בחירה · כיצד להתיחס לבעית ידיעה ובחירה?
עלינו להאמין לדברי הרמב''ם בהלכות תשובה שהבחירה ביד האדם להיות או צדיק גדול או רשע גדול, והאדם במו עיניו ובכל יתר חושיו רואה ומביט היאך הבחירה בידו, דהיינו חש הוא בעצמו היאך מורכב הוא מג' נטיות. נטיה אחת המביאתו לנטות לעשות רע, ולעומתה נטיה שניה המביאתו לעשות טוב, ונטיה שלישית היא כח השיפוט וההכרעה: אחר מי אני נוטה? לרע או לטוב.
והאדם רואה בחוש היאך שהוא בלבד המחליט לבחור ברע או בטוב, ואין אחר המתערב בהחלטתו ובבבחירתו, והעובדא הגדולה ביותר, שיענש האדם או יקבל שכרו על החלטתו לטוב או לרע, הרי שזאת משום שההחלטה בידו ולכך אך ורק הוא האחראי עליה.
אלא מה, זה לא מסתדר לאדם עם קושית ידיעה ובחירה? תבין שיש לכך תשובה עמוקה, כמבואר ברמב''ם, אלא שלא כל אדם עמוקה מחשבתו להשיגה, ובכן כך יאמר לעצמו: מה אכפת לי שאין אני משיגה, הרי בחוש רואים שהמציאות אחת היא: הבחירה ביד האדם! ומאידך האמונה מחייבת את ה''ידיעה'? מה אכפת לי היאך זה מסתדר, מניח אני קושיא זו למביני דבר ששכלם מבורך בעמקות ובישרות, ועוד יתבונן:
וכי האדם עושה רק מה שהוא מבין, הנה האדם עולה במטוס ונוסע ואף שאינו מבין היאך המטוס עובד כי סומך הוא על הטייס, ובכן עלה על אמונת הבחירה וסמוך על חכמי וגדולי ישראל, ולפחות על הקב''ה שאצלו בוודאי אין סתירה בין הבחירה לידיעה.
מדוע ישנם כאלה שבחירתם בטוב קלה יותר אחר שנולדו בנתונים חיוביים. ולעמתם כאלה שהבחירה בטוב קשה ביותר אחר שנולדו בנתונים שליליים?
כבר השבנו על כך במאמר ''אמונה ובטחון'' (תשובה ז').