אור ברסלב
נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת שובבי''ם › האם העמלי תורה גם נצרכים לעסק בתקוני עוון זה או שדי להם בעמלם בתורה שיכפר להם?

נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת

שובבי''ם · האם העמלי תורה גם נצרכים לעסק בתקוני עוון זה או שדי להם בעמלם בתורה שיכפר להם?

האם מועיל ''פדיון תעניות'' דהינו לפדות התעניות המבארות בדברי האריז''ל - בממון במקום להתענות בפעל?

בספר ''ראשית חכמה'' שערי קדושה פרק יז כותב וזה לשונו:

מי שחטא בברית, כמה צריך שיצטער בסיגוף ותענית כל ימיו, כמו שעשה דוד. ואם יאמר מי שיאמר שהתורה מכפרת עוון, הלא דוד המלך ע''ה עוסק בתורה היה יותר ממה שאנו עוסקים, כדפרשו זכרונם לברכה, והיה בו רוח הקודש, למה סיגף עצמו בחינם ולא סמך עצמו על עסק התורה יומם ולילה שיכפר לו עוונו? אלא ודאי מה שאמרו שהתורה מכפרת, הוא על דרך שפרש החסיד רבנו יונה ב''שערי תשובה'' בענין מה שאמרו רבותינו ז''ל, שהעוסק בגמילות חסדים מכפרים על עוונותיו, פרוש - שתולין לו מהיסורין עד שובו, כן העוסק בתורה - הכפרה היא - שמאריכין לו עד שישוב, אבל ודאי שצריך ליטהר מעוונותיו בסיגופים ובתעניות כדי שתהיה תורתו רצויה, כמו שהארכנו בשער התשובה, ובפרט מי שחטא בברית, שהפגם בו שקול כנגד כל התורה כולה, שמהמעלות שאמרו בו רבותינו ז''ל נודע גודל עונש הפוגם בו, עד כאן לשונו הקדושה.

ועיין בטה''ק שמוכיח הוכחות ברורות שאין לתלמידי חכמים להסתפק בלימודם אלא עליהם למצוא זמן לעסוק בתיקוני הנפש.

וכן ה''פלא יועץ'', מביא בערך ''תענית'' שגם התלמידי חכמים יתנו זמן לתענית כמו בחודש אלול וכיוצא.

ומי שקשה לו התענית כאמור ישנה אפשרות של פדיון תעניות כמבואר בספרנו ''ברית ישראל''.

ועיין בספרנו הנ''ל - ''ברית ישראל'' מפי ספרים וסופרים הרבה אפשרויות לתיקון עון פגם ברי''ק שלא ע''י תעניות דוקא.

הבטיחונו רבותינו: ''הבא לטהר מסיעין אותו'' וכן אמרו: ''פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם'' והנה פותחים ופותחים אנו בהשתדלות ומאמץ ועם כל זה השערים עדין נעולים?

כבר מילתנו אמורה מפי סופרים ומפי ספרים כי בדורנו הסיעתא דשמיא והפתח של אולם הוא גופא זה שהאדם ממשיך להילחם, כי בדורנו הכשלונות מצויים, והמצפה לנצחונות בלבד - יפול! נשמות דורנו תפקידן להילחם, ולתת את הלב על המלחמה התמידית ולהתעודד מהנצחונות הזמניים, ואין לצפות לנצחון סופי, על דורנו נגזר העבודה להיות ממושכת ללא ראיית נצחון סופי, עבודה ללא סיפוק ללא הרגשים, עבודה לשם עבודה, ולכך נצרך תמימות גדולה לבלתי הניח כלי המלחמה.

כך שאם ברצונך להיות שמח בכך שהסיעתא דשמיא מלווה אותך, הוא באם תראה שאתה עדיין לוחם, ולא התפשרת עם יצרך אלא דעתך נחושה שאף אם יפילך מאה פעמים - לא תכנע אלא תמשיך להלחם, מבלי להיות בתוחלת של נצחון סופי ומנוחה ושלוה מהמלחמה, וזה גופא שהנך נלחם וממשיך בהתמודדותך זהו בשורת והבטחת הסיעתא דשמיא והפתחו של אולם מאין כמוהו, זו עבודתנו היום, ואכן, בוודאי לבסוף יזכה שירווח לו מהטרדת יצרו בעניינים הגסים כחייבי כריתות ומיתות בית דין, ויעלה להתמודדות בענינים דקים יותר. והלואי ותהא ברורה עבודה זו לבני דורנו המפורכים בעבודת פרך זו של העליות והירידות התכופות, לוּ ידעו זאת שב ורפא להם לשמוח בחלקם ולעבוד ולהמשיך ולעבוד במלחמה ובהשתדלות של גדרים וסייגים, תשובה ושוב תשובה עד ללא מספר.

תוכן העניינים

נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה