אור ברסלב
נפש חיה על השס חידושים › סימן א

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

חידושים · סימן א

סימן ב

הש״ך בסי' ר"ב ס"ק ג' כתב על המבואר שם ברמ"א דבקנין אגב קרקע דאף אם הן צבורין בתוכה צריך שיאמר קנה אגב קרקע:

וכתב ע"ז הש"ך וז"ל והיינו דוקא כשאין הקרקע משומר לדעתו דאל"כ קונה בתור' חצר עכ"ל סמ"ע וז"א אלא מהר"ן והרב המגיד מוכח דאף בחצר המשתמר לא מהני ציבורין וכן מוכח להדיא בהשגו' הראב"ד וכן משמע מסתימ' דברי הטור ומור"ם והטעם נראה לפענ"ד דאין חצירו קונה אלא כשהוא כבר חצירו משא"כ הכא דחצירו ומתנתו באים כאחד עכ"ד הש"ך וכן כפל הש"ך בסי' קצ"ח בס"ק ז' וז"ל קנה המטלטלין שבו והיינו דוקא כשהשכיר לו החצר מתחלה ואח"כ הקנה לו המטלטלים אבל שניהם כאחד לא וכמו שכתבתי לעיל בר"ס ר"ב עכ"ד.

והנה דבריו תמוהים ממאי דאיתא בריש פרק הזורק דמקש' בגמרא דמאי מהני מה שנותן הגט לחצר' והא חצרה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומתרץ דחצרה וגיטה באים כאחת וכמו בעבד דגיטו וידו באים כאחת:

וכן הקשה בקצו' שם ותירץ וז"ל ואפשר דגבי גט דחצר דאתתא משום יד אתרבאי וכדאי' בפ"ק דמציעא בדף י"ב התם הוא דאמרינן גיטה וידה באים כאחת אבל חצר דגברא דהוא מתור' שליחו' לא אמרינן חצירו ומתנתו באים כאחד וחזר והקשה ע"ז מהך דר' גמליאל וזקנים לפי מאי דאי' שם דבתור' חצר הקנה להם הרי מבואר דגם בחצר דהוא מטעם שליחו' מהני היכא שנקנים כאחד:

והנה בשיטה מקובצ' בבבא מציעא בדף כ"ה מבואר כדברי הש"ך גבי מצא בגל ובכותל ישן הרי אלו שלו והקשו בתוס' בד"ה דשתיך וא"ת ולקני לי' חצירו לבעל הגל או לבעל הכותל והביא בשיטה מקובצת וז"ל ובתוס' תירצו דלא אמרינן חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו אלא שהחצר הי' שלו קודם שבאה המציאה לתוך החצר אבל היכא שאין החצר שלו לא קני לו חצירו ומההוא טעמא ניחא הא דבעי בקידושין אי בעינן צבורין ומאי בעי לקני לו חצירו אלא ש"מ דלא קני לו חצירו אלא כשהחצר שלו בשעה שהמטלטלין באו לחצר עכ"ל וזה כדברי הש"ך וכ"כ בהגהו' אשר"י גבי מצא בגל שם הובאו דבריהם גם בקצו' החושן:

והנה השיטה מקובי' הוסיף דברים וכתב דלא אמרינן חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו אלא כשהחצר היתה שלו קודם שבאה המציאה לתוך החצר נראה דעתו דדוקא שלא מדע' בעל החצר אינו קונה אלא היכא שהי' החצר שלו קודם שבאה המציאה לתוך החצר ואינו מובן מאי חילוק בזה בין היכא דהי' מדע' בעל החצר או שלא מדעתו כיון דחצרו של אדם קונה לו בע"כ:

אך הנה במחנה אפרים מהלכו' מכירה קנין משיכ' בסי' ה' הביא דברי התוס' בבבא בתרא בדף נ"ד בד"ה אדעתי' דהקשו על מאי דאיתא בבא קמא בדף מ"ט דהחזיק בשטר בנכסי הגר אדעת' לקנו' הקרקע דלא קנה אף השטר משום שלא הי' כוונתו לקנו' השטר והקשו אמאי אין ידו קונה לו כמו חצירו דחצר מתור' יד אתרבאי וחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו ותירצו כיון דידע שהוא בחצירו ולא נתכוין לקנו' גרע טפי ולא קנה וכתב ע"ז המחנה אפרים וז"ל נראה דלאו כולי עלמא מודים בזה דהתוס' אזלו לשיטתיהו דחצירו של אדם אתרבאי משום יד אבל לפי מה שכתבתי לדע' הרי"ף והר"ם ז"ל דחצר מתור' שליחו' אתרבאי איכא לאפלוגי ולומר דהמחזיק בנכסי הגר דעשה מעשה קנין לא קנה אלא מדעת ובכוונה אבל רשו' של אדם שקונה לו אף בלא כוונתו קונה דזכין לאדם שלא מדעתו וכן נראה מדברי מהרי"ט וראיתי בירושלמי פ"ד דמסכת שבועו' דקאמר מאימתי אדם זוכה בפירו' שביעי' ר' ירמי' סובר משיתנם לתוך כליו ר' יוסי סובר אף אם נתנם לחוך כליו לא זכה בהם דאיהו סבור דאינן דידי' ולאו דידי' ונראה דבהא פליגי דר' ירמי' סובר שהלוקט פירו' שביעי' ניהו דאין ידו זוכו' לו משום שאינו מתכוין לזכו' שסבור שהם שלו מ"מ כל שנתנם לתוך כליו זכה דכליו של אדם זוכה לו מדין חצר כדמוכח בפ"ק דמציעא וקיי"ל דחצירו של אדם זוכה לו שלא מדעתו ולא דמי לידו דאינו קונה שלא מדעתו דחצר מדין שליחו' אתי וקיי"ל זכין לאדם שלא בפניו ור' יוסי ס"ל חצירו מדין יד קא אתי וכשם שאם אחזם בידו וסבור שהן שלו לא קנה כך חצירו עכ"ד המחנה אפרים:

ומעתה ניחא דברי השיטה מקובצ' בשם התוס' לחלק דהיכא דהוי שלא מדעתו אינו קונה רק כשהחצר הי' מתחלה שלו דכבר הבאנו לחלק וכן כתב בקצו' דביד שפיר מהני אף בבאים כאח' כדאיתא בגמרא מפורש אבל בחצר דגברא דהוא מתור' שליחו' מוכרח להיו' החצר מתחילה שלו שיהי' שלוחו:

והנה בגמרא בבא מציעא איתא דחצר הוא משום יד ולא גרע משליחו' וכאשר פירשו בתוס' דבעומד סמוך לו הוא בתור' יד ואם אינו עומד בסמוך לו לא יוכל להיו' מתור' יד ושוב הוי מטעם שליחו' וכן הוא דעת רוב הפוסקים דחצר דגברא הוא ג"כ מתור' יד דילפינן מציאה מגט וע"כ צריכין אנחנו לומר כן להלכה שמוכרים החמץ לעכו"ם בתור' חצר ואי משום שליחי' אין שליחו' לעכו"ם.

וא"כ כיון דחצר דגברא הוי ג"כ מתור' יד שפיר מהני אף בבאים כאחד ולא צריך להיו' שהחצר יהי' שלו מתחילה דהרי גבי יד אמרינן גיטו וידו באים שאח':

אך זה היכא דהוי מדעתו אבל היכא דהוי שלא מדעתו לפי דברי המחנה אפרים בשלא מדעתו אינו קונה רק מתור' שליחו' דזכין לאדר שלא בפניו אבל בתור' יד אינו קונה דידו אינו קונה שלא מדעתו וכיון שאינו קונה רק בתור' שליחו' לא מהני בבאים כאח':

וא"כ שפיר ניחא דברי השיטה מקובצ' בטוב טעם דהיכא דהוי שלא מדעתו אינו קונ' רק היכא דהחצר הוי שלו מתחילה אבל כשלא הי' שלו מתחילה רק בא כאח' קנין החצר והחפצים שוב ממ"נ אינו קונה דבתור' יד אינו קונה כיון דהוי שלא מדעתו ולא יוכל לקנו' רק בתור' שליחו' דזכין לאדם שלא בפניו ובתור' שליחו' לא מהני בבאים כאח' אך צריך להיו' שלוחו מתחלה וניחא היטב דברי השיטה מקובצ' דאמר דחצירו של אדם אינו קונה לו שלא מדעתו אלא היכא שהחצר הי' שלו מקודם ודו"ק:

אך עדיין קשה מה שהביא השיטה מקובצ' ראי' לדבריו מהך דמטלטלין אגב קרקע דאף בציבורין בתוכו בעינן אגב ואינו קונה מתור' חצר משום דלא הוי החצר מתחל' שלו והא שם שפיר הוי מדעתו:

אך באמת ניחא דגם שם הוי שלא מדעתו דהרי הוא רצה לקנו' בתור' אגב ולא בתור' חצר וכדאיתא בעבוד' הגרשוני בסי' ק"ב שכתב הפירוש בדברי הטור לענין להקנו' הבהמ' לפטור מבכורה המחוור שבכל הקנינים שיקנה לו המקום לפטור מבכורה והקשה דהא אפשר להקנו' בכסף ובמשיכה דממ"נ אחד מהם קונה ותירץ דעדיין הוי חשש שמא באמ' כסף קונה והעכו"ם רוצה לקנו' במשיכה או להיפך וכדאי' בבבא מציעא בדף י' כיון דנפל גלי דעתי' דבנפילה ניחא לי' דלקני בד"א לא ניחא לי' דלקני שאין קנין מועיל בלא כוונה ומש"ה צריך לזכו' לו מקום דחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו יעו"ש דברי עבוד' הגרשוני:

וראינו דעתו דהיכא דחפץ לקנו' בקנין אחר הוי ג"כ לענין קנין השני כמו דלא הוי לי' כוונה לקנו' ואינו קונה רק מתור' חצר דקונה לו שלא מדעתו ושוב אינו קונה רק כשהי' החצר מתחילה שלו כנ"ל דברי השיטה מקובצ' דשלא מדעתו אינו קונה רק כשהחצר הי' מתחילה שלו ובארנו לעיל מלתא בטעמא ודו"ק:

וניחא הקושיא מר' גמליאל וזקנים שהקנה בתור' חצר ולא הי' החצר שלהם מתחילה דשם רצו לקנו' מתור' חצר שפיר קונה אף שלא הי' החצר שלו מתחילה ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה