אור ברסלב

נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת

בחירה

נסיונות

חז''ל אומרים (יומא כט) ''הרהורי עברה קשין מעברה'', היאך מתבאר ענין זה, והלא בית-דין מענישים על המעשה ולא על ההרהור, ועוד, אם הרהורי עברה קשין מעברה מדוע המחשבה הרבה פחות בשליטתנו מאשר המעשה?

יש להקדים ב' הקדמות:

א. עיקר מה שנענש האדם על ההרהור היינו כשמעכבו במחשבתו ומהרהר בו ברצון, אולם אם כאשר בא ההרהור רע למחשבתו מסלקנו ממנו, אזי לא די שלא נענש עליו אלא אף מקבל שכר על כך, כדין ''מי שבא דבר עבירה לידו ופירש ממנו''.

ב. עוד יש לדעת שכל ענין הבחירה בין רע לטוב הוא ברצון ובהחלטה, אולם בפועל למעשה אין הדבר ביד האדם כמבואר בחובת הלבבות שער הבטחון, דגם ברוחניות שהבחירה ביד האדם היינו דוקא ברצון ובהחלטה, אולם בעיכובים שיתכן שיארעו לו ליישם את החלטתו זהו מגזירת שמים.

לפי הנ''ל שהעיקר המבחן הוא ההחלטה והרצון הן לרע הן לטוב, והוא עיקר מבחן הבחירה, הרי כאשר האדם הביא מחשבתו למעשה, מאחר והמעשה בפועל הוא בגזירת שמים האם יצא לפועל או לא, הרי שהמעשה מורה על החלטיות הבחירה, וכשעשה מעשה טוב והוציאו לפועל מורה הדבר על החלטיות מחשבתו בבחירה וחפץ לעשות טוב, וכשעושה מעשה רע מורה הדבר על החלטיות בבחירה וחפץ לעשות רע, כך שהנה אמת הוא שעיקר העונש והשכר על ההחלטיות בבחירה אומנם באופן שבאה לידי ביטוי במעשה, כי אז מורה הדבר על עוצם ההחלטיות בבחירת הרע או הטוב שהוא העיקר הנתבע ומתבקש מהאדם, אם כן אמת הוא שהעיקר הוא ''הרהור'', שמהרהר אדם בעבירה ומחליט במחשבתו לעשותה ולכך נענש, כי כל עיקר הפשע הוא ההחלטה לעבירה. ואילו בשעת מעשה האדם כאנוס, וכמאמר הגמ' (בנדרים לב) בעידנא דיצר הרע לית דמדכר ליה ליצר הטוב, כי סוף מעשה אינו אלא ממחשבה תחילה. וכמו כן אדרבא על תחילת המחשבה כשעולה בלב האדם יש שליטה יותר מהמעשה כשהוא כבר לאחר החלטת הרצון לעבירה, וכאמור דלאחר שהוחלט בהרהור לעשות העבירה לית דמדכר ליה ליצר הטוב, אולם בהרהור בתחילתו יש בשליטת האדם לגרשו לבלתי תת להרהור להיות מוחלט אצלו.

ומה שאין האדם נענש על ההרהור, מפני שכאשר לא בא הרהורו לידי מעשה מורה הדבר שאין בו שיעור החלטה לעשות הרע ולכן אינו נענש.

והא דחשב לעשות עבירה ונאנס ולא עשאה אינו נענש, ואף שמצבו היתה החלטה נחרצת לחטוא, היינו בידי אדם אינו נענש, אולם כלפי שמים צריך תשובה, וכהא ד''וה' יסלח לה'' בבת או אשה שבעלה או אביה הפרו נדריה והיא לא ידעה מכך, וכהא דאוכל שומן במחשבת חלב, שצריך תשובה על כך, וראיה לדברינו, מפורש הוא ברבנו יונה (''שערי תשובה'' שער ראשון אות ה') שאם עבר אדם עבירה ושנה בה. נענש מעתה אף על ההרהור, ונחשב לו כבר בהרהור כאילו עשה, והיינו כמבואר, כי זה שכבר עבר אותה עבירה כמה פעמים, מוכח שמחשבתו לעבירה הינה מוחלטת, וכן גם אם נאנס ולא עשאה נחשב לו כאילו עשאה, ומבואר שם שכל מה שאמרו שבעבירה לא נחשב כאילו עשה היינו רק שחטא פעם אחת..

מדוע בעבודה זרה מצטרפת מחשבה למעשה כמו שאמרו חז''ל (קדושין מ' ע''א), והלא לפי האמור, דכל זמן שלא עשה מעשה אין החלטיות במחשבתו, ולמה אם כן שיענש על מחשבתו?

עבודה זרה שונה מיתר העבירות, כל העבירות שהינן קלקול במדות ובתאוות אכן כל זמן שלא עשאם בפועל, הרי שלא התענג כרצונו בעבירה, וכן לא הביא מדותיו למעשה כנקמה וגאוה, אם כן מורה הדבר שאין החלטיות במחשבתו ולכן לא נענש עליהם, כי מה הנאה יש במחשבת עבירה כתאוה או מידה רעה כל זמן שלא הוציאה לפועל.

אולם גבי עבודה זרה מה נפקא מינה באם יוציאה לפועל או לא, והלא מחשבתו כפרנית בה', וכי תכלית איסור העבודה זרה הוא העונג שבהשתחוויה או שאר העונגים שבעבודה זרה בפועל דוקא?! ועוד, הלא מחשבת עבודה זרה היא גם בכופר בהשגחה ומאמין במקרה ובטבע, דאף שאינו עובד עבודה זרה ויתכן אף שכופר הוא בעבודה זרה מכל מקום לא ימלט מלהיותו עובד עבודה זרה, אחר שעובד הוא לכוחו ועוצם ידו וכופר בהשגחה.

לכן בעבודה זרה כבר המחשבה קובעת להחשב עובד עבודה זרה.

האם ענין הבחירה שיך בכל פרט או רק בעניני העברות והמצוות?

כתב מהרח''ו בשערי קדושה (שער א' חלק א') שמיום שאכל אדם מעץ הדעת טוב ורע אין לך פרט שאין מעורב בו טוב ורע.

ובעצם אין לך דבר אצל איש הישראלי שלא יהא בו כדי להטות לטוב או לרע. למשל כשהנו אוכל או ישן, אפשר שיישן ויאכל ובכח זה יעסוק בתורה, ואז שכרו לא רק על לימוד התורה אלא גם על אכילתו ושנתו, ואם בכח אכילה או שינה זו הלך בטל וחטא במעשה או בדיבור יענש לא רק על חטאו אלא גם על אכילתו ושנתו ששמשו לו ככח לחטוא.

ובכן בכל פרט בחיי האדם מעורב טוב ורע, וכגון אדם קונה חפץ או מלבוש אם כוונתו בזה לשם שמים באיזה ענין שיכוון בו - יחשב לו דבר הרשות זה למצוה, ואם כוונתו בזה להתנאות או למלאת תאוותו וסיפוקו - יחשב לו לנבל ברשות התורה שעובר על ''קדושים תהיו'' - לדעת הרמב''ן מדאורייתא, ולכולי עלמא הוא מדרבנן.

כך שאף עד כדי קניית מנעלים, מגבעת, חליפה, משקפים, שעון יד וכדומה, ישנה בחירה לאדם מה לקנות, ובאיזה כוונה תהא קנייתו דוקא לזה ולא לפחות נאה או ליותר נאה, ליותר יקר או לזול יותר, כל אלו משתתפים בבחירתו של האדם והמוטל עליו לכונן מעשיו לטוב נגד הרע.

ולכך העצה היעוצה כאשר האדם חושש שמא מתערב במחשבתו פניה שלילית, שיתיעץ עם רב או עם חבר ירא שמים דמאחר ששאלה זו שייכת לגביך ולא לגבי חברך יכול הוא להסתכל על שאלה זו ללא נגיעה עצמית אחר שאינו משוחד ברצונו לדבר זה.

וראה עוד לעיל בנושא ''קדש עצמך'' תשובה ז' השלמה חשובה בענין זה.

פעמים שאדם בפרשת דרכים ונבוך במה לבחר מאחר ויש לו צדדים לכאן ולכאן, היאך ידע האם בחר בטוב אם לאו?

תלמידו של הגר''א דסלר זצ''ל היה נותן בהם סימנים לידע האם בחר הבוחר בטוב או בהיפוכו. (''מכתב מאליהו'' ח''ב עמ' 274, בהערה למטה מתלמידו)

ותוכן דבריו הוא: שכן הטביע הקב''ה בטבע האדם שבאם אכן בחר בטוב יחוש בתחושת נצחון וסיפוק, ולבו יהא טוב עליו, ובאם טעה והתערב זר בבחירתו יחוש הרגשת אשמה, חוסר סיפוק ובושה. ואפילו קודם הבחירה, יכול לחזות זאת מראש, וזהו חסד ה' ליתן הרגשה זו בלב האדם.

וראייתו מהנאמר ''ובחרת בחיים'' ופירש''י: אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי, ולא עוד אלא שמעמידו על חלק היפה ואומר לו זה ברור לך, ועל זה נאמר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי וכו'.

הרי שהקב''ה אומר לאדם: בחר לך חלק יפה בנחלתי, ובהכרח שהקב''ה - כדי שיבחר בחלק היפה - מורה לו במה יבחר, והיאך מורה לו במה יבחר? כאמור, בכך שתחושתו והרגשתו מלאה סיפוק ורוגע ושלם הוא עם עצמו במה שעשה.

ידוע הוא שבשעת מיתה עומד מלאך המות ומפתה לאדם שיכפר, ועל כן העצה למסר מודעה קדם מותו שבאם יבוא אליו מאה''מ בשעת מיתה ויפתהו לכפר, שכפירתו זו בטלה ומבטלת, ובכן מה המקור לדברים אלו, ועוד מדוע מוצא הוא הזדמנות לבוא דוקא בשעת מיתה לפתותו לזה?

הדברים מבוארים היטב בספר ''מכתב מאליהו'' (ח''ב עמ' 67-68):

...יש בחירה באופן אחר לגמרי, שמשנה את נקודת הבחירה מן הקצה אל הקצה למדרגה רחוקה הרבה מן המדרגה הראשונה. יש והאדם עומד על פרשת דרכים ממש, ובאיזה צד שיבחר יְשַׁנֶּה את עצמו למצב חדש לגמרי. למשל: בחור אומד בשיקול הדעת אם לילך ללמוד בישיבה או ליכנס למסחר. אם יבא לישיבה ירים בזה את עצמו למעלה גבוהה הרבה ממצבו הראשון, ואם יצא למסחר ישפיל את עצמו כ''כ עד שעלול הוא לאבד את רוחניותו לגמרי ח''ו בהשתקעו בעסקי הממון. בחירה זו שמשנה את מדרגת האדם לגמרי היא כללית, וישנה שהיא אינה אלא בחירה רק לגבי נקודה אחת והיא פרטית, כלומר, לאחר שהחליט האדם ללמוד בישיבה עדיין יש לו בחירה כמה שעות ילמד והיאך ילמד, והוא בפרטות של ענינו הכללי.

ענין הבחירה הכללית נמצא מפורש בחז''ל ובראשונים. איתא בזוהר ויחי (רי''ח:) ''בשעתא דבר נש שכיב.. אתוסף רוחא עלאה ביה מה דלא הוה ביומוי וכיון דשריא עלוי ואתדבק ביה חמי מה דלא זכי ביומוי... וכד אתוסף ביה וחמא כדין נפיק מהאי עלמא הה''ד תוסף רוחם יגועון... כי לא יראני האדם וחי בחייהון לא זכאן במיתתהון זכאן''. פי' האדם מת ע''י שנוסף בו רוח שלא היה בו, ושאי-אפשר שיהיה בו בחיים (היינו גילוי שכינה בשלימותו) וכשהנפש רואה אותו גילוי - אמיתת הרוחניות - ודבקה בו, על ידי זה מסתלקת מן הגוף. וברמב''ן (בתורת האדם) איתא שצריך למסור מודעה קודם מיתתו שאם יחרף ויגדף ח''ו סמוך למיתתו אין בדבריו כלום. והדבר תמוה איך אפשר שהאדם יבוא לאפיקורסות בשעה שרואה את האמת בבהירות? אכן הדבר מבואר בספר ראשית חכמה (שער היראה פי''ב) שכתב שאין אדם מת עד שרואה את הקב''ה בעצמו, ואמר: ''אם צדיק הוא מוסר נפשו לבעליו, אם רשע גמור הוא מגביר יצרו ומקשה ערפו''. בשעת מיתה, כשאדם רואה שכבר אין לו תקוה בעוה''ז, יכול לקבל את הרעיון הזה בשני אופנים: או שידבק את עצמו לגמרי אל האמת שהוא רואה באותה שעה ויהא בעל תשובה גמור הרואה פני שכינה, או שיתאמץ להחזיק בגשמיות ויתרעם על מה שנוטלים אותה ממנו עד שיחרף ויגדף. נוראות ענין המיתה מרעישו להיתפס לקיצוניות, או לעליה קיצונית או לירידה קיצונית כנ''ל. וכן כל נסיון וכל סכנה שבאים על האדם מרעישים אותו למהפכה כזו בהלך נפשו. זהו מה שאמרו חז''ל ''השטן מקטרג בשעת סכנה'', כי ידוע שקטרוג למעלה היינו הסתת היצר למטה; השטן הוא היצה''ר ''שיורד ומתעה עולה ומרגיז'' (ב''ב טז.); ובשעת הסכנה יש הסתה של בלבול הדעת המשכח מהאדם לגמרי את האמונה והבטחון בהשי''ת. שעה זו היא שעת החלטה ו''בחירה כללית'': אם האדם יחזק את עצמו בחזוק גדול וימסור את עצמו לגמרי אל רחמי הבורא ית' בתפילה, יתעלה בזה עלוי גדול בהכרת הבורא ובבטחון, ואם ח''ו ירפה את עצמו ויפול בשחת בלבול הדעת, לא זה בלבד שלא יתעלה מן הנסיון, אלא שיפול נפילה גדולה לצד הכפירה והמבט הגשמי. במצב כזה אי אפשר להשאר במצבו הראשון כי שולט בו גדר הבחירה הכללית. זהו ענין קטרוג השטן בשעת הסכנה, שיש כאן הסתה גדולה ועצומה, ועל האדם לבחור בשינוי גמור במדרגתו לכאן או לכאן.

ועיין עוד שם בדבריו שבכל הזדמנות שישנה אפשרות להתעוררות גדולה או להציל עצמו מרדת שחת ברגע קטון, וכמו רות שהלכה עם נעמי אזי אם מנצלה האדם ובוחר בטוב מתעלה, ואם אינו מנצלה אינו די שנשאר במצבו הקודם אלא אף נופל לגמרי ממדרגתו, וכדוגמת ערפה שפנתה עורפה מנעמי נפלה לגמרי ממדריגתה כמובא בחז''ל.

ולכך מוצא היצר הזדמנויות באדם המכריעות את מצבו לרע גמור או לטוב גמור, ואז בא לקטרג עליו ולפתותו כדי להכריעו, וכאמור שלפי גודל השינוי שבתוצאה כן אז יתגבר ביותר, וכמו יום חופתו של אדם שהוא יום מכריע בחיי האדם שנמחלין עוונותיו - יבלבלו בשטותי והבלי העולם, וכן כמו ההכנה לימים נוראים - חודש אלול, עשרת ימי תשובה וכיוצא, יטריד לאדם כדי לטול ממנו קדושת הימים, וכן כשמתעשר האדם הרי שאז הבחירה כללית אצלו לאן ינטה בעושרו, וכן כשנופל האדם לצרה המזעזעת אותו, ואז יכולה להתערער אמונתו, קופץ היצר להציע לו את ''עזרתו'' להפילו בדרכים שונים ומנצל הוא זעזועו להפילו כי כמו כן באם יעמוד האדם בנסיון זה של האמונה יתעלה למאד. לכך במצבים שיש בהם הכרעה לגורל מצב האדם לרע או לטוב מתעצם היצר ביותר כי אז רווחו גדול, ועל האדם במצבים כאלה להתחזק ביותר.

כיצד להתיחס לבעית ידיעה ובחירה?

עלינו להאמין לדברי הרמב''ם בהלכות תשובה שהבחירה ביד האדם להיות או צדיק גדול או רשע גדול, והאדם במו עיניו ובכל יתר חושיו רואה ומביט היאך הבחירה בידו, דהיינו חש הוא בעצמו היאך מורכב הוא מג' נטיות. נטיה אחת המביאתו לנטות לעשות רע, ולעומתה נטיה שניה המביאתו לעשות טוב, ונטיה שלישית היא כח השיפוט וההכרעה: אחר מי אני נוטה? לרע או לטוב.

והאדם רואה בחוש היאך שהוא בלבד המחליט לבחור ברע או בטוב, ואין אחר המתערב בהחלטתו ובבבחירתו, והעובדא הגדולה ביותר, שיענש האדם או יקבל שכרו על החלטתו לטוב או לרע, הרי שזאת משום שההחלטה בידו ולכך אך ורק הוא האחראי עליה.

אלא מה, זה לא מסתדר לאדם עם קושית ידיעה ובחירה? תבין שיש לכך תשובה עמוקה, כמבואר ברמב''ם, אלא שלא כל אדם עמוקה מחשבתו להשיגה, ובכן כך יאמר לעצמו: מה אכפת לי שאין אני משיגה, הרי בחוש רואים שהמציאות אחת היא: הבחירה ביד האדם! ומאידך האמונה מחייבת את ה''ידיעה'? מה אכפת לי היאך זה מסתדר, מניח אני קושיא זו למביני דבר ששכלם מבורך בעמקות ובישרות, ועוד יתבונן:

וכי האדם עושה רק מה שהוא מבין, הנה האדם עולה במטוס ונוסע ואף שאינו מבין היאך המטוס עובד כי סומך הוא על הטייס, ובכן עלה על אמונת הבחירה וסמוך על חכמי וגדולי ישראל, ולפחות על הקב''ה שאצלו בוודאי אין סתירה בין הבחירה לידיעה.

מדוע ישנם כאלה שבחירתם בטוב קלה יותר אחר שנולדו בנתונים חיוביים. ולעמתם כאלה שהבחירה בטוב קשה ביותר אחר שנולדו בנתונים שליליים?

כבר השבנו על כך במאמר ''אמונה ובטחון'' (תשובה ז').

מדוע אסור לטל ''סמים'' או להשתכר?

הכח הנעלה והחשוב ביותר שבאדם הוא ''הבחירה''. דהיינו מותר האדם מן הבהמה הוא כח ''הבוחר''. לבהמה אין בחירה ותעשה את אשר טבעה יוליך אותה. ואילו האדם יש בו כח לעשות נגד טבעו, ושלכך אחראי הוא למעשיו להענש על העבירה, ולקבל שכר על המצוה, וזה להיותו הוא הבוחר בטוב או ברע.

וזה כל תכלית רצון ה' בבריאת האדם, וכאומרו ''ובחרת בחיים'', כלומר לפניך דרך הטוב והרע ''ובחרת בחיים''.

ובכן מאחר ותכלית בריאת האדם כדי שיבחר בטוב וימאס את הרע, ולכך הרי נצרך שיהא האדם במצב תקין של אפשרות בחירה מבלי שיהא מוכרח או מנוע מבחירתו.

ובכן זה השיכור או הנוטל סמים, שבזמן זה מתערפלים חושיו של האדם ואף נהרסים, הרי שבכך מקלקל האדם את היקר ביותר והתכליתי ביותר שהוא כח הבוחר שבו, ומשבש את כח ''הבוחר'' הזה. וכמוהו כמו המתאבד, שבכך קוצץ את אפשרות בחירתו בכך שקוצץ את פתיל חייו. וזהו פשע גדול למאד, לפי שהוא היפך רצון ה' מהנברא, ומקלקל בכך את תכלית רצון ה' מברואיו, וקשה עונשו של זה מהחוטא והנכשל בחטא. שזה שחטא, תאוותו התגברה עליו, ותאוה זו יצרה ה' לצורך הבחירה. אולם זה שמקלקל כח בחירתו בידים זהו פשע וזדון שבכך מכחיד הוא את תכלית רצון ה' מברואיו.

פעמים שהאדם חש במעידותיו שאינם בבחירת שליטתו, ובלתי נמנעת נפילתו, והיכן אם כן משפט הבחירה?

עין ב''שפתי חיים'' (מועדים א' מאמר: עבר ושנה - הותרה לו) ששם מבאר הוא באריכות שכיון שהאדם עבר עבירה ושנה בה בזה הוריד את בחירתו לדרגה נמוכה, וכבר אין בשליטתו להתגבר על אותה עבירה שדש בה, אחר שמצפונו כבר אינו זועק על מחדלה, ואינו אנוס על כך, דאומנם עתה הוא בגדר אנוס שאין לו בחירה ושליטה על מחדלו, אולם פשע הוא בכך שהביא עצמו למצב זה בכך שמתחילה כשהי' הדבר בשליטתו לא שעה ולא האזין למצפונו ודחהו ונכשל, לכך עונשו שעתה כבר לא יהי' הדבר בשליטתו אלא רק ע''י מסירות נפש ומאמץ גדול לחזור לקדמותו,

(ועיי''ש שהאריך בזה בדברים נפלאים).

תוכן העניינים

נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה