אור ברסלב
נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת ניסים › מדוע אין הנסים מצויים אצלנו בגלוי, ואף שמאמינים אנו ביכלת ה' שהנה בלתי מגבלת?

נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת

ניסים · מדוע אין הנסים מצויים אצלנו בגלוי, ואף שמאמינים אנו ביכלת ה' שהנה בלתי מגבלת?

היאך אפשר לאדם הנתון בצרה לזכות לנס?

כאשר בהכרת האדם קיים פער בהתפעלותו בין הנס לטבע, דהיינו שמדברים הטבעים המתנהלים בעולם אינו מתפעל ומתרגש כי ההרגל השתלט עליו ומיעט את הכרתו מלהתפעל, הרי שלגביו כאשר יקרהו מקרה שהינו בגדר נס, תהא הסתכלותו על מקרה זה כחריג.

ולעומתו המאמין שהכרתו חזקה - פער הנס והטבע אינו עמוק אצלו, אחר שהתפעלותו מהטבע כמו כן גדול.

ובדין זה הבורא דן את האדם כפי הסתכלותו.

דהיינו אם הסתכלותו בהכרה מושלמת ואין פער אצלו כלל בין הנס להטבע, וכדוגמת רבי חנינא בן דוסא - מי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ וידלק, זה זוכה לניסים כי אין צורך שבכך ינכו לו מזכויותיו, אחר שמצד הסתכלותו לא חש הוא שארע לו ''נס'' חריג, כי מצד התפעלותו מפלאות ה' מתפעל הוא כמו כן מהטבע.

אולם רוב ככל בני האדם שקיים אצלם פער גדול בהתפעלותם מהנס לעומת הטבע, וכאלה אם יארע להם נס ינכו להם מזכויותיהם, כיון שלדידהו חשים הם שארע להם נס.

ולכך אין הניסים מצויים אצלנו, הן מפני שאיננו ראויים שישתנה הטבע עבורנו, אחר וזו הסתכלותנו על הטבע כהנהגה המובנת מאליה, והנס הנו חריג.

וכמו כן חס הקב''ה על זכויותנו לבל ינכו לנו מהם באם יארע לנו נס, ועוד טעם כמבואר בתשובה ג' לעיל.

''מי שנעשה לו נס ואומר עליו שירה מוחלין לו על כל עוונותיו'' (מדרש תהלים מזמור יח), הכי יש סגלה לכפרת עוונות מלבד תשובה?

אמרו חז''ל: ''אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות'', ומהי רוח שטות זו? טשטוש ההכרה מעיקרי האמונה, שהרי לו היו ברורים לאדם עיקרי האמונה במציאות ה' העומד ורואה לאדם בשעת מעשהו, ומשלם עונש לעוברי רצונו ושכר לעושי רצונו, וכן לו היה האדם חי בהכרה ברורה ביתר עיקרי האמונה הרי לעולם לא היה חוטא, אלא שההכרה נטשטשה אצל האדם, והוא לב' סיבות:

האחת להיות האדם רואה את סביבתו רקים ופוחזים אנשי שחוק וקלות ראש ובכך מורידים המה את האימה והרעד מהבורא, שכן בלתי נמנע שהחי בסביבת ליצנים חש קרירות עצומה, ומסתלק פחדו ומוראו מה'.

והשנית שוחד רצונותיו וחשקיו של האדם מטשטשים לו את חומר העבירה מסיבות שטותיות כי כן סגולת השוחד לעוור עיני חכמים ולסלף דברי צדיקים.

ובכן זה שנעשה לו נס - הרי קבל בכך ''מכת חשמל'' להעירו מתרדמתו ומשכרותו, ומיד מקיץ הוא מטשטושו להכיר שהעולם רימהו ושיקר בו, והעולם הזה הנוהג במנהגי הטבע זוהי הסוואה לאמת, ומיד מתעורר הוא לשוב להכרתו בעיקרי האמונה.

ובכן זה האומר שירה על ניסו, הרי שאינו נותן לרושם של הנס לפוג ממנו, ואוחזו ולא מרפה מללמוד ממנו את האמת, הרי שבכך ריפא את הרקבון שגרם לו לחטוא, שהרי כאמור, הגורם לחטוא הוא שכרות עוה''ז ששיטה ושיקר באדם, הרי עתה ששב האדם להכרה - זו סיבה שלא יחטא עוד, וזו תשובה מעליתא, ואף יותר מכל תשובה של בכיה ווידוי וחרטה, לפי שתשובה של ווידוי וחרטה מי יימר שלא ישוב לחטא הזה עוד, אולם עתה שטיפל זה בשורש סיבת החטא שהוא שכחת ה', ובא עתה לזכירת ה', בכאן יש סיכוי והבטחה במדת מה שלא ישוב לחטא עוד.

וכן הוא בענין ששבת מכפרת עוון, וכמו שדרשו על פסוק: ''שומר שבת מחללו'' אל תקרי מחללו אלא מחול לו, וכי היאך יתכפר לזה עוונותיו בשמירת שבת על כל תענוגי השבת, הבאכילת בשר ויין לכבוד שבת יכופר לזה עוונו?!

אולם כאמור, הרי השבת כל עניינה אמונה, להביא את האדם לאמת שנעלמה ממנו בששת ימי המעשה ולהזכירו שהבורא הוא הבעה''ב על העולם ואין עוד מלבדו שהוא שברא עולמו בששה ימים והכל שלו, ואם כן אם הוא המנהיג הוא המצווה והוא המעניש, ובכך שב האדם להכרה מהטשטוש שהיה סיבה לחטאו, ובהכרה זו עוקר את שורש החטא ובכך יש סיכוי והבטחה שלא ישוב לחטאו יותר מווידוי ובכיה.

ויש עוד להוסיף שהנעשה לו נס ואומר עליו שירה, וכן סגולת שבת קודש הינם זמני שמחה, ומתוך שמחה יותר נחקק בלב האדם האמונה מאשר מתוך בכיה ווידוי - ''והיה כנגן המנגן ונחה עליו רוח ה', על ידי שמחה זוכים לפתיחת הלב ואז האמונה מתישבת בלב להשיב את ההכרה אל מקומה יותר מבכיה ווידוי, לכן נצטיינו זמני שמחה אלו להיות מסוגלים לכפרת עוון.

תוכן העניינים

נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה