אור ברסלב
נפש חיה על השס חידושים במצה של טבל › סימן ו

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

חידושים במצה של טבל · סימן ו

סימן ה

אך עדיין יש לעיין בדברים הנ"ל שאמרנו דאם יתערב מצה של טבל בשל חולין דיוצא משום מצוה הבאה בעבירה דבטל האיסור ברוב אבל משום הטעם דאינו יוצא בטבל מקרא משום דמי שאיסורו משום בל תאכל חמץ לא יצא דאיכא כל שהוא דאינו ראוי למצוה עדיין צ"ע לפי מה שבארנו והבאנו שיטת הפוסקים באיסור חל על איסור דהיכא דאיסור הראשון חצי איסור וחצי היתר ומאיסור ליכא רק חצי שיעור ואיסור השני כולל אף ההיתר ויש בו שיעור שלם שפיר חייל איסור השני על הראשון דעל חצי שיעור חייל איסור ושם בארנו הדבר בטוב טעם דהיכא דהתחיל לחול איסור השני היה מאיסור הראשון שיעור שלם כגון נבלה על טמאה דאינה יכול לחול נבלה על טמאה אף שאח"כ נצטרף חצי שיעור נבלה טמאה וחצי שיעור נבלה טהורה אינו חייל איסור נבלה כדאיתא במעילה בדף ט"ז ע"א דכיון שלא היה יכול לחול בשעת התחלת האיסור אינו חייל אח"כ עוד אבל אם תיכף בשעה שהתחיל לחול איסור השני לא היה מאיסור הראשון רק חצי שיעור שפיר חייל כדאיתא בתוס' בנדרים דהיכא דנשבע מתחלה שלא יאכל תאנים וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים וענבים ביחד מכל אחד חצי שיעור חיילה השבועה שני כיון דמאיסור הראשון ליכא אלא חצי שיעור ותיכף חלות השבועה השני היתה רק על חצי שיעור מהראשון כיון שנשבע שלא יאכל חצי שיעור מתאנים וחצי שיעור מענבים:

ומעתה היכא שהיתה עיסה מעורבת חולין וטבל ומטבל לא הוי רק חצי שיעור ונתחמצה העיסה שפיר יחול האיסור חמץ על הטבל דהרי מטבל ליכא רק חצי שיעור ומחמץ איכא שיעור שלם ותיכף בשעת חלות איסור חמץ היינו בשעה שנתחמצה העיסה לא היה מטבל רק חצי שיעור וחייל איסור חמץ על חצי שיעור דטבל:

והנה הרא"ש בהלכות חלה הביא על הדין דהעושה עיסה מהחטים ומאורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ובירושלמי איתא דרק בחטים ואורז הדין כן ולא בשאר מינים דבשאר מינים אף שיש בהם טעם הגן אינו יוצא וכתבו שם הטעם גם בשם הרמב"ן דבאורז שמעורב בחטים אף האורז נעשה לחם גמור ובא לידי חימוץ ומש"ה יוצא בה דהחטים גוררים האורז שיבוא לידי חימוץ אבל שאר מינים שנתערבו בחטים אינו יוצא בהם שאינו בא לידי חימוץ יעו"ש:

מבואר שם מדבריהם דאף דאינו יוצא ידי מצה רק בדבר שבא לידי חימוץ ועובר עליו משום בל תאכל חמץ מ"מ כיון שמעורב עם החטים וכמו שהיא מעורב בא לידי חימוץ יוצא בו:

וא"כ ה"ה בטבל שאינו יוצא משום מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבל שאין איסור חמץ חל על איסור טבל היכא שאינו מעורב בהעיסה רק חצי שיעור מטבל שפיר יוצא בה דכמו שהוא בתערובות שפיר יחול עליו איסור חמץ על איסור טבל דכיון דמטבל ליכא רק חצי שיעור ועל חצי שיעור חייל איסור כנ"ל א"כ עתה כמו שהוא בתערובות שפיר חייל על כולו איסור חמץ אף על המשהו דטבל ג"כ והוי כמו שם בחטין ואורז דמצטרף אף האורז למצוה דכמו שהוא ביחד עם החטים בא לידי חימוץ:

וא"כ לא צריך קרא דאינו יוצא משום טבל משום דמי שאיסורו משום בל תאכל חמץ אך בל"ה אינו יוצא משום מצוה הבאה בעבירה ולא הוי נ"מ היכא דיתערב משהו טבל והרוב מכזית הוא חולין דהא בכה"ג שפיר יוצא אף לטעם דמי שאיסורו משום בל תאכל חמץ:

אך לר' שמעון ניחא דלר' שמעון אף על חצי שיעור ג"כ אינו חייל איסור כדאיתא בשבועות דלר״ש אף בנשבע שלא יאכל כל שהוא מנבילות ג"כ אינו חייל השבועה כיון דר"ש סובר כ"ש למכות ושפיר איצטריך קרא לר"ש הך דלא תאכל עליו חמץ מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ והיינו אם נימא כספק הש"א דאף דר"ש סובר כ"ש למכות אבל למצוה אינו יוצא רק בכזית כמו בקרבן גבי איסור דצריך כזית ושפיר איצטריך קרא היכא דבכזית מצה ליכא רק משהו טבל:

אבל לדידן לא איצטרך קרא כלל דלא תאכל עליו חמץ אף דאנן קיי"ל דאיסור חל על איסור בכולל מ"מ בל"ה אינו יוצא במצה של טבל משום מצוה הב"ב ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה