אור ברסלב

נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת

מועדים · פסח

פורים

עקר בטוי הפסח מתבטא - שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם, שאינו אלא להדגיש משמעות היציאה בחפזון של כמה דקות קדם ממצרים טרם שהספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, והוא פלא, לתת את כל משמעות החג על שבח היציאה ממצרים כמה דקות קדם?! והיכן אפוא ההדגשה על עצם היציאה, העשר מכות, היציאה ברכוש גדול ועוד, שעליהם אין אנו נותנים שום משמעות?

עיקר הצלחת היצר הוא בפיתוי ''הדחיות'' דהיינו לדחות עשיית העשה טוב, או הסור מרע - למחר. והרבה אינם מבינים שביהדות אין מושג שכזה: היום שיעבור איך שהוא... ממחר נתחיל התחלה חדשה... מחשבות כאלו פסולים לחלוטין, ואינם מורשים כלל על פי התורה הק', האדם חייב לחטוף את אשר יוכל, כל דחיה היא סכנה גדולה.

וראה לשונו הנוקבת של המסילת ישרים תחילת פרק ז':

''אשר הנה כל רגע שמתחדש יוכל להתחדש איזה עיכוב למעשה הטוב'' ועיי''ש עוד שכתב: ''ולא יניח זמן לזמן שיתרבה בינתים, כי אין סכנה כסכנתו''.

וזהו כל סוד הפסח, שהרי נסיון גדול היה נסיון היציאה ממצרים, והעובדא ששמונים אחוז מבני ישראל לא חפצו ביציאה ומתו במכת החושך. והנה העשרים אחוז שחפצו ביציאה הצליחו לבצעה רק מכח החפזון שלא יכלו להתמהמה, דאם לא כן סכנתם היתה גדולה פן יתחדש עיכוב בלבבם.

ולהורות שכל הצלחת היציאה היתה תלויה בחפזון נצטוינו לבלתי אכול חמץ בפסח, זכר להצלחת היציאה שהיתה תלויה בחפזון עד כדי שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ.

והעובדא, שנצטוינו על החפזון: ''וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים... ואכלתם אותו בחפזון'', עוד טרם מציאות: ''ולא יכלו להתמהמה כי גורשו ממצרים'', כי הציווי היה ללא כל קשר למציאות שלמעשה לא יכולנו להתמהמה גם אם רצינו, כי מה שנצטוינו על האכילה בחפזון היה מוכרח להצלחת היציאה, אלא שנסתייע הדבר בכך ש''ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם'', (והארכנו בזה בספרנו ''בים דרך'' חלק ''ויקרא'' מאמר נ')

תוכן העניינים

נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה