אור ברסלב
נפש חיה על השס כענין סמוך מיעוטא לחזקה

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

כענין סמוך מיעוטא לחזקה

בסוגיא דשנים אומרים מת

סימן א

על דברי התוס' התמוהים בבכורות בדף כ' בד"ה חלב פוטר דכתבו דלדידן הלכתא דחיישינן למיעוטא היכא דחזקה מסייעתו כמו התם בחולבת אף דאיכא רובא דאינם חולבת אלא א"כ יולדת מ"מ חייבת בבכורה דאיכא חזקה שלא ילדה ואע"ג דבפ' קמא דחולין משמע דאין הלכה כר' מאיר דקאמר לר' מאיר דחייש למיעוטא היכא אכל בשרא משמע דאין הלכה כן דלא קאמר היכא אכלינן בשרא מ"מ היכא דחזקתו מסייעתו חיישינן והכא גבי חולבת איכא חזקה שלא ילדה והא דאמרינן בפ"ק דחולין בדף מ"א דרוב מצוין אצל שחיטה מומחים הם ולא אמרינן סמוך מיעוטא דאינם מומחים לחזקה דבהמה בחזקת איסור עומדת עד שלא נשחטה ההוא רובא מצוי ושכיח הוא טובא ואח"כ כתבו בתוס' ובפ"ק דחולין בדף ו' דר' יוחנן אכל משחיטת כותי ולא חייש למיעוט החשודים אע"ג דאיכא חזקה בהדה דלא נשחטה וכו' יעו"ש:

ודבריהם אלו תמוהים מאד דא"כ גם בהך דמקשה בגמרא ור' מאיר היכא אכל בשרא ג"כ איכא חזקת איסור שלא נשחטה וקשה אף לדידן דניחוש למיעוטא דאיכא חזקה בהדה וכבר תמה בזה מהרש"א אך תירוצו יותר תמו' דכתב וז"ל ויש ליישב דהך דשמא במקום נקב קא שחיט לאו בחזקת איסור שלא נשחטה עומדת דאף אם נשחטה במקום נקב נשחטה כראוי מקרי אלא טריפה שנשחטה מקרי ומטהרה מידי נבלה הוא עכ"ד והוא תמוה מאד דהא כ"ע מודים דניקב הוושט אין השחיטה מטהר מידי נבלה ולדעת הרמב"ם והמחבר הוי נבלה מחיים וראיתי אח"כ שהפרי מגדים בסי' ל"ג סק"ה תמה כן על דברי מהרש"א והוא הוסיף יותר לתמוה דאף לפי המסקנא דהיכא דלא אפשר שאני מ"מ הי' צריך לבדוק שאר הושט מנקב כיון דליכא חזקה בהדה:

והנה הכרתי ופלתי כתב דבישב קוץ בושט וספק אם ניקב הושט דהוי ספק בשחיטה משום דנקיבת הושט נבלה ומעכב השחיטה אמנם שם בחולין בדף מ"ג ע"ב נראה דלא הוי חזקת איסור דאיתא שם אמר עולא ישב לו קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא ומקשה ומ"ש משני חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן התם אתחזיק איסורא הרי בפירוש מבואר בגמרא דספק נקיבת הושט לא הוי חזקת איסור כאשר הקשו המפרשים:

ומה שנראה לפענ"ד דהנה הא דסימנים נבדקים ע"פ אשה איתא הטעם ברי"ף בפרק החולץ על מאי דאיתא שם דנוסח החליצה ואשתמודעינהו דהדין פלוני אחוה מן אבוה דמתנא הוא ואיתא שם בגמרא פליגי בה רב אשי ורבינא חד אמר בעדים וחד אמר בקרוב אפילו אשה והלכתא גלוי מלתא בעלמא הוא ואפילו קרוב ואפילו אשה וכתב הרי"ף ע"ז גילוי מלתא בעלמא הוא דלאו אמלתא דאיסורא קא מסהדי ולאו אממונא מסהדי אלא מלתא בעלמא הוא דמגלי דהדין ניהו גברא פלן והי ניהו אתתא פלניתא וכיון דמודעי לי' הכי הרי אתחזק גבי דההוא סהדי מפומא דהאי קרוב או מפומא דההוא אתתא דאיהו ניהו פלניא ואיהי ניהו פלנית' הלכך שרי לי' לסהדי למסמך אפומיהו ולמסהד עלי' דההוא גברא או עלי' דהאי איתתא בין לענין איסורא בין לענין ממונא עכ"ד:

והנה סברת הרי"ף דהא דלענין איסור או ממון בעינן עדות גמור היינו היכא שבשעה שמעידים תיכף מעידים על איסור או ממון אבל אם בשעה שמעידים עדיין אין נפקא מינה לענין איסור או ממון לא הוי רק גילוי מלתא בעלמא ואנו סומכין אף על אשה או קרוב וממילא כיון שאנו סומכים עליהם בגילוי מלתא נוכל אח"כ להתיר איסור או לחייב ממון ג"כ כיון דבשעת העדות עדיין לא הוי לענין איסור או ממון:

וכן מצאתי סברא זו לענין חזקה ברש"י בקידושין בדף ס"ד בד"ה דלא מוחזק לן האי גברא בשעת מיתה לא באחי ולא בבני וקיימא האי אתתא בחזקת שאינה זקוקה ליבם הלכך אמר יש לי בנים אחזקה קמייתא הוא דמוקי לה הלכך נאמן ואי אתי אח לאחר מיכן ואמר אחוה דמתנא אנא לאו כל כמיני' דאהני דיבור לחזקה ע"כ:

הרי דהיכא דנודע מתחלה שיש לו אח אינו נאמן לומר יש לי בן בשביל שהיא בחזקת זקוקה ליבם אבל אם בשעה שאמר יש לי בן עדיין לא הי' נודע מאח ולא היתה בחזקת זקוקה ליבם שפיר נאמן לומר יש לי בן אף שאח"כ בא אח ואמר אחוה דמתנא אנא מותרת כיון דבשעה שאמר יש לי בן עדיין לא הי' להוציא מחזקה שלא הי' נודע מאח אף שנודע אח"כ שיש לו אח מהני דיבורו הראשון והוא ג"כ כדברינו הנ"ל וכן מצאתי אח"כ בתורת גיטין בריש המביא דכתב כן דאף דעד אחד אינו נאמן נגד החזקה מ"מ אם בשעה שמעיד לא הי' נגד החזקה מהני אח"כ אף להוציא מחזקה יעו"ש בתוס' בד"ה הוי דבר שבערוה יעו"ש:

וא"כ נראה לפענ"ד ברור דה"ה וכ"ש גבי רוב דבאמת רוב עדיף מחזקה אף דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא וחוששין קצת מ"מ זה דווקא היכא דבשעה דנולד הרוב איכא כנגדו חזקה תיכף אבל אם בשעה שנולד הרוב ליכא חזקה כנגדו ושפיר אזלינן בתר רובא לגמרי יכולין אח"כ לסלק חזקה ברוב זה ולא אמרינן בזה סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע רובא דהרי עד אחד דאינו נאמן כלל נגד החזקה אעפ"כ כיון דבשעה שהעיד לא הי' נגד החזקה יכולין אח"כ לסלק החזקה בעדותו מכ"ש ברוב דבאמת עדיף מחזקה אף דלחומרא חיישינן ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע רובא מ"מ כיון שמתחלה הי' הרוב שלא כנגד החזקה והוי רוב גמור לגמרי שיכולין אח"כ לסלק החזקה ברוב זה:

וא"כ מעתה יהי' ניחא כל דברי התוס' הנ"ל דלענין זה דמקשה הגמרא וניחוש שמא במקום נקב שחיט לא קשה אליבא דהלכתא דאזלינן בתר רובא ורק לר' מאיר מקשה בגמרא ולא שייך כאן לומר סמוך מיעוטא לחזקה אתרע לה רובא דזה הספק הוי מחיים אם ניקב הושט או לא וכיון שמחיים בעת שהיינו מסופקים אם הבהמה טריפה או כשירה היינו אומרים רוב בהמות כשרות הן ואין כאן שום חזקה כנגדו דאף אם הבהמה כשירה עדיין לא נסתלק החזקה ועדיין איסור אבר מן החי עלי' ואיסור אינו זבוח אך אנו אומרים שרוב בהמות כשרות הן לענין החלב והבצים בחי' ואף בזכר דליכא חלק חלב לענין נקיבת הושט איכא נפקא מינה לשיטת הרמב"ם והמחבר דנקיבת הושט הוי נבילה מחיים בוודאי היינו אומרים רוב בהמות אינם נבילות ואינם מטמאות:

וכן לענין מי רגלים המבואר בסי' פ"א ביור"ד שני דיעות דמי רגלים של טריפה היא טריפה לכל זה היינו אומרים רוב בהמות כשירות הם מחיים ועדיין לא הוי לסתור החזקה שאף אם המה כשרות החזקה עדיין במקומה עומדת א"כ שפיר מהני שחיטה אח"כ לסלק החזקה ולא שייך בזה לומר סמוך מיעוטא לחזקה אתרע לה רובא דבשעה שהיינו מעמידין על הרוב דבהמות כשירות מחיים לא הי' עדיין לסתור החזקה והוי רוב גמור נוכל אח"כ עי"ז לסתור החזקה דאף עד אחד דלא מהני נגד חזקה כלל מ"מ אם בשעת עדותו לא הי' לסתור החזקה מהני עדותו ונוכל אח"כ לסתור החזקה כנ"ל:

וזה ניחא בספק דנקיבת הושט אבל בהך ספק דרוב מצוים אצל שחיטה מומחים וכן ברוב כותים לא חשידי ושוחטים שפיר ע"ז שפיר הקשו בתוס' דנימא סמוך מיעוטא לחזקה אתרע לה רובא דהתם הוי תיכף הרוב לסתור החזקה ואמרינן דרוב שוחטים שפיר וסותרים החזקה שפיר אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אתרע לה רובא ודו"ק:

(מש"ה ניחא דגם בישב קוץ בושט לא הוי חזקה לומר דניקב הושט ולא מהני השחיטה כיון דהספק הוי מחיים ואז לא הוי לסתור החזקה ובזה עדיין יש לפלפל דשם ליכא רובא דיצא מהרוב שנמצא קוץ תחוב בושט והוי רק ספק וצ"ע):

ובזה הנ"ל שאמרתי אפשר ליישב שיטת הבה"ג הובא בש"ך בסי' כ"ה ס"ק ב' דבלא בדק אחר שמיטה אף בדיעבד אסור כאשר הביא הר"ן בשמו וכן הוא דעת האבי עזרי וקשה אמאי יהי' בדיעבד אסור בלא בדק והנה שם הביא הרא"ש בשם האבי עזרי דצריך שיבדוק בסימנים אם נשחט הרוב ושלא יהי' עקירה והשיב הרא"ש ע"ז דבהמה בחי' בחזקת איסור שאינו זבוח והלכך צריך בדיקה בסימנים שנחתכו רובן להוציאן מחזקת שאינו זבוח וכל שאר טריפות סמכינן ארובא וכן עוקר סמכינן ארובא וכתב ע"ז הב"ח ז"ל בסי' כ"ה דדבריו אלו צדקו לפי פי' רש"י דהעוקר שהוא מהלכות שחיטה הוא השוחט בסכין פגומה אבל עוקר סימנים מלחי הוא מכלל טריפות ודינו כשאר י"ח טריפות אבל לבה"ג שהשמיטה היא ג"כ מהלכו' שחיטה ואינה טריפה א"כ עדיין היא בחזקת שאינו זבוח כל זמן שלא נודע לנו ששחט בסימנים שאינם עקורים עכ"ד:

והקשה עליו הפרי מגדים בסי' כ"ה בש"ך בס"ק ב' דא"כ אחר נקיבת הושט ג"כ נצטרך לבדיקה שג"כ לא מהני השחיטה יעו"ש:

ולפי הנ"ל ניחא ואפשר לומר דהבה"ג אזל לשיטתו לפי מה שהביאו התוס' בשמו בדף ט' בחולין ובדף כ' בד"ה אילימא למעוטי עוקר דדעתו דעוקר סימנים לא הוי טריפה כלל מחיים אך דהשחיטה לא מהני בו אף דלא הוי טריפה כלל וזה הוא אחת מהלכות שחיטה דבסימנים עקורים לא מהני שחיטה יעו"ש:

וא"כ שפיר ניחא לפי מה שאמרנו לעיל החילוק דבספק אם שחט שפיר אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אתרע לה רובא דהרוב הוא לבטל החזקה אבל בספק ניקב הושט דהוי ספק מחיים אם היא טריפה או כשרה ואז לא הוי נגד חזקה ומעמידין על הרוב ושפיר נוכל אח"כ לסלק החזקה כיון דמחיים מעמידין על הרוב שהוא כשרה:

וא"כ בשמיטה דלא הוי טריפה כלל מחיים אך דשחיטה לא מהני בה וא"כ לא הוי הספק מחיים אך אם מהני השחיטה או לא ולענין הספק אם השחיטה מהני או לא שפיר הוי נגד החזקה ושפיר אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אתרע לה רובא ודו"ק:

ואף דברוב מצוין אצל שחיטה מומחים הם לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה שם תירץ הרשב"א משום דכיון דהתחיל להתעסק לסלק החזקה ואמרנו במקום אחר דהיינו רק דבשעה שהתחיל להתעסק לסלק החזקה הי' באפשרי לסלק החזקה שפיר אמרינן דע"י התעסקות נסתלק החזקה אבל היכא דאנו מסופקין שמא בשעה שהתחיל להתעסק לסלק החזקה לא הי' באפשרי לסלק החזקה לא מהני התעסקו' שלו וכאן בספק שמיטה לא הי' באפשרי להתעסק לסלק כלל החזקה ודו"ק:

סימן ב

על דברי הבה"ג המבוארים בסי' הקדום דהוא פוסק בלא בדק אם נשמטו הסימנים טריפה וקשה טעמא בעי והב"ח תירץ משום דבנשמטו הסימנים לא מהני השחיטה וקשה דא"כ לבדוק גם אחר נקיבת הושט גם כן כאשר הקשה הפ"מ כנ"ל:

ועוד תמוה עליו דלכאורה הוא נגד גמרא מפורשת בחולין בדף ו' ע"א ובדף כ"ח ע"א שחט את הושט ואח"כ נשמט הגרגרת כשרה נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט את הושט פסולה שחט את הושט ונמצא הגרגרת שמיט וא"י אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה זה הי' מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסול ולשיטת הבה"ג קשה אמאי הוצרך דוקא שנמצא הגרגרת שמיט הא רק בספק אם הי' שמיט ג"כ פסול כל שלא נודע בבירור שלא הי' שמיט:

אך הנה על הך שאמרנו לעיל דבספק אם ניקב הושט לא הוי חזקת איסור אף דבניקב הושט לא מהני השחיטה כתבו המפרשים והש"ש כפי סברת רש"י ביבמות בדף ל' ע"ב דבספק אם נתגרשה הערוה אמרינן על הצרה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת קודם שנתגרשה הערוה דהיתה צרת ערוה וקשה דמ"מ היתה אסורה לשוק בחיי בעלה משום אשת איש ופירוש רש"י דאשה זו היתה בחזקת היתר לשוק לכשימות בעלה והרי עתה מת וכן הוא ברשב"א שם באריכות דהוי חזקת היתר כשימות בעלה והרי עתה מת וקברו מוכיח עליו:

וכתב בזה הש"ש דזה הוא החילוק בין אם ספק בשחיטה עצמה אם נעשית כהוגן או שהי' פסול בשחיטה ובין אם איכא חשש דניקב הושט אף דלא מהני ג"כ השחיטה מ"מ מצד עצמה השחיטה טובה הוא אך דאנו מסופקין אם מהני השחיטה ע"ז שפיר אנו אומרים דאיכא חזקה שתהי' מותרת כשישחוט אותה שחיטה המתרת היינו קודם שניקב הושט הי' לה חזקה כשישחוט אותה שחיטה גמורה תהי' מותרת והרי עתה שחט שחיטה גמורה והוי כמו שם ביבמות אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת כנ"ל דהיינו דהיתה עומדת בחזקת היתר לשוק לכשימות בעלה והרי עתה מת אבל בספק אם שחט שחיטה הגונה לא שייך לומר דהי' לה חזקה לכשישחט תהי' מותרת דהרי אנו מסופקין אם היתה שחיטה כראוי:

והנה הרמ"א פסק בסי' כ"ד בסי' ט"ו כבה"נ דשמיטה אינה טריפה אלא שאין שחיטה מועלת בו והביא הש"ך בס"ק כ"ד בשם הרמב"ן הטעם שמחמת עיקור מתנדנדין הסימנים ואי אפשר שתשחט בהכשר וא"כ בספק שמיט שפיר איכא חזקת איסור דהוי ספק אם היתה שחיטה הגונה כלל דע"י השמיטה מתנדנדים הסימנים ואי אפשר שתשחוט בהכשר בכה"ג שפיר הוי חזקת איסור דלא שייך לומר דהי' לה חזקה לכשתשחוט תהי' מותרת והרי עתה נשחטה דהרי אנו מסופקין אם נשחטה כהוגן ואינו דומה לספק ניקב הושט אף דהשחיטה לא מהני מ"מ השחיטה מצד עצמה טובה הוא והי' לה חזקה לכשתשחוט שחיטה כזו תהי' מותרת אבל כאן בשמיטה שפיר הוי ספק אם נעשה גוף השחיטה כהוגן דאם הוי שמיטה א"א שתשחט כהוגן שהסימנים מתנדנדין והוי כספק אם שחט גוף השחיטה כהוגן הוי שפיר חזקת איסור אף דהרמב"ן לא אמר סברא זו שאי אפשר שתשחט כהוגן רק היכא שנשמטו בשעת שחיטה דאז אי אפשר לשחוט כהוגן מ"מ מדברי הש"ך הנ"ל נראה דאף בנשמט קודם שחיטה שייך סברת הרמב"ן הנ"ל שאי אפשר שתשחט כהוגן וגם הב"ח בסי' כ"ה הנ"ל כתב דטעם הב"ח דלא בדק אם נשמט טריפה היינו דהוי ספק שמא נשמטה בשעת שחיטה ואז בוודאי לא הוי שחיטה כהוגן לשיטת הרמב"ן:

אך הנה בעוף דהכשירו בסימן אחד הקשה הרשב"א אמאי טריפה בסימן אחד שמיט הא שמיטה אינה טריפה רק שאין שחיטה מועלת בו וכאן שפיר יוכל להיות השחיטה בסימן השני שאינו שמיט תירץ הרשב"א דלא מהני שחיטת סימן אחד אלא א"כ שניהם ראוים לשחיטה כדאי' בש"ך בסי' כ"ד בס"ק כ"ב ובט"ז שם בס"ק ו':

וא"כ בכה"ג בשחט סימן אחד שאינו שמיט והספק על השני אם הוא שמיט שפיר כשר דכאן שוב לא הוי ספק בשחיטה דהשחיטה בוודאי היתה כהוגן דהרי הוא שחט בהסימן שאינו שמיט וסימן זה בוודאי נשחט כהוגן ובעוף מהני שחיטה בסימן אחד אך דהספק שמא השני שמיט ולא מהני השחיטה שוב הוי כספק אם ניקב הושט כיון דהשחיטה מצד עצמה טובה אך דהספק שמא נשמט השני ולא מהני השחיטה א"כ אדרבא אמרינן דאיכא חזקה בכל עת שתשחוט תהי' מותרת והרי עתה נשחטה והשחיטה עצמה היתה כהוגן אך דהספק אם הועילה השחיטה והוי כמו ספק אם ניקב הושט:

וא"כ שפיר ניחא דהבה"ג פסק שפיר בלא בדק אם נשמטו טריפה והיינו בהסימנים ששחט דהוי ספק אם נשמטו טריפה דהוי ספק אם היתה גוף השחיטה כהוגן דבנשמטו אי אפשר לשחוט שפיר אבל היכא דשחט הושט וספק בגרגרת אם הוא שמיט כשר כיון דהשחיטה בושט הי' כהוגן ובעוף איכא חזקה שתתיר בשחיטת סימן אחד כהוגן ומש"ה אינו טריפה רק בנמצא הגרגרת שמיט דאיכא ריעותא לפנינו וחזקה דהשתא דהוא שמיט אבל בלא נמצא הגרגרת שמיט אף שלא בדק בגרגרת כשר כיון שהושט הי' כתיקונו ודו"ק:

סימן ג

על דבר הקושיא אשר קשה לי אמאי במצא בשר במקום שרוב טבחי ישראל כשר כדאי' בב"מ בדף כ"ד ע"ב ובחולין בדף י"ב:

וקשה לפי קושית הקדמונים אמאי אמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אתרע לה רובא ותירצו כמה תרוצים א' כיון דהתחיל להתעסק לסלק החזקה אתרע החזקה ב' דהוי מיעוטא דמיעוטא ג' דאיכא שני ספיקות שמא הוא מומחה ואפילו אם אינו מומחה שמא שחט שפיר:

ולכל אלו התרוצים קשה אמאי במצא בשר במקום שרוב טבחי ישראל כשר ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אתרע לה רובא וכאן לא שייך כל התרוצים הנ"ל דאם הוא של עכו"ם לא התחיל להתעסק לסלק החזקה ולא שייך לומר שמא שחט שפיר דשחיטת עכו"ם נבלה ולא הוי מיעוטא דמיעוטא רק מיעוט אחד ומצאתי אח"כ בראש אפרים מהגאון ר' זלמן מרגליות בתשובותיו שהקשה לו אחד קושיא זו:

אד לכאורה יוקשה גם על תשע חניות מוכרת בשר שחיטה ואחת בשר נבלה בנמצא הלך אחר הרוב ואמאי לא נימא סמוך מיעוטא לחזקה אתרע לה רובא אך באמת מתשעה חניות לא קשה כיון דבאלו התשעה חניות אנו יודעין שנמצא בשר כשר ונסתלק מאתו החזקת איסור א"כ כיון שאנו הולכים בתר רוב ואומרים שהוא מתשעה החניות המוכרת בשר כשר אין כאן חזקת איסור כלל שאנו יודעין שנסתלק החזקת איסור ונשחט כהוגן ומש"ה נראה דלא קשה גם כן מהך שנמצא בשר במקום שרוב ישראל מצוים דנימא סמוך מיעוטא לחזקה דכיון שאנו יודעין שישראל יש להם בשר כשר שנסתלק החזקה לא שייך סמוך מיעוטא לחזקה:

שבתי וראיתי כעין סברא זו בנו"ב בסי' ל"א על פלוגתת הט"ז עם מהר"ם מינטץ באחד ששמע שמת לו מת ואינו יודע אם הוא תוך ל' או לאחר ל' ומסיק דיש להחמיר משום חזקה ולאחר המיתה בכל מה דאפשר משום שיש חזקת חיים והט"ז חלק עליו מחמת ג' ראיות ממפקח את הגל ונמצא מת שמטמא מתחלתו וממחליף פרה בחמור ומהך דנמצא הרוג וא"י מתי נהרג לענין עגונה דחוששין לחומרא שמא כבר מת וע"כ כיון דסוף האדם למות ועתה מת חיישינן למפרע:

והגאון חכם צבי מביא ראי' מנגע באחד בלילה שטמא אף בחולין כיון שנמצא אח"כ מת והנו"ב דחה דבריו כיון דאיתא שם בתוספתא בד"א שלא ראוהו חי מבערב אבל ראוהו חי מבערב מודים חכמים לר' מאיר שאינו מטמא למפרע ואינו מובן החילוק בין ראוהו חי מבערב או לא דהרי לכל אדם יש חזקת חי שחי הי' מעיקרא אך ע"כ החילוק הוא כן דבנוגע באחד בלילה וא"י אם הוא חי או מת היינו שתיכף מסופק אם הוא חי או מת ובזה לא שייך למיהב לי' בשעת מעשה חזקת חיים דבשלמא בנוגע באדם ידוע ואינו יודע אם זה חי עתה או מת שייך חזקת חיים אבל נוגע בחושך באחד ואינו יודע כלל במי שנגע לא שייך בו חזקת חיים דאטו ליכא מת בכל העולם וכיון שיש מת שפיר יש ספק שמא נגע במת אבל בראוהו חי משמע שאותו שנגע בו בלילה ראוהו חי ואם כן ידע במי נגע אלא שמסופק שמא כבר מת זה האיש בשעת נגיעה בוודאי יהיבנא לי' חזקת חיים ולפי דברינו יהי' ראוהו חי מבערב לאו דוקא אלא העיקר שידע במי נגע ובוודאי ראהו פעם אחד ומבערב לאו דוקא עכ"ד:

וא"כ הוא ממש סברא דידן דדוקא בשחט בהמה או עוף ידוע שהי' לו חזקת איסור שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה אבל בנמצא בשר שחוט במקום שרוב ישראל מצוים כיון דאצלם איכא בוודאי בשר כשר שנסתלק ממנו החזקת איסור לא שייך כאן חזקת איסור כלל ומכ"ש בתשע חניות דלא שייך סמוך מיעוטא לחזקה שודאי נסתלק החזקת איסור ודו"ק:

אך עדיין יש סתירה לדברינו ולדברי הנו"ב הנ"ל מדברי תוס' נדה בדף י"ח על מאי דאיתא התם אמר ר' יוחנן בשלשה מקומות הלכו בו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי מקור שליא חתיכה ומקשה בגמרא ותו ליכא והאיכא תשעה חניות דתניא תשעה חניות מוכרת בשר שחיטה ואחת מוכרת בשר נבלה ובנמצא הלך אחר הרוב וכתבו בתוס' בד"ה אחר הרוב ז"ל הכא איכא חזקה נגד הרוב דבהמ' בחיי' בחזקת איסור עומדת וכו' הרי דכתבו בפירוש דאף בתשע חניו' איכא איסור דבהמ' אף שבתשע חניות בוודאי איכא בשר כשר שנסתלק החזקה מ"מ כיון שמתחלה הי' הכל אסור עדיין הוי חזקת איסור אף שבוודאי הי' כאן תשעה שנסתלק החזקה ומכ"ש בנמצא בשר במקום שרוב ישראל מצוים וכן בההוא דינא דנו"ב דנגע באחד וא"י אם חי אם מת דאיכא חזקת חיים אף שאיכא מת אחד בעולם אך עכ"ז דברי התוס' צריכים עיון וסברותינו וסברת הנו"ב נראה נכון ודברי התוס' סותרים לדבריהם במסכת עירובין בדף ל"ו מאי דאיתא התם כיצד אמר ר' יוסי ספק עירוב כשר עירוב בתרומה ספק מבעוד יום נטמאת ספק משחשיכה נטמאת אבל עירוב בתרומה ספק טהורה ספק טמאה לא ופירוש רש"י ספק טהורה ספק טמאה דקודם שהיתה שם נולד לה ספק ולא הי' שם חזקת הכשר עירוב מעולם ובתוס' פירשו בד"ה אבל עירוב בתרומה ספק טמאה ספק טהורה ח"ל כגון שהי' שני צבורין לפניו אחד הי' תרומה טמאה ואחד הי' תרומה טהורה ועירב באחד מהן דליכא חזקה כלל ע"כ ינדו הם מפירוש רש"י דמיירי בתרומה אחת שנולד לה ספק טומאה דבזה גם כן איכא חזקת כשרות שהתרומה לא נטמאת (ושיטת רש"י פירשתי שם בעירובין) ולכן פרשו הם דהי' כאן שני צבורים אחד טמא ואחד טהור ואינו יודע במה עירב אם בטמאה אם בטהורה דבזה לא שייך חזקת טהרה כיון דודאי כאן הי' אחת טמאה אף דמתחלה היו כולם טהורים מ"מ כבר בוודאי אחת נטמאה ויצאתה מחזקתה והספק הוא רק באיזה עירוב ואין כאן חזקה וזה ברור בכוונת התוס' אך לפי דבריהם בנדה דבתשעה חניות מוכרת בשר שחיטה ואחת בשר נבלה איכא חזקת איסור כיון שמתחלה היו כולם אסורות ועל כל אחת הוי ספק אם היא ניתרה או לא הוי חזקת איסור על כולם אף שבוודאי מתשעה נסתלק החזקת איסור וא"כ ה"ה בשני צבורין אחת טמאה ואחת טהורה ועירב באחד מהם נוכל ג"כ לומר דאיכא חזקת היתר משום דמתחלה היו שניהם טהורים ועל כל אחת איכא ספק אם נטמאה אך ע"כ כיון דודאי אחת נטמאה לא שייך חזקה בזה ודו"ק:

ובזה הנ"ל אפשר ליישב קושית התוס' בחולין בדף ג' בד"ה ואם שחט דהקשו על רבינא דסובר דלא אמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחים הם והקשו דהא איכא ברייתא לקמן דאמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחים הן כדאיתא שם הרי שמצא תרנגולת שחוטה בשוק או שאמר לשלוחו צא ושחוט והלך ומצא שחוט אלמא אמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן כדאיתא שם בגמרא:

אך הנה התוס' שם בד"ה או שאמר לשלוחו פירוש רש"י דהיינו שאמר לשלוחו לשחוט ומצאה השליח שהיא שחוטה דהשתא שלא ברשות נשחטה אפילו הכי חזקתו שחוט יעו"ש ולא רצו לפרש והלך ומצא שחוט היינו שבהע"ב הלך ומצא שחוט כמו דאיתא אח"כ גבי איבעיא דרב דימי בר יוסף האומר לשלוחו צא ושחוט והלך ומצא שחוט אך דהי' קשה להו דא"כ הוי כ"ש דמה במצא תרנגולת שחוטה בשוק ולא ידע מי שחטה כלל כשר כ"ש באומר לשלוחו צא ושחוט דאיכא ג"כ חזקה דשליח עושה שליחותו ומש"ה נדחקו דשם מיירי דהשליח מצא כבר שחוט והי' כאן שינוי אך זה דוחק קצת לפרש הך דמצא שחוט כאן באופן אחר ממה שנאמר אח"כ:

אך לפי הנ"ל אין זה קושיא ושפיר אצטרך למתני הך סיפא דאף דבמצא תרנגולת שחוטה כשרה עדיין לא נדע באומר לשלוחו צא ושחוט והלך הבעה"ב ומצא שחוט דבמצא תרנגולת שחיטה לא שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא כיון דבוודאי איכא שחוטות כשרות ג"כ אבל באומר לשלוחו צא ושחוט שישחוט גדייו ותרנגוליו והלך אח"כ ומצא שחוטים כיון דהוא מסופק על גדייו ותרנגוליו שלו בזה שפיר שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא דגדי זה או תרנגול זה הי' לו חזקת איסור כמו שם במכיר אדם ידוע שהי' חי ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה