אור ברסלב
נפש חיה על השס חידושים › סימן א

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

חידושים · סימן א

סימן ג

בטור בסי' קפ"ט בח"מ כתב דאם הי' לו פקדון בידו וכיוון לקנו' בסכום ידוע שאמר לו ליתן להמפקיד לא קנה עכ"ל והוא תמוה כיון דחצירו קונה לו והוא ברשותו אמאי לא קנה וכתב הט"ז דכאן לא מהני רשותו דהא כתב הרשב"ם בפרק הספינה בד' פ"ה שהרשות הנפקד שהחפץ מונח בתוכו הוי רשות המפקיד יעו״ש:

והקשה ע"ז הקצו' מהא דאמרינן בע"ז בפרק השוכר בהא דתנן בא עלי' ואח"כ נתן לה באתננה ומוקי לה בש"ס דקאי בחצרה דלא מחסרה משיכה וקשה כיון דה"ל החצר חצר של המפקיד היכא קניא לה חצירו וע"ז כתב דאפשר לתרץ דמיירי דבא הטלה לחצרה שלא מדעתה דבכהאי גוונא לא קנה המפקיד החצר דלא הי' כאן פקדון ואח"כ הוסיף להקשות מהא דתנן בפ"ב דקידושין בדף מ"ז האומר לאשה התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שנאבד אם נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת וקשה דכי נשתייר מאי הוי במאי מקדשה כיון דמחסרה משיכה וחצירה אינה קונה כיון דחצר דמפקיד הוא והניח בקושיא:

ונראה לפענ"ד דהנה המהרי"ט ח"א סי' ס"ה הביא דין זה שהי' מעשה שהמפקיד נתן מתנה להנפקד דבר שהוא בחצירו והביא בשם אחד מהגדולים שרצה לבטל המתנה מההוא טעמא דחצר של נפקד אינו קונה דהוי לי' רשות המפקיד וכתב ע"ז המהרי"ט דשפיר קנה דכיון דהנפקד מקנה הפקדון הוי חצירו ומתנתו באים כאחד דהא לא הוי חצרו של המפקיד אלא כל זמן שהחפץ של המפקיד מונח בתוכו אבל אם יקנה החפץ ממילא יהי' גם החצר שלו ואמרינן חצירו ומתלתו באים כאחד ע"כ:

אך לפי דברי הש"ך הנ"ל בסי' ר"ב דאין חצירו של אדם קונה לו אלא כשהוא כבר חצירו ואח"כ בא החפץ לחצירו משא"כ היכא דהחצר והמתנה באים כאחת אינו קונה א"כ גם בנ"ד הוא כן דכל זמן שהחפץ של המפקיד אף החצר שלו אך אימתי נעשה החצר של הנפקד בשעה שהחפץ נעשה שנו והוי קנין החצר והמתנה כאחת ואינו קונה:

אך הנה כבר הבאנו דלכאורה דברי הש"ך סותרים גמרא מפורשת דאמרינן גיטה וחצירה באים כאחת וכן גיטה וידה באים כאחת:

וע"כ צריכין אנחנו לחלק כאשר מחלק גם בקצות החושן דרק ביד אמרינן דבאים כאחת ולא בשליח דע"כ צריך להיות שליח מקודם וצריכין אנו לומר לשיטה זו דחצר דאתתא משום יד אתרבאי וכדאיתא בפ"ק דמציעא וכדאי' בש"ע בסי' רמ"ג דמש"ה קטנה יש לה חצר אף דלאו בר שליחו' היא אבל לא קטן ומש"ה אמרינן באשה גיטה וחצרה באים כאח' כיון דהיא מתורת יד וביד אמרינן גיטה וידה באים כאח' אבל בחצר דגברא דהוא מתורת שליחו' לא אמרינן מתנתו וחצירו באים כאח' כאשר כתב בקצו' הנ"ל:

וא"כ שפיר ניחא דברי הטור דחצר של הנפקד אינו קונה להנפקד כיון שהוא שייך להמפקיד שיניח שם חפציו ולא אמרינן כיון דהנפקד יקנה החפץ ממילא יהיה החצר שלו והוי מתנתו וחצירו באים כאח' דהא בחצר דגברא מתורת שליחו' וצריך שיקדים החצר להיו' שלו קודם המתנה.

ולא קשה מהך דנתן טלה באתננה. ומהך דהתקדשי לי בפקדון זה אם נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת כיון דהחצר שלה נקנה להמפקיד ולא תוכל לקנות דבזה שפיר אמרינן דכיון דקנתה החפץ אף החצר נעש' שלה וחצרה ומתנתה באים כאח' דחצר דאתתא היא מתורת יד ושפיר מהני בחצרה ומתנתה באים כאחד כמו גיטה וידה באים כאח' ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה