זיכוי הרבים · כיצד להתיחס לפגיעה או להפרעה בשעת ההרצאה?
יש והמרצה נתקף בפגיעה משומעי הרצאתו, עליו להיזהר אז לבל יגיב בעצבנות ובמתח, להיזהר לבל יסור ממנו ישוב דעתו וצלילותו, כי כל הקהל זה עתה בוחנו בתגובתו, ויתכן ותגובתו החיובית זה עתה תפעל מה שלא פעל בכל הרצאתו.
לכך עליו להיות חכם, להשאר בעמדתו בבטחונו ובאמיצותו, בקור רוח ובשלוה, ולהוציא את עצמו מפגיעה אישית המתיחסת אל כבודו שלו, ולהתמקד ענינית בשאלת השואל ביחס לענין המדובר.
וכאן צריך לנהוג בענוה יתרה, כי באם יגיב בשחץ ויוהרא יקלקל את כל השפעת הרצאתו.
וכמו כן אין צריך לומר שיש להתיחס לכל שאלה בנחת, בין כאשר היא מן הענין ובין כאשר אינה מן הענין, אלא שכאשר שאלה זו אינה מן הענין ויש בה הפרעה, יש להוריד בכבוד את השואל מבלי לפגוע בו.
וכן כשנתקל המרצה בהפרעה של הגשת כיבוד באמצע הרצאתו שהוא דבר המפריע מאד כידוע, יש בנחת לבקש מאותו מגיש להמתין בהגשתו לאחר ההרצאה, ובאם לא ניתן הדבר, יציע בנועם להפסקה של מספר דקות עד לגמר הגשת הכיבוד כדי שלא יצאו השומעים מריכוזם, ואז יתכן גם שימנע המגיש מלהגיש כשיראה שנוצרת הפסקה באמצע ההרצאה.
נושאי המיסטיקה חיוביים הם להעלותם בהרצאות? ובאיזה אפן?
ללא ספק שנושאי המיסטיקה כגון: גלגולי נשמות, עיבור, רוחות, חלומות, קודים בתורה, עין הרע, וכיוצא יש בהם הרבה כדי לאמת את התורה, כי כן הוא אחר שנושאים אלו הינם אמת - בוודאי אם כן שיש בהם כמו כן להביא אל האמת.
אלא שיש לעשות זאת באופן המועיל ולא באופן המזיק, דהיינו:
שיהא זה באופן יסודי, החל מפרסום המודעה לנושא זה, שיבואר שם שיעבור נושא זה ביסודיות, וכן בהרצאה עצמה להתחיל בנושא זה עם מקורות וראיות ביסודיות, ואז יועיל הדבר למאד.
מה שאין כן, כאשר ההרצאה אינה סובבת מלכתחילה על נושאים אלו ורק המרצה משחיל ענין גלגול באמצע הרצאתו שאינה בנושא זה כלל, אזי הדבר נשמע כאמונה טפלה ככל האמונות שאחזו בהם הגויים, ותוספת זו שהשחיל המרצה בהרצאתו נשמעת כבריחה מהאמת, ולכן כאמור כשעוברים נושאים אלו ביסודיות מהחל ועד כלה רק אז יש בהם תועלת רבה.
האם עדיף לזכות הרבים כשהדבר על חשבון העליה האישית של המזכה, וכגון ב''ימים נוראים'', האם מן הנכון להתפלל עם בעלי בתים ופשוטי עם ובתוך כך לדרש להם דברי חזוק ולעוררם בתשובה, ואף שלהתפלל בישיבה עם בני תורה יוכל אותו מזכה להתעלות יותר באפן אישי, או כגון לערך ''סדר'' לאנשי ה''עמך'', במקום לערך ''סדר'' עם בני תורה וכיוצא, מה עדיף?
באופן כללי, עדיף הוא לזכות את הרבים לעוררם בתשובה, ולהורותם דרך ה' כי באלה חפץ ה', גם כשהדבר נראה שהוא על חשבון עלייתו שלו, והדבר ברור כמבואר בחת''ס בהקדמתו, שאברהם אבינו היה אהוב ה', וחפץ ה' בו להיותו מורה לעם דרך ה' ומקרבם לאמונה, וכתב שם, דאף שֶׁ''חֲנוֹךְ'' היה בודאי גדול מאברהם להיות פרוש לעצמו, וכמו כן אברהם אבינו עצמו בודאי אילו היה פרוש ועובד ה' בפרישות היה מגיע להשגות גדולות יותר, עם כל זה לא בזה חפץ ה' אלא בללמד ולצוות לעם דרך ה'.
וכמובא ב''חובת הלבבות'', שזכויות מזכה הרבים - רבים מאד מאדם אחר גם אם יהיה חסיד בכל דרכיו ופרוש גדול, להיות שכל זכויות הנפעלות ונעשות מתוצאות זיכויו את הרבים נזקפים לזכותו, ואם כן היש קץ לשכרו?!
זהו בדרך כלל, אולם לגופו של ענין פעמים שמשתנית ההוראה מהנזכר, ויתייעץ עם רב.