אור ברסלב
נפש חיה על השס כענין סמוך מיעוטא לחזקה › סימן א

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

כענין סמוך מיעוטא לחזקה · סימן א

כענין סמוך מיעוטא לחזקה

על דברי התוס' התמוהים בבכורות בדף כ' בד"ה חלב פוטר דכתבו דלדידן הלכתא דחיישינן למיעוטא היכא דחזקה מסייעתו כמו התם בחולבת אף דאיכא רובא דאינם חולבת אלא א"כ יולדת מ"מ חייבת בבכורה דאיכא חזקה שלא ילדה ואע"ג דבפ' קמא דחולין משמע דאין הלכה כר' מאיר דקאמר לר' מאיר דחייש למיעוטא היכא אכל בשרא משמע דאין הלכה כן דלא קאמר היכא אכלינן בשרא מ"מ היכא דחזקתו מסייעתו חיישינן והכא גבי חולבת איכא חזקה שלא ילדה והא דאמרינן בפ"ק דחולין בדף מ"א דרוב מצוין אצל שחיטה מומחים הם ולא אמרינן סמוך מיעוטא דאינם מומחים לחזקה דבהמה בחזקת איסור עומדת עד שלא נשחטה ההוא רובא מצוי ושכיח הוא טובא ואח"כ כתבו בתוס' ובפ"ק דחולין בדף ו' דר' יוחנן אכל משחיטת כותי ולא חייש למיעוט החשודים אע"ג דאיכא חזקה בהדה דלא נשחטה וכו' יעו"ש:

ודבריהם אלו תמוהים מאד דא"כ גם בהך דמקשה בגמרא ור' מאיר היכא אכל בשרא ג"כ איכא חזקת איסור שלא נשחטה וקשה אף לדידן דניחוש למיעוטא דאיכא חזקה בהדה וכבר תמה בזה מהרש"א אך תירוצו יותר תמו' דכתב וז"ל ויש ליישב דהך דשמא במקום נקב קא שחיט לאו בחזקת איסור שלא נשחטה עומדת דאף אם נשחטה במקום נקב נשחטה כראוי מקרי אלא טריפה שנשחטה מקרי ומטהרה מידי נבלה הוא עכ"ד והוא תמוה מאד דהא כ"ע מודים דניקב הוושט אין השחיטה מטהר מידי נבלה ולדעת הרמב"ם והמחבר הוי נבלה מחיים וראיתי אח"כ שהפרי מגדים בסי' ל"ג סק"ה תמה כן על דברי מהרש"א והוא הוסיף יותר לתמוה דאף לפי המסקנא דהיכא דלא אפשר שאני מ"מ הי' צריך לבדוק שאר הושט מנקב כיון דליכא חזקה בהדה:

והנה הכרתי ופלתי כתב דבישב קוץ בושט וספק אם ניקב הושט דהוי ספק בשחיטה משום דנקיבת הושט נבלה ומעכב השחיטה אמנם שם בחולין בדף מ"ג ע"ב נראה דלא הוי חזקת איסור דאיתא שם אמר עולא ישב לו קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא ומקשה ומ"ש משני חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן התם אתחזיק איסורא הרי בפירוש מבואר בגמרא דספק נקיבת הושט לא הוי חזקת איסור כאשר הקשו המפרשים:

ומה שנראה לפענ"ד דהנה הא דסימנים נבדקים ע"פ אשה איתא הטעם ברי"ף בפרק החולץ על מאי דאיתא שם דנוסח החליצה ואשתמודעינהו דהדין פלוני אחוה מן אבוה דמתנא הוא ואיתא שם בגמרא פליגי בה רב אשי ורבינא חד אמר בעדים וחד אמר בקרוב אפילו אשה והלכתא גלוי מלתא בעלמא הוא ואפילו קרוב ואפילו אשה וכתב הרי"ף ע"ז גילוי מלתא בעלמא הוא דלאו אמלתא דאיסורא קא מסהדי ולאו אממונא מסהדי אלא מלתא בעלמא הוא דמגלי דהדין ניהו גברא פלן והי ניהו אתתא פלניתא וכיון דמודעי לי' הכי הרי אתחזק גבי דההוא סהדי מפומא דהאי קרוב או מפומא דההוא אתתא דאיהו ניהו פלניא ואיהי ניהו פלנית' הלכך שרי לי' לסהדי למסמך אפומיהו ולמסהד עלי' דההוא גברא או עלי' דהאי איתתא בין לענין איסורא בין לענין ממונא עכ"ד:

והנה סברת הרי"ף דהא דלענין איסור או ממון בעינן עדות גמור היינו היכא שבשעה שמעידים תיכף מעידים על איסור או ממון אבל אם בשעה שמעידים עדיין אין נפקא מינה לענין איסור או ממון לא הוי רק גילוי מלתא בעלמא ואנו סומכין אף על אשה או קרוב וממילא כיון שאנו סומכים עליהם בגילוי מלתא נוכל אח"כ להתיר איסור או לחייב ממון ג"כ כיון דבשעת העדות עדיין לא הוי לענין איסור או ממון:

וכן מצאתי סברא זו לענין חזקה ברש"י בקידושין בדף ס"ד בד"ה דלא מוחזק לן האי גברא בשעת מיתה לא באחי ולא בבני וקיימא האי אתתא בחזקת שאינה זקוקה ליבם הלכך אמר יש לי בנים אחזקה קמייתא הוא דמוקי לה הלכך נאמן ואי אתי אח לאחר מיכן ואמר אחוה דמתנא אנא לאו כל כמיני' דאהני דיבור לחזקה ע"כ:

הרי דהיכא דנודע מתחלה שיש לו אח אינו נאמן לומר יש לי בן בשביל שהיא בחזקת זקוקה ליבם אבל אם בשעה שאמר יש לי בן עדיין לא הי' נודע מאח ולא היתה בחזקת זקוקה ליבם שפיר נאמן לומר יש לי בן אף שאח"כ בא אח ואמר אחוה דמתנא אנא מותרת כיון דבשעה שאמר יש לי בן עדיין לא הי' להוציא מחזקה שלא הי' נודע מאח אף שנודע אח"כ שיש לו אח מהני דיבורו הראשון והוא ג"כ כדברינו הנ"ל וכן מצאתי אח"כ בתורת גיטין בריש המביא דכתב כן דאף דעד אחד אינו נאמן נגד החזקה מ"מ אם בשעה שמעיד לא הי' נגד החזקה מהני אח"כ אף להוציא מחזקה יעו"ש בתוס' בד"ה הוי דבר שבערוה יעו"ש:

וא"כ נראה לפענ"ד ברור דה"ה וכ"ש גבי רוב דבאמת רוב עדיף מחזקה אף דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא וחוששין קצת מ"מ זה דווקא היכא דבשעה דנולד הרוב איכא כנגדו חזקה תיכף אבל אם בשעה שנולד הרוב ליכא חזקה כנגדו ושפיר אזלינן בתר רובא לגמרי יכולין אח"כ לסלק חזקה ברוב זה ולא אמרינן בזה סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע רובא דהרי עד אחד דאינו נאמן כלל נגד החזקה אעפ"כ כיון דבשעה שהעיד לא הי' נגד החזקה יכולין אח"כ לסלק החזקה בעדותו מכ"ש ברוב דבאמת עדיף מחזקה אף דלחומרא חיישינן ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע רובא מ"מ כיון שמתחלה הי' הרוב שלא כנגד החזקה והוי רוב גמור לגמרי שיכולין אח"כ לסלק החזקה ברוב זה:

וא"כ מעתה יהי' ניחא כל דברי התוס' הנ"ל דלענין זה דמקשה הגמרא וניחוש שמא במקום נקב שחיט לא קשה אליבא דהלכתא דאזלינן בתר רובא ורק לר' מאיר מקשה בגמרא ולא שייך כאן לומר סמוך מיעוטא לחזקה אתרע לה רובא דזה הספק הוי מחיים אם ניקב הושט או לא וכיון שמחיים בעת שהיינו מסופקים אם הבהמה טריפה או כשירה היינו אומרים רוב בהמות כשרות הן ואין כאן שום חזקה כנגדו דאף אם הבהמה כשירה עדיין לא נסתלק החזקה ועדיין איסור אבר מן החי עלי' ואיסור אינו זבוח אך אנו אומרים שרוב בהמות כשרות הן לענין החלב והבצים בחי' ואף בזכר דליכא חלק חלב לענין נקיבת הושט איכא נפקא מינה לשיטת הרמב"ם והמחבר דנקיבת הושט הוי נבילה מחיים בוודאי היינו אומרים רוב בהמות אינם נבילות ואינם מטמאות:

וכן לענין מי רגלים המבואר בסי' פ"א ביור"ד שני דיעות דמי רגלים של טריפה היא טריפה לכל זה היינו אומרים רוב בהמות כשירות הם מחיים ועדיין לא הוי לסתור החזקה שאף אם המה כשרות החזקה עדיין במקומה עומדת א"כ שפיר מהני שחיטה אח"כ לסלק החזקה ולא שייך בזה לומר סמוך מיעוטא לחזקה אתרע לה רובא דבשעה שהיינו מעמידין על הרוב דבהמות כשירות מחיים לא הי' עדיין לסתור החזקה והוי רוב גמור נוכל אח"כ עי"ז לסתור החזקה דאף עד אחד דלא מהני נגד חזקה כלל מ"מ אם בשעת עדותו לא הי' לסתור החזקה מהני עדותו ונוכל אח"כ לסתור החזקה כנ"ל:

וזה ניחא בספק דנקיבת הושט אבל בהך ספק דרוב מצוים אצל שחיטה מומחים וכן ברוב כותים לא חשידי ושוחטים שפיר ע"ז שפיר הקשו בתוס' דנימא סמוך מיעוטא לחזקה אתרע לה רובא דהתם הוי תיכף הרוב לסתור החזקה ואמרינן דרוב שוחטים שפיר וסותרים החזקה שפיר אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אתרע לה רובא ודו"ק:

(מש"ה ניחא דגם בישב קוץ בושט לא הוי חזקה לומר דניקב הושט ולא מהני השחיטה כיון דהספק הוי מחיים ואז לא הוי לסתור החזקה ובזה עדיין יש לפלפל דשם ליכא רובא דיצא מהרוב שנמצא קוץ תחוב בושט והוי רק ספק וצ"ע):

ובזה הנ"ל שאמרתי אפשר ליישב שיטת הבה"ג הובא בש"ך בסי' כ"ה ס"ק ב' דבלא בדק אחר שמיטה אף בדיעבד אסור כאשר הביא הר"ן בשמו וכן הוא דעת האבי עזרי וקשה אמאי יהי' בדיעבד אסור בלא בדק והנה שם הביא הרא"ש בשם האבי עזרי דצריך שיבדוק בסימנים אם נשחט הרוב ושלא יהי' עקירה והשיב הרא"ש ע"ז דבהמה בחי' בחזקת איסור שאינו זבוח והלכך צריך בדיקה בסימנים שנחתכו רובן להוציאן מחזקת שאינו זבוח וכל שאר טריפות סמכינן ארובא וכן עוקר סמכינן ארובא וכתב ע"ז הב"ח ז"ל בסי' כ"ה דדבריו אלו צדקו לפי פי' רש"י דהעוקר שהוא מהלכות שחיטה הוא השוחט בסכין פגומה אבל עוקר סימנים מלחי הוא מכלל טריפות ודינו כשאר י"ח טריפות אבל לבה"ג שהשמיטה היא ג"כ מהלכו' שחיטה ואינה טריפה א"כ עדיין היא בחזקת שאינו זבוח כל זמן שלא נודע לנו ששחט בסימנים שאינם עקורים עכ"ד:

והקשה עליו הפרי מגדים בסי' כ"ה בש"ך בס"ק ב' דא"כ אחר נקיבת הושט ג"כ נצטרך לבדיקה שג"כ לא מהני השחיטה יעו"ש:

ולפי הנ"ל ניחא ואפשר לומר דהבה"ג אזל לשיטתו לפי מה שהביאו התוס' בשמו בדף ט' בחולין ובדף כ' בד"ה אילימא למעוטי עוקר דדעתו דעוקר סימנים לא הוי טריפה כלל מחיים אך דהשחיטה לא מהני בו אף דלא הוי טריפה כלל וזה הוא אחת מהלכות שחיטה דבסימנים עקורים לא מהני שחיטה יעו"ש:

וא"כ שפיר ניחא לפי מה שאמרנו לעיל החילוק דבספק אם שחט שפיר אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אתרע לה רובא דהרוב הוא לבטל החזקה אבל בספק ניקב הושט דהוי ספק מחיים אם היא טריפה או כשרה ואז לא הוי נגד חזקה ומעמידין על הרוב ושפיר נוכל אח"כ לסלק החזקה כיון דמחיים מעמידין על הרוב שהוא כשרה:

וא"כ בשמיטה דלא הוי טריפה כלל מחיים אך דשחיטה לא מהני בה וא"כ לא הוי הספק מחיים אך אם מהני השחיטה או לא ולענין הספק אם השחיטה מהני או לא שפיר הוי נגד החזקה ושפיר אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אתרע לה רובא ודו"ק:

ואף דברוב מצוין אצל שחיטה מומחים הם לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה שם תירץ הרשב"א משום דכיון דהתחיל להתעסק לסלק החזקה ואמרנו במקום אחר דהיינו רק דבשעה שהתחיל להתעסק לסלק החזקה הי' באפשרי לסלק החזקה שפיר אמרינן דע"י התעסקות נסתלק החזקה אבל היכא דאנו מסופקין שמא בשעה שהתחיל להתעסק לסלק החזקה לא הי' באפשרי לסלק החזקה לא מהני התעסקו' שלו וכאן בספק שמיטה לא הי' באפשרי להתעסק לסלק כלל החזקה ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה