נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
חידושים · סימן ג
עוד אפשר ליישב הקושיא הנ"ל. דכיון דקנין החצר והמטלטלין ביחד לא מהני איך הקנה ר' גמליאל החצר והמטלטלין ביחד:
דהנה לכאורה קשה אמאי לא יקנה החצר והמטלטלין ביחד ניהו דבשעת קנין החצר אינו יכול לקנות המטלטלין ביחד מכל מקום אחר שנעשה החצר שלו יקנה אח"כ החצר המטלטלין כיון דהמטלטלין מונחים בחצירו והי' אפשר לומר לשיט' זו כל היכא שהחפץ הי' מונח בתחל' בחצר זה אף שהלוקח יקנה מתחלה החצר ואח"כ המטלטלין לא יקנה אך דעת הפוסקים אינו כן דרק כאחת אינו יכול לקנות ויעו"ש בקצה"ח דרצה לתרץ דהאי מעשה דר"ג וזקנים מיירי דהקנה להם מתחלה החצר ואח"כ הקנה להם המטלטלין יעו"ש וג"כ דעתו דאף שהחפץ הי' מונח מתחלה שם אם הקנה מתחלה החצר ואח"כ החפץ קונה וא"כ קשה גם בהקנה כאחת מ"מ הוא יוכל לקנו' מתחלה החצר ואח"כ יקנה החצר החפצים:
אך כבר הבאנו לעיל דשם בקנין אגב בלא"ה אינו קונה בתורת חצר דלא הי' בדעתו לקנות בתורת חצר רק בתורת אגב אך חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו. אך לפי דברי התוס' בבבא בתרא בדף נ"ד דכי אמרינן חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו הוא רק היכא שאינו יודע שהוא בחצר אבל היכא שיודע שהוא בחצר ואינו חפץ לקנו' אינו קונה. ונסתפקתי דה"ה היכא שהוא יודע שהוא בחצר ואינו חפץ לקנו' בתורת חצר רק בקנין אחר גם כן החצר אינו קונה כיון שהוא יודע שהוא בחצר ואינו חפץ לקנו' בתורת חצר רק בקנין אחר ג"כ החצר אינו קונה כיון שהוא יודע שהוא בחצירו והוא לא רצה שחצירו יקנה לו והראיתי בזה פנים לכאן ולכאן וכאן אני מקצר ועולה אך יש מקום לומר דגם בזה אין החצר קונה:
אך כל זה למאן דאמר דהיכא דהי' לפניו שני קניינים והוא חפץ לקנו' באחד מהקניינים אין השני קונה אבל למ"ד דבשני קניינים אף דחפץ לקנות באחד גם קנין השני קונה כיון דעכ"פ דעתו לקנו' א"כ מכ"ש בחצר דקונה בכי האי גוונא דאף בקנין דבעי כוונה לקנות מ"מ כל שנתכוין לקנות בקנין אחר הוי ג"כ מתכוין לקנות מכ"ש בחצר דקונה לו שלא מדעתו היכא שלא ידע. עכ"פ בודאי היכא דנתכוין לקנות בקנין אחר וידע שהחפץ בחצירו אף שלא נתכוין לקנות בחצירו דקונה דהוי כמו כוונה לקנות לשיטה זו:
ובש"ע בסי' נפסק דאף דנפל עלה וגלי דעתי' דבנפילה ניחא לי' דלקני בד' אמו' לא ניחא דלקני מ"מ קונה בד' אמות ובלא"ה דעת הנמוקי יוסף דבקנין דאוריי' בודאי קונה אף שחפץ לקנות בקנין אחר כיון שדעתו לקנות עכ"פ ואם כן הוא הדין בחצר קונה כהאי גוונא אף שידע שהוא בחצירו וחפץ לקנו' בקנין אחר:
אך הנה אמרתי בסברא דאף לדעת האומרים דהיכא דהי' לפניו שני קניינים והוא חפץ לקנות באחד קונ' בקנין השני ג"כ כיון שעכ"פ הי' דעתו לקנו' זה דוקא היכא דשני הקניינים לפניו בבת אח' אבל אם שני הקניינים המה בזה אחר זה והוא חפץ לקנו' הראשון לא קנה אתר כך בקנין השני דבשעה שבא קנין השני אז אינו מתכוין לקנות עוד דסובר שכבר קנה בקנין הראשון דהוי כמו עודר בנכסי הגר וכסבור שהוא שלו לא קנה וכן להיפך היכא דהוא רצה לקנו' בקנין השני אינו קונה בקנין הראשון שאז עדיין אינו חפץ לקנו' וכי אמרינן דהיכא שחפץ לקנו' בקנין אחד קונה בקנין השני ג"כ היכא ששני הקניינים באים כאח':
ומצאתי כדברים האלה במשנה למלך בפ"ב מהלכות זכי' הלכה ט' יעו"ש:
ומעתה ניחא הכל מה שהקשינו לעיל דאמאי בציבורין בתוכו אינו קונה בתורת חצר ניהו דאינו יכול לקנו' החצר והמטלטלין ביחד מ"מ כשיקנה מתחלה החצר קונה אח"כ המטלטלין:
ולפי הנ"ל ניחא דבאמת אפשר לומר דאינו קונה בתורת חצר כלל כיון שלא הי' בדעתו לקנו' בחצר אף דחצירו של אדם קונה לו שנא מדעתו הוא דוקא היכא שאינו יודע שהחפץ בתוכו אבל אם ידע ואינו חפץ לקנות בהחצר אינו קונה אך כיון שדעתו לקנות בקנין אחר היינו בקנין אגב שוב ממילא קונה בתורת חצר דהוי כמכוין לקנו' זה הוא דוקא היכא שקונה שניהם ביחד ובשעה שרוצה לקנו' באגב קונה בחצר אבל לקנות אח"כ בתורת חצר שוב אינו קונה משום דאינו חפץ לקנות:
ומעתה ניחא ההוא מעשה דר"ג וזקנים שקנו שפיר בתורת חצר אף דהקנה כאח' דניהו דלא קנו תיכף בשעת קנין חצר קנו אח"כ ושם שפיר הי' מתכונים לקנו' בתורת חצר וקנו אח"כ ג"כ:
וניחא ג"כ ההוא דמצא בגל ובכותל דהוצרכו הראשונים לתירוצי' שונים מדוע לא קנה בעל הכותל בתורת חצר ולא תירצו דכיון דבשעה שקנה הכותל היו שם החפצים וקנין החצר והחפצים באו כאחת לא קנה:
ולפי הנ"ל ניחא דשם ניהו דלא קנו החפצים תיכף בשעת קנין הכותל קנו אח"כ בתורת חצר דהתם כיון שלא ידעו שהחפצים בחצירו שפיר חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו ודו"ק: