נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
חידושים במצה של טבל · סימן ה
עוד אמרתי ליישב קושית התוס' בסוכה דלמה לי קרא למעוטי טבל שאינו יוצא בה ידי חובתו משום שאין איסורו משום בל תאכל חמץ הא בל"ה אינו יוצא משום דהוי מצוה הבאה בעבירה:
אך הנה נסתפקתי מה יהיה אם נתערב מיעוט מצה שאינו יוצא בה ידי חובתו ברוב מצה שיוצא בה ידי חובתו אם יוצא באכל כזית מהתערובות כיון דהמצה דאינו יוצא בה ידי חובתו בטלה ברוב במצה שיוצא בה ידי חובתו והנה היכא שהרוב היא מצה שאינו יוצא בה ידי חובתו אף דאיכא טעמא מדבר שיוצא בה ידי חובתו וטעם כעיקר מ"מ אינו יוצא כמבואר בדברי הרא"ש בהלכות חלה דדוקא באורז עם חטין יוצא כיון דאיכא טעם חטין דחטין גוררין האורז אבל בשאר מינים עם חטים היכא דרוב משאר מינים אינו יוצא אך מה יהיה היכא דהרוב ממין זה שיוצא ידי חובת מצה אם יוצא בכל זית וזית כיון דבטל המין שאינו יוצא בו ברוב הוי כאלו כולו המין שיוצא בו:
ואמרתי הנה המשנה למלך כתב בהלכות מעילה בפרק שהקשה לו מהר"י אלפנדרי על מאי דאיתא בולד חטאת במסכת מעילה דהמפריש מעות לנזירתו לא נהנין ולא מועלין בו כיון דאיכא בהמעות עולה וחטאת ושלמים ושלמים לאו בני מעילה נינהו והקשה מהר"י אלפנדרי דלבטל מעות השלמים בעולה ובחטאת ותמה עליו המשנה למלך דלא מצינו ביטול ברוב רק איסור שנתבטל בהיתר שיהיה כולו היתר אבל היתר שיתבטל באיסור שיהיה איסור וילקה עליו או ימעול בו ויתחייב קרבן זה לא אמרינן יעו"ש:
ואנכי אמרתי דתלוי הדבר בפלוגתת רש"י ותוס' בזבחים בדף ע"ח על מאי דאיתא שם הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור שאי אפשר שלא ירבה מין אחד על חבירו ויבטלנו והוי התראת ספק וכתבו בתוס' וז"ל ועוד קשה היכא מחייב כלל משום חד מינייהו דמיעוט הבטל ברוב לא מצטרף עם הרוב להשלימו כשיעור דאפילו היתר לא מצטרף לאיסור מכ"ש איסור לא מצטרף לאיסור וא"כ אפילו אם תמצא לומר התראות ספק שמי' התראה הכא פטור דאי אפשר שלא יתערב מכל אחד משהו בחבירו ופטור יעו"ש דבריהם:
הרי בפירוש מבואר בדבריהם דהיתר לא מצטרף לרוב אף שנתבטל מיעוט היתר ברוב איסור אינו מצטרף עם האיסור. ולשיטת רש"י שם צ"ל דהפיגול משלים לנותר וה"ה היתר משלים לאיסור:
ונראה דדברי המשנה למלך תלוי בפלוגתת רש"י ותוס' אם היתר מצטרף לאיסור:
אך אחרי העיון נראה דאף לשיטת התוס' שם שפיר הקשה' מהר"י אלפנדרי דלבטל מעות השלמים בעולה וחטאת:
דהנה מצינו ביטול היתר באיסור ג"כ כפי מאי דאיתא במנחות בדף כ"ג נבילה בטלה בשחיטה ושחיטה אינה בטלה בנבילה משום דאפשר לנבילה שתעשה שחיטה דכי מסרחא פקע טומאה מינה וקאמר שם בגמרא דאתיא כר' יהודא דאמר מין במינו לא בטל. וקשה דהא בל"ה שחיטה אינה בטלה בנבילה להיות כמוה דהיתר באיסור אינו בטל:
אך באמת ניחא דביטול ברוב שייך שפיר אף בהיתר שנתבטל באיסור כגון היכא שנתבטל חתיכת היתר בשני חתיכות איסור כיון דרוב הוי איסור היכא שיאכל חתיכה אחת בוודאי יתחייב מלקות דאזלינן בתר רוב ואמרינן דאכל איסור משום דאחרי רבים להטות כאשר כתב רש"י בחולין בדף צ"ב ומלקין ושורפין על החזקות ורוב עדיף מחזקה:
אך היכא שאינו אוכל רק כזית ובכזית זה יש מקצת היתר אף שהרוב איסור אינו משלים ההיתר לשיעור דרק איסור בטל בהיתר כיון שההיתר רוב והוי כאלו אין כאן איסור כלל וכאלו נאבד האיסור מן העולם וכאשר כתב הר"י קורקס דהיכא שנתערב איסור מעט בהיתר מרובה הוי כאלו נאבד מהעולם אבל להיפך היכא שנתערב היתר מעט באיסור מרובה לא נתוסיף איסור מההיתר וכיון שלא אכל כזית איסור אינו עובר:
וראיתי אח"כ כעין סברא זו במנחת כהן בפרק ב' שכתב דהיכא שנתערב היתר באיסור אף דאיכא איסור רוב אינו חייב מלקות על כזית איסור מעורב בהיתר דלא שייך לומר דתערובות יהיה חמור מאלו היה האיסור בעיני' דהא אלו היה האיסור בעין לא היה חייב מלקות שאין בו כזית ועתה בתערובות יתחייב מלקות:
ודבר זה מסתבר בסברא שכל שלא אכל כזית איסור שהמיעוט בתוכו היתר אינו חייב מלקות כל שלא אכל כזית ושפיר ניחא דברי התוס' דפיגול שנתערב בנותר אף שהנותר רוב כל שלא הוי כזית מנותר אינו חייב וה"ה היתר אינו מצטרף עם האיסור בכה"ג להתחייב על איסור והיתר ביחד. אבל שם במנחות שפיר קאמר בגמרא דשחיטה היתה בטלה בנבילה היינו היכא שהיה כאן שני חתיכות נבלות וחתיכה אחת שחיטה ושפיר היה בטל ברוב שכל חתיכה תטמא כיון שרוב טומאה וכל כזית מטמא:
אך לפי זה עדיין יוקשה קושית מהר"י אלפנדרי גבי המפריש מעות לנזירתו אמאי אין מועלין כיון דבשלמים אין מועלין הא איכא ג"כ עולה וחטאת בנזיר דמועלין והרוב הוא למעילה ושם שפיר ניזל בתר רובא דהרוב היא למעול ולא יצטרך לצירוף ההיתר רק באיסור לבדו יש כדי למעול ואף אם נימא שם דבכל פרוטה ופרוטה יש בתוכו חטאת ועולה ושלמים כמו שבארנו בהלכות ברירה דלמ"ד אין ברירה יש ספק לומר דבכל חלק וחלק יש תערובות ובכל חסה וחטה מ"מ עדיין יתחייב מעילה היכא דימעול בפרוטה וחצי דיש בו כדי שיעור מעילה מעולה וחטאת בלא חלק השלמים:
ונראה שהתוס' בעצמם בפרק דם חטאת תירצו קושית מהר"י אלפנדרי דכתבו דמש"ה אינו מועל במעות שהפריש לנזירתו משום דאם ירצה יעשה מכל המעות שלמים ולא כפירוש רש"י דכל חלק ממנו יוכל להיות שלמים אך שכולו יוכל להיות שלמים ונראו שכוונו לתרץ קושית מהר"י אלפנדרי דאף דחלק ממנו הוי שלמים מ"מ יתבטל ברוב ומש"ה כתבו הם דיוכל לעשות מכולו שלמים ואין כאן בר מעילה כלל ואף שהתוס' בעצמם כתבו בזבחים בדף הנ"ל דהיתר אינו מצטרף לאיסור אך החילוק כנ"ל דרק אינו מצטרף לכזית שמהיתר אינו נעשה איסור אבל אם הוי רוב איסור שפיר לוקה על כל כזית וכזית וכן במעילה על כל פרוטה ופרוטה. ממוצא הדברים הנ"ל שאמרנו דהיכא שנתערב מיעוט היתר ברוב איסור ואכל כזית משניהם אינו לוקה דלא אמרינן רק שהאיסור בטל בהיתר והוי כמאן דליתא אבל לא שנתוסיף ההיתר על האיסור:
וא"כ נראה דגם לענין מצה היכא שנתערב מצה שאינה ראוי' לשם מצה עם מצה הראוי' למצה אף שמצה הראוי' למצה היא רוב מ"מ באכל כזית משניהם יחד אינו יוצא ידי מצות מצה דמ"מ לא אכל ממצה הראוי' כזית ואף דמצה הראוי' היא רוב ומיעוטא ברובא בטל מ"מ אינו בטל רק שיהיה כמו שאינו ולא שיתוסיף על מצה הראוי' כיון דממצה הראוי' אין כאן כזית:
אך זה הוא אם המצה אינה ראוי' מצד עצמה למצה שאינה ממין שיוצא בה או מצה של טבל שג"כ אינו יוצא בה משום שאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלו היה חמץ רק משום בל תאכל טבל א"כ ג"כ המצה מצד עצמה אינה ראוי' אף היכא שנתערב במצה הראוי' ברוב ג"כ אינו יוצא כל היכא שאכל כזית משניהם דלא מהני ביטול ברוב רק שיתבטל האיסור כמו שאינו ולא שיתוסף על השאר כנ"ל:
אבל במצה של טבל אלו לא היה קרא דלא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות דרק מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יוצא אך דאמרינן דאינו יוצא משום דהוי מצוה הבאה בעבירה אם היה בטל מצה של טבל בחולין אם היה רוב חולין שפיר יוצא אף בכזית משניהם דלענין עבירה שפיר בטל ברוב והוי האיסור כמאן דליתא דמדאורייתא מין במינו ברובא בטל ולא עשה איסור וכיון דלענין האיסור בטל ולא עשה איסור שוב יוצא ידי המצוה אף דלענין מצוה אינו מצטרף המצה שאינה ראוי' הא אם לא היה הקרא דלא תאכל חמץ היה גם מצה של טבל ראוי' לאכילת מצה אך שאינו יוצא משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ועבירה לא עשה דלענין האיסור נתבטל המצה של טבל ברוב וכיון שלא עשה איסור שוב יצא ידי מצוה:
וא"כ שפיר איצטרך קרא דלא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות דאינו יוצא ידי חובת מצה רק מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ רק משום בל תאכל טבל אף דבל"ה הוי מצוה הבאה בעבירה מ"מ הוי נפקא מינה מה שאינו יוצא נצד עצמו ואינו ראוי' למצוה ממה שאינו יוצא רק מצד העבירה כנ"ל ודו"ק:
ולפי מה שהבאנו לעיל דבל"ה משכחת לה היכא דלא הוי עבירה כגון שאין לו רק כזית מצה של טבל אך דהקושיא דיכול להפריש מעשר ולבטל וכיון שע"כ הקושיא משום ביטול דיכול לבטל השתא דאתינא להכא לענין ביטול בל"ה צריך קרא דלא תאכל חמץ משום ביטול כנ"ל דכיון דאיכא קרא דלא תאכל עליו חמץ לא מהני ביטול ודו"ק: