אור ברסלב
נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת זיכוי הרבים › היאך לא להתרפות ממלאכת זכוי הרבים אחר שלפי הנראה זו מלאכת תחית המתים ממש?

נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת

זיכוי הרבים · היאך לא להתרפות ממלאכת זכוי הרבים אחר שלפי הנראה זו מלאכת תחית המתים ממש?

מדוע יתכן והעסק בזכוי הרבים גורם למרצה רפיון עצמי?

נכון, זהו כפשוטו תחית המתים. אולם על המרצה לדעת, שהתשובה נעשית בעצם רק על ידי הקב''ה בעצמו, מרצה החושב שהוא המחיה מתים ומחזיר בתשובה אינו אלא טועה! אלא הענין הוא שמי שראוי לחזור בתשובה, ומי שיש לו הזכות לחזור בתשובה מתגלגל הוא לידי אותו מרצה שיפיח בו רוח חיים אחר שמכבר יש לאותו שב - זכות זו.

והראיה לכך, ראשית הנה רואים אנו רבים החוזרים בתשובה ללא מחזירים שיחזירו אותם אלא מעצמם, ועוד רואים אנו כאלו שמדברים ומשכנעים אותם על התשובה ימים רבים ואינו מועיל ויש כאלה שבדחיפה מעטה מתקרבים. אלא כאמור הדבר תלוי בזכותו של השב אם יש לו הזכות, הרי שמלאכתנו נעשית מאליה ואם עדיין אין לו הזכות להתקרב לא נצליח עמו במלאכה זו.

אם כן כל תפקיד המרצה הוא לא להחיות מתים עד שיבוא לידי יאוש, אלא להברות את נפשם החולה של אלו שזכו מן השמים לתשובה, ועליו ליתן להם הכוונה והדרכה חיזוק ועידוד בדרכם שכבר מן השמים זכו לה.

ועיין לקמן תשובה טו מהי זכותו של השב לשוב.

אם כן לשם מה מלאכתנו בטרח הזכוי רבים לעצם שכנוע החזרה בתשובה אחר שבמילא מי שזכאי לשוב - ישוב?

הענין הוא כמו העני המבקש צדקה, אם נגזר עליו מן השמים שיחיה, הרי יחיה מכל מקום גם בלי שתתן לו צדקה, אולם זכותנו היא לתת לו צדקה, ומעלה הכתוב עלינו כאילו והחיינו אותו, ואם לא נתן לו כאילו הרגו.

כן הוא בתשובה, עלינו לקרב את הזכאים לקירוב, שאומנם נגזר עליהם להתקרב אולם אין מי שיקרבם ויכוונם, עלינו לכוונם ולקרבם, ולעורר בהם את התשובה על מנת ליישמה אצלם אחר שזכאים הם בה, ומחויבים אנו בכך, כי כך מסובבת ההשגחה שהם ישובו על ידינו, ואם נשיבם נזכה אנו והם, ואם לאו נתחייב אנו והם.

תוכן העניינים

נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה