''כ זה שבזמני העליה לא מנצלם כראוי ואפילו אז - אור שכלו ואמונתו עמומים אם כן מה ישאר לו בזמן הנסיון?! אולם זה אשר בשעת הנסיון - מעשיו מרובים מחכמתו, עליו נאמר: ''חכמתו מתקיימת''.

היאך מוצאים אנו בחז''ל הבטחה - ''הבא לטהר מסיעין אותו'' (שבת קד ע''א) משמע בגדר סיוע בלבד, ומאידך מוצאין אנו הבטחה בנסח אחר: ''פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח שעגלות וקרונות נכנסים בו'' (שהש''ר פ''ה), שהוא הרבה יותר מגדר סיוע?

וּכְמוֹ כֵן יִקְשֶׁה, וְכִי עַד עַתָּה שֶׁעָמַל הָאָדָם לֹא פָּתַח פֶּתַח כְּחֻדּוֹ שֶׁל מַחַט, ועכ''ז לֹא תָּמִיד רוֹאִים אָנוּ שֶׁנִּפְתָּח לָנוּ פֶּתַח שֶׁעֲגָלוֹת וּקְרוֹנוֹת נִכְנָסִים בּוֹ?

דע, ב' הבטחות אלו הינם ב' שלבים של הבטחה בהתאם לעבודת האדם.

בשלב ראשון נדרש מהאדם עמל ויגיעה מצד עצמו לעמול בכל כוחו, ואכן אז זוכה ל''מסייעין אותו'' כדין הבא ליטהר, ועזר ה' עמו הוא בגדר סיוע ותו לא, לסייעו כמסייע בעלמא בלבד, אולם עיקר העמל נשאר רובץ על האדם.

ולאחר שכבר הילך האדם בעבודה זו ימים ושנים, ועמל הוא בכל כוחו, אז זוכה הוא לשלב ב', והוא שנעשה כמעין המתגבר, ובפתח קטן שפותח הוא מעצמו נפתחין מעיינות חכמה - פתח שעגלות וקרונות נכנסין בו. והוא מה שראינו בכל גדולי ישראל, שמתחילה עמלו ויגעו למאד, וכמובן שהיה זה בעזר ה' שהיה עמהם כדין הבא ליטהר מסייעין אותו, אמנם היה זה רק בגדר סיוע בלבד, ואכן אז התוצאות לא היו מבורכות כרצונם וכשאיפתם, אולם לאחר ימים ושנים רבות שעמלו ויגעו הגיעו להבטחה השניה פתחו לי פתח וכו', ונעשו כמעין המתגבר.

ועוד מובא בספר ''מכתב מאליהו'' והוא כמה פעמים בדבריו שם, שפתח כחודו של מחט מועיל כשהוא כראוי ובכל כוחו של האדם דהיינו בעקביות ובמסירות, וכנקב המפולש מעבר לעבר, דהיינו שמעט זה חדור ללבו עמוק בפנימיותו, ואז זוכה לפתחו של אולם, אולם אם גם המעט הזה הוא לפרקים ושלא במסירות ובכל כוחו, אין בו כדי להבטיח ''פתחו של אולם''.

תוכן העניינים

נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה