אור ברסלב
נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת עבודת ה' › מהו בעקר המונע את האדם מהתקרבותו לה' על אף רצונו?

נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת

עבודת ה' · מהו בעקר המונע את האדם מהתקרבותו לה' על אף רצונו?

היאך מחזקים את התלות בה' שהיא כאמור ''העבדות''?

דע! כי הקב''ה צמצם את אורו כביכול וברא עולם חומרי המוגבל במקום ובזמן, מיוסד על ד' יסודות ארמ''ע, ובו דצמ''ח, ובתוכו ומחוצה לו - מלא כל הארץ כבודו.

וכמו כן הטמין את הנשמה בתוך גוף חומרי, וכמו כן הטמין את שכינתו בבית המקדש מקום העשוי מעצים ואבנים.

מכל המציאויות הנ''ל מתבאר שתכלית רצון ה' מבני האדם שיכירוהו וידעוהו ויתבהר להם מציאותו ית' מתוך הגשמיות בה הם נתונים, מתוך מוגבלות הגוף, הזמן, המקום, ועוד צירף להם הבורא נסיונות פתויים וגירויים המפריעים אותם מעבודתו ית', והתכלית היא שמתוך כך שידעוהו.

א''כ זה הרוצה לעבוד את בוראו, אסור שיפריד את מחשבתו מקונו בין כאשר עוסק הוא בתורה ומצוות ובין כאשר עוסק הוא בעניני העולם, זהו המונע הגדול שמפריע לאדם מלהתקרב לה'.

ומאידך המנוע הגדול שיקרבהו לה', הוא כאשר יעבוד את בוראו גם כאשר יעסוק בעניני חומריותו, לעבוד את קונו כשאוכל וישן ועוסק במשא ומתן שיהא הכל עם קשר לעבודתו ית', ושלא יפריד מחשבתו מה' להיות בבחינת אדם ובהמה, דהיינו ''אדם'' במעשה המצוות, אולם כבהמה בעניני החומר. אלא שיהא ''אדם'' גם במעשה הבהמיות שלו להיות פרוש כפי יכולתו, ולעשות כל מעשיו לשם שמים ואפילו במשהו של מחשבה וזכרון בה' - חשוב הוא לאין ערוך, והוא זה שיסיר המחיצות המבדילות בינו לבין קונו, ובכך יבוא על תכליתו, שהרי לכך ברא הבורא עולם חומרי ומוגבל, כדי שעם נתונים חומריים ומוגבלים דוקא איתם נעבדו ונתקשר אליו, ולא ניתן למוגבליות אלו לחסום בפנינו את מציאותו ית'.

מהו ענג הצדיקים לתחית המתים יותר מאשר קדם התחיה, הלא יושבים הם ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, ומה צרך להם לחזר לגופם שבקבר ולאכילה ושתיה ולעולם כמנהגו נוהג, דאף שיהיה עולם רוחני - מ''מ גשמי הוא לעמת ענג הנשמות קדם לכן?

שאלה זו ראיתי שכבר הקשה אותה הרב ''מכתב מאליהו'', ותירץ במילים ספורות: ''להביא מן הכח אל הפועל''.

וכדי להבין הענין ביתר ביאור, יש להקדים דברי הרמח''ל בספרו ''מאמר העיקרים'' מאמר ''הגאולה'', ותוכן דבריו היאך יהיה המצב לעתיד, הוא כך:

שלב א. מתחילה יקומו המתים מקברם.

שלב ב. לאחר שנות התחיה יחזור העולם לתוהו ובוהו, ונשמות הצדיקים יעלו לְשַׁמֵּשׁ כמלאכים במרום.

שלב ג. לאחר מכן יתחדש העולם באופן הראוי לנצחיות, והוא תכלית העונג.

העולה לנו מכאן, דהיות ותכלית שלימות האדם הוא לעבוד את קונו מתוך מוגבלות גופו דוקא, וזו תכלית בריאת העולם, ולכך גם הצדיק הגדול ביותר שעבד את קונו קודם התחיה, הרי לא הגיע לשלימות נפשו מתוך הגוף, שהרי מוגבלות הגוף והחומר של אופן העולם קודם התחיה מנעה זאת ממנו, ולכך צריך שיבוא פעם נוספת בגוף לאחר התחיה וישלים את החסר מעבודת קונו באמצעות הגוף דוקא באופן מושלם יותר כיאות לאופן של עולם שלאחר התחיה שהוא עבודה עם גוף אלא שהוא באופן נעלה ביותר שלא היה אפשר לעבוד את ה' כן קודם התחיה.

א''כ עולם התחיה זהו שלב ב' הנזכר ומטרתו ירידה לצדיק לצורך עליה להשלים את עבודתו לה' מתוך גוף דוקא מה שלא יכל עשות זאת קודם, ובכך יזכה לשלב ג' הנ''ל שהוא חידוש העולם בעולם נשמות שהוא התעלות ועונג הנשמות באופן הכי נעלה והוא כבר בבחינת ''שכר'' הנשמות.

נשאלתי שאלה מאדם אחד שקורית אצלו לפעמים תופעה הנשמעת קצת משנה. והיא, שדוקא כאשר הוא נופל פעם בזמן מה, מתעורר הוא יותר בתפלתו ברגשות והתפעלות, והתענגותו על ה' היא יותר מאשר כאשר המצב אצלו הוא שגרתי - ללא נפילות, שאז קשה עליו יותר להתפעל ולהתחדש?

טעם לזה יובן ע''פ דברי החו''ה שער התשובה פ''ח וזה לשונו:

פעמים יש ומועיל חטא של הבעל תשובה יותר מכל צדקותו של הצדיק! ופעמים שמזיקה הצדקות לצדיק יותר מכל מה שמזיקים כל חטאי הבעל תשובה!

הכיצד? כשהצדיק פונה לבבו מהכניעה, ודבק בגאוה חנופה ואהבת השבח, ואילו הבעל תשובה מתבייש מחטאיו ונכנע ושפל תמיד, ונזהר לא לבא לידי מכשול.

וכן אמר אחד הצדיקים לתלמידיו: אילו לא היה לכם עוון, הייתי מפחד עליכם שלא תכשלו בדבר שהוא גרוע מעוון. שאלוהו: ומה גרוע מעוון? והשיב: הגאוה והחנופה!

הרי לנו לראות מדברי החו''ה, שיתכן וחשוב לפני הקב''ה הכניעה של הבעל תשובה לאחר שחטא ומתבייש בחטאו ובא בהכנעה לפני ה', יותר מכאשר שרוי הוא במצב השגרתי שלו ללא מעידות, אולם חי הוא בהרגשה של צדקות, וההכנעה והבושה ממנו והלאה.

לכך תיתכן תופעה זו אצל אחד שכאשר מועד הוא מידי פעם לאונסו, נכנע הוא למאוד ולבו נשבר בקרבו, ובשביל כך מלבשתו הענוה והבושה, ואז יתכן ורצוי הוא לפני ה' יותר ממצבו השגרתי, וכמובן שזה כאמור במצב של אונס ובדיעבד, דלכתחילה על האדם לשמור על עצמו מגאוה, ושלא יצטרך שיפילוהו על מנת ללמדו ענוה.

חז''ל הבטיחו: ''הבא לטהר מסיעין אותו'', היאך יתכן לראות בני אדם משתדלים מתאמצים ואף יגעים בתורה, ועדין לבם לא ברשותם, הנפילות והמעידות נחלתם מדי פעם לפעם?

שאלה זו מתיישבת כמו כן על פי התשובה הקודמת, אין הכי נמי, מצד רצון ה' בודאי לתת לרוצה והבא ליטהר שפע של מדריגות בתורה וקדושה, אלא הבעיה היא שעדיין לא הכין אדם זה כלים מתאימים לענוה והכנעה, ואז קיים סיכון לאדם זה, שבאם ינתן לו משאלות לבו - עליה בתורה ועבודה, יבוא לגאוה, וכאמור לעיל דברי החו''ה,שלפעמים ותזיק הצדקות לצדיק יותר מכל מה שמזיקים כל חטאי הבעל תשובה.

לכך מעדיף הבורא ית' - דוקא מתוך שרצונו לסייע לזה הרוצה לבוא להתקרב, ומתחסד עמו בכך שיופתע מידי פעם במעידות שיביאוהו להכנעה ושברון לב, אחר שלא הכשיר עצמו בכלים המתאימים לגדלות לה הוא שואף, כי אז יתעורר לדעת שבעצם רק בס''ד מצליח הוא בעבודתו, ולא מצד עצמו, כי מצד עצמו לא היה ראוי למה שזכה אלא שמן השמים סייעוהו לעודדו ולקדמו הלאה בעבודת קונו. ולכך השואף לגדולות, באם אכן יכין כלים מתאימים לענוה, ויהא באותם כלים חוזק של ענוה והכנעה כראוי בהתאם לגדלותו, וככל שיגדל בתורה ויצליח בה כן יחזק את כלי הענוה וההכנעה, בודאי שיזכה למעלות נפלאות.

(וראה עוד בזה בדברינו בספרנו ''בים דרך'' (ח''ב מאמר מ''ב)). כי בעצם כל הנפילות להם האדם נופל זהו מפני שזהו מצבו האמיתי לולי הס''ד, ולכך מסלק הקב''ה לעיתים את הסיוע כדי שידע מה מצבו באמת, וזה מגיע רק לזה ששוכח להתבונן בזאת מעצמו, ולכך רם לבבו, ואזי כדי להזכירו ולהעמידו על האמת נכשל ונופל כדי שידע את מקומו, אולם לענו והנכנע אין צורך להסביר לו בדרך זו את מקומו ומעמדו כי בהתבוננותו כבר השיג זאת.

ובפרט כאשר המדובר במילי דחסידותא שעושה האדם, דבודאי לא יעזרהו ה' להצליח אם לא שיכין לו כלים של ענוה כראוי, דעל מילי דחסידותא יאמר ה' - מי בקש זאת מידכם להתחסד ולהחמיר על עצמך, בחומרות אשר לא צויתי, ומכך בא הנך לגסות רוח.

והענין הוא דכאשר האדם עובד על שמירת חיוביו שמחויב הוא בהם, אין מקפידין כ''כ על בצבוצי גאוה המתנוצצים בקרבו במהלך עבודתו, אחר שעוסק הוא במחויבויותיו, אולם העוסק במדריגות קדושה ופרישות מחויב הוא ביותר להיזהר מגאוה, כי באם לאו ידחוהו מן השמים תיכף, על מנת להעמידו על מקומו לבלתי רום לבבו.

תוכן העניינים

נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה