זיכוי הרבים · מהו התנאי יסוד להצלחה בזכוי הרבים?
התנאי היסודי הוא שיהיו הדברים של המשפיע יוצאים מן הלב ללא פניה של כבוד או פרנסה או משרה, וראה בזה דברים חוצבים מהרב ''מכתב מאליהו'' (ח''א עמ' 138):
לפרסם שם שמים ולהשפיע על סביבתו שהכל יהיו עובדי ה'. ולמדנו מכאן יסוד גדול, כי לא בדרשות אפשר לקרא בשם ה' ולהשפיע, כי אין בדרשות שום כח, שהרי השומע נוגע הוא לרצונותיו וא''כ איך יקבל דברי הדורש שהם נגד רצונותיו, הלא השוחד יעור עיני חכמים. אך במעשים, במעשים גדולים ורבים, בחסד לכל צד, בשלילת אהבת עצמו ו''הנטילה'' לגמרי - רק באלה הוא כח ההשפעה. רק מי שהוא מצבא בוראו, אשר כל שאיפתו להרבות כבוד שמים ולהתחסד עם קונו, אשר יעבוד בכח הנתינה ממש ומוסר נפשו לעבודתו מבלי התחשב עם פרטיותו, כבודו, פרנסתו ושאר עניני עוה''ז שלו, רק הוא יכול להשפיע. ובעינינו ראינו בנ''א לומדים גדולים ובעלי כשרון נשגבים שומרי תורה ומצוה ובעלי מחשבה מעולה, ואעפ''כ לא ישפיעו בישיבה להכניס רוח בן תורה בתלמידים כדבעי. והוא משום שיעסקו בישיבה לשם משרה, פרנסה, וכבוד. כאלה לא יפעלו מאומה. וענין זה הוא שגדרו חז''ל באמרם: דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. כל אדם, אפי' הנוגע ביותר, יבחין בדברים היוצאים מן הלב - מהרגש פנימי של חסד אמיתי - היאך שאין בכח שום נגיעה לעמוד נגדה, כי במקום אשר אור האמת מגיע, ירגיש החשך התבטלותו לגמרי.
ועוד מבאר הרב ''מכתב מאליהו'' (שם עמ' 128) מכיוון אחר, שעיקר זיכוי הרבים מצליח ע''י דוגמא אישית, לפי שאת הרע שבלב אדם אי אפשר לעקור, כי הרע מצדיק דרכו, ושום שכנוע לא יעזור אלא אחת, והוא שיראה המרוחק בעיניו דוגמא חיה היאך השומר מצוות הינו רגוע ושלו וכיוצא, והנה לך דבריו:
הרע שבלב ממאן לקבל שום טוב, ולכן מי שהרע בלבו אינו מקבל תוכחה, כי נקודת הרע בלבו מבעטת בה. וזהו הטעם שאין בדור הזה מי שמקבל תוכחה, כי העבירה שבלב (השקפות הרעות) אינה מניחה את האדם להכיר את אמיתת הטוב בלבו. וע''כ א''א להדריך את האדם הזה על דרך טוב ע''י תוכחה. דרך אחת יש ללמד לבלע עבירה שבלב, והוא ע''י שיראה שלימות האחדות ברוחניות, כגון התאחדות משפיע ומושפע - אחדות איש ואשתו ובני ביתו בעבודת ה', או רב עם תלמידיו, כי גם בעל עבירה שבלב יכיר את האמת אצל אחרים, ומזה אפשר להכיר את הרע שבלבו ויתקנו.
פעמים רבות רואים אנו שיזכה איש פשוט לפעל גדולות ונצורות בעולם התורה או בעולם התשובה או החסד מה שלא יזכה לזה גם האיש הגדול באמת?
הרב ''מכתב מאליהו'' (ח''ה עמ' 287) מגלה לנו בזה סוד נפלא, והוא שמכיון שאותו אדם פשוט התעורר לדבר לעשותו למען הכלל - זכה הוא בדבר, ולכך יתכן פעולה נשגבה שלא הקריבו עצמן גדולי הדור לעשותה לסיבת טרדותיהן וכיוצא, ובא איש פשוט והחליט שהוא מקריב עצמו לעשותה - יצליח לעשותה הוא דוקא, ויזקף לזכותו כל ההשלכות מפעולה זו, ויתכן שתהא זו פעולה שכל ישראל יינצלו על ידה.
והנה לך דברי הרב ''מכתב מאליהו'' בזה:
וכן הוא גם לצד הטוב. אמרו ז''ל ''יפתח בדורו כשמואל בדורו'' (ר''ה כה:). יש דור הראוי לישועה ואין בו צדיק גדול כעין שמואל הנביא שתבוא הישועה על ידו. אז זה שיש לו קצת זכות יתר על שאר האנשים המזמנים את עצמם לענין הישועה, הוא זוכה בכל הגדולה וכל הזכות שתצא מזה כשהקב''ה יביא את הישועה לכלל ישראל על ידו. הוא זוכה לזה ע''י שהזמין את עצמו לעשות לזכותם של הכלל וע''י החוט השערה של עודף זכות שיש לו כלפי האחרים שהיו מוכנים ליטול על עצמם לפעול בענין, הוא זוכה בכל. [ולפעמים יכול להיות שהוא היחיד בדור שמרגיש הצורך לפעול בענין, ואז יבחר בו ה' להוציא כל הישועה אל הפועל על ידו אף שחוץ מזה זכויותיו דלות מאד. וזהו הנאמר בגדעון ''לך בכחך זה והושעת את ישראל'' (שופטים ו, יד).]
ועוד כתב:
לפעמים נראה בחוש כי אנשים פחותים ושפלים יצליחו להידבק בדבר גדול ולפעול בענינים אשר יעמדו ברומו של עולם ממש, אשר בלי ספק הם זכות לכלל ישראל ומוסיפים זכות רבה לקרב ביאת משיח צדקנו בבי''א. בלי שום ספק זה שהצליח לידבק בענינים ההם זוכה שיהיה לו חלק בזכויות העולות למעלה למעלה מכל ערך והשערה. ובמה זכה לכל הנ''ל? הוא הלא הפחות מכל אלו שהיו יכולים להידבק בענין ההוא ואיך נפלה כל הזכות הזאת בגורלו? - אך ורק משום שהאחרים לא הבינו להתקרב לענין הקדוש ההוא, ובהיותו היחידי שהציע את עצמו נפל האושר בגורלו. והוא אמרם ז''ל ''במקום שאין אנשים השתדל להיות איש'' (אבות ב, ה) - ואז ברור שתצליח בעזהשי''ת.
אמרו חז''ל כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, והנה לפעמים חזינן שאין כן הדבר וימצא מכשול חטא ואפלו חמור אצל זה המזכה את הרבים הכיצד?
מגלה לנו הרב ''מכתב מאליהו'' (ח''ה עמ' 179) סיבת הדבר, והוא להיות שאי אפשר שיזכה זה המזכה הרבים לזכות אחרים בדבר שהוא לקוי בהם, ולפעמים נסתר ממנו בעצמו ליקויו ואינו מודע לזה הוא בעצמו, ואז יש קטרוג עליו היאך יזכה לאחריני בדבר שהוא חב לעצמו, והנצרך הוא שיכשל בחטא כדי שיכיר במחדלו ויעשה תשובה על כך ויתקן את החטא שחטא, וגם יזדעזע מההעלם היאך שנעלם ממנו דבר זה, ואז יזכה לזכות לאחריני כראוי בדבר ההוא.