נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
חידושים במצה של טבל · סימן ג
והנה על הקושיא הנ"ל על הרמב"ם דכיון דאיהו פוסק דבכולל איסור חג על איסור יוקשה אמאי אינו יוצא בטבל דהא שפיר יש בו איסור דבל תאכל חמץ דחמץ על טבל חייל בכולל והלחם משנה כתב דחמץ על טבל לא הוי לא כולל ולא מוסיף ותמוה אמאי לא הוי חמץ כולל איידי דחל על שאר עיסות שאינו טבל חייל ג"כ על טבל:
ואפשר לומר דהיכא דנתחמץ עיסה בפסח לא הוי כולל דבנתחמץ בערב פסח שפיר הוי כולל דבעת שהגיע פסח כיון דחייל על שאר עיסות חייל נמי על טבל אבל בנתחמץ בפסח כבר חל איסור חמץ על שאר עיסות ולא הוי כולל ואף אם יתחמץ באותו העת עוד עיסה מ"מ לא הוי כולל דאין שייכות עיסה זו לעיסה אחרת והמה שני דברים נפרדים לגמרי ואף בשבוע' דחיילה בכולל כתב המחנה אפרים משום דלא יוכל לחול על אחד לבדו משום דנדר שהותר מקצתו הותר כולו וכולל לא הוי רק בשעה שבא האיסור חייל על שני דברים ביחד כן צריך לומר לשיטת הלחם משנה ועדיין צ"ע:
קשה לי לפי דברי הרמב"ם בפירוש המשניות בכריתות במשנה דיש אוכל אכילה אחת וגרסתו שם בגמרא דמש"ה חל איסור טומאה על איסור חלב בעת שנעשה בן י"ג חל עליו איסור טומאה ואיסור חלב בב"א א"כ מי שנעשה בן י"ג בפסח יצא ידי חובתו במצה של טבל דלא שייך לומר דאין איסורו משום בל תאכל חמץ דאין איסור חמץ חייל על איסור טבל דהא לדידי' שפיר הוי בבת אחת וחייל שפיר איסור חמץ ומכאן ראי' למה שבארנו דסברא זו דחייל בב"א משנעשה בן י"ג הוא רק באיסור גברא שעל האדם באים האיסורים אלו ביחד אבל באיסור חפצא לא שייך זה ניהו דהוא נעשה עתה בן י"ג מ"מ על החפץ לא חלו האיסורים בבת אחת: