אור ברסלב
נפש חיה על השס כענין סמוך מיעוטא לחזקה › סימן ג

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

כענין סמוך מיעוטא לחזקה · סימן ג

סימן ב

על דבר הקושיא אשר קשה לי אמאי במצא בשר במקום שרוב טבחי ישראל כשר כדאי' בב"מ בדף כ"ד ע"ב ובחולין בדף י"ב:

וקשה לפי קושית הקדמונים אמאי אמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אתרע לה רובא ותירצו כמה תרוצים א' כיון דהתחיל להתעסק לסלק החזקה אתרע החזקה ב' דהוי מיעוטא דמיעוטא ג' דאיכא שני ספיקות שמא הוא מומחה ואפילו אם אינו מומחה שמא שחט שפיר:

ולכל אלו התרוצים קשה אמאי במצא בשר במקום שרוב טבחי ישראל כשר ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אתרע לה רובא וכאן לא שייך כל התרוצים הנ"ל דאם הוא של עכו"ם לא התחיל להתעסק לסלק החזקה ולא שייך לומר שמא שחט שפיר דשחיטת עכו"ם נבלה ולא הוי מיעוטא דמיעוטא רק מיעוט אחד ומצאתי אח"כ בראש אפרים מהגאון ר' זלמן מרגליות בתשובותיו שהקשה לו אחד קושיא זו:

אד לכאורה יוקשה גם על תשע חניות מוכרת בשר שחיטה ואחת בשר נבלה בנמצא הלך אחר הרוב ואמאי לא נימא סמוך מיעוטא לחזקה אתרע לה רובא אך באמת מתשעה חניות לא קשה כיון דבאלו התשעה חניות אנו יודעין שנמצא בשר כשר ונסתלק מאתו החזקת איסור א"כ כיון שאנו הולכים בתר רוב ואומרים שהוא מתשעה החניות המוכרת בשר כשר אין כאן חזקת איסור כלל שאנו יודעין שנסתלק החזקת איסור ונשחט כהוגן ומש"ה נראה דלא קשה גם כן מהך שנמצא בשר במקום שרוב ישראל מצוים דנימא סמוך מיעוטא לחזקה דכיון שאנו יודעין שישראל יש להם בשר כשר שנסתלק החזקה לא שייך סמוך מיעוטא לחזקה:

שבתי וראיתי כעין סברא זו בנו"ב בסי' ל"א על פלוגתת הט"ז עם מהר"ם מינטץ באחד ששמע שמת לו מת ואינו יודע אם הוא תוך ל' או לאחר ל' ומסיק דיש להחמיר משום חזקה ולאחר המיתה בכל מה דאפשר משום שיש חזקת חיים והט"ז חלק עליו מחמת ג' ראיות ממפקח את הגל ונמצא מת שמטמא מתחלתו וממחליף פרה בחמור ומהך דנמצא הרוג וא"י מתי נהרג לענין עגונה דחוששין לחומרא שמא כבר מת וע"כ כיון דסוף האדם למות ועתה מת חיישינן למפרע:

והגאון חכם צבי מביא ראי' מנגע באחד בלילה שטמא אף בחולין כיון שנמצא אח"כ מת והנו"ב דחה דבריו כיון דאיתא שם בתוספתא בד"א שלא ראוהו חי מבערב אבל ראוהו חי מבערב מודים חכמים לר' מאיר שאינו מטמא למפרע ואינו מובן החילוק בין ראוהו חי מבערב או לא דהרי לכל אדם יש חזקת חי שחי הי' מעיקרא אך ע"כ החילוק הוא כן דבנוגע באחד בלילה וא"י אם הוא חי או מת היינו שתיכף מסופק אם הוא חי או מת ובזה לא שייך למיהב לי' בשעת מעשה חזקת חיים דבשלמא בנוגע באדם ידוע ואינו יודע אם זה חי עתה או מת שייך חזקת חיים אבל נוגע בחושך באחד ואינו יודע כלל במי שנגע לא שייך בו חזקת חיים דאטו ליכא מת בכל העולם וכיון שיש מת שפיר יש ספק שמא נגע במת אבל בראוהו חי משמע שאותו שנגע בו בלילה ראוהו חי ואם כן ידע במי נגע אלא שמסופק שמא כבר מת זה האיש בשעת נגיעה בוודאי יהיבנא לי' חזקת חיים ולפי דברינו יהי' ראוהו חי מבערב לאו דוקא אלא העיקר שידע במי נגע ובוודאי ראהו פעם אחד ומבערב לאו דוקא עכ"ד:

וא"כ הוא ממש סברא דידן דדוקא בשחט בהמה או עוף ידוע שהי' לו חזקת איסור שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה אבל בנמצא בשר שחוט במקום שרוב ישראל מצוים כיון דאצלם איכא בוודאי בשר כשר שנסתלק ממנו החזקת איסור לא שייך כאן חזקת איסור כלל ומכ"ש בתשע חניות דלא שייך סמוך מיעוטא לחזקה שודאי נסתלק החזקת איסור ודו"ק:

אך עדיין יש סתירה לדברינו ולדברי הנו"ב הנ"ל מדברי תוס' נדה בדף י"ח על מאי דאיתא התם אמר ר' יוחנן בשלשה מקומות הלכו בו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי מקור שליא חתיכה ומקשה בגמרא ותו ליכא והאיכא תשעה חניות דתניא תשעה חניות מוכרת בשר שחיטה ואחת מוכרת בשר נבלה ובנמצא הלך אחר הרוב וכתבו בתוס' בד"ה אחר הרוב ז"ל הכא איכא חזקה נגד הרוב דבהמ' בחיי' בחזקת איסור עומדת וכו' הרי דכתבו בפירוש דאף בתשע חניו' איכא איסור דבהמ' אף שבתשע חניות בוודאי איכא בשר כשר שנסתלק החזקה מ"מ כיון שמתחלה הי' הכל אסור עדיין הוי חזקת איסור אף שבוודאי הי' כאן תשעה שנסתלק החזקה ומכ"ש בנמצא בשר במקום שרוב ישראל מצוים וכן בההוא דינא דנו"ב דנגע באחד וא"י אם חי אם מת דאיכא חזקת חיים אף שאיכא מת אחד בעולם אך עכ"ז דברי התוס' צריכים עיון וסברותינו וסברת הנו"ב נראה נכון ודברי התוס' סותרים לדבריהם במסכת עירובין בדף ל"ו מאי דאיתא התם כיצד אמר ר' יוסי ספק עירוב כשר עירוב בתרומה ספק מבעוד יום נטמאת ספק משחשיכה נטמאת אבל עירוב בתרומה ספק טהורה ספק טמאה לא ופירוש רש"י ספק טהורה ספק טמאה דקודם שהיתה שם נולד לה ספק ולא הי' שם חזקת הכשר עירוב מעולם ובתוס' פירשו בד"ה אבל עירוב בתרומה ספק טמאה ספק טהורה ח"ל כגון שהי' שני צבורין לפניו אחד הי' תרומה טמאה ואחד הי' תרומה טהורה ועירב באחד מהן דליכא חזקה כלל ע"כ ינדו הם מפירוש רש"י דמיירי בתרומה אחת שנולד לה ספק טומאה דבזה גם כן איכא חזקת כשרות שהתרומה לא נטמאת (ושיטת רש"י פירשתי שם בעירובין) ולכן פרשו הם דהי' כאן שני צבורים אחד טמא ואחד טהור ואינו יודע במה עירב אם בטמאה אם בטהורה דבזה לא שייך חזקת טהרה כיון דודאי כאן הי' אחת טמאה אף דמתחלה היו כולם טהורים מ"מ כבר בוודאי אחת נטמאה ויצאתה מחזקתה והספק הוא רק באיזה עירוב ואין כאן חזקה וזה ברור בכוונת התוס' אך לפי דבריהם בנדה דבתשעה חניות מוכרת בשר שחיטה ואחת בשר נבלה איכא חזקת איסור כיון שמתחלה היו כולם אסורות ועל כל אחת הוי ספק אם היא ניתרה או לא הוי חזקת איסור על כולם אף שבוודאי מתשעה נסתלק החזקת איסור וא"כ ה"ה בשני צבורין אחת טמאה ואחת טהורה ועירב באחד מהם נוכל ג"כ לומר דאיכא חזקת היתר משום דמתחלה היו שניהם טהורים ועל כל אחת איכא ספק אם נטמאה אך ע"כ כיון דודאי אחת נטמאה לא שייך חזקה בזה ודו"ק:

ובזה הנ"ל אפשר ליישב קושית התוס' בחולין בדף ג' בד"ה ואם שחט דהקשו על רבינא דסובר דלא אמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחים הם והקשו דהא איכא ברייתא לקמן דאמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחים הן כדאיתא שם הרי שמצא תרנגולת שחוטה בשוק או שאמר לשלוחו צא ושחוט והלך ומצא שחוט אלמא אמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן כדאיתא שם בגמרא:

אך הנה התוס' שם בד"ה או שאמר לשלוחו פירוש רש"י דהיינו שאמר לשלוחו לשחוט ומצאה השליח שהיא שחוטה דהשתא שלא ברשות נשחטה אפילו הכי חזקתו שחוט יעו"ש ולא רצו לפרש והלך ומצא שחוט היינו שבהע"ב הלך ומצא שחוט כמו דאיתא אח"כ גבי איבעיא דרב דימי בר יוסף האומר לשלוחו צא ושחוט והלך ומצא שחוט אך דהי' קשה להו דא"כ הוי כ"ש דמה במצא תרנגולת שחוטה בשוק ולא ידע מי שחטה כלל כשר כ"ש באומר לשלוחו צא ושחוט דאיכא ג"כ חזקה דשליח עושה שליחותו ומש"ה נדחקו דשם מיירי דהשליח מצא כבר שחוט והי' כאן שינוי אך זה דוחק קצת לפרש הך דמצא שחוט כאן באופן אחר ממה שנאמר אח"כ:

אך לפי הנ"ל אין זה קושיא ושפיר אצטרך למתני הך סיפא דאף דבמצא תרנגולת שחוטה כשרה עדיין לא נדע באומר לשלוחו צא ושחוט והלך הבעה"ב ומצא שחוט דבמצא תרנגולת שחיטה לא שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא כיון דבוודאי איכא שחוטות כשרות ג"כ אבל באומר לשלוחו צא ושחוט שישחוט גדייו ותרנגוליו והלך אח"כ ומצא שחוטים כיון דהוא מסופק על גדייו ותרנגוליו שלו בזה שפיר שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא דגדי זה או תרנגול זה הי' לו חזקת איסור כמו שם במכיר אדם ידוע שהי' חי ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה