נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
חידושים במצה של טבל · סימן ד
עוד אמרתי ליישב הסוגיא הנ"ל לרבנן דסוברים איסור חל על איסור בכולל אמאי אינו יוצא במצה של טבל וכן הרמב"ם פסק דאינו יוצא בשל טבל:
והנה איתא בקידושין בדף ל"ח ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול אלמא אקרוב עומר והדר אכול והביאו שם בתוס' בד"ה דאקרוב בירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה מחדש ויבא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה ל"ת דחדש:
והקשה האור חדש וכן הקשה בחתם סופר בתשובה הנ"ל לפי מה שנסתפק המשנה למלך בהלכות יסודי התורה אם יצא אדם במצה שלא כדרך הנאתן אף דלענין איסור אינו עובר וא"כ אפשר לקיים שניהם לאכול שלא כדרך אכילתן דיצא ידי המצוה ולא יעשה איסור:
ואנכי הקשיתי וכן מצאתי בשאגת ארי' בסי' צ"ז לפי מאי דאיתא בסוכה בדף ל"ה דאתרוג של ערלה ושל תרומה טמאה פסול ומפרש בגמרא דטעמא דתרומה טמאה פסול לכולי' עלמא לפי שאין בו היתר אכילה ופי' רש"י ורחמנא אמר לכם בכל דרכי הנאתן וא"כ ה"ה חדש קודם העומר נוכל לומר דלא הוי לכם כיון שאסור באכילה אך יש לספק כיון שיהיה לו היתר לאחר הקרבת העומר אם מקרי לכם ושם משיטת הגמרא בסוכה נראה דאף דיהיה לו היתר אכילה מ"מ כיון שעתה אסור לא מקרי לכם לפי מאי דאיתא שם בתוס' בד"ה לפי שאין בו היתר אכילה דמעשר שני בגבולין אינו יוצא לכ"ע אף לרבנן דסוברים ממון הדיוט מ"מ בגבולין הוי ממון גבוה והביא שם המהרש"א שמהרש"ל פי' דמע"ש בגבולין למ"ד דאין בו היתר אכילה זה שפיר יש לו היתר אכילה ע"י פדיון אך למ"ד דאינו יוצא בו משום שאין בו דין ממון גם זה אין בו דין ממון והמהרש"א חלק עליו דאף דיש לו פדיון לאחר אכילה מ"מ קודם פדיון אסור באכילה ולא מקרי לכם יעו"ש ולדברי שניהם לא מקרי היתר אכילה משום שיכול להעלותם לירושלים דמ"מ קודם שהעלוהו אסור באכילה ולא מקרי לכם ונראה דאף בחדש קודם העומר כיון שאז אסור באכילה. לא מקרי לכם וא"כ קשה איך יוכל העשה דמצה לדחות הל"ת דחדש הא אינו יוצא כלל בחדש מצות מצה דלא הוי לכם אך מדברי התוס' שכתבו דבטבל לא הוי לכם רק משום שצריך ליתנו לכהן נראה דמשום איסור אכילה מקרי לכם וצ"ע:
וראיתי בשאגת ארי' בסי' צ"ז הנ"ל שמסתפק בדין זה אם חדש מקרי לכם קודם שהקריב העומר כיון שאין בו היתר אכילה קודם העומר והקשה ממאי דאיתא במנחות בדף ס"ו גבי מותר העומר דלרבנן חייב בחלה ופטור מהמעשר ולר' עקיבא חייב נמי במעשר וקשה אמאי יתחייב הא לא הוי דגנך כיון שאסור באכילה ולא מקרי לכם יעו"ש:
אך על הקושיא הנ"ל שהקשינו דא"כ איך יכול העשה דמצה לדחות ל"ת דחדש כיון דלא הוי לכם אפשר לומר דכיון דעשה דמצה ידחה הל"ת דחדש ויהיה מותר באכילה משים מצה שוב הוי לכם
וכן כתב השאגת ארי' בסי' צ"ז הנ"ל ליישב קושית התוס' דלמה צריך קרא למעט מצה של טבל משום שאין איסורו משום בל תאכל חמץ תיפוק ליה דלא הוי לכם כמו באתרוג דלא חשיב אתרוג של טבל לכם ותירץ דאפשר לומר דאתרוג של טבל לא חשיב לכם משום שאין בו היתר אכילה אבל במצה היכא דאין לו מצה אחרת רק של טבל והעשה דוחה ל"ת ויוכל לאכלו שוב הוי לכם א"כ בההוא שעתא קרינן ביה לכם דהרי יוכל לאכלה ויש בה היתר אכילה אבל אתרוג שהמצוה רק לנטילה ובאכילה אסור שפיר לא הוי לכם:
וא"כ בחדש כיון שלא היה אז מצה אחרת רק חדש והירושלמי הקשה דליתי עשה דמצה ולדחי ל"ת דחדש שוב היה לכם ג"כ דהיה בו היתר אכילה בשעת מעשה שהרי יכול לאכלה:
ומיושב קושיא הנ"ל שאיך העשה ידחה הל"ת כיון שאפשר לקיים שניהם לאכול שלא כדרך אכילתן דיצא ידי המצוה ולא יעשה איסור ולפי הנ"ל ניחא דאם יאכל שלא כדרך אכילתן שוב לא יצא בחדש דלא הוי לכם דאסור באכילה ואין לו היתר אכילה ולא שייך לומר כיון דלמצוה ראוי לאכילה הוי לכם דהרי למצוה ג"כ אוכל שלא כדרך אכילתן ולכם בעינן בכל דרכי הנאתן כדברי רש"י הנ"ל דמש"ה כשאין בו היתר אכילה לא מקרי לכם דבעינן לכם בכל דרכי הנאתן ושלא כדרך הנאתן מותר לאכול כל האיסורים מהתורה אעפ"כ לא מקרי לכם משום שאין בו היתר אכילה כדרך הנאתן וככל דרכי הנאתן וא"כ שפיר העשה דמצה דוחה ל"ת דחדש לאכול כדרך הנאתן ככל אכילות שבעולם ולא הוי אפשר לקיים שניהם לאכול שלא כדרך אכילתן שיצא ידי המצוה ולא יעשה איסור דשוב לא יצא המצוה דלא הוי לכם ודו"ק:
והנה כבר הבאנו לעיל מה שהתוס' הקשו בדף ל"ח דלמה לי למעוטי קרא דאינו יוצא בטבל משום שאין איסורו משום בל תאכל חמץ הא בל"ה לא הוי לכם ותירצו דמשכחת לה שאוכל יותר דלאחר שיפריש ישאר כזית שלו:
אך אם נימא דטבל לא הוי לכם משום שאסור באכילה ואין לו בו היתר אכילה לא מהני מה שישאר כזית שלו דמ"מ עתה כיון שאסור באכילה לא מקרי לכם אם נימא דאף שיוכל להפריש כיון שעתה אסור באכילה לא מקרי לכם. או לפי דברי השאגת ארי' דכל עיקר מה שאתרוג של טבל לא מקרי לכם הוא רק משום שאין לו בו היתר אכילה אך היכא שלא יהיה לו מצה אחרת ידחה העשה הל"ת ויהיה לכם כדברי הש"א הנ"ל:
והנה בשו"ת בית אפרים חלק א"ת סי' ה' הביא ראיה לדברי המשנה למלך דבמצוה יוצא אף שלא כדרך הנאתן דהרי הרמב"ם כתב דהיכא דעירב דבר מר במאכל הוי שלא כדרך אכילתן וכיון שכורך מצה ומרור כאחד הוי שלא כדרך אכילתן ומוכח מכאן דאף בשלא כדרך אכילתן יוצא ידי המצוה יעו"ש.
וא"כ שוב אינו יוצא במצה של טבל משום דלא הוי לכם ולא נוכל לומר דכיון דיוכל לאכול כדי לצאת המצוה שפיר הוי לכם ואינו דומה לאתרוג דהמצוה היא הלקיחה ולא האכילה ושפיר לא הוי לכם:
דהא גם במצה לא הוי המצוה לאכול שיהיה עי"ז לכם דהא האכילה הוא שלא כדרך הנאתן היינו עם המרור ביחד וזה מותר אף באיסור וא"כ אין המצוה לאכול אכילה שיהיה עי"ז לכם דהא אכילה שלא כדרך אכילתן מותר באיסור ואעפ"כ לא מקרי לכם שצריך להיות כדרכי הנאתן כאשר פירש רש"י:
אך דעת הרש"ל בשבועות בסוגיא דמפרש חצי שיעור דלרבי שמעון כמו דחצי שיעור אסור כן שלא כדרך הנאתן אסור וכן מוכח שם בהסוגיא לפי פירוש התוס' דהקשו דר' יוחנן לא מצי סבור כריש לקיש משום דסובר חצי שיעור אסור מן התורה ותירצו לחד תירוצם דהוי מצי למוקמי בשלא כדרך הנאתן ושוב יוקשה מאי טעמא דר"ש דמשום חצי שיעור קאמר בגמר' דטעמא דר"ש דסובר כ"ש למכות אבל בשלא כדרך הנאתן יוקשה מאי טעמא דר"ש דפוטר וע"כ צ"ל דלר"ש כמו דחצי שיעור אסור ה"ה שלא כדרך הנאתן:
וא"כ דר"ש סובר דשלא כדרך הנאתן אסור דחשיב אכילה שפיר מצה של טבל הוי לכם כיון דיכול לאכול לקיים המצוה אף דאוכל עם מרור ביחד והוי שלא כדרך אכילתן ג"כ חשיב אכילה לר"ש והוי לכם:
אבל לרבנן דסוברים דשלא כדרך אכילתן לא חשיב אכילה בל"ה אינו יוצא במצה של טבל דלא הוי לכם דמשום אכילת מצה לא הוי לכם כיון דאוכל עם מרור ביחד ודו"ק: