אור ברסלב
נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת זיכוי הרבים › במה יש לעודד את מזכי הרבים מחלשת הדעת שנתפסים המה לה בראותם שהעבודה מרבה והתוצאות מועטות?

נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת

זיכוי הרבים · במה יש לעודד את מזכי הרבים מחלשת הדעת שנתפסים המה לה בראותם שהעבודה מרבה והתוצאות מועטות?

כיצד להתיחס לפגיעה או להפרעה בשעת ההרצאה?

צריך לדעת פרט חשוב המובא ב''מכתב מאליהו'' (ח''ד עמ' 267) שברוחניות ההצלחה היא שלא כדרך הטבע, וההצלחה הנראית לכאורה בדרך הטבע בזה הוא רק למראית עין, ועיי''ש שהביא ראיות רבות לכך, וכתב שם שהדרך לזכות לנס זה - להשיב בתשובה את החוטא - הוא המסירות נפש, וכשאדם מוסר נפש לעורר אחרים לתשובה, בודאי שתהא לכך הצלחה למעלה ממה שדרך הטבע מורה.

לכן על האדם להאמין, התשובה שישובו ישראל לעתיד זו כבר הבטחה קדומה שמוכרח שתתממש, באופן שהוא מעל הטבע, ועלינו רק לעשות מסירות נפש לכך ואז יבוא הנס, ותהא אתה - המוסר נפש הזכאי שתתגלגל זכות זו על ידך ותיזקף לזכותך.

לגבי מזכי הרבים נאמר (אבות ב, ב,): ''כל העמלים עם הצבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים'', מדוע ממזכי הרבים נדרש לשם שמים דוקא, ואלו לגבי כל העוסקים בתורה ומצוות נאמר: לעולם יעסק האדם שלא לשמה וכו'?

''כל העמלים עם הציבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים וכו''', (אבות ב, ב). למה דוקא כאן אמרו ז''ל שצריכים לשם שמים, ובשאר תורה ומצוות הרי אמרו ז''ל ''לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו שלא לשמן'' וכו'? הענין, כי הרי ''זכות אבותם מסייעתם'', והרבה סייעתא דשמיא בלי שיעור שופעת עליהם, ומי שעמל עם הציבור צריך שיהיה נקי כדי שיוכל לזכות לכל זאת.

הרמח''ל ז''ל מביא שהשפעת שמים היא מתמדת, לאורו ית' אין הפסק, ורק השחרורית של החלונות שלנו, דהיינו ההתגשמות, מעכבת בפני כניסת אורו ית' והשפעת טובו הבלתי בעל תכלית. ועל כן בלי לשמה לא יצליח, כי עמלו צריך להצטרף כטבעת בתוך שרשרת זכיות האבות הקדושים ע''ה, ואם הוא מבקש כבוד או שאר תועליות עצמיות ולא יהיו מעשיו לשם שמים, הרי מפסיק בזה כל השרשרת כולה. [ועוד, סכנה גדולה יש בזה, כי יכול ח''ו ליפול בפח עמוק מאד, כי ''פרנס המטיל אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים'' נחשב עם המינין והמסורות והאפיקורסין שיורדים לגיהנום ונידונים בו לדורי דורות (ר''ה יז.), כי מחריבים את בנין הרוחניות במקום לבנותו, ולכל התוצאות המרות הם אחראים].

האם כדי להצליח בהשפעה מחיב שיהא המשפיע מדבר לשם שמים גמור, או גם כאשר דבריו אינם לשם שמים פועלים המה, ונפקא מינה למי שאינו הגיע עדין למדרגת לשם שמים יחדל מלהוכיח או לא?

הרב ''מכתב מאליהו'' (ח''ד עמ' 272) תולה את מדת ההצלחה בזכוי הרבים כפי מדת הלשם שמים, ורק מי שמכוון לשם שמים מצליח, ומי שלא מכוון לשם שמים דבריו לא נשמעים ולא מצליחים. ומה שרואים אנו מחנכים שאין עמלם עם תלמידיהם לשם שמים ועכ''ז הצליחו, זהו פשרן של דברים:

אם התלמיד הוא ברמה נמוכה וכגון שמדותיו רעות בטבעו וחשקיו ותאוותיו תקיפין עליו בטבעו, לא יוכל מחנך שלא לשם שמים להוציאו מהרע שבו. אולם אם אין בו רע כ''כ, ובטבעו הוא קר מתאוות וחשקים וכן ממדות רעות יוכל המחנך גם כשאינו מזוקק בחינוכו לעשותו לשם שמים להוציא יקר מתלמיד זה, אחר שאין הצורך בו לשנות לו את טבעיו, אלא רק להעביר לו ידיעות החסרות לו, ובזה ודאי יצליח הרב.

ויש להוסיף אופן נוסף לכך שיצליח המחנך בחינוכו גם כשאינו לשם שמים והוא כאשר מן השמים זכו לו לזה המתקרב להתעורר מאיזה זכות אבות או זכות עצמו שהיתה לו, מאיזה מצוה גדולה שעשה, ומן השמים נקבע שמגיע לו הזכות להתעורר ולחזור בתשובה, כך שאין המחזיר בתשובה עושה אלא לכוון לו דרך לזה השב וליתן לו ידיעות החסרות לו ולכך מצליח, והנה תראה שהרבה פעמים יצליח זה השב להיות במדרגה גבוהה הרבה למעלה יותר מהרב שזיכהו.

כך שלעולם על האדם להשתדל להשיב בתשובה לבני אדם ולזכותם ואף כשאינו נקי לשם שמים כאמור ע''פ מה שהסברנו.

וכמובן שאין כל הנזכר נאמר במי שמשתדל שיהיו הרצאותיו וזיכויו את הרבים לשם שמים, ואף שמבצבצים אצלו פניות - משתדל הוא לדחותם ולבטלם, בוודאי זה בכלל מי שהרצאותיו לשם שמים.

תוכן העניינים

נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה