אור ברסלב
נפש חיה על השס כענין סמוך מיעוטא לחזקה › סימן ב

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

כענין סמוך מיעוטא לחזקה · סימן ב

סימן א

על דברי הבה"ג המבוארים בסי' הקדום דהוא פוסק בלא בדק אם נשמטו הסימנים טריפה וקשה טעמא בעי והב"ח תירץ משום דבנשמטו הסימנים לא מהני השחיטה וקשה דא"כ לבדוק גם אחר נקיבת הושט גם כן כאשר הקשה הפ"מ כנ"ל:

ועוד תמוה עליו דלכאורה הוא נגד גמרא מפורשת בחולין בדף ו' ע"א ובדף כ"ח ע"א שחט את הושט ואח"כ נשמט הגרגרת כשרה נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט את הושט פסולה שחט את הושט ונמצא הגרגרת שמיט וא"י אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה זה הי' מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסול ולשיטת הבה"ג קשה אמאי הוצרך דוקא שנמצא הגרגרת שמיט הא רק בספק אם הי' שמיט ג"כ פסול כל שלא נודע בבירור שלא הי' שמיט:

אך הנה על הך שאמרנו לעיל דבספק אם ניקב הושט לא הוי חזקת איסור אף דבניקב הושט לא מהני השחיטה כתבו המפרשים והש"ש כפי סברת רש"י ביבמות בדף ל' ע"ב דבספק אם נתגרשה הערוה אמרינן על הצרה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת קודם שנתגרשה הערוה דהיתה צרת ערוה וקשה דמ"מ היתה אסורה לשוק בחיי בעלה משום אשת איש ופירוש רש"י דאשה זו היתה בחזקת היתר לשוק לכשימות בעלה והרי עתה מת וכן הוא ברשב"א שם באריכות דהוי חזקת היתר כשימות בעלה והרי עתה מת וקברו מוכיח עליו:

וכתב בזה הש"ש דזה הוא החילוק בין אם ספק בשחיטה עצמה אם נעשית כהוגן או שהי' פסול בשחיטה ובין אם איכא חשש דניקב הושט אף דלא מהני ג"כ השחיטה מ"מ מצד עצמה השחיטה טובה הוא אך דאנו מסופקין אם מהני השחיטה ע"ז שפיר אנו אומרים דאיכא חזקה שתהי' מותרת כשישחוט אותה שחיטה המתרת היינו קודם שניקב הושט הי' לה חזקה כשישחוט אותה שחיטה גמורה תהי' מותרת והרי עתה שחט שחיטה גמורה והוי כמו שם ביבמות אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת כנ"ל דהיינו דהיתה עומדת בחזקת היתר לשוק לכשימות בעלה והרי עתה מת אבל בספק אם שחט שחיטה הגונה לא שייך לומר דהי' לה חזקה לכשישחט תהי' מותרת דהרי אנו מסופקין אם היתה שחיטה כראוי:

והנה הרמ"א פסק בסי' כ"ד בסי' ט"ו כבה"נ דשמיטה אינה טריפה אלא שאין שחיטה מועלת בו והביא הש"ך בס"ק כ"ד בשם הרמב"ן הטעם שמחמת עיקור מתנדנדין הסימנים ואי אפשר שתשחט בהכשר וא"כ בספק שמיט שפיר איכא חזקת איסור דהוי ספק אם היתה שחיטה הגונה כלל דע"י השמיטה מתנדנדים הסימנים ואי אפשר שתשחוט בהכשר בכה"ג שפיר הוי חזקת איסור דלא שייך לומר דהי' לה חזקה לכשתשחוט תהי' מותרת והרי עתה נשחטה דהרי אנו מסופקין אם נשחטה כהוגן ואינו דומה לספק ניקב הושט אף דהשחיטה לא מהני מ"מ השחיטה מצד עצמה טובה הוא והי' לה חזקה לכשתשחוט שחיטה כזו תהי' מותרת אבל כאן בשמיטה שפיר הוי ספק אם נעשה גוף השחיטה כהוגן דאם הוי שמיטה א"א שתשחט כהוגן שהסימנים מתנדנדין והוי כספק אם שחט גוף השחיטה כהוגן הוי שפיר חזקת איסור אף דהרמב"ן לא אמר סברא זו שאי אפשר שתשחט כהוגן רק היכא שנשמטו בשעת שחיטה דאז אי אפשר לשחוט כהוגן מ"מ מדברי הש"ך הנ"ל נראה דאף בנשמט קודם שחיטה שייך סברת הרמב"ן הנ"ל שאי אפשר שתשחט כהוגן וגם הב"ח בסי' כ"ה הנ"ל כתב דטעם הב"ח דלא בדק אם נשמט טריפה היינו דהוי ספק שמא נשמטה בשעת שחיטה ואז בוודאי לא הוי שחיטה כהוגן לשיטת הרמב"ן:

אך הנה בעוף דהכשירו בסימן אחד הקשה הרשב"א אמאי טריפה בסימן אחד שמיט הא שמיטה אינה טריפה רק שאין שחיטה מועלת בו וכאן שפיר יוכל להיות השחיטה בסימן השני שאינו שמיט תירץ הרשב"א דלא מהני שחיטת סימן אחד אלא א"כ שניהם ראוים לשחיטה כדאי' בש"ך בסי' כ"ד בס"ק כ"ב ובט"ז שם בס"ק ו':

וא"כ בכה"ג בשחט סימן אחד שאינו שמיט והספק על השני אם הוא שמיט שפיר כשר דכאן שוב לא הוי ספק בשחיטה דהשחיטה בוודאי היתה כהוגן דהרי הוא שחט בהסימן שאינו שמיט וסימן זה בוודאי נשחט כהוגן ובעוף מהני שחיטה בסימן אחד אך דהספק שמא השני שמיט ולא מהני השחיטה שוב הוי כספק אם ניקב הושט כיון דהשחיטה מצד עצמה טובה אך דהספק שמא נשמט השני ולא מהני השחיטה א"כ אדרבא אמרינן דאיכא חזקה בכל עת שתשחוט תהי' מותרת והרי עתה נשחטה והשחיטה עצמה היתה כהוגן אך דהספק אם הועילה השחיטה והוי כמו ספק אם ניקב הושט:

וא"כ שפיר ניחא דהבה"ג פסק שפיר בלא בדק אם נשמטו טריפה והיינו בהסימנים ששחט דהוי ספק אם נשמטו טריפה דהוי ספק אם היתה גוף השחיטה כהוגן דבנשמטו אי אפשר לשחוט שפיר אבל היכא דשחט הושט וספק בגרגרת אם הוא שמיט כשר כיון דהשחיטה בושט הי' כהוגן ובעוף איכא חזקה שתתיר בשחיטת סימן אחד כהוגן ומש"ה אינו טריפה רק בנמצא הגרגרת שמיט דאיכא ריעותא לפנינו וחזקה דהשתא דהוא שמיט אבל בלא נמצא הגרגרת שמיט אף שלא בדק בגרגרת כשר כיון שהושט הי' כתיקונו ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה