מועדים · פורים
מדוע המצוה של השמחה בפורים הנה ביתר שאת, ואפלו יותר מ''ושמחת בחגך'' שבשאר המועדים שהמה מדאוריתא, ולא עוד אלא אף הקדימו השמחה לחג זה מתחלת החדש - משנכנס אדר מרבין בשמחה, ומדוע איננו עושים זאת כמו כן בחנכה או בניסן ?
וְעוֹד אָמְרוּ: מַאן דְּאִית לֵיהּ דִּינָא בַּהֲדֵי עַכּוּ''ם לִדַּיֵּן עִמּוֹ בַּאֲדָר, מַדּוּעַ חַג זֶה שׁוֹפֵךְ אוֹר שֶׁל נִצָּחוֹן וְשִׂמְחָה עַל כָּל הַחֹדֶשׁ.
וְעוֹד, מַדּוּעַ נִכְתְּבָה הַמְּגִלָּה בְּסִגְנוֹן סִפּוּר דְּבָרִים מִקְרִי וְטִבְעִי לְלֹא הַדְגָּשַׁת אֵרוּעֵי הַנֵּס עַל-טִבְעִי שֶׁאֵרְעוּ בְּמַהֲלַךְ הַנֵּס, וּמִבְּלִי לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם.
וְעוֹד, מַדּוּעַ הִצְמִידוּ חֲזַ''ל אֶת מִצְוַת ''זָכוֹר'' אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק דַּוְקָא בְּסָמוּךְ לְפוּרִים, וּכְמוֹ כֵן בְּיוֹם פּוּרִים קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה ''וַיָּבֹא עֲמָלֵק'', שֶׁהוּא בְּעֶצֶם מִצְוָה הַשַּׁיֶּכֶת לְכָל הַשָּׁנָה?
ראשית ראה בדברינו לעיל פרשת ''זכור'', ומה שיש להוסיף בזה דזה ברור שעמלק לא בא להכחיש את הניסים המפורסמים, דאמנם אמרו חז''ל שעמלק קירר וצינן את אמונתם של ישראל אומנם יש להבין במה? וכי היה בכוחו להכחיש את ניסי מצרים מיוצאי מצרים עצמם שרק אתמול יצאו ממצרים וחזו במו עיניהם עשר מכות, קריעת ים סוף, והלא מצוידים המה עתה ברכוש גדול של ביזת הים, היתכן לקרר ולצנן מניסים כאלו.
אלא, ידועים דברי הרמב''ן בסוף פרשת ''בא'' שמטרת הניסים המפורסמים שמהם יודה האדם בניסים הנסתרים, דהיינו כל מטרת ניסי מצרים על כל פרטיהם לא היה במטרה לשעתן אלא להשריש בעם ישראל שאין מציאות של טבע בעולם, ותקופת אור זו תבוא ותלמד על כל תקופות החושך להאירם באור האמונה שאחרי מסך החושך ישנו אור ההשגחה המנתב את כל אירועי העולם על כל פרטי פרטיהם.
ואת זאת בא עמלק לקרר, דהיינו אמנם היו לעם ישראל ניסים גלויים ומפורסמים, ואת זאת אין עמלק יכול להכחיש, אולם בא הוא במלחמה עם ישראל לצנן להם את הלימוד של האמונה לעתות החושך, ובא בזה לכפרם במקרה ובטבע, שהנה עולם כמנהגו נוהג ואיש הישר בעיניו יעשה ואין שליטה על מעשה האדם, שהנה ובא הוא ונלחם עם ישראל ואף שהקב''ה כעת נלחם להם, ועשה למענם שידוד מערכות הטבע, אין זה אלא לשעתו בלבד, אולם מכאן ואילך אינם אלא ככל הגויים, חלילה.
אם כן להמבואר, הרי שמחיית עמלק לא תתקיים בידינו בהיותנו חוגגים את הפסח ואת השבועות ואת הסוכות שבהם ארעו ניסים גלויים מעל הטבע, כי לא זו היתה מטרת מלחמת עמלק בנו שנכפור בניסים גלויים אלה, אלא עיקר מלחמתו היתה לעקור את הלקחים שיש לנו ללמוד מניסים גלויים אלו ולטשטש את הנסים הנסתרים, כך שבחגיגת ג' הרגלים עדיין איננו יורים את החץ ללבו של עמלק, כי לא זו מטרתו להכחיש מאתנו את הניסים המפורסמים.
אולם בנס הפורים, בכאן אנו יורים את החץ ללבו של עמלק בהיות שנס זה הינו מלובש בצירוף מקרים ואנו מייחסים זאת להשגחה בלבד, שזו תכלית כל הניסים המפורסמים ללמד על נס נסתר שכזה לראות בו כנס לא פחות מהניסים הגלויים, ולכך בדוקא ערכו לנו מרדכי ואסתר את המגילה בדרך מקרה וטבע ועל כך לשיר ולהודות, ולהפריז בשמחה יותר מכל החגים, בהיות שבכך שנרבה בשמחה על נס שאירע במהלכים טבעיים, וכמו כן נקרא את המגילה בדוקא בדרך צירוף מקרים, ובדרך סיפור מקרי זה נפרסם את ניסי ה', ונכניס את אמונת ההשגחה בתוך המקרה - בכאן דוקא מקיימים אנו מחיית עמלק, כי זה היתה כל מטרתו לטשטש את הניסים הנסתרים, ואם כן אין לך מחיית עמלק אלא דוקא בכך שנשמח ונפריז בשמחה על ניסי ה' עמנו שמתוך הטבע דייקא, להורות שאנו עם המכחיש את הטבע ומשקרו, ובכך מביאים אנו את כל הניסים המפורסמים על מטרתם, כי ללא כן, הרי שהניסים של שלושת הרגלים לא באו על תכליתן כלל, כי כל מטרתם כאמור להודות בניסים הנסתרים.
ובדברי הרמב''ן שאומר שתכלית מטרת הניסים המפורסמים הוא כדי שמהם יודה האדם בניסים הנסתרים, הרי שבמילים אחרות יש לנו לומר שתכלית החגים בג' רגלים שהיו על הניסים המפורסמים, תכליתן הוא שנחגוג את חג הפורים שהוא על הניסים הנסתרים.
ולכך גם מקדימים אנו את השמחה כדי להרבות בה ביתר שאת ביותר משאר החגים להורות שאין אנו משייכים הנס לשום כח טבעי, ובשמחה זו מתחברים אנו עם שמחת העתיד שתכליתה תהא בכך שידע כל פעול כי אתה פעלתו, וכו', ויוודע אלקותו יתברך בכל דומם ובכל חי, ובזה תהא תכלית השמחה לעתיד, ולכן כל המועדים עתידים להבטל מלבד פורים, כי רק חג הפורים מזדהה עם העתיד להודיע לכל פעול ויצור כי ה' האלקים, ואין שום טבע ומקרה בעולם, אמונה זו - מקבלת ביטוי בעיקר בפורים.
ומי שיש לו דין עם הגוי ידון באדר, כי אז כוחנו רב למאד בסגולה גדולה ונפלאה, אחר שבחודש זה אנו מכחישים את הטבע לגמרי, ושום כח טבעי לא יוכל לנו בשל כך, כי זו סגולת המשקר והמכחיש את הטבע שהטבע יושפל תחתיו ולא תהא לטבע שליטה עליו, כידוע מ''נפש החיים'' - סגולה גדולה ונפלאה המפורסמת.
וזו טעם התחפושת בפורים להורות, שכל הכוחות הטבעיים השוררים בעולם, וכל הסיבות וסיבות לסיבות שלכאורה הם המובילים את אירועי העולם אינם אלא תחפושת, מעטה המתעה ואוחז את עיניהם של בני האדם ומתעתע בהם ליחס כח לזולתו יתברך, והכל תחפושת שמתחתיה אין אלא את כוחו יתברך המנהיג עולמו בחסד ובצדק.